על מינימליזם ושיחרור הבית מחפצים שייצרתי במו ידיי

למינימליזם התוודעתי לפני שנים רבות, עוד לפני שנתנו לתופעה הזו את הכותרת הטרנדית עם סיומת  "זִם", שהופכת את המילה הצנועה למשהו "רציני".
פילוסופיית ה-"כמה שפחות" מלווה אותי מאז שעזבתי את בית הורי ועברתי לגור בחדר משלי בדירה שכורה ואח"כ בדירה משלי.
החל מגיל 20 אני גרה בחללים בגדלים שונים, פיצפונים, קטנים, יותר מרווחים, גדולים, גדולים מאוד ושוב קטנים. בשנים האחרונות אני חייה בדירה שהמילה "מרווחת" הולמת אותה. דירה בה אני מאחסנת את כל חפצי וכל אוספיי שנודדים איתי מבית לבית.

אחרי שחזרתי ארצה מיפן, לפני שלושה חודשים, כשנכנסתי בפתח הדירה, אחרי ימים ולילות רבים בחדרים ובמיטות זרות, אחרי שלמדתי להסתפק במעט חפצים, הירגשתי רווחה גדולה לשוב לחלל הפרטי שלי: מטבח וסלון שיוצרים חלל מגורים ועבודה גדול, חדר שינה, חדר עבודה, חדר אמבטיה ומחסן קטן. הבית שלי.

ברבעון האחרון, מאז ששבתי מיפן ועד סוף ינואר 2020 אני ניגשת לכל פינה בבית ובוחנת אותה. שואלת את עצמי את השאלות הבאות:
באילו דברים אני עושה שימוש? מה תופס לי את המרחב? האם אני באמת צריכה את הדבר? איך ארגיש בלעדיו? האם אני מוכנה להיפרד מהדבר? להעביר אותו הלאה? ואם לא, למה?

ציור 1: אקריליק על בד + פרפרי חימר, 40X40 ס"מ
ציור 2: אקריליק על בד + פרפרי חימר, 40X40 ס"מ

"פחות – מעט חפצים. מעט ציוד. ובקיצור – רק מה שצריך ושגורם אושר. לזכור שאין צורך לגדוש את החלל בשביל להרגיש בבית. זה מתחיל ממגבות, אבל מתפשט לכל תחומי החיים – וברגע שהתחלת להפחית, נוחתת עליך תחושת שפע. דווקא המגירה הריקה, שמכילה רק את מה שהיא אמורה – משדרת לי וליקום אמון בקיים."
נועה ברקת מתוך הבלוג "נוע-תנוע"

פנדה על נייר, מסגרת במידות 75X64 ס"מ
ציור 3: פנדה על נייר, מסגרת במידות 75X64 ס"מ
פנדה על נייר, מסגרת במידות 72X64 ס"מ
ציור 4: פנדה על נייר, מסגרת במידות 72X64 ס"מ

תהליך הפרידה מחפצים שליוו אותנו לאורך שנים הוא ארוך ולרוב מלווה בקושי.
לא כי קשה לקחת את הספר/שולחן/כיסא/נעליים ולהוציא מהבית – הקושי אינו טכני אלא רגשי. קושי של שיחרור אחיזה, של להגיד "את זה אני לא צריכה" ולשחרר בפועל.
אני מבינה את הרציונל שעומד מאחורי המילה הצנועה "מינימליזם", אבל לפעמים הבנה אינה מספיקה. הבנה לחוד ומעשים לחוד. מי שנמשך אחר סיגנון החיים שמצדד בהסתפקות במעט חפצים כדאי שיגבה את אמונתו במעשים וינקה את החלל בו הוא מתגורר מעודפים.

ציור 5: אקריליק על בד, 80X60 ס"מ

כשאני מסתובבת ברחבי הדירה שלי אני שמה לב עד כמה אני "אספנית".
האוספים שצברתי במרוצת השנים כוללים אבנים, צדפים, צבעים, ספרים, מפות, כלי עבודה ו…ערימות של craft מעשי ידיי.

אחרי שהתאוששתי מהסירוס האמנותי שהמרצים בבצלאל עוללו לי במתכוון או שלא בארבע שנות לימודי במוסד הנ"ל —
אחרי שהבנתי שאוּמָנוּת אינה מילה גסה —
אחרי שהפנמתי שזה בסדר להירשם לחוג פסיפס בשעות הערב, לשבור אבנים או זכוכיות ולהדביק על משטחים —
אחרי שנוכחתי שהמלאכה הזו מרגיעה וממלאת אותי סיפוק כשמכלי זכוכית סתמי הואזה הופכת לנגד עיני למשהו אחר, מקושט, צבעוני. עבודת יד שלי —
אחרי כל אלה הסכמתי להתמסר בלב שלם לאוּמָנוּיוֹת השונות

ציור 6: אקריליק על בד, 80X60 ס"מ

במהלך השנים שלחתי את ידי אל כל האוּמָנוּיוֹת האפשריות מתוך סקרנות לגעת בחומרים שונים, להתנסות בטכניקות וכלי עבודה שונים. למדתי קרמיקה, צורפות, תכשיטנות, ויטראג', פיוזינג (הכנת חרוזי זכוכית וכלים בזכוכית באמצעות התכה). אלו עיסוקים ששימשו כתחביב לפרק זמן קצוב, עד שהרגשתי שהגיע למיצוי ועברתי לדבר הבא.
את התוצאות של מסע הדילוגים שלי בין האוּמָנוּיוֹת השונות אפשר לראות עד עצם היום הזה בבית שלי.

ציור 7: אקריליק על בד, 70X50 ס"מ

אנשים שנכנסים לדירה שלי לראשונה מטיילים עם המבט על הקירות והמדפים שגדושים בחפצים שעשיתי במו ידי בין השנים 1995 עד 2020. האֹמָנוּת או האוּמָנוֹת הן "רפסודת ההצלה" שלי, ביטוי שנתקלתי בו לאחרונה ומאמצת בחום, כיוון שמתאר במדוייק מהן עבורי. אין בי חרטה שלא הפכתי לאמנית פעילה ומציגה, זו דרך שבחרתי לא ללכת בה, שלא התאימה לי, לא אז וגם לא היום. ויתרתי על חללי תצוגה דוגמת גלריות ומוזיאונים והשתמשתי בקירות שבמרחב הפרטי שלי כחלל תצוגה בו אני גם היוצרת וגם האוצרת.

ציור 8: אקריליק על בד, 70X50 ס"מ
ציור 9: אקריליק על בד, 70X50 ס"מ
ציור 10: אקריליק על בד, 80X60 ס"מ

כעת, בתחילת העשור החדש של עשרים-עשרים, אני מפטרת את אילנה האוצרת, עם הגישה שיש להציג על הקירות והמדפים את כל מה שיצרתי במהלך השנים, מה שיוצר עירבובייה ססגונית שנותנת לבית שלי את הארומה המיוחדת שלו – והחלפתי אותה באילנה האוצרת, עם הגישה מינימליסטית. היא אומרת ישר ולעניין שהחפצים הדקורטיבים מילאו את תפקידם, ענו על צורך שהיה לי אז לכייר, לחתוך לשבור, להדביק, לצייר, לשרטט, להלחים – וכעת הגיע הזמן להיפרד מהם. לשלוח אותם לדרכם. להוציא אותם מחלל הבית. להעביר לאנשים אחרים. תמורת תשלום או בתרומה.

ציור 11: אקריליק על בד, 80X60 ס"מ

"את לא צריכה כ"כ הרבה ציורים על הקירות", האוצרת המינימליסטית אומרת וניגשת לקירות הסלון ומתחילה להוריד את הקנבסים בזה אחר זה, משעינה אותם על הקיר בחדר עבודה.
"תראי מה עשית, הפשטת את הקירות מהצבעים והצורות! עכשיו הבית ערום!" אני נזעקת.
"תתרגלי" היא אומרת, "ושימי לב כמה מרחב נפתח עם הקירות הלבנים". כדי לרכך את ההלם היא תולה ציור אחד וצילום אחד של ים על הקיר הגדול בסלון, "במקום ארבעה קנבסים, תסתפקי בשניים".

ציור 12: אקריליק על בד, 80X60 ס"מ
ציור 13: אקריליק על בד, 80X60 ס"מ
ציור 14: אקריליק על בד, 80X60 ס"מ

למה אני כותבת את הפוסט הזה? למה מה שתלוי על הקירות אצלי בבית אמור לעניין מי מכם?
לרוב כשמדברים על "מינימליזם" מתכוונים לצריכה המוגברת של ביגוד והנעלה. להפרזה הבלתי נשלטת שגורמת לאנשים לאגור עוד ועוד בגדים ונעליים עד שהארונות עולים על גדותם מרוב עומס. ואז מגיעים המינימליסטים ומציעים גרסה שפוייה יותר להתמודד עם ה-Over, לזרוק, לנקות לצמצם את המלתחה למספר מועט של פריטים. דיאטה של ארון הבגדים.

ציור 15: אקריליק על בד, 80X60 ס"מ

ארון הבגדים והנעליים שלי מסודרים. אמנם יש מקום לשיפור, אבל מצד שני אני לא קונה ואוגרת.
האגרנות/אספנות שלי שכמעט יצאה מכלל שליטה היא של מלאכות היד שלי, ה-craft והציורים.

ציור 16: אקריליק על בד, 80X60 ס"מ

מה אני אמורה לעשות עם כל מה שיצרתי? לא חבל לזרוק?

ציור 17: אקריליק על בד, 80X60 ס"מ

החלטתי לא לזרוק אלא לנסות למכור ובשבוע שעבר פתחתי בשעה טובה חנות דיגיטלית ב-ETSY, שם אפרסם למכירה את אוסף התכשיטים, את ציורי האקריליק, את הכדים והצנצנות מצפוי המוזאיקה, את הכלים היפים מקרמיקה, מה שנשאר מאוסף החמסות העצום שפעם היה לי.
בשביל לפרסם אני קודם צריכה לצלם את הפריט ורצוי שזו תהיה תמונה טובה, מושכת את העין. בשביל זה אני צריכה להתקרב לפריט, להוריד מהקיר או מהמדף או להוציא מקופסה. לגעת בו, לתת לו יחס אישי.

ציור 18: אקריליק על בד, 100X80 ס"מ

בשבוע האחרון, כשניגשתי לצלם חלקיק קטן משרשראות הפנינים שהכנתי לפני שנים, נפל לי בבת אחת האסימון שאני לא צריכה את כל הדברים הללו. שחלק ניכר מהתכשיטים שהכנתי כלל לא ענדתי, שייצרתי אותם כדי לשכלל ולשפר את המיומנות הטכנית, כדי להעסיק את הידיים שביקשו לעשות משהו.

ציור 19: אקריליק על בד, 100X70 ס"מ

מה לעשות שקיבלתי זוג ידיים שכל הזמן מבקשות לעשות משהו. היום זה צביעת מנדלות, הכנת יומני אמנות, צילום, כתיבת טקסטים אישיים, הדבקת קולאג'ים, שירטוט קווים וצורות נוירוגרפים. אני מסתכלת על עשר האצבעות שלי בחיוך, אלו שמקלידות כעת את המילים הללו, ותוהה ביני לביני במה הן יבחרו להתעסק בעוד שנה, בעוד עשור.

ציור 20: אקריליק על בד, 100X70 ס"מ

"יש היום עדנה למלאכות היד", אומרת לי אחת הבנות בקורס ETSY בו אני לומדת כיצד להקים את החנות, "כדאי לך לחשוב על מקרמה, יש היום ביקוש למקרמה, משלמים כסף טוב על סדנאות מקרמה".
ואני, שמאז הנערות לא נגעתי במקרמה, מחייכת, כי באמת יש גבול כמה חומרים וכמה Craft אני יכולה לדחוס בחלל אחד של בית לא גדול, אבל גם לא קטן.

ציור 21: אקריליק על בד, 100X70 ס"מ

הגיע הזמן לרוקן את הבית. לא רק לדבר על זה, אלא ממש לעשות את זה.
בינתיים החנות הדיגיטלית שלי עדיין בהקמה, אני צריכה לספר עלי, לתאר מה אני מוכרת, לצלם כל פריט, לכתוב תיאור מפורט, להוסיף מילות מפתח, לנקוב במחיר. קשה לי לתמחר, לא יודעת כמה כסף לבקש על ציור, מחרוזת פנינים או טבעת משובצת באבן חן. זו מיומנות חדשה שאני לומדת כעת.

ציור 22: אקריליק על בד, 100X70 ס"מ

היות ואני בעלת הבית בבלוג הזה, אני זו שקובעת את החוק שאומר שמדי פעם מותר לי לעלות פוסט פירסומי.

למי שמעוניין לבקר בחנות: IlanaBarDesign
היא נפתחה ממש עכשיו, עדיין אין מכירות ואין ביקורות.
אם תרצו להיות הקונים הראשונים, אשמח אם תשאירו פידבק חיובי ותזכו בהנחה.

ציור 23: אקריליק על בד, 100X70 ס"מ

אפשר גם לצלצל אלי, לדבר איתי, לשאול מה עוד אני מוכרת (הכל: ציורים על קנבס, ציורים ממוסגרים, תכשיטים, כלים דקורטיבים, כלי קרמיקה, חמסות, מנדלות),
אפשר לבוא לבקר ולראות בעיניים.
אפשר גם להתרשם מתמונות הציורים שמוצגים בפוסט הנוכחי, להקליק על התמונה כדי שתיפתח בטאב נפרד (התמונה כפי שהיא תלוייה על הקיר ופה ושם פרט בהגדלה).
אם אחד הציורים מצא חן בעיניכם מוזמנים ליצור קשר. אשמח מאוד להעביר אותו רשותכם!

ציור 24: אקריליק על בד, 100X70 ס"מ

החודשים הבאים יהיו בסימן של SALE כללי אצלי בבית. תבואו, יהיה שמח!

Comments

8 תגובות על “על מינימליזם ושיחרור הבית מחפצים שייצרתי במו ידיי”

  1. תמונת פרופיל של ניני
    ניני

    יופי של פוסט. יופי של עבודות. בהצלחה ענקית לאוצרת וליוצרת

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה רבה ניני!

  2. תמונת פרופיל של מלי אברמוביץ
    מלי אברמוביץ

    מדי כמה חודשים אני נתקפת במינימליזם וזורקת או מעבירה ספרים, בגדים, כלי בית וחפצים שונים. יש בזה מין תחושת התעלות.
    בהצלחה עם החנות!

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      אני לגמרי איתך, התחלתי לקרוא עכשיו את הספר של היפנית מארי קונדו על אמנות הסדר, שם היא מדברת על תהליך מעמיק חד-פעמי. מנסה להבין את עקרונות השיטה שלה וליישם בפעם אחת. כשעושים את הניקיון הזה פעם בכמה חודשים, היא אורמת שהאפקט של הסדר לא מחזיק מעמד לאורך זמן, כי אז שוב אוגרים והחפצים נערמים בערימות.

  3. תמונת פרופיל של תמרית
    תמרית

    פוסט שדיבר אל ליבי בהרבה מובנים. העבודות מאוד יפות. רובן בגווני הים. מאוד אהבתי שאת נהנית במהלך השנים מהעבודות שעשית ותלית אותן על קירות הבית שלך. כיוצרת בעצמי ועל אף מחאות הסביבה אני לא מוכנה לתלות עבודות שלי בבית, לצערי הרב.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה תמר. דיברנו על זה פעם, יש יוצרים שלא מוכנים לתלות את העבודות שלהם בחלל הבית. הם נמצאים בקצה אחד של הסקאלה ובצד ההפוך אפשר לקחת את הדירה שלי שכמעט כל מה שיצרתי במרוצת השנים מוצג בה לקישוט + עבודות קרמיקה שאימא שלי נתנה לי מתנה. נראה לי שהכי דכאי להיות איפשהו באמצע. לא פחות מדי וגם לא יותר מדי.

  4. תמונת פרופיל של ציפי
    ציפי

    אילנה את מוכשרת! אני אוהבת מנימליזם, ובעצמי כמעט כל יום זורקת/נותנת/משאירה חפצים על הגדר שלצד הבניין בו אני גרה. בדרכ אני שמה את החפצים בשקית שקופה, וככה אנשים לא מתביישים לקחת, ומנסיון הכל נלקח. אני אספנית חפצים, לאו דווקא שיצרתי, והריקון נותן לי מרחב נשימה גדול. נהדר שאת מוכרת, כי אני יודעת שקשה לשחרר יצירה שיצרת, וכשמגיעים לרגע שניתן לשחרר, אז זה מעולה שאת מסוגלת. שיהיה המון המון בהצלחה, גם עם חנות החדשה!

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה ציפי, אני גם בעד לרוקן מדי פעם את הבית, כי אז מתפנה מקום למשהו חדש שייכנס. לקח לי הרבה זמן להגיע לרגע הזה שאני מוכנה לשחרר דברים שיצרתי במו ידיי, עד כה רק שמרתי עליהם, לקישוט או לשימוש כתכשיט. עכשיו הכל מוצע למכירה וזו הרגשה נהדרת. מקווה שהמכירות אכן יתפסו תאוצה!