מעיליא, קפיצה קטנה אל כפר ציורי בגליל

"חיבוקים או מרפקים?" שואלות כשנפגשות בכפר הגלילי, מעיליא, באחד הימים הלוהטים של סוף יולי, קייץ הקורונה.
כשההזמנה לקחת חלק בסיור מודרך במעיליא הגיעה אלי, שמחתי להיענות בחיוב ולהצפין לגליל המערבי, למרות עומס החום והריחוק החברתי, לפגוש חבורת בלוגריות של טיולים ולצאת לסיור בהדרכת הילה קרן.
הילה קרן שטיינמץ היא אדריכלית ומורת דרך, בעלת תואר שני בשימור ומובילה סיורים בדגש על שימור.
היא גם מוציאה טיולים למבוגרים ולקבוצות סגורות במסלולים יחודיים במקומות כמו ת"א, רמלה, שפרעם ומעיליא.
ב- 6.8.20 ייצא סיור בהדרכתה למעיליא, סיור שמתאים גם לימי הקייץ החמים. לשמחתי זכיתי להשתתף בסיור דומה במחיצת בלוגריות של טיולים, סיור בו זכינו לאירוח מיוחד מתושבי הכפר.

בפוסט שלפניכם אביא רשמים מהכפר היפה, במילים ובתמונות לצד המלצה כללית על סיור מודרך.
כמי שברירת המחדל שלה היא free style, כלומר עולה על המכונית, מגיעה למקום, מחנה ויוצאת לשוטטות חופשית. שוטטות בה הלב מוביל את הרגליים, לפי מידת העיניין, הסקרנות והעייפות – אני מודעת ליתרונות שטיול עצמאי מאפשר לי לצד היתרונות שיש בטיול מודרך. לכן מפעם לפעם חשוב לי לגוון ולקחת חלק בסיור מודרך, כאשר המדריך/ה הוא זה שנותן מסגרת ותוכן לזמן.
מתוך ההיכרות של המדריך/ה עם המקום, הידע, הניסיון, הקשרים האישיים עם תושבי המקום הוא/היא מרכיבים תפריט שמציע סיור באיכות אחרת, אישית יותר, שונה מאוד מסיור עצמאי.
לו הייתי מגיעה למעיליא solo סביר להניח שהייתי מסתובבת ברחובות, מתרשמת מאיך שהמקום נראה בעיקר מבחוץ. בסיור היתה לי ההזדמנות להתרשם גם איך נראה הכפר גם מבפנים, להיכנס לבתים ולפגוש פנים אל פנים את המארחים.

המרחב הכפרי בגליל המערבי הוא מרחב שפחות מוכר לי. שמעתי על הכפרים מעיליא, פסוטה, תרשיחא, אבל עד כה חלפתי על פניהם בנסיעה מפה לשם. בסיור שבוע שעבר סוף-סוף נכנסתי למעיליא לחצי יום טיול מרתק. שמחתי לגלות כפר נקי, מטופח, נעים בגובה 520 מ' מעל פני הים, עם תושבים מכניסי אורחים.

מעיליא ופסוטה הם שני כפרים בהם חיים נוצרים קתולים כמה מאות שנים. 5 המשפחות הנוצריות הראשונות הגיעו בעקבות סכסוך דתי מלבנון וסוריה והתיישבו במבצר הצלבני, חלקן התמקמו במבצר עצמו והשלימו את הבנייה וחלקן הקימו את הבתים מעל גתות היין הצלבניוות.

מעיליא, כפר גלילי הררי, מונה 3300 תושבים במעמד סוציואקונומי גבוה. כיום הכפר מתגאה במספר גבוה של אקדמאים, יזמות, פרוייקטים כלכליים. החריצות היא תכונה המאפיינת את הכפר. נשות הכפר יצאו לעבוד מחוץ לכפר עוד בימים רחוקים, מה שאיפשר מצב כלכלי טוב לצד חשיפה לעולם הגדול.

את הסיור התחלנו במבצר הצלבני מהמאה ה-12, הגרעין ההיסטורי של הכפר, כאשר חלק מהמבצר משמש לבתי מגורים. הבתים ההיסטורים נמצאים היום במצב טוב הודות לתושבים שמתגוררים בהם, מתחזקים ומשפצים אותם.
לעומת המונפורט שבנחל כזיב הסמוך, שמשמש כאתר תיירות, המבצר בעל ארבעת המגדלים במעיליא, משמש כבמבצר חי, בו הקירות החיצוניים מהווים דופן לבתים, לצד כנסייה ובתי מגורים שבנויים בחלל הפנימי.

פגשנו את סלמה בעלת שאטו דה רואה ("מבצר המלך" בעברית) שהגשימה חלום ולאורך תקופה ארוכה מאוד שיפצה שלושה בתים עות'מנים ישנים עם חצרות פנימיות תוך כדי הקפדה על כללי השימור. היום המקום הינו קומפלקס תיירותי שכולל מסעדת שף וצימר עם שני חדרי אירוח.
החלל הפנימי של המסעדה נשאר נאמן למקור, לסגנון הבנייה של הבתים הישנים באבן, כולל קשתות אבן וציפוי הגג בקורות עץ. וזו חווייה אסתטית מיוחדת לשבת במסעדה או בפאב ולהינות מהמראה המיוחד והאותנטי של המקום.
המקום נפתח למבקרים בסוף אוגוסט 2019, וכשהיגיעה הקורונה גרמה לביטולים ולכך שהמקום נסגר, בתקווה שבקייץ הנוכחי האורחים ישובו לפקוד את המקום.

בתמונה: סלמה ואיליה מוראני

רחבת הכנסיה, הכיכר המרכזית בכפר

יקב מארייה – בוטיק קטן, 500 בקבוקי יין בשנה
את פנינו מקבל באסל, דור חמישי בכפר, שמנהל ייקב בוטיק קטן בבית שלא עבר שיפוץ
הוא מסביר לנו על גידול הטבק ומציין כמה קשה להתפרנס היום מגידול טבק:

"את הזרעים שבפרח שתיל הטבק שומרים בשקית בד. בפברואר שמים את הזרעים בדלי עם אפר ומפזרים באדמה, מיישרים את האדמה ומכסים בגשם, שלא יזיק לזרעים. במרס עד אפריל השתילים גדלים. הקטיף בשעות הבוקר או בערב. לכל קטיף ארומה משלו. לאחר הייבוש העלים הופכים לחומים. בקטיף השני והשלישי הצמח ממשיך לגדול. לאחר הקטיף מעבירים את העלים לכפר ותופרים אותם זה לזה עם מחט פלדה או משתמשים במכונה חשמלית. את שרשראות העלים תולים לייבוש ראשוני. יש להיזהר מהטל שלא יעשה עובש על העלים. אח"כ תולים בתקרה בבית, מקורת העץ. כדי לעשן קוצצים את הטבק בעדינות על גבי קרש, באופן ידני עם סכין או במכונה.
עד 1990 גידלו בכפר טבק, עד שדובק הפסיקו לרכוש מהחקלאים והם עברו לגידול זיתים."

היום באסל מייצר עראק. מה שהתחיל לפני עשר שנים כתחביב, הפך היום לעסק קטן שמשווק בחיפה, נצרת ושפרעם, לאוכלוסיות שאוהבת לשתות אותו. לאלכוהול הוא מוסיף גרגירים של אניס סורי אורגינלי.

בית בד עתיק ואותנטי המשמר מסורת עתיקת יומין

חליל – אירוח בסמטה כפרית
בית מוכתר הכפר, מהמחצית השנייה של המאה ה-19, הפך היום למתחם צימרים מזמין מאוד, מעוטר בעבודות פסיפס מקוריות.
חליל, תושב הכפר שלמד את אמנות הפסיפס בארה"ב, מקיים גם סדנאות פסיפס למעוניינים.

יקב ג'וליה
קיים מ-2012, ישנם חמישה סוגי ענבים ביקב, מהם מייצרים שלושה סוגים של יין אדום.
היקב מייצר 1500 בקבוקים בשנה, מוכרים באיזור הצפון בעיקר למסעדות.
הבעלים של היקב, ג'ורג', אגרונום המקצועו, יצא לאחרונה לגמלאות.

פארק צוק הנשרים
בתחנה אחרונה בסיור מגיעות לתצפית נופית מדהימה מפארק צוק הנשרים. במרחק רבע שעה מרחבת הדשא נמצא הצוק, ממש מעל התהום, ואפשר להגיע למקום בעזרת שביל הליכה מסומן, כמובן שבעונה פחות חמה ולוהטת.
המקום קיים כבר שש שנים, בימים רגילים יש מסעדה ופאב שפתוחים, כרגע סגור בגלל הקורונה.
המקום עצמו פתוח ומשמש כאתר קמפינג לא המוני. רצוי לתאם מול בעל המקום קיסר פארן.
מקום מומלץ לביקור, מעל הנוף המרהיב של נחל כזיב.  אני יודעת שביום מן הימים, אולי כשמזג האוויר יצטנן מעט, אבוא לישון שם באוהל שלי.

לסיום, שאלתי חבר לטיולים, שמוליק כהן, מורה דרך מוסמך שמפעם לפעם מדריך טיולי חברים איכותיים, מה דעתו על טיול מודרך לעומת טיול עצמאי. זו תשובתו:

"בתור מי שמטייל לא מעט לבד, מטייל לא מעט עם הדרכה וגם מדריך טיולים בעצמו, אני יכול לנסות להגיד לך איך אני רואה את זה.
כשאני משתתף כמטייל בטיול מודרך אני מצפה לערך מוסף. לרוב הערך המוסף יהיה ידע, אבל לפעמים זה גם גישה למקומות שלבד לא הייתי מצליח להגיע אליהם, מפגש עם אנשים מעניינים וכו'.
זאת הסיבה שכשאני מדריך טיול, אני בהחלט משתדל להסתכל על הטיול בעיני המטיילים, ולתת להם ערך מוסף. מכיון שהיום אינני מורה דרך פעיל, אין לי הרבה קשרים, וטיולים שאני מדריך הם היום בעיקר טיולים בחינם לחברים, לרוב הערך המוסף שאוכל לתת יהיה ידע, ולעיתים נדירות יותר גם גישה למקומות שהמטיילים לא יגיעו אליהם (מקומות שצריך לתאם מראש את הכניסה אליהם, או שלא נמצאים במודעות של המטיילים).
ידע, מבחינתי, זה לא להקיא ידע מויקיפדיה, זה לדעת לדבר על המקום בו נמצאים ולתת הקשרים רחבים יותר. אם יש משהו אקטואלי או נושק לאקטואליה של ימינו, אני בהחלט אשמח לשלב בטיול. מכיון שיש גם חברים שמשתתפים בלא מעט טיולים שאני מארגן, אני גם יכול לפעמים להתייחס בטיול אחד למשהו שראינו או דיברנו עליו בטיול אחר, ולקשר בין הטיולים.
זה גם מה שאני מצפה ממי שמדריך אותי. שלא רק יעביר ידע אנציקלופדי, ידע, שמן הסתם נמצא במרחק שליפת הסלולרי המכיס ומספר והקלדה של מספר שניות, אלא שגם ידע לתת הקשרים מעניינים, שידע להראות בשטח, דברים בעלי משמעות, שמי שאינו מכיר לא ישים לב אליהם או שלא יוכל להבין אותם. 
דוגמא, מפורסמת למדי, אבל קלאסית במובן הזה, היא הסולם על חלון כנסיית הקבר שאסור להזיז אותו בשל הסטטוס קוו. מי שאינו מכיר את הסיפור לרוב לא ישים לב שיש סולם, ואם ישים לב, יחשוב שהשיפוצניק שכח אותו שם.
ידע מסוג נוסף הוא מה שאני מכנה ידע חווייתי. להכיר נקודת תצפית טובה, מקום עם זוית צילום מעניינת, מסעדה טובה או אפילו דוכן פלאפל טוב. הדברים האלה, בהחלט יכולים לשדרג טיול, ולא תמיד ניתן להגיע אליהם ללא מי שמכיר היטב את המקום."

מקווה שהתמונות לצד ההמלצות עוררו בכם את החשק לצאת לדרך, לקפוץ לגליל המערבי ולבקר בכפר, בין אם במסגרת של סיור מודרך או טיול עצמאי – כך או כך צפוייה לכם הנאה רבה מהמרחב הכפרי הגלילי.

Comments

3 תגובות על “מעיליא, קפיצה קטנה אל כפר ציורי בגליל”

  1. תמונת פרופיל של אילנה בר

    תודה ויקי. מסכימה איתך לגמרי, הכפר הפתיע לטובה.

  2. תמונת פרופיל של Sari Even
    Sari Even

    פוסט מקסים וכתבת ממש יפה אילנה, תמונות יפיפיות!

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה רבה שרי! היה כייף להיפגש בסיור.