צידה לדרך: הטעויות/ההצלחות שלי

לפני שבוע או יותר מישהו אמר משהו ששימש כטריגר ששלח אותי לכתוב משהו.
כתבתי כאילו אני מינימום אנתרופולוגית, חוקרת תרבויות או הכוהנת הגדולה, זקנת השבט.
כתבתי כזה קישקוש על דרגות ומעמדות בקרב בנות הנשי, כאילו שעם בריאת העולם נבראה גם צורת הפרמידה, לא רק כמבנה פיסי אלא גם כדבר רעיוני, עם בסיס מאוד גדול, סימטרי, מאוזן, יציב. ובראשו שפיץ חד, נקודה אחת קטנה, שמזדקרת לכיוון השמיים.

תגידו, איפה הכי טוב להיות, בראש או בתחתית?
בבסיס המאוזן והיציב שמחובר לאדמה, או בקצה שנוגע בשמיים, נקודה קטנה שלא תופסת הרבה מקום, קלה, מינימליסטית?
היכן השיא? במה שנוגע בשמיים או במה שנוגע באדמה?

בקיצור, חילקתי את המין הנשי לעשר פרוסות, כשלכל פרוסה או שיכבה מאפיינים ממשלה. כשהשכבה למטה טובה פחות מזו שמעליה.
כדאי שתקראו עד סוף הקטע, גם אם הוא מרגיז או מקומם או נראה לכם קישקוש מוחלט.

התמונות שמלוות את הפוסט (אם הן קשורות לנושא, או לא, תחליטו אתם)
צולמו לפני שנים אחדות בחלון ראווה צבעוני ומושך את העין בלונדון

זו הפרמידה:

ראש הפרמידה מיועד לנשים עם וותק של 30+ שנות זוגיות טובה, קרובה ואוהבת, ששולחות את הילדים לצבא, לטיול שאחרי הצבא, לאוניברסיטה, לחופה.
הן בטופ בכל מה שנוגע לזוגיות ארוכת שנים, הקמת משפחה וטיפוח הקן.

תחתיהן נמצאות הנשים הצעירות, בין 30 ל-40, מג'נגלות בין עבודה לבית, חופשת לידה, שניים-שלושה ילדים, אפשר גם כלב, בעל, משכנתא.

תחתיהן הצעירות שהתארסו, שעוד רגע יעמדו תחת החופה, תוססות מרוב אוקסיטוצין ואמונה שהחיים לפניהן. חלומות רומנטים על אהבה, בית צמוד קרקע בפרברים, שניים-שלושה ילדים.

תחתיהן הרווקות שמחפשות, שחולמות על בעל-ילדים-בית-משכנתא, שעובדות בלצאת לדייטים. חדורות מטרה למצוא את "האחד" שיציע להן טבעת, שבזכותו יהיו לאימא.

תחתיהן הרווקות שלא הצליח להן הקטע של הדייטים. השנים חולפות והן כבר עמוק באיזור הנוחות של לחיות לבד, ללא בן זוג, או לחלופין סטוצים מזדמנים עם בני זוג לא רציניים.

תחתיהן נשים שהן מאהבות של גבר נשוי/לא פנוי, הסטטוס המשפחתי פחות משנה, בלאו הכי מדובר בקשר ללא אופק, עם הסתרות וסודות.

תחתיהן הנשים הגרושות + ילדים, שמזל האיר להן פנים ומצאו בן זוג לזוגיות "פרק ב'". מצבן טוב מהגרושות שלא הצליח להן "פרק ב", ללא דירה, ללא רכוש, עם חובות. מתמודדות עם העומס בכוחות עצמן, כמעט שקורסות.

בתחתית תמצאו את הנשים הגרושות, ללא ילדים, ללא פרק ב', ללא דירה.
לנשים תחתיהן גם אין חסכונות. מי ידאג להן כשיקדחו במיטה עם ארבעים חום של קורונה, או כשיזדקנו ולא יהיה מי שישמש כאפוטרופוס שלהן, שיחליט באיזה מוסד סיעודי לאשפז אותן. הן אמנם לא ילדו בנים, אבל בבוא העת תמיד ימצא רב של חברת קדישא שיאמר עליהן קדיש.

ועכשיו, לתוך הפרמידה הרעועה הזו תכניסו את התיוג המוכר של "me too". לא רק הטרדות מיניות, גם הפלות. השתמטתי בכוונה את האלימות, כי לצערי הרב זו רעה חולה שיכולה לקרות לכל אחת, לא משנה מה מיקומה בפרמידה.

אם ככה בתחתית של התחתית נמצאת האישה הגרושה ללא ילדים, שעברה גם הפלה וגם הטרדה מינית, ללא פרק ב', ללא דירה וללא חסכונות.

אחרי שסיימי עם תיאור הפרמידה הוספתי שאלות מעצבנות בסגנון…
"ואני? סקרנית לדעת היכן אני בדירוג העקום הזה? ואת?"

תנוח דעתכם. אני לא באמת שואלת, ולא באמת מעודדת איש/ה לדרג את עצמו/ה, למטה או למעלה.
במקום להסתכל החוצה, איך אנחנו כנשים נתפסות בעיני החברה, חשוב שנבין שכל בחירה שקיבלנו שהשפיעה על הזוגיות/הורות/אימהות/השכלה/קריירה שלנו, היא שלנו. קודם כל שלנו.
זה הצעד הראשון.
לקחת אחריות על ההחלטה אם להתחתן או להתגרש, ילד אחד או שניים, לקנות דירה או לגור בשכירות, לעבור לבית צמוד קרקע בפרברים עם משכנתא מפלצתית, תואר ראשון או להמשיך במסלול ישיר לדוקטורט.

אתמול צפיתי בפרק הראשון בסדרת ראיונות חדשה בכאן 11. השם של הסדרה מעורר סקרנות "הטעויות המוצלחות שלי" – "תוכנית ראיונות אישית ואינטימית החושפת כיצד התמודדו דמויות מוכרות מלב העשייה עם הכישלונות הקשים וההחמצות שעיצבו את חייהם האישיים והמקצועיים, החולשות האישיות, ואיך הם ניערו את עצמם אחרי פדיחות ובושות."

אממממ…. מעניין? נכון?
מסקרן איך אנשים תופסים בעיני עצמם את מה שבעיני אחרים נתפס כ"כישלון" או "הצלחה". וזה תופס לכולנו, לא רק אנשים מפורסמים, או אנשים בעלי השפעה שעשו מעשים גדולים.
אחרי שמאל-טוק קצר המראיינת ניגשת עם המרואיינת לשחק משחק. "הצלחה או טעות". סטייל אמת או חובה ששיחקנו בילדות. היא מראה לה תמונות מרגעים בחייה ועכשיו תתייגי: "הצלחה" או "טעות".
למשל סתיו שפיר, מובילת המחאה החברתית של קייץ 2011. חברת כנסת לשעבר. האם מחאת האוהלים נגד מחירי הדיור הלא שפויים היא הצלחה או כישלון. תלוי את מי שואלים, כי תראו מה קורה עכשיו בשוק כשהכיוון הכללי הוא מעלה-מעלה-מעלה.

אבל… בלי ספויילרים. מי שמעוניין לצפות בראיון עצמו מוזמן לדיגיטל של כאן 11.
ומי שמעוניין לעשות קצת "עבודת התפתחות אישית", מוזמן למספר תרגילי התבוננות קצרים.

כתוב בלשון זכר, אבל בנות, זה גם בשבילכן.
לפניכם עשרים היגדים – עד כמה, בין 1 ל-10, אתם מסכימים/מזדהים עם המשפט (1 – בכלל לא, 10- בול אני)

~ בעיני עצמי, אני נמצא בראש המדרג החברתי לעיל
~ בעיני עצמי, אני נמצא בתחתית המדרגות, במיץ של הזבל
~ אני חושב שהמדרג לעיל זה קישקוש אחד גדול, ערימה של שטויות
~ אני חושב שהמדרג לעיל מדוייק וקולע בול למצב הנשים כיום בחברה המערבית
~ אני מרחם על הנשים שנמצאות למטה
~ אני מקנא בנשים שנמצאות למעלה
~ אני בטוח שאנשים שמכירים אותי חושבים שאני נמצא בראש המדרג, שיש לי בית, משפחה וחיי נישואין מושלמים
~ אני חושש שאנשים שמכירים אותי מרחמים עלי, שאני חסר כל, ללא משפחת גרעין משלי, ללא ילדים, ללא חסכונות. בקיצור, מסכן
~ אני משוכנע שאנשים שמכירים אותי חושבים שאני מבוסס וחי ברווחה כלכלית
~ אני משוכנע שאנשים שמכירים אותי לא מתארים לעצמם שאני בקושי סוגר את החודש, מגרד את המינוס, נאבק להחזיר הלוואות
~ מה שחושבים עלי משפיע עלי מאוד, חשוב לי להירות טוב בעיני אחרים
~ מה שחושבים עלי כלל לא מטריד את מנוחתי, למי איכפת
~ אני מתאמץ מאוד כדי להציג מחוץ לבית מראית עין של בית מתפקד, יחסים מאושרים עם האישה והילדים
~ אני מתבייש מאוד במצבי המשפחתי
~ אני גאה מאוד במצבי המשפחתי
~ אני מרגיש שההישג המשמעותי בחיי זו המשפחה שלי
~ אני מרגיש שהכישלון הגדול של חיי הוא המשפחה שלי
~ אני מרגיש חשוף ופגיע, אם אפול אין לי רשת הצלה, אין לי על מי לסמוך
~ יש תמיד מי שידאג לי בעת צרה, לעולם לא אפול

ועכשיו, סכמו את התוצאות שקיבלתם ואת הסכום חלקו בגיל הנוכחי, הוסיף תאריך נישואין, החסירו 20 והמספר שהתקבל אומר עליכם שאתם….
… סתם. עזבו אתכם ממתמיטקה, צורות גיאומטריות מדוייקות, שכבות, למעלה או למטה. הכל בראש שלכם.

בסופו של יום מה שבעיני אחרים נחשב לטעות, יכול בעיניים שלי להיראות כהצלחה. וההיפך.
מי קובע? את זה אתם תחליטו. כל אחד עבור עצמו

"אני שוכב לי על הגב / מביט על התקרה / רואה כיצד חולפים ימי / בבטלה גמורה
אני שוכב לי על הגב / חושב, חולם, הוזה /והחיים יפים, יפים / ממש כמו מחזה
בלי להיות או לא להיות / אני פשוט ישנו / בלי שום דבר אשר כדאי / למות למענו
בלי תקוה ובלי יאוש / אני פשוט צופה /כמו תייר על העולם / והוא כל כך יפה"
מילים: יענקלה רוטבליט