צביעת מנדלות אינטואיטיבית או האם אני מבזבזת את זמני?

בזמנו כחלק מתרגול יומי לפי הנחייה של ג'וליה קמרון מהספר "דרך האמן" צבעתי מדי יום מנדלה לפי תבנית מוכנה. אח"כ גזרתי לצורת מעגל ושמתי בצד.
ביוני 2017 הכנתי "בית" לציורים ישנים בצורת ספרון עם דפים צבעוניים שלתוכו הדבקתי את המנדלות ההן. במסגרת אותו פרוייקט הכנתי ספר נוסף ריק בו תיכננתי להדביק מנדלות שעוד לא צויירו.

לשם כך חזרתי אל אותה תיקייה במחשב בה שמרתי קבצים מוכנים מהאינטרנט ושלחתי להדפסה. אני, שלמדתי איך לשרטט בעצמי מנדלות עם מחוגה, סרגל ועיפרון חוזרת לתבניות מוכנות מראש. דווקא בתוך הצורה הנתונה מצאתי חופש רב בצביעה עצמה.
זה הפך לאקט ממכר של צביעת מנדלה אחרי מנדלה, יותר מאחת ביום. עם סיום הצביעה לקחתי עיפרון והוספתי כמה משפטים בכתיבה אינטואיטיבית שמתייחסים לחוויות הצורה-צבע-צביעה שעברתי ממש הרגע. כל מה שעולה בראש, תחושות, מחשבות על הצבעים, על המסר, על תהליך הצביעה. נתתי ליד עם העיפרון להקליט את מה שנאמר בשקט בתוך הראש. ואז לעבור הלאה, למנדלה הבאה.

בתוך התבנית הנתונה מצאתי מקום לביטוי יצירתי גדול.

בתום הצביעה ובתום הטרק מאותו קייץ באירופה (סובב מונבלאן) עברתי לשלב הבא בפרוייקט, גזירה של המעגלים והדבקה שלהם בספר צבעוני שהכנתי קודם. את הטקסטים הכתובים בעיפרון הקלדתי לקובץ שלא ילכו לאיבוד. המילים מעידות על תהליך חווייתי שבתחילתו לווה בהתנגדות ("האם אני מבזבזת את זמני?") ותוך כדי תנועה, נשמטה הביקורתיות ונכנסה שמחה והנאה גדולה מעצם הצביעה, בחירת הצבעים, ההעמדה שלהם זה לצד זה.

להלן סדרת המנדלות שהודפסו ונצבעו/צויירו במהלך 11 יום (30.6.2017 – 10.7.2017)

תמונת המנדלה אינה תואמת בהכרח לטקסט הנלווה וזאת כיוון כשערכתי את הספר התאמתי בין המנדלה לרקע ועירבבתי את המעגלים, כך שאינם מופיעים בספרון לפי התאריך הכרונולוגי. כך או כך, זה עדיין מעניין קודם לראות את הדימוי המעגלי הצבעוני ואח"כ לקרוא טקסט קצר שמתייחס למלאכת הצביעה/ציור והתחושות/מחשבות שעולות בעקבותיה.

אחרי תקופה ארוכה שלא נגעתי בעפרונות הצבעוניים אני חוזרת לצביעה העדינה. מיד רציתי ורוד, שהגוון הדומיננטי יהיה וורוד עם סגול. לא ברור איך השתרבבו האדום והכתום במרכז. אחרי שהנחתי את הצבע כבר לא יכולתי למחוק ולשנות. הכתום לא שייך לאווירה הצבעונית. הצביעה התקדמה די מהר, הרגיעה אותי. הוורוד משרה אווירה של חמלה, אהבה, רכות. אני אוהבת את עצמי, מעריכה ומוקירה את היצירתיות שניחנתי בה. זו מתנה מבורכת.

30.6.17 (1)

אחרי תקופה של ציורים מעגליים ביד חופשית קצת קשה לי לחזור לצבוע בין הקווים. הצביעה המדוייקת קצת מתישה אבל השתמשתי בגוונים של טורקיז, חלקם חדשים. יש במנדלה הזו לא מעט קצוות חדים.

30.6.17 (2)

מנדלה עם צבע צ'אקרת המין ומקלעת השמש, הרבה צהוב וכתום בגוונים שונים. הצבעים מונחים מולי בערבוביה, קשה לי למצוא את הגוון שאני רוצה, לעומת ג'ני שמקטלגת את הצבעים. הצביעה באיזורים קטנים דורשת דיוק גדול, היד כבר מיומנת אבל זה לא בא לי בטבעיות. התחלתי מהאמצע ויצאתי החוצה, שכבה אחרי שכבה. לכל שכבה הגוון שלה, לא עירבבתי, לא יצרתי די-הרמוניה. מנדלה חמימה.

30.6.17 (3)

מנדלה ירוקה לסוף היום. "את לא משאירה חלקים ריקים מהדף", "המנדלה שלך מאוד אטומה", לא ככה? אני צובעת הכל, מכסה כל סנטימטר בצבע. גוונים של ירוק, צבע של צמיחה, התחדשות, איזון. מזרימה אנרגיה ירוקה, מרגיעה.

30.6.17 (4)

אני מוצאת את זה שקשה לי לצייר בין הקווים. הקווים מאוד צפופים מה שמחייב דיוק גדול. קשה לי עם זה. אני יכולה אבל לא ממש אוהבת. ובכל זאת עושה כי זה חלק מההתמודדות. כי זה חלק מהפרוייקט. היד שלי נמשכת בקלות אל הקווים הפתוחים, הפחות מוגדרים. היה במנדלה הזו עומס צורות אז צבעתי וטישטשתי. לא עקבתי אחרי כל מה שמתכנן הצורה הציע.

1.7.17 (5)

שמתי לב שאני בוחרת משפחה של צבעים ואלו הצבעים איתם אני משתמשת ולא מערבבת. נגיד זו מנדלה וורודה, רק עם גוונים של וורוד. אין אדום או כחול. מקומם לא כאן. למה אני בוחרת רק בצבע אחד? המנדלה הזו, למרות הגוון הוורוד הרך, אין בה טיפת רכות בגלל המשולשים, הקווים החדים, השפיצים.

1.7.17 (6)

המנדלה הזו היתה מלאה בשטויות, צורות לא הגיוניות לצביעה. צורות שהמחשב הפיק. אז דרסתי אותן עם צבע אחיד. בהתחלה לא אהבתי את המנדלה הזו, אבל תוך כדי צביעה בכחול וסגול היא ממש התחבבה עלי. עכשיו אני מאוד מרוצה מהתוצאה. נראה לי שיצאה מנדלה סגולה בגוונים שאני מאוד אוהבת.

1.7.17. (7)

מנדלה מאוד גיאומטרית, השתמשתי בסרגל כדי לשרטט קווים ישרים. אח"כ עזבתי את הסרגל ושירטטתי ביד. לקראת הסוף נשאר חלק ריק. התלבטתי באיזה צבע. לבן! אבל לא התאים לי לבן אז השתמשתי בשני גוונים של ירוק בהיר – קווים כטקסטורה. יצאה מנדלה קווית נחמדה. הגוונים של כחול-ירוק אהובים עלי מאז ומתמיד.

1.7.17 (8)

מנדלה שעל פניו היתה מאוד קשה, מסובכת לצביעה, התבררה ככייפית. צבעתי משטחים ואח"כ עם טוש חזק, בקו חופשי. ככה יצאה המנדלה הכי חופשית, הכי לא צמודה לקווים שהודפסו. השתמשתי בצורות הכלליות כקווים מנחים. חושבת שיצאה מנדלה יפה. אני מרוצה מהתוצאה וגם מהתהליך שזרם.

1.7.17 (10)

מנדלה ירוקה בוהקת, זוהרת. ירוק זרחני. צבעים שמשמשים ל-high light. ושוב אני חוזרת לנושא האור LIGHT. צבעים בהירים. צבעים שזוהרים באור השמש.

2.7.17 (11)

מנדלה אחרונה לליל ראשון. מרגישה את העייפות בעיניים, ביד. תנועת הצביעה קשה לי. הצורך למלא את כל החלל, לא להשאיר מילימטר לבן. מנדלות לא מאוררות. חסר לי לבן לכן ניסיתי לצבוע מעל התכלת בלבן. אולי אוסיף נקודות עם טוש פוסקה לבן כשhכבה שנייה. שילוב הצבעים בין וורוד/ארגמן בהיר לתכלת מאוד מרגיע אותי.

2.7.17 (12)

תוך כדי צביעה עלתה בי המחשבה האם אני מבזבזת את זמני. אולי כדאי במקום ליצור משהו משלי. לקחת דף ריק, נקי ועליו לברוא את העולם הפנימי שלי. למה לי להשתמש בתבנית מן המוכן? הצביעה מאוד קישוטית, אין בה דבר מעבר, אבל בבחירה שלי את הצבעים והגוונים, כאן יש מקום לביטוי אישי. היד נשלחת אל הגוונים הירוקים, צהוב, כתום. צ'אקרת המין, מקלעת השמש, צ'אקרת הלב. אני זורמת עם העלים, מניחה את השיפוטיות בצד. גם בצביעה כזו יש יופי. גם במלאכה כזו אני יכולה למצוא מרגוע.

3.7.17 (13)

כשבחרתי את המנדלה הזו לא ידעתי שככה היא תראה בסוף הצביעה. ידעתי שאני רוצה לצבוע בצבעים רנדומלים, כשצבע מוביל לצבע, בלי שיהיה גוון אחד או שניים דומיננטים. זה היה כייף גדול לעבור מצבע לצבע, למלא משטחים גדולים יחסית. וככה תבנית פשוטה למדי הופכת למעגל צבעוני. חגיגה של צבע. אהבתי מאוד.

3.7.17 (14)

לא רציתי מגן דוד כחול. רציתי אדום. רק בשכבה השנייה של הנקודות עם הטושים והקונטורים המנדלה הזו קיבלה את המראה שסוף סוף הניח את דעתי, כי לא אהבתי אותה. צבעתי ואיכשהו נראו לי הגוונים החמים כאלו שלא מתחברים אחד לשני. אבל אני מניחה לשיפוטיות, שומטת את ההגדרות של "יפה", "לא יפה". במקום זה עולות מילים כמו זרימה, הרמוניה, חום. במיוחד של הצהוב הזוהר

3.7.17 (15)

מנדלה אחרונה להלילה. מאוד נהינתי מהצביעה. גוונים של תכלת-טורקיז. הנקודות הלבנות מוסיפות הרבה חן. מתוך הצורה הריבועית של התבנית גזרתי מעגל, זו הבחירה שלי, להתייחס רק למה שנמצא בתוך המעגל ששירטטתי. יצאה צורה מרובעת בתוך מעגל. יפה.

3.7.17 (16)

היד נשלחה אינטואיטיבית לצבעים שבחרתי הערב באיבחון: ירוק וכחול, מג'נטה וסגול, כחול רויאל וטורקיז ועוד טורקיז כפול שתיים. ועם הצבעים הללו אני חגה במעגל נוסף שסוגר את היום.

4.7.17 (17)

מנדלה שדרשה הרבה תשומת לב, בעיקר עם הניקוד. שכבה שנייה עם טושים, כדי לתת עומק למשטחי הצבע. הרבה סבלנות. סוף היום. שמחה שציירתי לפחות מנדלה אחת היום. ושמחה שבחרתי להשתמש במילה "ציירתי" במקום "צבעתי". לצייר לעומת לצבוע. כי בציור יש יותר מקום לדימיון וליד חופשית.

5.7.17 (18)

מנדלה של חמישי בערב בגוונים של ירוק וכתום. כל צורה תחומה בקווים וצבועה היטב. איפה פה ביטוי שלי? בבחירה של הצבעים, בהעמדה שלהם אחד ליד השני. הטורקיז שבמרכז ובקצה המעגל יוצר תחושה של גלגל. זו צבעוניות שמחה עם חיות, חיוניות ושמחה.

6.7.17 (19)

מנדלה וורודה, קצת אדום וקצת סגול במעויינים. שוב צורות עם זוויות חדות, קווים ישרים שאיכשהו מתעקלים בתוך המעגל. למצוא את הקווים הישרים, הנוקשים בתוכי ולרכך אותם, כמו הוורוד, צבע של רכות ונשיות. זו מנדלה מרוככת, מעויינת, מעוגלת.

6.7.17 (20)

סיימתי לצבוע את המנדלה הזו תוך כדי דיבור בטלפון לכן לא נכתבו מילים אסוציאטיביות. כחול. והרבה. עושה לי רגוע בלב.

6.7.17 (21)

מנדלה משולשת: ירוק-כחול-תכלת. זוויות חדות, משטחים של צבע אטום. יש הרבה כוח במנדלה הזו ותנועה.

6.7.17 (22)

פרח כחול. הפרח הפנימי שפורח בי, מלבלב בי כשאני חייה את חיי. מאוד סימטרי, על הגבול של מדוייק-לא מדוייק. יש בו גם משהו קצת רפוי. נחת גדולה.

6.7.17 (23)

מנדלה אחרונה להלילה. בחרתי אז זו עם הקונטורים העבים. פס שחור עבה. וצבעתי עם טושים. צביעה מאוד נעימה. היד לא מתאמצת, נעה על פני הדף בקלות ובמהירות. הצבעים של הטושים בוהקים, עזים. ואז להוסיף נקודות בשכבה השנייה. להבליט, ליצור טקסטורה מעניינת. בסוף התקבלה תוצאה צבעונית, בוהקת, שמחה. לא החמצתי את ההזדמנות ליצור כאן מעגל צבע שמח.

6.7.17 (24)

אתמול מאוחר בלילה צבעתי את השכבה הראשונה עם טושים והבוקר המשכתי עם הנקודות ועיבוי הרקע. אני לא מסתפקת רק במילוי כל צורה בנפרד. חסרה לי הטקסטורה ואת זה נותנים לי הקווים והנקודות בצבע נוסף, לבן או צבע כהה אחר. התוצאה שמתקבלת יפה וצבעונית. מין צבעוניות שמחה של טושים. אני כ"כ שמחה שצביעת המנדלות מן המוכן מייצרת שמחה גם בתהליך עצמו וגם עם סיומו. זה בכלל לא משנה לי מה יעלה בגורל המעגל הססגוני והשמח הזה, כל עוד הוא מקרין שמחה.

7.7.17 (25)

מצאה חן בעיני הספירלה הזו, כל חולייה בצבע משלה והרקע מנוקד אדום. עוד מנדלה עם תנועה, מפנים החוצה. וזה מזכיר לי משפט שקראתי בספר – מבפנים החוצה. מהמרכז הפנימי שלי לאט לאט החוצה, אל העולם.

7.7.17 (26)

שישי, שתיים בצהריים. עוד מנדלה נצבעה בהצלחה. אני על הגל. מנדלה מספר 27. זה לא יאמן, ערימת הדפים המודפסים הולכת ומצטמצמת וערימת המנדלות הצבועות הולכת וגבהה. מדהים העושר הצבעוני, הגוונים, הצירופים. עולם ומלואו. אני יושבת בבית וצובעת. כמה פשוט. כמה מהנה.

7.7.17 (27)

מנדלה קצת מקושקשת, יותר מדי צבעים קופצניים, רעשניים. לא עושים כ"כ נעים בעין. גם זה קורה. וגם זה בסדר. הכל בסדר. אני זקוקה עכשיו להפסקה. מנוחת צבע.

7.7.17 (28)

מנדלה דוקרנית. קוצנית. שפיצים חדים. לא מעימים. לא היה נעים לצבוע.

7.7.17 (29)

גלגל נוסף שמתגלגל ומזרים אנרגיה של שמחה. מנדלת שבת בצהריים. חישוקים כחולים שיוצאים מנקודת האמצע. מעגל שזז ומניע בי את חדוות היצירה.

8.7.17 (30)

מנדלה מאוד ענוגה, נעימה, טורקיזית, בהירה, זורמת בנועם. זה מה שאני אומרת. בהקשבה לעצמי ולמסרים מהצבעים. תכלת של שמיים בהירים, טורקיז צלול של מי ים שקטים.

8.7.17 (31)

יהלום כחול, אלו הפאות הנוצצות, הסימטריות, המבריקות של היהלום הפנימי שבי. יהלום שמתנצנץ בתוכי. יהלום שמזכיר לי את היופי שבי.

8.7.17 (32)

אני מסיימת לצבוע את המשטחים עם צבע עיפרון ומרגישה שמשהו חסר. ואז ניגשת לטושים האקרילים להוסיף שכבה שנייה של נקודות. וכאן מתחיל הלכלוך, כי הטוש הלבן שלי קצת מחורבן. צריכה לקחת את החדש ולזרוק את הישן. שמתי לב שקשה לי לזרוק צבעים. להוסיף זה קל, להיפטר מישן או זנבות של צבעים שקשה לאחוז – זה קשה. אהבתי מאוד את המנדלה התכולה הזו.

8.7.17 (33)

תענוג. השילוב בין וורוד לסגול ממלא אותי שקט וחיוכים קטנים. יפה לך, אילנה! מנדלה בשכבות, פס ועוד פס ועוד פס. גוונים של סגול וורוד פוקסיה. צבעים שאני אוהבת. מעגל שאני אוהבת. מתבוננת בתוצאה הסופית ומרוצה מאוד. נהינת מאוד מהעשייה שלי.

8.7.17 (34)

מנדלה צבעונית! ססגונית! יאללה, בלאגאן! בתוך הצורות שזזות מהמרכז החוצה זורמים הצבעים העזים הללו. משטח צבע שנוגע במשטח שלידו ויחד יוצרים עירבוביה מקסימה. אהבתי מאוד!

8.7.17 (35)

מנדלה בהירה, צהובה-כתומה לסיום סופ"ש עמוס צבע. מרתון הצביעה הזה הוכיח את עצמו כפעילות כייפית, מרגיעה ומהנה מאוד לימים החמים של הקייץ, כשאני ספונה בביתי הממוזג. צהוב-כתום-אדום, צבעים של השמש הקייצית הלוהטת.

8.7.17 (37)

הפינה הזו, עם הצבעים והניירות וצורת המעגל הלבן עם הצורות הריקות, המחכות להתמלא בצבע – זו פינת המרגוע שלי. שמתי לב שאני מחכה לחזור הביתה מהעבודה, להתיישב בפינת היצירה/צביעה הזו שלי ומרשה לעצמי להתמסר לצבעים. לשים בצד את טרדות היומיום, הדאגות. מרפה את המתח שנאגר בתאי הגוף, בעצבים, מרשה לעיניים לבחור צבע, מרשה לעצמי להתמסר לתנועה המעגלית-הצבעונית הזו. הדקות הללו שאני הופכת לאחת עם הצבעים.

9.7.17 (38)

הצביעה הזו מסנכרנת בין כל החלקים השונים שבי, החלק הפיסי (היד שנעה על גבי הדף, מזיזה את הצבע, העיפרון), החלק הרוחני שבי (זה שיודע מי שאני באמת, מהות של יצירה). המעגל מגן עלי. שומר עלי. מקיף אותי באנרגיה של יצירה. אנרגיה של צבע. נוצרתי מאוד מיוחדת. הנשמה הגבוהה שלי בחרה בגוף שלי, בחרה להתנסות בקיום שלי, בגוף שלי. כל תא ותא בגוף מתמלא בוורוד, תכלת, כחול, אדום.

9.7.17 (39)

מנדלה עמוסה בפרטים מאוד קטנים ומאוד צפופים. הצביעה מעייפת, אבל לאט-לאט עוד חלק מצטרף לעוד חלק. שכבה מתווספת לשכבה עד שלא נותר סנטימטר מרובע לבן. ובסוף-בסוף צובעת נקדוה לבנה במרכז המעגל. האם הצביעה הזו נותנת לי השראה? נותנת לאחרים השראה? אני מחוייבת להגשים חלומות. זו לא אופצייה. זו מחוייבות לעצמי. להגשים את החלום שלי. לפעול על מנת לקדם את מה שאני רוצה להיות.

9.7.17 (40)

עוד מנדלה עמוסת פרטים. הפעם אני ניגשת אליה עם קצת יותר סבלנות ולא ממהרת לסיים. נשארת במשפחת הכחולים-אדומים, שילוב שאני מאוד אוהבת. לא בטוחה שאספיק לסיים את הסדרה לפני הנסיעה. זה משנה? חבל לי מאוד שלא יכולה לקחת איתי את הדפים עם קלמר העפרונות. שמתי לב, הן מאוד שטוחות המנדלות שלי. אין בהן עומק. זה חסר לי? לא, רק התבוננות. אני פה. זה מה שאני רואה עכשיו.

9.7.17 (41)

סוף-סוף אפשר להשתולל קצת עם צבעי ה- Jambo הגדולים, למלא את הכדורים בצבעים שלא לפי סדר קבוע. מן בלאגאן צבעוני, כולל צבעים זוהרים, שעד עכשיו לא נגעתי בהם. הכל הולך. הכל מותר. גם זה סוג של התנסות, שלא מקפידה על הסימטריה ועל הפרטים. רק משטחי צבע זה ליד זה. וגם זה יפה.

9.7.17 (42)

מנדלה שונה, צבועה בטושים. מרקר צהוב זוהר. האדום והכתום נותנים ריתמוס שמח, קופצני כזה. מעניין.

9.7.17 (43)

לפעמים כל המוסיף גורע. צריך לדעת מתי לעצור. מתי להגיד – זהו. נגמר. זה שהוספתי פוסקה תכלת על גבי הקוביות הכחולות כהות רק הרס. לא הוסיף. ומשהתחלתי לא יכולתי להפסיק באמצע. חבל. המנדלה עמוסה וחשבתי שהלבן יקפוץ החוצה, אבל הטוש פוסקה הלבן שלי כותב ממש גרוע. לא נורא. יש גם מנדלות כאלו. שפחות מושכות את העין. גם זה בסדר.

9.7.17 (44)

מנדלה של בוקר, התעוררתי מחלום, נדמה לי שהמעגלים הצבעוניים הופיעו בחלום, לא הצלחתי לזכור את חוט העלילה על מנת לכתוב במחברת החלומות שלי. כך או כך, קמתי שעתיים לפני הזמן שצריכה לצאת מהבית למשרד. הכנתי כוס תה קינמון וניגשתי לצבוע מעגל בצבעי הנשמה שלי – כחול וירוק, להכניס שקט ורוגע במערכת. מנדלה של בוקר קייצי.

10.7.17 (45)

הטושים הלבנים מרגיזים. התעקשות שלי להשתמש בישנים שאולי כבר התייבשו ולא נותנים את אפקט הנקדות והקווים שאני מבקשת לקבל. העפרונות מתמסרים בקלות. אפשר ללחוץ חזק להוציא את הגוון החזק והאינטנסיבי של הצבע או לצבוע ברכות, רק להעביר שכבה רכה על פני הדף, לקבל גוון בהיר, רך. יש משהו מאוד שונה בצביעה בעפרונות לעומת הטושים, שלא לדבר על פנדה. כך או כך, אני עדיין צמודה לכחולים ולטורקיזים. אגב, העיפרון שהתקצר הכי מהר הוא הטורקיז ואחרין התכלת.

10.7.17 (46)

המנדלה הזו זכורה לי מהסט הקודם כאחת שיצאה מאוד יפה. כל שורה בצבע אחד והקונטורים בצבע כסף. את זו השארתי לסוף, עד שהתחלתי בצביעה לא הייתי בטוחה אם לצבוע כל שורה בצבע אחד או לערבב. בחרתי בדרך הקשה יותר שדורשת יותר "עבודה", לבחור צבע אקראי. בכזו מנדלה עם הרבה מאוד קוביות קטנות זה מתיש ומעייף.

10.7.17 (47)

ולהלן צילומי העמודים כפי שמופיעים בספרון