פוטותרפיה – ביני ובין המצלמה שלי

יתכן שאמרו או כתבו את זה קודם, מעולם לא למדתי פוטותרפיה בצורה רשמית, ככה שלא מתיימרת לחדש ויחד עם זה מרגישה שהפוטותרפיה טבועה בי עמוק באופן אינטואיטיבי. לא מזמן עלתה בי המחשבה שיש קשר בין האופן בו אני מצלמת והאופן בו אני מתנהלת בחיי. אפשר להתבונן בדרך בה אני משתמשת במצלמה, בפעולת הצילום עצמה ואיך אני מתייחסת לתוצר הצילום ולהשליך מכל אלו על עצמי, על האופן בו אני מתנהלת בחיים, מה חשוב לי, מה מעניין אותי.
בדרך זו היחסים שלי עם הצילום והמצלמה, שהיא בסך הכל מכשיר, יכולים ללמד אותי עוד משהו עלי.
בפוסט זה אני רוצה להעלות כמה נקודות למחשבה. קחו את השאלות הללו והתבוננו בהן, אילו תשובות מגיעות ואיך כל תשובה שמגיעה מאירה בכם משהו נוסף.

אילו נושאים מושכים אותי לצילום? אנשים? נופים? בעלי חיים? פרחים? טבע דומם? טבע?
האם אלו נושאים או תחומי עיניין שמאפיינים אותי גם בחיים עצמם? האם אני אדם של אנשים שמחפשת את קרבתם או שמעדיפה את השקט שניתן למצוא בטבע ובנופים?

באילו מצלמות אני משתמשת? האם מסתפקת במצלמת הטלפון? או שחשוב לי לצלם במצלמה מקצועית?
ובחיים עצמם, האם אני מסתפקת במה שיש, מה שנוח וזמין לי או שמתעקשת על המקצועי, היקר והאיכותי ביותר שיש? בטווח שבין פשוט וזמין למקצועי ויקר היכן אני ממקמת את ההעדפות שלי?

האם אני מצלמת על "אוטומט"? מסתפקת בהגדרות אוטומטיות או שמחפשת בתפריט אפשרויות מתקדמות שיתאימו למה שאני רוצה להשיג?
ובחיים עצמם, האם אני פועלת על אוטומט מתוך דחפים ומניעים שלא טורחת לחקור עד הסוף או שבוחרת לרדת לעומקם של דברים, לחקור דרכי פעולה חדשות? מבינה שאפשר גם אחרת חוץ המאוטומט שמנהל רבים מאיתנו, שעם מודעות עמוקה אני יכולה להתבונן בדפוסי התנהגות ולבחור את אלו שמשרתים את היעדים שלי.

האם אני מרוצה ממה שיוצא? או שפותחת כל תמונה בתוכנת עריכה ומשפרת אותה כדי שתהיה הכי אופטימלית?
ובחיים עצמם, היכן אני ממקמת את עצמי בין שני הקצוות? מצד אחד אני שמחה ומרוצה בכל תוצאה שמשיגה ומצד שני השאיפה לפרפקציונים, לכך שהדברים יהיו מוקפדים, ערוכים היטב.

האם כשאני מצלמת אני שמה לב לפרטים, ממקדת את הפוקוס באלמנט אחד או שמכוונת את המצלמה קדימה ומצלמת מה שמולי? האם מחפשת זוויות צילום מעניינות, לא שגרתיות, מגובה האדמה, מעל גובה העיניים, מגובה הבטן, באלכסון? או שמצלמת ישר, קדימה?
ובחיים עצמם, במה תשומת הלב שלי ממוקדת? האם היא מתפזרת לכל עבר, בקושי מצליחה להבחין במה שעומד מולי או שאני מאוד ממוקדת, בתשומת לב מאוד גבוהה לכל מה שמולי, מצליחה להבחין בניואנסים קטנים ועדינים. מצליחה להתבונן במתרחש מזוויות שונות.

כמה תמונות מצלמת בטיול קצר של שעה או יום? עשר? מאה? מה עושה עם כל התמונות? מוחקת את הרוב ומשאירה פריימים בודדים? או ששומרת את הרוב? האם משתפת בתמונה אחת? שתיים? עשר? אלבום שלם? האם מתייחסת ללייקים ותגובות שמקבלת על כל תמונה?
ובחיים עצמם, היכן אני נמצאת על הסקאלה בין מינימנליזם לבין שפע. האם אני מסתפקת בדבר אחד, מילה אחת, תמונה אחת או שאוהבת ומעדיפה הרבה מכל דבר. האם אני אוהבת לשמור הכל לעצמי, מאמצת גישה של "בונקר", לא מראה ולא משתפת, או אולי בדיוק להיפך, כל מה שיוצא ממני יוצא החוצה אל העולם דרך הרשתות החברתיות? היכן אני נמצאת על הסקאלה הזו של שיתוף? ועד כמה אני תלוייה בפידבק של אחרים על דברים שעושה או יוצרת? עד כמה חשוב לי שיאהבו את התוצרים שלי?

עד כמה אני מרבה לצלם את עצמי? או לבקש אחרים שיצלמו אותי? כיצד אני נעמדת מול המצלמה? מביימת פוזה שתחמיא לי?
ובחיים עצמם, עד כמה אני  מרגישה נוח עם איך שאני נראית, עד כמה אני מרגישה יפה, מושכת, פוטוגנית? עד כמה נוח לי להיות במרכז תשומת הלב, להיות זו שמדגמנת פוזה מול עדשת המצלמה?

איך אני מתייקת את התמונות שלי? משאירה אותן בגלריה בנייד או שמעתיקה למחשב ומסדרת בתיקייה לפי נושא או זמן? האם מקפידה לגבות את התמונות? מה עוד עושה עם התמונות? מעבר לשיתוף בוואטסאפ, פייסבוק, אינסטגרם? האם מדפיסה תמונה על קנבס לתלות על הקיר? האם מגדילה ומדפיסה על נייר? האם משתמשת בתמונה שבסיס לעבודה אחרת (פוסט בבלוג, פלייר שיווקי, לוח שנה, אלבום תמונות מודפס, יומן אמנות)? האם מציגה את התמונות שלי למכירה באחת החנויות הדיגיטליות?
ובחיים עצמם, האם אני מסודרת? מבולגנת? מתייקת כל דבר בשיטתיות או שכמו כל יתר החפצים, ככה גם התמונות, מפוזרות פה ושם, כשרוצה למצוא משהו לא מוצאת ונאלצת לנבור שעות. עד כמה אני ממחזרת דברים, מבינה את הפוטנציאל שגלום בכל דבר לשמש גם לזה וגם לזה? עד כמה היצירתיות שבי מאתגרת אותי למצוא שימושים נוספים לתמונות ולדברים אחרים שאני מייצרת, או שמסתפקת בשימוש העיקרי של אותו הדבר. האם מאמינה שלתמונות שלי יש ערך כספי, שמגיע לי תשלום עבור הזכות להשתמש בתמונה שצילמתי? שליצירה שלי יש ערך?

האם יש בי סקרנות לראות תמונות של אחרים? האם אני משתתפת בפורומים של צילום? לומדת טיפים מאחרים כדי להשתפר ?
ובחיים עצמם, עד כמה אני מעמיקה בתחום עיניין? האם פני השטח מספקים אותי או שיש בי את הדרייב ללמוד ולהעמיק גם מהידע של אחרים.

כשאני מצלמת עד כמה אתאמץ כדי לקבל את הפריים המושלם שאני רוצה? האם אני מוכנה לזוז קצת ימינה או שמאלה? לעלות או לרדת כדי לצלם בזווית שאני חושקת בה? או שטוב לי לצלם מהמקום בו אני נמצאת ולא מרגישה שם צורך לזוז?
ובחיים עצמם, עד כמה אסכים לזוז מאיזור הנוחות שלי כדי להגיע למקום אחר? לתוצאה טובה יותר? עד כמה אני מאתגרת את עצמי? עד כמה אני מוכנה להתאמץ גם בשביל דברים שאני עושה למען ההנאה הרגעית שלי.

כשמצלמת האם לוחצת פעם אחת על ההדק? או שמצלמת מספר פעמים, ליתר ביטחון, כך שאם פריים אחד מתפספס יהיה לי פריים נוסף?
האם אני מביימת את הפריים? מתכננת כיצד יראה, מסדרת ספוטים של תאורה? מקפידה לסדר את המודל שלי (ילד, תפוח, חפץ כלשהו וכו') להעמיד אותו כפי שאני רוצה? או שזה בסדר לי לצלם כל מה שקרה בדרכי, בתנאי התאורה הקיימים? מה שיש זה בסדר, לא מתכננת מראש את הפריימים. צדה אותם על הדרך.
ובחיים עצמם, עד כמה אני קפדנית, מסודרת, פדנטית? או אולי כזו שזורמת, שכל מה שבא מתקבל בברכה
עד כמה אני חסרת ביטחון בפעולות שעושה, שזקוקה לוודא שוב ושוב שהדברים אכן נעשו, או שיש בי הביטחון והאמונה שהכל בסדר?

האם יש מקומות בהם לא אצלם? מה בשום פנים ואופן לא אצלם? היכן אני רוצה אבל מתביישת לצלם?
ובחיים עצמם, היכן אני מסמנת את הגבולות שלי בין מה שמרשה לעצמי למה שלא. עד כמה הבושה או חוסר הביטחון מונעים ממני לעשות מה שאני רוצה, עד כמה אני נותנת לבושה או לתחושה ש-"לא נעים" לנהל אותי?

איך אני מתייחסת לאקט הצילום? כאל משהו רציני? משעשע? משחק? סתם משהו שעושים על הדרך? תיעוד אישי? ביטוי אישי?
ובחיים עצמם, היכן אני על הסקאלה שבין Fun ל-Serious? האם הצילום כעוד אחת מהפעולות שאני עושה בחיי היומיום נתפסות כשמשו כייפי שעוןשה בהנאה או משהו רציני שעושה בכובד ראש עם הרבה מחשבה? עד כמה אקט הצילום משמש באמצעי לביטוי עצמי שלי, או שאני פשוט סתם מצלמת?

אגב, התמונות המופיעות בפוסט הן של עדשה ישנה שהתקלקלה ובמקום לתקן החלטתי לפרק מתוך סקרנות לראות איך הדבר הזה נראה מבפנים. התפלאתי עד כמה המבנה הפנימי של העדשה מורכב, כמה חלקים קטנים ועדינים יש שם שהייתי צריכה להבריג החוצה עד שהיגעתי אל העדשות עצמן. זהו למשל שימוש נוסף (ולא מומלץ…) באביזרי צילום כדי לספק סקרנות.

לקריאה נוספת

יש אינספור מקורות ברשת שעוסקים בתחום זה, מביאה כאן כמה קישורים לבלוגים ואתרים שעוסקים בצילום ובתרפיה, להשראתכם:

~ בלוג הצילום הנהדר של עפר קיידר "המצלמה מוסיפה חמישה קילו"
~ הבלוג של חיה גולן – פוטותרפיה | אימון מאמנים
~ טיפים לצילום בטיולים שליקטה אורלי אופק מהבלוג "חלומות באופק"
"בית הספר לצילום" של הצלם המוכשר תומר אלמקייס שמעניק לקוראיו ידע רב מנסיונו כצלם
~ על וידיאו תרפיה מתוך האתר המצויין של ירדן כרם שתרמה רבות לקידום הקולנוע ככלי יצירתי לשינוי
~ "התבוננות חדשה – לא רק אמנות. על הייחודיות של הקולנוע ככלי מטפל" מאת ירדן כרם, כתבה פורסמה בגיליון "זוויות", ביטאון מורי הקולנוע בחנוך הדתי, גליון מספר 1, ערב ראש השנה תשע"ד.


by

Comments

11 תגובות על “פוטותרפיה – ביני ובין המצלמה שלי”

  1. תמונת פרופיל של ערן
    ערן

    וואו, כמה שאלות!
    בחיים לא חשבתי על זה… מעניין מאוד

  2. תמונת פרופיל של אורלי אופק

    אילנה היקרה, אהבתי מאד את ההקבלה שעשית בין "האני המצלם" לבין "האני המתנהל בחיים מחוץ לעדשת המצלמה". נגעת בנקודות נכונות, ובעצם הימחשת לנו בכתיבת הפוסט – איך גם את יצירתית בכתיבתך, שהינה חלק מחייך, בדיוק כמו שאת יצירתית בצילום שלך.
    תודה על פוסט יפיפה ומעורר מחשבה והתבוננות עצמית, מתאים בדיוק לימי התשובה וחשבון הנפש.
    שנה טובה וחתימה טובה,
    אורלי

  3. תמונת פרופיל של רבקה קופלר

    מאוד מעניינת ההקבלה שעשית לחיים… אני לגמרי משוכנעת שהעיסוק בצילום משנה את נקודת המבט בכלל. אבל אני הולכת לבחון בטיול הבא את כל מה שכתבת..

  4. תמונת פרופיל של רחל

    לדעתי הקורס פוטותרפיה מתאים לך מאוד, בטוחה שתהני ממנו אם תחליטי ללמוד . אני למדתי השנה במכללת הגליל המערבי לידע אישי , לא לעיסוק מקצועי .

  5. תמונת פרופיל של
    משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    אילנה יקרה,

    אני קוראת בהנאה את ה'יציאה שלך מביתך…' ונהניית מהכנות, הביטוי, העוצמה והיופי!
    של המקומות, הטבע, הבפנים והבחוץ.
    שתהא שנה זו מתוקה וטובה, מלאה שהגשמת שאיפות ומימוש אתגרים, במסעות פנימיים ותגליות עוצמתיים,
    בהכרת מקומות חדשים בטבע, בעולם ובעצמך.
    בברכת אור, אושר, אהבה ושלום,
    חיבוק גדול, אתיה

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      אתיה, גם אם באיחור, כ"כ שמחה שאת עוקבת אחרי וקוראת על מסעותיי. תודה על הברכות שלנה החדשה. הלוואי…
      ברכות חמות גם לך 🙂

  6. תמונת פרופיל של קורל אלמוג

    הקבלה מאוד מעניינת, וכמובן הדרך שבה את מבטאת את עצמך בעזרת הצילום, ועדיין זה משקף את מי ומה שאת בחיים האמיתיים.

  7. תמונת פרופיל של חיה גולן - פוטותרפיה ואימון

    אילנה יקרה,
    איזה כיף להכיר אותך.
    קראתי בהנאה ובפליאה את הפוסט הזה – הנאה, נו ברור למה. ופליאה – על כל כך הרבה שאלות למחשבה שהענקת לי.
    אני חוקרת בלי סוף את ההשלכות של הצילום על החיים ושל החיים על הצילום ויחד עם זאת שמתי הרבה פחות דגש על פעולת הצילום עצמה והאנלוגיה שלה לחיים, מה שעשית כאן בהרחבה.
    תודה רבה לך !
    ותודה על הפרגון בקישורים. 🙂

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      הי חיה, שמחה להכיר גם אותך ושמחה מאוד שערימת השאלות שהצגתי כאן נתנה לך חומר למחשבה. האנלוגיה הזו אינה ברורה לי עד הסוף, רק הצגתי נקודות שאפשר לבחון לפיהן את עצמי ביחס לצילום. ומה אני יכולה ללמוד מזה על עצמי.

  8. תמונת פרופיל של אסנת חן

    אילנה, איזה פוסט מקיף ומעמיק וכמה רבדים מעניינים הצגת בצורה מעוררת מחשבה באמצעות ההבחנה וההקבלה בין הצילום לחיים האמיתיים. ממש עבודת עומק!!!

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה אסנת. שמחה מאוד לקבל את הפידבק ממך. מקווה שזה גם משמש אותך.