אסוציאציות חופשיות על מפות – החלק הראשון


אסוציאציות חופשיות על מפות בשני חלקים

למדתי לקרוא מפות תוך כדי תנועה, תוך כדי טיולים שאני ניגשת למדריך ומבקשת: "תראה לי בבקשה במפה איפה אנחנו נמצאים". היום אני יכולה למצוא את עצמי שקועה שעות בקריאת מפה, תיכנון מסלול, חישוב מרחקים, בדיקה של קווי גובה וכו'.

"מפה טופוגרפית היא מפה המתארת את תבליט השטח, המיוצג באמצעות קוי גובה. במפה טופוגרפית ביחד עם פרטי התבליט יופיעו פרטים נוספים כמו פרטי התכסית. המפה הטופוגרפית חייבת להיות ערוכה בקנה מידה. משורטטים בה פרטים לגבי צורתו החיצונית של שטח מסוים, כמו נתוני תבליט, תכסית, גבהים ונקודות גובה אקראיות, תוך הקפדה על פרופורציה בין העצמים ותיאור גודל יחסי שלהם עד רמת פירוט של בניינים, תעלות מים, מערות, הרים ומעיינות וכדומה. המפה הטופוגרפית משמשת לשימושים אזרחיים וצבאיים שונים, כמו התמצאות בשטח וניווט בו, וככלי עזר בהכנה של הנחת תשתיות. שימושים אזרחיים ובהם תיור, איכון, התמצאות, וככלי עזר לפעילות צבאית ולהנדסה אזרחית."
מתוך ויקיפדיה

כדי להגיע שמה
להגיע למקום שהינך, להגיע למקום שאינך,
עליך ללכת בדרך שאין בה שכרון חושים.
כדי להגיע למה שאינך יודע
עליך ללכת בדרך אי –הידיעה.
כדי שיהיה לך מה שאין לך
עליך ללכת בדרך הויתור.
כדי להגיע למה שאינך
עליך ללכת בדרך שבה אינך,

ומה שאינך יודע הוא הדבר האחד
שאתה יודע
ומה ששלך הוא מה שאינו שלך
והמקום בו הינך הוא המקום בו אינך.

ט.ס. אליוט (1922), מתוך "ארץ שממה", תרגמה אסתר כספי 2001

כמו שאני מקפידה לקחת לכל טיול שטח כובע שמש ומים, כנ"ל לגבי מפת סימון שבילים. חשוב שתמיד תהיה מפה בתיק, גם אם מטיילים בשביל מסומן ולא ממש נזקקים לה להתמצאות.

אהובות עלי במיוחד מפות מס. 14, 17 ו-20.

בפעמים הראשונות שסימנתי נקודת ציון מחוץ לשביל מסומן וניווטתי אליה בהצלחה, מדד האושר קפץ לשחקים. לא השתתפתי בקורס קצינות, לא למדתי ניווט, הראייה המרחבית שלי לא חזקה במיוחד, בגלל זה היה לי קשה מאוד בלימודי הנהיגה לשמור מרחק ממכוניות חונות או נוסעות. בגלל זה, לצאת לבד לשטח עם מפה טופוגרפית ולהתאים את קווי הגובה במפה לתוואי השטח ולפי זה ללכת למקום שאליו אני רוצה להגיע – זה מסוג הדברים שגורמים לי לפרוץ בשאגות שמחה כשהיגעתי ליעד…

נקודה מסויימת במפה יכולה להוביל אותי כמו במנהרת זמן אחורה לפעמים קודמות בהן הייתי בדיוק כאן

בתכנון מסלול שמעולם לא הייתי בו, כשאני בוחנת את התוואי במפה, מתכוננת, לא יודעת איך המקום עצמו הנראה ב"מציאות", וכעבור זמן מה מגיעה לשטח ומייצוג של מציאות בקווים וסימונים גרפים אחרים זה הופך לשטח "אמיתי", אדמה עליה אני דורכת, מעלה בו אני מטפסת או מורד בו אני יורדת – המעבר מהדו-מיימד לתלת-מיימד יש בו מן הקסם שקשה להסביר

כמעט בכל תיקיית תמונות מטיול כלשהו יהיו כמה קבצים של מפות. יש לי אוסף מכובד של מפות ממסלולים בהם הלכתי ואוסף משכבר הימים של מפות נייר. יש לי משיכה לא מוסברת למפות, גם אם מדובר במקום שלא אשוב אליו, אני שומרת את המפה משם.

אינספור שבילים ויציאה 
רושם בתוך יומן מסע 
להתערבב ולא להיבלע 
רושם בתוך יומן מסע 

והיה אם מישהו בא 
אל תסתובב 
כי זה תמיד יכול להיות 
זה שידליק לך את הלב 
יפרוק את הכאב בשלווה 

מגע הרוך גובר על המכה 
רושם בתוך יומן מסע 
כולנו עשויים אבק של אהבה 
רושם בתוך יומן מסע 

מביטים למעלה ונושאים תפילות 
כשבינתיים שוכחים 
שהמשמעות לחיות 
היא לשאול את השאלות ולענות 

אביב גפן

המפות הטופוגרפיות נקלטות בעין המצלמה שלי גם כאובייקט צילומי ולא רק כאביזר ניווט והתמצאות חשוב מאין כמותו.

סצינות "התייעצות עם המפה" היא מהאהובות עלי בטיול. זה נראה ככה: כמה ראשים מצטופפים סביב הנייר הפרוש, בגלל שמדובר בשבילים דקיקים מחפשים פיסת גבעול להצביע על המקום בו אנו נמצאים. לפעמים, כשיורדים מסימון שבילים, לא תמיד ברור מהי הדרך הנוחה והבטוחה ביותר להגיע לאן שרוצים להגיע. מסתכלים במפה ואח"כ מרימים את המבט אל השטח לבדוק אם אפשר מכאן, או משם. לפעמים הדיעות חלוקות ושוב חוזרים להתייעץ עם המפה.

אני מכירה אנשים שיש להם יחס של חיבה עמוקה מאוד לכל קפל, קמט וקרע במפה שלהם. אצל האחד זו מפה 17 ואצל האחר זו מפה 20

אני מכירה טייל מושבע אחד שטייל רגלית בכל השבילים המסומנים במפה 20 (הרי אילת)

"ישנו מקום אחד, רחוק רחוק, שאין לו כתובת מדויקת ואינו מופיע בשום מדריך לתייר, ובכל זאת רבים כל כך מגיעים מידי פעם לשעריו, לבד. והמקום הוא סוף העולם.
מי לא הגיע לשם לפחות פעם בחייו, שיקום. מי לא הגיע לשם לפחות פעם בחייו, עייף מהדרך, מחזיק בידיו שברי חלומות שנופצו, תקוות שנכזבו, ועל מסכת פניו הבעת תימהון אמיתית, איך הגעתי לכאן, איך לא ראיתי קודם, ואיך, בשם אלוהים, לא נזהרתי.
מין נקודה ריקה ברצף החיים. לשום דבר שידעת אין יותר משמעות, לשום רצון אין כוח רצון, כל שלטי הכיוון מכוסים בערפל, ואין יודע מה נכון ומה לא, מה לעשות ומה לא. רק הכאב נשאר, חד וחריף בעוצמתו, בוער בך מבפנים ללא רפואה הנראית לעין. למקום הזה אינך לוקח חברים וקרובים, גם אינך יכול להיעזר בהם, כי איך תדע לבטח מי חבר ומי גרוע מאויב. מי בעדך, ומי כאילו בעדך. ובמי אתה יכול לבטוח, כשאת עצמך אינך מכיר יותר, שלעצמך אתה חסר.
לבד אתה מגיע לשם, בלי כוח, שום מוצא לא נראה לעין. שערי סוף העולם גבוהים ומסורגים, והשברים בידיך מכבידים מאוד. מתוך אותה עייפות אתה מניח אותם שם, את מי שרצית להיות ואינך, את כל מה שרצית שיהיה ולא נהיה, האמיתות שנשברו, כל הדברים שהאמנת בהם, ולא היו ראויים. הכל שבור, מנופץ, אתה מסתכל עליהם, אלה מילאו את חייך. אלה היו חייך, הדברים ששימחו אותך, שהעציבו אותך, שהפחידו אותך, היו שלך. ועכשיו, איך תוותר עליהם, ואפילו שהם שבורים, וכובלים את ידיך, הם עדיין משהו לעומת הכלום הצפוי.
זמן אתה עומד שם, מול השערים, נאבק מאבק אחרון. בסוף אין לך כוח להחזיק יותר, אתה מניח אותם מול השער. תראה מה קורה. כמו בלחש קסמים, נפתחים השערים לרווחה, לקראתך, עולם חדש נפרש אליך, המשך לעולם הישן שהיה כבר צר עליך, צפוף, מחניק, ולא התאים לך יותר. מה קרה ? מה עשית פה ? הרחבת את גבולותיך.
ברגע שוויתרת על השברים הישנים, הרווחת שלם חדש. לא מוכר עדיין, לא בבית עדיין, אך שלך, מלא אפשרויות ויופי.
זהירים זהירים אתה פוסע דרך השערים, עורך הכרות עם נחלתך החדשה. היא אמיתית, אלה יכולותיך, אלה צעדיך החדשים, זהו קולך שהעושר בעוד גוון, אלה חבריך האמיתיים, אלה חייך החדשים. כמה טוב. בשלב זה אתה עדיין לא יודע, שעוד יגיע יום, וגם נחלתך זו תקטן עליך, ושוב ישברו לך דברים, ושוב תמצא עצמך ללא אזהרה כפוף וכואב מול שעריו של סוף העולם. ותעמוד שם שפל ברך, נושא בידיך את שברי עברך הכואב, ואותה מלחמה פנימית קשה תתחולל בך שוב ושוב, לוותר ולהניחם או להחזיק בכל הכוח ולא להרפות.
ובכל פעם שתוותר, יפתחו אליך השערים, יגדל עולמך ויתעשר. והתנאי היחיד הוא שהוויתור יבוא מתוכך ויהיה אמיתי.
כבר קרה שעשית קולות של וויתור, וברגע שנפתחו לקראתך השערים, רצת להרים בחזרה את השברים, לנסות להבריח איתם את הגבול. זה לא עובד, בשנייה הזאת נסגר הכל מחדש, ושוב אתה תקוע ללא דרך ומוצא.
יש אנשים שתקועים כך שנים. עומדים מול השערים, ידיהם מלאות בעברם, בשברי חלומם הקודמים, מחזיקים חזק חזק במה שיכול היה להיות ולא קרה, במה שהיה ונשבר, ומסרבים להרפות. יש כאלה שמתים כך מול השער, מאוכזבים, מרירים. אחרים בזמן הזה, מרחיבים את גבולות עולמם וממשיכים והולכים, וידיהם פנויות להחזיק בחדש, לקטוף פרח."

מקור לא ידוע

עיניו רועות במפת מאה אלף,
עיניו בקוי השדה – כצאן בשלף,
שוקעות בתוך סבך הקווים לבלי צאת.
מחפשות את אשר לא סומן במפה
ועט לא שרטט.
מקום שצפופים הקווים- תלול המדרון,
ודופק שם הלב כמכונה בחרוק קרון
לא סומנו הדפיקות.
לא סומנו רקפות מתפרעות מנקיקים,
לטאות מחליקות,
חוטמיות מתנשאות כרמזור,
חצבים נריים ורגבות טרם גשם טריים.
סומן שיא ההר. לא סומנו עננים.
ואין אות לקוצי הדורבן השחורים לבנים
הפזורים על הדרך במעלה הפרך.
סומנה החורבה כעשרים קילומטרים דרומה לעיר.
אך דבר לא נכתב בשום תג ושום תו
על העצב הלן בין אבני הגיר
לא צויין אם הומות הרוחות
ואם זע שם נחש באחת הפינות השכוחות

יצחק שליו

לפני שנים אחדות התגלגלה לידי צילום של מפה שממבט ראשון מצאה חן בעיני. זו מפה של ארץ ההשראה והחלומות, ים של דמעות, אי הפרגון ואי התיסכולים, מדבר הכעס, רמת המשאלות, אגם הסליחות, באר ההגשמה, גבעות ההצלחה, יער האכזבה, עמק הבינוניות, דרך העייפות, מכרות המאמצים הבלתי אפשריים. כמה מאושרת הייתי לו הייתי מגיעה לארץ ההשראה ומקימה אוהל ולנה כמה לילות סמוך למעיין הכוח, שותה ממיימיו ומחזקת כוחותי.

אבא שלי עבד רוב שנותיו כעוזר למודד במחלקת מיפוי ומדידה בקק"ל. בזמנו המדידות בוצעו באופן ידני. זכור לי כיצד היה שב הביתה מן העבודה, פורש מפות על השולחן ורושם מספרים וסימונים. עדיין שמורות אצלו מספר בודד של מפות אותן סימן במו ידיו.

הפוסט הזה מוקדש לאבי.

מקווה שהמטיילים מביניכם שקוראים את הפוסט הזה, מבינים את מקור המשיכה שלי למפות ואולי גם מזדהים איתה.
אסוציאציות נוספות על מפות בפוסט המשך 

Comments

7 תגובות על “אסוציאציות חופשיות על מפות – החלק הראשון”

  1. תמונת פרופיל של הופאק
    הופאק

    המפה האהובה עלי היא 11 שכוללת את כל הטוב של מדבר יהודה ועוד קצת מהצדדים. 14, 17 ו־18 דרומיות מדי בשבילי ואני כמעט ולא מגיע לטייל שם.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      מנסה לנחש מאיזה איזור צפוני של הארץ אתה בא…. כן, גם למפה 11 יש חן רב ועדיין 20 עם הקווי גובה הצפופים שלה נותנת לך מופע מרהיב של מדבר הרבה יותר דרמטי ממדבר יהודה. בעצם, לא משווה. כל מקום יפה.

      1. תמונת פרופיל של הופאק
        הופאק

        בדיוק הפוך. אני יחסית מהדרום ולכן מעדיף לטייל באזור הקרוב ולא לנסוע יותר משעה. מה עוד שלרוב אני מטייל בלי רכב ומסתמך על תחבורה ציבורית וטרמפים.

  2. תמונת פרופיל של ינינה
    ינינה

    אהבתי מאוד את האסוציאיות שלך על מפות.
    כשראיתי את המפה שלך , נזכרתי שהחלק שהכי אהבתי בקורס קצינות , זה שלושת ימי הניווט – ממש התמוגגתי ללמוד על המפות ולנווט בעזרת מצפן. אז הנה – עדו אסוציאציה.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה ינינה. מדי פעם, בטיולי מדבר, אני מנסה את כוחי בניווט לפי מפות סימוני שבילים, כשיורדת מהסימון וצריכה להץמצא לפי הקריאה של תוואי השטח. אתגר גדול מאוד. במיוחד כשלא נעזרת ב-GPS.

  3. תמונת פרופיל של
    משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    מרתק.
    תודה.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה גם לך!