יומן מסע טיפולי או איך לקחתי את הכדור שלי לטיול

זמן רב עבר מהפעם האחרונה בה החתמתי דרכון בשדה התעופה וככל הנראה יעבור עוד זמן מה עד שאחתים דרכון בפעם הבאה.
מציינת עובדה, לא תלונה. עובדה שמסבירה מדוע זמן רב לא תייגתי פוסטים בבלוג תחת הקטגוריה "יומן מסע".

בפעמים הקודמות בהן יצאתי למסעותי בעולם ליקטתי רשמים, במילים ובתמונות, וכששבתי הביתה ארזתי את החוויות שמספרות "איך היה" ל-"יומן מסע".
יש סוגים שונים של יומני מסע, רובם הגדול מתייחסים למסעות שהתרחשו ביעד זה או אחר. אבל יש גם מסעות אחרים, קטנים, פנימיים.
הפוסט שלפניכם מתעד יומן מסע מהסוג השני, המינורי, הפנימי שלאו דווקא מתרחש בלוקיישן אקזוטי אי שם בעולם הגדול.

בשבוע האחרון לאן שלא הלכתי, היה צמוד אלי כדור פלסטיק שקוף. כדור שהכנסתי לתוכו דברים שנקרו בדרכי וצילמתי.
הכדור כמיקרו-קוסמוס, כמשל לעולם פנימי, כתרגיל בחשיבה יצירתית או בפוטותרפיה.

לאמנות יש כוח מרפא. לא רק אני אומרת את זה. על הבסיס הזה שאומר שמעשה היצירה שווה ערך למעשה תירפויטי, מושתתת התורה של טיפול באמנות.
בעברי הרחוק למדתי אמנות, צברתי אלפי שעות אמנות, אבל מעולם לא עשיתי את הצעד הנוסף לרכוש השכלה אקדמית כמטפלת באמנות.
אני לא תראפיסטית מוסמכת, אבל יש לי חושים מספיק מחודדים וקילומטראג' ארוך בטכניקות יצירה שונות כדי לדעת שאני יכולה למצוא בעשייה האמנותית שלי גם הקלה רגשית.

זו תקופה קשה. מאוד.
או אם אני מכניסה את עצמי לתוך האמירה הכללית הזו , זה נשמע ככה: עוברת עלי תקופה קשה. מאוד.
הינה, הקלדתי את המילים שמתארות את המצב כפי שנחווה על ידי, בלי ליפות ובלי להשתמש במילים מכובסות כמו "תקופה מאתגרת".
ובתקופה קשה שכזו אני נעזרת בשני עוגנים משמעותיים: האמנות והטבע.

לפעמים אני מטיילת המון, טיול רודף טיול, טיולים ארוכים, לעיתים מפרכים, מאתגרים, חווייתיים ויפים מאוד. ולפעמים מגיעה תקופת יובש, כשבקושי יוצאת מהבית.
לפעמים אני יוצרת המון, מסתיים יומן אמנות אחד ומייד מתחיל יומן חדש, עוד ועוד קלפים, קולאג'ים, מילים שנכתבות בשטף. הספק מטורף של עשרה פוסטים בבלוג בחודש. ולפעמים מגיעה תקופת יובש, כשבקושי מילה יוצאת מהמקלדת.

בשיעור האחרון בקורס שאני לומדת מטעם אוניברסיטת בן גוריון, "טיפול באמצעים אמונתיים", קיבלתי תרגיל ליצור את המיכל האישי שלי.
אני כ"כ רגילה לעבוד בדו-מיימד, לגזור ולהדביק ניירות שלא חשבתי שיש סיכוי שאצליח ליצור משהו בתלת מימד.
אבל אז נזכרתי בכדור פלסטיק שקוף שקניתי פעם בחנות יצירה ומעולם לא עשיתי בו שימוש, עד לתרגיל המיכלים.

בזמן שהוקדש בשיעור לתרגיל פתחתי את הכדור ומילאתי בחלקי פאזל כחולים שמצאתי ליד הזבל ובתמונה של פרפר. חיברתי חוט טריקו כחול כדי שאפשר יהיה לתלות את הכדור. בתום השיעור החלטתי להמשיך את התרגיל עד לשיעור הבא. אקח אותו איתי, אשחק בו מעט ואצלם.

בפוסט לפניכם אני מביאה את התמונות שצולמו באותו השבוע, לפי סדר כרונולוגי, בלוקיישנים שונים בהם הסתובבתי, בבית, בחוף הים, בירדן, בכינרת, בהר תבור, במדבר, בקולנוע, במטבח.

להן תרגיל מתמשך בפוטותרפיה, כשהמצלמה מאפשרת לי לתעד את הכדור שהתגלגל ממקום למקום, ממצב למצב. לפעמים הוא ריק, לפעמים מכיל אובייקט אחד, לפעמים מלא עד אפס מקום. לפעמים מלא בפרחים, קוצים, אבנים, חרוזים, מי ים. לפעמים מונח על משהו או בתוך משהו או לפני משהו. לפעמים סגור, לפעמים פתוח.

הבחירה אם למלא או לרוקן היא כמובן סימבולית ומשליכה על המצב הרגשי שלי, שלפעמים עמוס ודחוס ולפעמים אוורירי, קליל, ריק. רציתי שהמים שניקו את הכדור ינקו גם את המיכל הפנימי שלי, ישטפו את המועקה והקושי.
לא רוצה להיכנס למשמעות של כל פריים בו מופיע הכדור עם תכולה כזו או אחרת.
בוודאי שיש משמעות, או שאולי אין וסתם נהניתי לקחת אותו איתי לטיול, כמו שלוקחים כלב נאמן, לשחק בו ולראות איך הוא משנה צורה.
זה בכלל משנה?
מה שמשנה זה שהכדור שימש כמו חבר טוב שליווה אותי שבוע שלם, עד שהרגשתי שהתרגיל הגיע למיצוי.
בתום התרגיל עברו בי מחשבות לדרוס את כדור עם המכונית או לרסק עם פטיש, אבל מסיבה לא ברורה עצרתי את עצמי ולא נתתי דרור ליצר ההרס.
בינתיים הכדור השקוף הריק תלוי מעל מדף הצבעים, עד שאחליט אחרת.

משתפת בתמונות הכדור שצילמתי בטלפון הנייד כדי להראות איך אפשר לקחת חפץ פשוט, קטן, לשחק איתו, לצלם אותו פה ושם – ואיך דרך העשייה הפשוטה הזו לאט-לאט מתבהרות הבנות ולבסוף מגיעה מעט הקלה. וזו בדיוק הפואנטה של כל טיפול שהוא.

מוזמנים לגלול ולעקוב אחר הכדור, איך הוא משנה צורה. אם תרצו לשתף בתגובות, אשמח לשמוע מכם.

ככה נראה הכדור לראשונה, אחרי ההנחייה ליצור מיכל אישי

חוף פולג, נתניה

חוף בית ינאי

מול התבור,בירדן ובכנרת

ארוחת צהריים מול הכנרת

שביל סובב תבור, הר תבור

כפר תבור

מול הר תבור

על החצאית שלי

תלוי מאדן החלון בבית

במטבח 

על שולחן העבודה, בפח המיחזור

בקולנוע

על הקלפים

בבית, על ציורי מנדלות 

על ציור העין 

פה ושם בבית

במדבר

במעיין

Comments

2 תגובות על “יומן מסע טיפולי או איך לקחתי את הכדור שלי לטיול”

  1. תמונת פרופיל של חוה
    חוה

    אהבתי.
    ומהתמונות, במיוחד את 'על העין'.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה חוה, שמחה שאהבת! הכדור הזכיר לי גם את גלגל העין וכשהנחתי אותו על ציור העין היתה בזה סימבולות שקשורה לראייה, מכל הסוגים.