פתקים מהים התיכון

בימי הקייץ החמים נוסעת לים לבילוי של כמה שעות. מגיעה לחוף, מורידה בגדים, מתיישבת בבגד ים על כיסא בסככה המוצלת מול הים ו… נחה.
השהות מול הים מעניקה מרגוע. מאפשרת הרפייה, מנוחה, חוסר מעש. רק לשבת או לשכב על החול, לעצום עיניים, לא לחשוב מדי.

מתוך ההתבוננות במתרחש על החוף הרבה פעמים עולות בי מחשבות ואז בהיעדר נייר ועט זמינים פותחת פתקה חדשה ביישומון הפתקים במכשיר הנייד ומקלידה.

"עונת הים נפתחה ויחד איתה אני פותחת במסורת של "פתקים מהים". המאסה הכחולה-טורקיזית של הים הגדול מניעה את היצירתיות ואת הרצון לבטא מה שאני רואה מולי במילים. מוזמנים לעקוב." כתבתי בדף הפייסבוק שלי. מאז הביקור הראשון שלי בים לעונה הצטברו כמה פתקים יפים שרוצה לשתף גם את קוראי הבלוג.

פתקים אלו נכתבו בחוף בית ינאי האהוב עלי, התמונות צולמו לקראת סוף החורף בחוף אשדוד, גם היא שוכנת לחוף הים התיכון ולפני כמה קייצים הוחלט לעטר את החוף בבטונדות המשמשות לשוברי גלים ששינו ייעוד לאלמנט עיצובי/קישוטי.

מטקות בים כמשל לחיים

עומד זוג עם מטקות, אותו משחק ישראלי ישן נושן, ומשחק. הראש שלי נע ימינה-שמאלה, ימינה-שמאלה, עוקב אחרי המסירות.
"מה זה?" הוא אומר לה כתגובה למסירה דרדל'ה שהנחיתה את הכדור מטר לפניו
"את לא נלחמת", אמר לה קודם כשפספסה כדור חזק שמסר לעברה.
ואני, שיושבת על כיסא בצל ומתבוננת בהם משחקים חושבת שהמטקות הן אלגוריה נהדרת לחיים.

יש ימים בהם הכל מתקתק באופן מושלם, החיים מזמנים לנו סיטואציות ואנחנו תופסים אותן במלואן, בשלמותן, לא מפספסים דבר. זה מצליח!
פינג!
יש ימים שהחיים מוסרים לנו כדורים אגרסיביים, חזקים, לא נעימים. זו מסירה קשוחה. קשה. אם אנחנו מצליחים לתפוס נרגיש את העוצמה ביד, בגוף. ייתכן שנפספס.
פונג!
יש ימים שאנחנו לא מרוכזים, חולמים, בוהים באוויר, הכדורים שהחיים מזמנים לנו חולפים על ידינו, אנחנו מפספסים הזדמנויות.
פינג!
יש ימים שאנחנו מתאמצים לתפוס כדור שסטה מהמסלול הרגיל, אוי! הוא בכל זאת נחת מטר מהרגל. בכל מקרה זזנו הצידה, ניסינו, התאמצנו, עשינו כמיטב יכולתינו. אנחנו מחכים לכדור הבא, מוכנים לזוז מאיזור הנוחות שלנו.
פונג!
יש ימים שאנחנו מתואמים עם העולם, עם כל מה שמגיע לעברינו. הגיע כדור, בום, עוד כדור, בום והמסירות זורמות בניחותא, בהרמוניה, בתיאום. מעצימות את תחושת הכייף.
פינג!
יש ימים שאנחנו בקריזה וכל חבטה בכדור נעשית בכוח, בעצבים. המשחק הופך לסדנא לשחרור כעסים. מגיע כדור, במקום לברך אותו בנעימות בווום, מכה חזקה, עוד אחד, טראאחחח, בשיא הכוח, בשיא העצבים. מה באת.
פונג!
יש ימים של כייף, של משחק, של לימוד, רגע, תסבירו לי מה לעשות עם הכדור, להכות בו ככה, לא ככה, וכל כדור שמגיע הוא הזדמנות ללמידה, לתירגול, לשיפור. כל כדור שמצליח להישלח לדרכו לצד השני הוא סיבה לחייך.
פינג!

פינג-פונג-פינג-פונג

עד שהמונוטוניות הזו מיצתה את עצמה ואני הולכת לקנות ארטיק.

למה אני לא באה לים עם ספר

איזה ים סוער, היא אומרת, תרשי לי לא להסכים איתך, אני עונה לה בלב. ממש עכשיו יצאתי מהמים, ניגשת למקלחת לשטוף את המים המלוחים.
הים התיכון האהוב שלי. הטמפרטורה עכשיו בדיוק במעלה הנכונה, לא קר מדי, לא חם מדי. הים לא שקט מדי, לא סוער מדי. יש גלים והם בעוצמה ובגובה שמתאים לי. מה שכן, על החוף נעשה קצת צפוף וקצת רועש, יותר מהרגיל.
בכי של תינוק שלא רוצה לאכול וזוחל במהירות הבזק מהמחצלת לחול, צלילי מוסיקה שמתנגנים וקצת מפריעים, כי המוסיקה פולשת למרחב הציבורי, ולא כולם רוצים להאזין דווקא לשירים הללו. וכמובן רחש הים שבולע את כל המלל הגדול.

חברה שאלה אותי אם אני באה לים עם ספר, עניתי שכבר לא, כי שמתי לב שלא קוראת. יושבת בסככה המוצלת ומניחה למבט לשוטט על פני החוף. אינספור התרחשויות, צבעים, קולות שיכולה לתת עליהם את הדעת, אם אני בהקשבה החוצה. או מחשבות והרהורים אם אני בהקשבה פנימה.

ההתבוננות באנשים היא אחד הדברים המרתקים שיש. בעיני לפחות. בים היא לא נתפסת כפלישה למרחב הפרטי. כולנו כאן כדי להינות, לנוח, לספוג את האנרגיה של הים הגדול שמשרה אווירת רוגע. אם תשימו לב רוב האנשים יבחרו לשבת עם הפנים לים. למי שיש יריעת בד צבעונית לצל יכול להתיישב ממש על קו המים. מי שכמוני מגיע עם כיסא, מתיישב בסככה הציבורית, כשביני לבין קו המים שורות-שורות של יריעות בד צבעוניות ושימשיות.
כיוון שאני אדם שאוהב להתבונן, אני מרימה מבט ומניחה לו לשוטט, להתעכב היכן שמזהה התרחשות מעניינת. ויש הרבה.

התבוננות בציבור הרוחצים

למשל, איך אנשים מקימים את סככת הצל האישית שהביאו מהבית. יריעות הבד בשלל גוונים של אוטנטיק ודומיהן השתלטו על החוף. אפשר בקלות להבחין מי שולט במלאכת מילוי שקיות החול, מי מרים סככה תוך דקות ספורות בקלי קלות, מי נאבק לייצב את העסק, שלא יעוף ברוח, שהמוטות לא יפלו, מי לא מבין לאיזה כיוון למתוח את המיתרים, מי ניגש למלאכה לבד, מי בעבודת צוות, כל אחד ממלא שקית וביחד מרימים לגובה, מי ממלא את בשקית ביעילות, מי לוקח את הזמן ועד שהסככה עומדת יציבה חולפות כמה וכמה דקות, מי מהיושבים בסככה מפקח על המתרחש ומעיר הערות ייעול…

למשל, המקלחות עם הידית שצריך למשוך כדי לפתוח את זרם המים. רק שאורך החוט מתאים לאדם בוגר או לילדים גדולים. מה יעשה ילד קטן שלא מגיע לידית. כיצד הוא נעמד ומסתכל על הידית הגבוהה,  מחכה למבוגר שימשוך אותה עבורו. אם אני מגיעה למקלחת ורואה כזה ילד מיד מציעה עזרה. ואח"כ מנסה להתבונן על העולם מנקודת מבטו של אותו ילד קטן, שעדיין לא גבה. מאתגר מאוד להסתכל על העולם מגובה 50 ס"מ.

למשל, צל לעומת שמש. מי שעדיין לא הבין שקרינה ישירה של השמש מזיקה לעור ומתעקש להשתזף. מי שממשיך לשכב חשוף על הבטן או הגב תחת כיפת השמים גם בשעות החמות ביותר. מי שמבקש צל, מקפיד לחבוש כובע שמש, משקפי שמש, חולצה ארוכת שרוולים. מי שהקשיב לתשדירים ומקפיד לעשות כל מה שנדרש כדי להגן על העור מחשיפה ארוכה לקרניים היוקדות והמסרטנות.

למשל, בגדי ים. מי שמגיע לים ונשאר באותם הבגדים איתם הגיע, גם אם הוא/היא לבושים בבגד ים מתחת. לא מתפשטים, נשארים לבושים. למה? ככה. איש/ה וסיבותיו/ה. מי שמפשיט את ילדיו ומניח להם להתרוצץ ערומים כביום היוולדם, מי שמכסה את ילדיו בבגדי הים השלמים, שמגיעים עד הברכיים וכפות הידיים, מי שמלביש רק בחיתול/בגד ים. מי שבשימלת ים חצי שקופה מעל בגד הים, מי בבגד ים שלם, מי שלובשת ביקיני ללא קשר האם הגוף חטוב או לא, זה מה שזה, תחתון וחזייה מבד לייקרה צבעוני. מי שבשורט, מי שבטייץ, מי שבבגדי גלישה.
יש כזה ערב רב של בגדים, אין יפה יותר או פחות. המגוון הגדול משמח אותי, ששנים לובשת אותו בגד ים ספידו כחול או טורקיז. אם קיימת אופנת בגדי ים שמתחדשת מדי קייץ, היא אינה נוכחת כאן, וטוב שכך. שכל אחד/אחת יבחר מה נוח לו, מה יפה בעיניו.

מדוזות או "אל תיגעו בי"

שבת בבוקר. עוד מעט עשר, שמה לב שהחוף הבוקר פחות עמוס אולי כי התחילה חופשת הקייץ, אנשים נוסעים לנפוש, אולי כי נחיל המדוזות הגיע לביקור השנתי.
כמה קיוויתי שהקייץ הן לא תגענה לחופי הארץ. טעות בידי. גם אם לא ראיתי את המדוזות במו עיני הרגשתי את הצריבה שלהן בגוף, ביד, ברגל, באיזור החזה. לא נעים.
כל שנה בתחילת הקייץ אני אומרת לעצמי, אולי הקייץ תקני בגד ים ארוך. לא שלם, אלא כזה עם שרוולים. לצמצם למינימום אפשרי את מגע השמש בעור החשוף. ייתכן שמי שנכנס בימים אלו לים רווי ארס עם בגדים ארוכים לא ייעקץ מהארס.

חשבתי איך בחיים קורה לפעמים שלא נזהרים ומתקרבים מדי לאדם שלשונו נוטפת ארס. איזה אפקט של הרס וכאב יש למילים ארסיות שפוגעות בנו.
לכל אחד יש את הנקודה הרגישה שאם יפגעו בה הצריבה תהיה עמוקה וכואבת. בגלל זה הגוף עטוף בשכבת עור. עבה. גם במקומות הרגישים שנדמה לנו שהעור מאוד עדין ודק, הוא עדיין מספיק עבה כדי ליצור חייץ בין האיברים הפנימיים לבין החוץ. העור הוא איבר החישה הגדול ביותר, ולפעמים בהיסח הדעת מניחה לדברים לא טובים לגעת בי.
לכל אחד יש רשימה שלו לאותם "דברים לא טובים", אם כי כולם יסכימו איתי שמדוזה שנוגעת בעור חשוף זה לא טוב…

כמה חבל שמי הים נושאים בקרבם גם זקיקי ארס של מדוזות. חבל לי, כי רוצה להיכנס לרחוץ בים לשעה קלה וללכת. אני יצור יבשתי, לא חייה במים. אבל עבור אותם יצורים הארס הוא אמצעי הגנה, מנגנון הישרדותי שמרחיק טורפים.
לפעמים כדאי להתבונן בטבע וללמוד ממנו על מנגנוני הישרדות, מנגנוני הגנה, מנגנוני הסוואה. המדוזה שקופה, או אם מתעקשים בצבע לבן בהיר, לא בולטת, מסווה את עצמה בצבע הים. מפרישה ארס כדי להרחיק דגים גדולים, שלא תשמש מזון למי שגדול וחזק ממנה. הארס כמו אומר: דיר באלאק, אל תתקרב אלי, אל תיגע בי.
יש גם אנשים כאלה שמפזרים סביבם אנרגיה ארסית שמזהירה, שימרו מרחק, אל תיגעו בי, אל תתקרבו אלי.
מתחשק לגשת ולומר, אולי הגיע הזמן לשנות גישה, להשתנות. הרי מגע יכול להיות דבר מאוד נעים, מרגיע, מנחם.

הפסקת קפה מול הים

פחות אנשים נכנסים למים, כי לאף אחד לא בא לחטוף עקיצות. עבור המצילים, פחות אנשים להשגיח עליהם.
"חטפת מדוזות ברגליים?" איש אחד שואל ילד קטן שמלקק גלידה ומספר לו ספק בצחוק ספק ברצינות, "אני חטפתי בביצה"….
אני, אם מעניין אתכם, חטפתי בציצי ובזרוע.
כאימרה הידועה, גם זה יעבור, כמו כל דבר בחיים. הנחיל יעזוב את חופי הארץ, החום הגדול יעבור, הקייץ יחלוף.
עד אז, שימו לב, הים קצת סוער וצורב.

Comments

2 תגובות על “פתקים מהים התיכון”

  1. תמונת פרופיל של רחלי
    רחלי

    כיף לקרוא את הפוסטים שלך אילנה. אהבתי את המשלת משחק המטקות לחיים. כמה זמן לא חשבתי ככה לבד על החוף והתבוננתי באנשים. הגיע הזמן לעשות זאת שוב!

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה רחלי. שימחת אותי מאוד בתגובה שלך. אם בזכות הפוסט על הים התיכון תצאי לשפת הים קרוב לאיזור מגורייך, לשבת ולהתבונן, במים, באנשים – הרי שעשיתי שירות מצויין…