אי קטן לו היה לי

רציתי מאוד לפני תום עונת הרחצה לבקר באי שלי אבל לא נמצאה לי כל הקייץ מספיק אנרגיה לנסוע 50 ק"מ לכל כיוון עד לחוף דור, מהחופים היפים בארץ.
מאז שגיליתי את האי לפני כמה קייצים והכרזתי עליו, ביני לבין עצמי, כעל "האי שלי", אני משתדלת לבקר בו לפחות אחת לשנה, לרוב בתחילת הקייץ, עד שהחום הגדול מכריע אותי ובקושי מותיר לי די כוח להגיע עד החוף הקרוב ביותר.
כדי לחזק את הטענה שמדובר באחד החופים היפים בארץ אביא כאן כמה תמונות של מים צלולים, נקיים, בכל גווני הטורקיז האפשריים שצילמתי בקייצים קודמים. אלו ככל הנראה הימים האחרונים בהם אפשר ליהנות מרחש הגלים ומאוויר כחול לפני שרוחות סתיו קרירות יגיעו לאיזורנו. מי שפוסט זה מעורר בו את החשק לגמוע את הכחול הזה, שיזדרז…

למי שלא מכיר את סיפור הרקע אציין בקצרה שבאחת מגיחות הים שלי לפני שנים אחדות אל החוף המפורץ שבין דור לנחשולים ראיתי לראשונה את האי הנ"ל ונשבתי בקסמו. אי קטנטן במרחק שחייה מקו החוף, אי סלעי, נטול צמחייה, רק ציפורים מבקרות בו. באותו הרגע הבעתי הצהרת בעלות על האי ומאז אני מכנה אותו "האי שלי".
ארבעת איי חוף דור נקראים, מצפון לדרום – אי שחפית, אי דור, אי טפת ואי חופמי. איך קוראים ל"אי שלי"? לא בטוחה שיש לו שם, אני קוראת לו "האי".
הוא שם ונגיש לכל מי שייכנס לים וישחה אליו, רק מזהירה שהסלעים דוקרים מאוד. ראו עצמכם אורחים מוזמנים.

משתדלת לפקוד את המקום פעם בשנה. זה תמיד מרגש לפגוש באותו המקום בהפרש של שנה ולחשוב על מי שהייתי שנה שעברה ומי שאני היום וכל מה שעבר עלי/על המקום בין לבין.

חוט / חיה שנהב

אִם אָדָם
הָיָה מוֹשֵךְ אַחֲרָיו חוּט
לְכָל מְקוֹם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ,
מַה הָיָה מְסמָּן אַחֲרָיו,
אֵיזוֹ דוגמא,
מִשָּׁם עַד שָׁם, קַו דַּק
עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה
רִשׁוּם רָגִישׁ ומדויק
וְתָמִיד נִרְגָּשׁ.

"אמר הדייג היורד לים
על שלושה דברים העולם קיים 
על מי-הימים,
על חופי היבשת
ועל דגי המצולה העולים ברשת.
אמר האיכר המוביל מחרשה:
עומד העולם על דברים שלושה
על אדמת השדות,
על גשמי שמים,
ועל לחם מוצא בזיעת-אפים.
אמר האמן בביתו הבודד:
על שלושה דברים העולם עומד:
על לבו של אדם,
על יפי הטבע,
על ביטוי הדברים
בצליל וצבע.
אמר האדם הפוקח עיניו:
עשרו של עולם מה נפלא ומה רב
בוקר-בוקר
נלכד בלבי כברשת
העולם ומלואו,
המצולה,
היבשת,
ואורות וצללים
וחגים וחולין,
ומילים וצלילים
ושדות-שיבולים
וכל צבעי הקשת."
לאה גולדברג

אתנחתא קצרה מול הים
אין כמו אתנחתא קצרה מול הים, להוציא מהתיק בקבוק מים קרים, להינות מכל לגימה. להסיט את המבט הצידה, הנה הוא, "האי שלי"! המבט נע מעט דרומה, אל חופי הרחצה עם המפרצים הקטנים וטבלאות הגידוד, הבריכות, הלגונות הקטנות הכ"כ יפות שלמרגלות התל. מבט גם אל מה שנשאר מעיר הנמל הקדומה שהיתה כאן לפני שנים רבות ועל החפירות הארכיאולוגיות שנראה כאילו הופסקו באמצע.
ים שקט, מזג אוויר רגוע, רוח קלה נושבת. אי אפשר שלא להתמלא תחושה של שלווה, אי אפשר שלא להפסיק להודות למזלי הטוב על שהחלטתי להגיע אל הים בלי להשקיע תיכנון ומחשבה מרובה. בשגרת חיים שמנוקדת בדאגות וטרדות רבות, טיול קצר לים הוא דבר פשוט טוב. טיול שמלמד אותי כי יש שלווה בעולם.

לגונות מלאות מי ים צלולים
לחשוב שעוד בימי קדם, כשהעיר דור היתה חייה ותוססת הגיעו אנשים לרחוץ בבריכות הקטנות החצובות בסלע הכורכר שנושק למים. כמו אז, ככה גם היום.  (למי שמעוניין לקרוא באתר iNature הסברים יפים על תל דור.)
אם באים מספיק מוקדם כשעדיין אין נפש חייה בבריכות זו חווייה מדהימה ומענגת פשוט להיות שם במים. קירות הכורכר יוצרים מעין שובר גלים שעוצר את הגלים ושומר על מפלס עמוק ורגוע.  אפשר לשהות בה, להתענג על תחושת הערות, החד פעמיות של הקיום, להביט סביב, במיוחד בשטים בסאפ שנראים כאילו הולכים על פני המים. יש דברים שאי אפשר לבטא במילים, כמו הגוון של המים, התנודות הרכות של הים, נצנוצי האור. הדחף לראות את העולם שמתעורר לפתע וממלא את מפרשיי. זו תחושה מוזרה, כזו ששולחת צמרמורת מענגת במורד הגב כשאוויר של ים מלטף את פניי. המים הרבים, השמיים הרחבים, הכחול מרהיב כל כך שאני מרגישה כמו ילדה קטנה.

לשבת על קצה-קצהו של האי
מן הבריכות המיוחדות עולים לתל דור, האי עדיין רחוק, מוקף בסלעי כורכר דוקרים. הפעם הראשונה שהיגעתי אל חופו היתה ביוני 2013. בדרך חולפתי על פני מפרץ חולי טורקיזי, יפה לא פחות מהמפרצים הקטנטנים שבחופי יוון. רצועת חוף כ"כ יפה, פוטוגנית.
אל מי הטורקיז המפתים הללו אני נכנסת בשחייה, בדרך אל "האי שלי". לא היה איתי אף אחד שיצלם ויתעד את הרגע בו היגעתי אליו לראשונה, אחרי כל הפעמים שראיתי אותו מרחוק. טיפסתי על הסלע והתיישבתי עליו, גם אם רק בקצה, גם קצה-קצהו של האי נחשב.
על האי הנחתי את כל מה שהייתי רוצה שיהיה לי ואין לי, ובים שמקיף את האי הטבעתי את כל מה שיש לי ולא רוצה שיהיה לי. האם עכשיו אחרי הביקור ב"אי שלי" קיבלתי את כל מה שהייתי רוצה שיהיה לי?

פרידה מהאי הסלעי הקטן 
הבהייה בקו האופק המשתרע עד אינסוף, ביופי הכחול הגדול מנטרלת לחצים, מרגיעה, מזככת את הנפש. מרחבי הים שמשנים צורה וצבע משקפים את הלך רוח שלי שצופה בהם, מפעילים את הדימיון שלי, מרגיעים אותי, מטעינים אותי אנרגיה טובה. לפעמים העיניים משוטטות הלוך ושוב כמו מבקשות לסמן גבולות למרחב האישי שלי. לפעמים זו נקודה רחוקה אי שם שמהפנטת אותי, מהדהדת את האין סוף שנמצא בתוכי.
בסיבוב של כמה שעות אפשר לצלם תמונות רבות של אותו המקום כשבכל תמונה הגוון המיוחד של הכחול. עוצמת האור משתנה, השמיים משתנים, העננים שהיו מוקדם בבוקר ואח"כ נעלמו לקראת הצהריים, הכל משפיע על צבע המים, על גוון המצב רוח שלי. מצלמת עוד כמה תמונות פרידה מן האי ומהחוף עוצר הנשימה.
מהאי אפשר להמשיך ללכת צפונה לאורך קו המים עד לחוף הבונים, אבל זה כבר מסלול לטיול אחר. או שאפשר לצעוד דרומה, חזרה לכניסה לחוף.
החוף הדרומי עמוס יותר אנשים ויש בו איים נוספים, רק שלאיים הללו אין לי שום רגש בעלות ושום דחף להגיע ולגעת בהם, בסגנון "שם איי דור, הושט היד וגע בם".

תודה לַים
"לחיות בהכרת תודה היא דרך ללמוד לקבל את החיים כמו שהם, עם הטוב ועם הבלתי מובן לי. כשאני מקבלת ואיני נלחמת, אני שלווה ובהרמוניה עם הכול." כותבת ד"ר דינה אייזן באתר "קידום בריאות אופטימית" וממליצה לכתוב חמישים דברים עליהם אתם מכירים תודה בחייכם ואחר כך לכתוב עוד חמישים. "כשאני שמה לב לכל הדברים קטנים כגדולים שעליהם אני אסירת תודה, אני מגלה מה רב הטוב בחיי. רגש של הכרת תודה הוא חיוני לבריאות נפשית וגופנית. כשאני מכירה תודה לאנשים, ליקום ולחיים, אני חלק מדבר גדול שנקרא אהבה. למזלנו הטוב, ניתן בקלות להתמלא באנרגיה זו: כל שעלינו לעשות הוא להודות כל יום על המתנות שקיבלנו."

ואסיים בגרסה העברית ל GRACIAS A LA VIDA מאת ויולטה פָּארה, הנוסח העברי נכתב ע"י צרוייה להב – "תודה לַחיים"

תודה לַחיים, שנתנו לי הכול
שנתנו לי עיניים, רואות זריחה מתקרבת
מבדילות חושך מֵאור ולבן משחור
מגלות גן סודי בסמטה נעזבת
מזהות בהמון איש אחד שאני אוהבת

תודה לָחיים, שנתנו לי הכול
שנתנו לי צלילים כמו פנינים בשרשרת
ואת שפת המילים, להגיד בהן אמא
להגיד חבר שלי, להגדיר לי ארץ
ואת שפת הנשמה באמת נסתרת

תודה על הדרך, ארוכה ונמשכת
על הכוח לקום, לשאול וללכת
לטפס בהרים נוגעים בַּשמיים
לחצות עמק אבוד, בלי צל ובלי מים
עד שבאתי אליךָ, לחצר ובית

תודה לַחיים, שהעירו בי לב
בועט בסגור, מפרפר בַּפתוח
מתעופף סביב האש, מחפש חוף בטוח
ומוצא את עינך הצלולות כמו רוח

תודה לחיים, שנתנו לי הכול
שנתנו צחוק ובכי ואת כל מה שבּנו
כל כך הרבה צער, והאושר היכן הוא
ומֵהם בא השיר והולך איתנו
בא השיר שלי, בא השיר שלנו

"תודה לך עולם תודה שהבאת אותי לכאן
לסיר הזה המבעבע, המעלה עשן
על הדרכים הנכונות שהולכת אותי ולא בחרתי
על ים האהבה ששפכת בי וכמעט טבעתי"

רמי קליינשטיין וקרן פלס


by

Comments

7 תגובות על “אי קטן לו היה לי”

  1. תמונת פרופיל של רחל

    אין כמו אתנחתא קצרה מול הים…
    מזדהה איתך
    הצילומים שלך נפלאים
    המלל והשירים נהדרים .

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה רחל. ממליצה לך מכל הלב לצאת לאתנחתא מול הים. ואפרופו חוף דור, חזרתי עכשיו משם ולשמחתי ראיתי שהנגישו אותו, סללו שביל לטיול מתל דור לכיוון צפונה – יכול להיות עד לחוף הבונים. שווה ביקור.

      1. תמונת פרופיל של

        אני יוצאת לים ( בגליל המערבי ) בכל מזג אוויר
        גם בימות הסערה , הים אז נפלא ( וגם מצלמת)

        1. תמונת פרופיל של אילנה בר

          הים נפלא גם בימות הקייץ וגם בחורף, בכל עונה הוא נראה ומתנהג אחרת. בדיוק אתמול סיימתי לקרוא את הספר על "האדון שנפל לים", מה שמלמד שתמיד-תמיד צריך להתייחס אליו ביראת כבוד, כי בקלות אפשר לאבד בו את החיים.

  2. תמונת פרופיל של המתלבטת

    אילנה הצילומים מדהימים ומשקפים את הלך רוחך והרגשתך בביקור במקום.
    הים נותן השראה, רוגע, שחרור ולא מעט מחשבות והרהורים.
    החיבור לשירים- מושלם!
    הזכרת לי בפוסט את הבטחתי לבקר לפחות פעם בשבועיים בים כי אכן הוא נפלא על כל צורותיו

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה 🙂 שמחה על התזכורת לבקר בים, הוא נגיש וזמין לנו ומהווה מקור בלתי נדלה לאנרגייה.

  3. תמונת פרופיל של חגית פפרו
    חגית פפרו

    הי אילנה,
    תודה על הצילומים הנהדרים ועל מילותייך שלך. אהבתי גם את הציטוטים מדברי אחרים, אבל נחשי מה?
    אהבתי בעיקר את מילותייך שלך, שיצרו קשר מיידי ובלתי אמצעי ביני לבינך לבין הים.
    גמר חתימה טובה ושוב תודה
    חגית