יומן אמנות: מפת דרכים

פוסט זה מוקדש ליומן אמנות שסיימתי את העבודה עליו בנובמבר 2016. זהו תקציר העלילה שכתבתי בזמנו על העשייה:
את הספר/מחברת הזה קניתי ביריד שבוע הספר לפני שנים רבות במחיר מבצע של 10 שקלים. לא טרחתי לקרוא על מה השירים כי מצאו חן בעיני הסליל והכריכה הקשה. באותו הזמן סיימתי לצבוע ספר שירים אחר וחיפשתי ספר חדש להתפרע עליו.
כשהיגעתי הביתה והתחלתי לקרוא די נגעלתי, לשירים היה ריח חזק של פיפי, כמו לשירותים הציבוריים בתחנה המרכזית בתל אביב. העברית של השירים היתה מזוהמת.
אני אומרת את זה חד וחלק – לא אהבתי את השירים. ניסיתי בכל זאת לצבוע כמה דפים אבל לא יכולתי להתחבר למילים, שנכתבו בצורה גרועה להחריד. לטעמי כמובן.
הספר/מחברת היה מועמד להיזרק כמה וכמה פעמים כשעברתי דירה וארזתי את הספרים בקרטונים, אבל הוא שרד בגלל הסליל והכריכה הקשה שמצאו חן בעיני.
בנתיים עברו השנים, שלחתי ידי בהרבה דברים אחרים ויום אחד דיגדג לי מאוד בקצות האצבעות לצבוע. שלפתי את הספר/מחברת הזה מאחד המדפים והמשכתי ברציםות במלאכת הצביעה עד העמוד האחרון.

ההנחייה שנתתי לעצמי היתה פשוטה: הינה קופסת הצבעים שלך, הינה הספר, הינה דפים לבנים, הינה המילים, נא כסי את כל הלבן בצבע. את מוזמנת להוסיף מילים משלך.
איך שבא לך. תתפרעי.

מפת דרכים
אני יודעת איפה אני
אני יודעת לאן להתקדם
אני יודעת מה לעשות

 ~ אל תניחי לאמונה בטוב שבך להתערער ~

 ~ אל תשכחי את היום בו תגיעי למחזו חפצך ~

מבין המילים המזוהמות מצאתי את אלו שאהבתי והקפתי במעגל, הוספתי גם את המילים שלי וצבע. הרבה צבע. את הכריכה הקשה עטפתי במפת ירושלים. העיר שלי. שאין בה ריח של פיפי של שירותים ציבוריים.
לקחתי ספר שירה גרוע שהיה מועמד להיזרק לזבל והפכתי אותו ל"ספר צביעה" שנתן לי דקות ארוכות שמצטרפות לשעות בהן היד נעה הלוך ושוב עם עיפרון צבעוני.
הרעיון כשלעצמו נהדר, למצוא את היופי בכל דבר, המילים הדוחות לא השתלטו, הצבעים שלי העניקו לו פנים חדשות. הצביעה עצמה הסבה לי הנאה גדולה.

 ~ אל תתני למהמורות בדרך לגרום לך לייאוש ~

פעם, באחד הטיולים, תוך כדי הליכה בדרך נשאלתי "היכן מתחילה הדרך?"
לא ידעתי אז, כפי שאני לא יודעת היום לענות על השאלה הזו. האם היא מתחיל מהרגע שנולדתי? או אולי המסע הגלגול הזה הוא חלק מדרך ארוכה יותר? ואלי הדרך מתחילה כשקורה לי משהו, משהו שמעיר אותי, משהו שגורם לי להתעורר אליה.
היכן מתחילה הדרך, היכן היא מסתיימת, כמה זמן נמשכת ההליכה בדרך – אלו שאלות ללכת איתן, כל אחד בדרכו שלו, גם אם התשובות לא תמיד ברורות.

"אל תסירי את עינייך מהמטרות שלך"
"אל תניחי מידייך את האמונה בחלום"

"אל תוותרי על החלום שלך"
"אל תפחדי מפני המחר"

מוזמנים לדפדף בספר דרך התמונות שלפניכם. אשמח מאוד לשמוע כיצד התרשמתם.



Comments

4 תגובות על “יומן אמנות: מפת דרכים”

  1. תמונת פרופיל של ריבי

    קופסת עפרונות מרשימה ביותר יש לך! אני מחובבי הדף הלבן. לא בטוחה שהייתי מצליחה להתגבר על השירים כפי שתארת אותם ולעבוד בספר כך שבסופו של דבר הם גלויים. מאד מיוחד יצא היומן שלך.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה ריבי, זה בעיני הקסם באמנות, אותו דף לבן, אותם הצבעים וכל אחד מצייר ובורא עולמות משלו. העבודה בספרים קיימים לימדה אותי לשחרר את הקיים ולהשתמש בו כחומר גלם. ככה שמכל דבר אני יכולה לעשות דבר אחר. זה גם הרעיון שעומד מאחורי הקולאג'ים או הרדי-מייד. מדבר קיים, ובמקרה הזה אסופת שירים שלא ממש אהבתי, ומההתכתבות איתו יצא יומן חדש.

  2. תמונת פרופיל של רות ברין
    רות ברין

    הי אילנה, מגיבה אחרי יותר משנתיים ליצירתיות שלך בספר קיים, אהבתי מאד את ה חיבור בין ה גוונים הרבים, הזרימה והכתיבה. בורכת בכשרון יצירתי שאני מתחברת אליו. תודה לך על השיתוף

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      רות יקרה, איזה כייף שהיגעת לבלוג שלי. נכון, אלו פוסטים ישנים, הזכרת לי (כמעט) נשכחות. שמחה מאוד שאהבת את העבודה בספר. תודה על המילים הטובות.