"למרות הכל, עולם מלא בטוב", מופע שקיעה מרגש בנתיב העשרה

אתמול בערב התקיים מופע שקיעה מרגש ב"מאהל של מיכה" במושב נתיב העשרה.
צר לי שלא הספקתי למצוא השבוע זמן לשתף ברשמים שלי מאותו מופע שנכחתי בו בתחילת השבוע.
זו היתה התחנה האחרונה בסיור בלוגרים שסקר עסקים של תיירנים מקומיים בישובים במרחב הכפרי שעוטף את רצועת עזה. וכמו שהופתעתי מהתחנות הקודמות, תארו לכם איזו הפתעה זו היתה עבורי להגיע בשעה של עוד-מעט-שקיעה לחצר ביתו של מוזיקאי ויוצר שלא היכרתי קודם.

מנצלת את שעות הבוקר המוקדמות של שישי, לפני שיסתיים השבוע, לכתוב, לספר, לשתף ולהפיץ ברבים – כדי שמי שמעוניין יכניס ליומן שביום חמישי האחרון של אוגוסט, 27.8, בשעה 19:00 יתקיים מופע שקיעה, מופע שכדאי לכם מאוד להזמין מקום כבר היום ופשוט להגיע.

בראשית החורף, טרום תקופת הקורונה, התוודעתי לראשונה לקונספט של "אירוח ביתי", חלק ממגמה עולמית של "תיירות חברתית". אירוח שמפגיש בין אנשים שפותחים את בתיהם לאירוח לבין אנשים שמעוניינים להתארח.
אירוח ששם את הפוקוס על הסקרנות והרצון להכיר את המארחים, לפגוש אותם בבתים שלהם, להקשיב לסיפור שלהם.
מיכה ביטון, אומן ויוצר מוכשר מנתיב העשרה, לוקח גם הוא חלק בקהילה הארצית של האירוח הביתי (PLP – Home Hosting) ופותח את חצר ביתו לאירוח בסגנון מרוקאי, לבודדים ולקבוצות.

מביאה את הדברים בשם אומרם – מתוך פלייר שמחולק לאורחים במאהל וכפי שמופיע בדף של מיכה ביטון באתר PLP 

"מיכה ביטון שר ומספר באוהל קסום בחצר ביתו, אירוח בסיגנון מרוקאי.
מיכה בהופעה אינטימית שר משיריו ומספר על ילדותו בעיר הולדתו שדרות על הוריו שעלו ממרוקו למעברה בדרום והסיבות בהן נאלץ לעבור כילד בן 10 למשפחה אומנת בירושלים לביתה של הסופרת גלילה רון פדר, ומירושלים עבר לקיבוץ נצר סירני וגבעת ברנר, משתף על המעברים הקשיים והמהמורות בדרך.
בנה את ביתו עם נעמה בת המקום במושב נתיב העשרה מספר על החוויה כאומן יוצר וכאיש משפחה לארבעה ילדים על החיים בגבול עם עזה.. על המציאות הביטחונית, על היופי, האופטימיות והכמיהה לשלום.
שירים וסיפור ארץ ישראלי שורשי ונוגע ללב
מופע מוסיקאלי מעצים מרגש ובלתי נשכח."

"בין שדרות ירושלים ונתיב העשרה"

מיכה בנוסף להיותו מוזיקאי, יוצר שכותב ומלחין את שיריו, הא גם story teller מוכשר שמרתק את מאזיניו. בין שיר לשיר הוא מספר על המעברים בחייו – החל משנות הילדות בשדרות, כבן למשפחה ברוכת ילדים, המעבר לחיים אצל משפחת אומנה בירושלים, החיים בקיבוץ נצר סירני וגבעת ברנר ועד שהתמקם בנתיב העשרה והקים שם את ביתו בשלושים השנים האחרונות.
הוא מספר על הוריו, ילידי מרוקו שחלמו על ירושלים, אבל כשירדו מהאונייה בחופי ארץ הקודש נשלחו למעברה בדרום, שם הקימו משפחה.

הסיפור שמיכה מספר מרגש מאוד. סיפור חיים של אדם שעבר כמה וכמה שיעורים בחייו, סיפור שריתק אותי כמאזינה, סיפור שלמדתי ממנו על התמודדות, בחירה, נחישות. וכמובן התשוקה ליצירה, לביטוי אישי, שאצלו באה לידי ביטוי בנגינה ושירה. סיפור שבשילוב עם המוסיקה, הצלילים, השירה פותח שער להיכנס לחייו של אדם שלא וויתר, שלא הניח לקשיים להכניע אותו, שבחר בדרך של יצירה, של אמנות שפותחת לבבות ומקרבת ביניהם.

מספר סיפורים טוב יודע איך להביא את עצמו לקדמת הבמה ויחד עם זה גם לשמש כמראה למאזינים שלו בה הם רואים ההשתקפות של עצמם, מזהים את הדומה או שדווקא השוני הוא זה שקופץ לעיניים.

תגידו לי "מרוקו" ואני מייד אגלגל עיניים לשמיים, כי חלאס, כמה אפשר לסחוב את המטען המרוקאי שאימא שלי הביאה מקזבלנקה או פז. אני תמיד מתבלבלת וגם לא זוכרת באיזו שנה בדיוק עלתה לארץ. אולי 63. אותם שלחו לאשדוד ואחרי שהתחתנה  עברה לירושלים. אני נולדתי בירושלים, בשוליים המוזנחים של עיר הקודש, זו שעיני העולים מצפון אפריקה היו נשואות אליה.
כשמיכה מספר על הילדות בשדרות, אני נזכרת בילדות שלי בירושלים, בשכונת מצוקה שכעבור שנים תהיה חלק מ-"פרוייקט שיקום שכונות", שכונה שתושביה המקוריים היו עולי מרוקו.

הוא מספר על השיכונים של שדרות ואני נזכרת בבלוקים הכעורים של רחוב מקסיקו, דהומי, פנמה וגם ניקרגואה, הרחוב בו גדלתי. דירה קטנה, מיטות נפתחות כל ערב ונסגרות בבוקר, כי מי יכול היה להרשות לעצמו חדר לכל ילד. הגזענות, ההתנשאות של האשכנזים עלינו, יוצאי עדות המזרח, השחורים, וגם, למרבה ההפתעה, ההתנשאות של יוצאי מרוקו שהגיעו מהערים הגדולות, המתורבתות, שלמדו באליאנס-פרנסה לעומת הברברים שהגיעו מהרי האטלס. אינספור השמצות על ה"שלוכים" ובעיקר הקללות. בהבנה של ילדה זיהיתי בצלילים של השפה המרוקאית מילים גסות, לא יפות. הייתי מקשיבה לאימא שלי מדברת בטלפון עם האחיות שלה, גולשת מעברית לצרפתית למרוקאית, מנסה לנחש. אצלה מעולם לא היו שמות תואר כמו "חמודה" או "מתוקה" או "מקסימה". אצלה זה מג'רובה (MJROBA) או משבורה (MSHBORA) או מרבונה (MRBONA). אף פעם לא הבנתי מה זה. זה טוב? זה רע? כך או כך, מרוקאית נשמעה לי מאז ומתמיד שפה של קללות,
ו…. אז להקשיב לשיר שמח שמיכה שר במרוקאית.

להקשיב לסיפורי ילדות מעיירה בדרום, אקלים אחר, בעיקר אקלים רגשי חם. מאוד. להיזכר באקלים של השכונה בה גדלתי בירושלים, מהגבוהות בעיר, להיזכר ברוחות השורקות בלילות החורף, מקפיאות, מפחידות. להיזכר בפצעי קור בכפות ידיים של ילדה קטנה, מפשירות מעל תנור נפט. לפי הדיעה הרווחת מרוקאים הם אנשים חמים. אני אומרת שהם קודם כל אנשים. כל אחד והטמפרטורה הרגשית שלו, מטען הזכרונות, התיקוות שהביא איתו ארצה, הכוחות שעמדו לו כשהקים משפחה, גידל ילדים בשנות ה-60-70, התמודד עם תלאות החיים וקשיי פרנסה.

אני עוצרת כאן כי הפוסט הוא לא עלי או על סיפור ילדותי, ואולי דווקא כן, על ילדותם של ילדי עולי מרוקו שנשלחו למעברות, עיירות פיתוח, שכונות שוליים. דור ראשון בארץ, דור שספג מעט מהמורשת המרוקאית והבחירה של כל ילד להמשיך ולקיים אותה בחייו הבוגרים או שלא.

לפעמים אני מתלבטת עד כמה אני מוכנה לחשוף את סיפורי הילדות שלי לעיניים זרות. מצד אחד יש קול שאומר זה לא עיניינו של אף אחד, שמרי על הפרטיות שלך, ומולו קול שאומר נו אז מה, במה הילדות שלך שונה מילדותם של רבים, ואולי דווקא דרך סיפורי הילדות שלך, מי שקורא אותך יעצור רגע ויזכר בסיפורי הילדות שלו.

לכן אני מודה למיכה שהלך עד הסוף עם הקול השני, שמספר, שמשתף, שמזמין את המאזין לחזור אחורה בזמן אל ילדותו שלו. בעקבות ההופעה חזרתי שוב אל השאלה המשמעותית – "מה לקחת איתך מבסיס האם אל אילנה של היום?" – שאלה שממליצה לכל אחד לעצור ולתת עליה את הדעת.

דרך ההיזכרות בסיפורי הילדות, בשורשים מהם צמחתי, אני יכולה לעצור רגע ולבחון עד כמה אני מתחברת אליהם עכשיו – באמצע החיים וקצת – האם אני מקבלת את כל מה שעבר עלי בהבנה, סולחת להורי, לעצמי. האם קיימות בי חרטות, על מה אני מצטערת, מה הייתי משנה, עד כמה אני שמחה במנת חלקי.
היום אני כבר לא מחפשת אשמים וגם לא רחמים. לא רואה את עצמי כקורבן של נסיבות חיי.
לוקחת בשתי ידיים את השורה הנהדרת מהשיר של מיכה "למרות הכל, עולם מלא בטוב" כעיקר. כמה שהכי חשוב.

בתמונות – שיכונים משכונת ילדותי בירושלים

"את הצד המואר קשה לראות
יותר מדי מילים שמסתירות
ביני לבינך בינו לבינה
אנחנו הר במישור בכי ושמחה

למרות הכל נדלק עלינו אור
השמיים בכחול
עולם מלא בטוב

את הצד המואר קשה לראות
יותר מדי מילים שצועקות

דבר איתי דבר איתה
דבר יפה דברים של חוכמה

למרות הכל נדלק עלינו אור…

את הצד המואר קשה לראות
חשוך וקר בעולם של חומות
את הצד המואר שלי ושלך
אפשר להדליק
בואי נדליק באהבה

למרות הכל נדלק עלינו אור"
מילים: מיכה ביטון

הפרטים הטכנים:

מיכה מעביר הופעות מיוחדות לפי תו התקן הסגול, מותאמות לכמות האנשים המותרת לפי הנחיות הקורונה
המופע הבא יתקיים ביום חמישי ב-27.8 בשעה 19:00, מופע שקיעה
מחיר הכרטיס 100₪ וכולל בנוסף להופעה גם את הפינוקים הבאים: שתייה חמה, כוס בירה, צ'ייסר עראק וספינג' מרוקאי.

054-8157320 – רצוי להתקשר ולהירשם מראש

אפשר למצוא את מיכה גם כאן:

Comments

7 תגובות על “"למרות הכל, עולם מלא בטוב", מופע שקיעה מרגש בנתיב העשרה”

  1. תמונת פרופיל של הוד
    הוד

    אילנה את מרתקת בכתיבה שלך.
    קראתי את הסיפור של מיכה ביטון ואת הסיפור האישי שלך וממש נסחפתי עם המילים.
    תודה 🙏

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה רבה הוד! איזה כייף לשמוע. שמחה מאוד שהסיפורים מצאו חן בעיניך

  2. תמונת פרופיל של גלית קידר
    גלית קידר

    כל כך אוהבת את הדרך האישית שלך להתחבר לזמן ולמקום.
    ההשפעה של המופע של מיכה, בהחלט מצד אחד מועכת ומקווצצת את הלב, מצד שני פורסת את האפשרות לבחור לראות את הטוב והמואר.
    כתבת מקסים,תודה על זה

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה רבה גלית, כ"כ משמח אותי לפגוש אנשים שלמרות סיפור החיים שעברו עדיין בוחרים לראות את הטוב – זו בעיני ההשראה הכי טובה שיש.

  3. תמונת פרופיל של גל שיש -פפונה
    גל שיש -פפונה

    גם אני, כמוך, הייתי במופע של מיכה והתחברתי לאופטימיות שמבעבעת ממנו. יש לו מתנה נדירה- הקול הזה שלו- שמחבר בין אנשים בדרך הכי קצרה שאפשר.
    ואת צודקת: קודם כל אנשים. לפני מרוקו, פז, או ירושלים- יש אנשים והבחירות שלהם.

    הלוואי שכולנו נבחר לראות ולבצע את הטוב.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה רבה גל, קשה להישאר אדישים לכזו מנה גדושה ומזינה של אופטימיות, שאה דווקא מתוך סיפור מאתגר. לכן היא נחווית כמשהו מאוד אמין שמוצא דרך אל הלב של הצופים.

    2. תמונת פרופיל של
      משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      את ממש צודקת