השביל הנבחר

בסדרת פוסטים חדשה בנושא "תרמיל המסעות" אשלוף כל פעם נושא אחר ואצא לסיור בכתיבה. מוזמנים להצטרף אלי.
הנושא הראשון שבחרתי לשלוף מתרמיל המסעות שלי הוא "השביל הנבחר" בו אתאר את השביל שסללתי במהלך שנותיי. את הפוסט מלוות תמונות של סכנות שצילמתי במקטעים שונים של שביל ישראל, שמזכירות להֶלֶך שלצדן של ההרפתקאות והחוויות הנפלאות והמרוממות הדרך טומנות בחובה גם סכנות.

כשאני חושבת על "השביל הנבחר" אני רואה בעיני רוחי שביל ארוך, מתפתל, עולה מעלה, יורד מטה, לפעמים מאריך מאוד את הדרך, לפעמים מקצר. פעם הוא ברור מאוד, פעם אחרת מאוד מטושטש ויש צורך לעקוב אחריו בדריכות כדי לדעת היכן להניח את הרגל.

"הדרך שבחרתי, ושבחרתי לי למטרתי, איננה הקצרה ביותר וגם לא הנוחה ביותר, ברם, היא הטובה ביותר בשבילי, משום שהיא שלי, משום שהיא משל עצמי"
יאנוש קורצ'אק

יש מקומות לאורך השביל שהם מישוריים, נעימים, דרך שחולפת על פני מקום שמשרה הרגשה של נינוחות ונעימות ויש מקומות בהם השביל מטפס בדרמטיות לגובה, מגשר על הפרשי גבהים קיצוניים, מדלג על פני מהמורות, סלעים, בולדרים עצומי מיימדים שפוזרים בערוץ וחוסמים את הדרך. השביל עיקש, מתגבר עליהם, מוצא את הדרך לעקוף את המיכשולים, לעבור דרכם, מעליהם, מצידם. העיקר – להמשיך הלאה.

"אנשים לוקחים דרכים שונות בחיפוש אחר הגשמה ואושר. רק בגלל שהם לא בדרך שלך זה לא אומר שהם הלכו לאיבוד"
הדלאי לאמה הארבעה-עשר והנוכחי, טנזין גיאטסו

זה מה ששביל חיי עושה כבר יובל שנים, ממשיך הלאה, לפעמים לוקח אותי לדרכים צדדיות, לא מוכרות, שונות, מיוחדות, מעניינות. לפעמים נצמד לדרך הראשית המוכרת, הידועה, הצפוייה, העמוסה באנשים ואולי גם קצת משעממת. ואז אחרי כמה קילומטרים שאני צועדת עם העדר השביל מתפצל לדרך קטנה יותר, פחות מוכרת, ריקה מאנשים, שקטה, מסקרנת.

"זה השביל שלרגלייך נושא אותך בעול"
אתי אנקרי

לאן תיקח אותי הדרך? זו שאלת השאלות, והשביל שעובר באיזורים צפופים, מלאי פעילות, גדושים ב"אקשן" יומיומי אינטנסיבי, עובר דרכם, יוצא משם אל המרחבים הפתוחים, הריקים, השקטים. השביל יודע לאן אגיע וכל מה שנדרש ממני זה לסמוך עליו. לתת אמון בטבע, להאמין שהטבע לא יפיל עלי אסונות, שהטבע יספק לי מים, מזון ומחסה.

"אל נא תלך למקום שאליו הדרך מובילה; לך במשעול שעליו עדיין איש לא דרך והשאר את עקבותיך"
ראלף ואלדו אמרסון

זו דרך ארוכה כל כך שאני צועדת בה עם תרמיל ומקל. לרוב לבד. חולפת על פני בורות פעורים באדמה, תהום, קירות סלע על סף התמוטטות. כל כך הרבה סכנות שאני חולפת על פניהן. לפעמים גם אני נקלעת לסכנה, משהו לא טוב שקורה לי כשהדרך מתארכת עד מאוד, השמש קופחת על פני בעוז, המים אוזלים, כוחותי מידלדלים וכל מה שאני רוצה זה להגיע אל נקודת הסיום. אבל היא עדיין רחוקה ממני, אני עדיין לא שם. אני עדיין בדרך, צועדת, מתקדמת, עקב בצד אגודל. לפעמים בקצב מהיר, לפעמים לאט-לאט-לאט. לפעמים בקלילות, לפעמים בקושי רב, עם שרירים כואבים בגב התחתון ושלפוחיות בוערות בכפות הרגליים. וגם ברגעים של קושי, לרוב קושי פיסי, אני לא פוחדת מהדרך, אני סומכת עליה שתביא אותי למקום בטוח.

"יש בידי האדם חופש בחירת פעולה. אפשר ליטול מן האדם את הכל חוץ מדבר אחד: את האחרונה שבחרויות אנוש – לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסויימות, לבחור את דרכו"
ויקטור פרנקל, האדם מחפש משמעות

הנופים חולפים על פני, עונות השנה משתנות, אני עצמי משתנה. המסע בחוץ, בטבע, הוא גם מסע פנימי. משהו קורה לי כשאני נעה בדרכים. אני מתחזקת, הגוף נעשה חסון, הרגליים גומעות קילומטרים ארוכים של דרך ללא מאמץ. מפנים אני הופכת קשוחה, מפתחת אומץ שעוזר לי להתגבר על תלאות הדרך. מגיעה למעמקים.

"סערה היתה, הנה חלפה לה ~ ופנייך שוב רוגעות כפני הים
עם האור נוסיף ללכת הלאה ~ עוד הדרך רבה, המסע עדיין לא תם
לא קלה היא, לא קלה דרכנו ~ ועינייך לפעמים כה נוגות
עוד שדות פורחים יש לפנינו ~ עוד הרים גבוהים, וצונני פסגות"
יענקלה רוטבליט, לא קלה דרכנו

לעיתים המאבק בין הרצון להמשיך בדרך לבין הרצון להרים ידיים, לעצור, לוותר הוא גדול מאוד, קורה מפעם לפעם. מצד אחד קול גדול שמבקש מנוחה, מבקש להישאר במקום אחד, להתקרקע, להטות שורשים, שואל בקול מתלונן "מתי זה ייגמר?" ומצד שני קול אחר שלא מפסיק להתפעל מהמראות, מהאתגרים, מיופייה של הדרך, שאוהב את התנועה, שזקוק לתנועה, שמרגיש הכי "בבית" דווקא כשאני נעה בדרכים.

"התזכור מה יפתה, מה קשתה מה ארכה הדרך" כותבת לאה גולדברג בשירה. מרגישה שהיא מתארת את דרכי שלי, היפה, הקשה, הארוכה. דרכי שלי רצופת האתגרים, עליות קשות, תצפיות נופיות מרהיבות, המון נקודות עיניין, תהומות, סכנות, מפלים, פרחים, קשת בענן. כדברי השיר הישן של אלביס "I did it my way"  מבינה שזו דרכי שלי. זהו שביל חיי, זו אני ההולכת בסך. זו אני שבוחרת אם לפנות ימינה או שמאלה ואולי לעצור לנוח בצדי הדרך.

בעצם הבחירה בשביל אחד, אני מבינה שוויתרתי על שביל אחר. לא פעם אני נעצרת לחשוב על השביל שלא נבחר, אותו שביל שבחרתי לוותר עליו. מנסה לדמיין כיצד היתה נראית הדרך, כיצד היו נראים חיי אילו הייתי בוחרת אחרת.

Comments

5 תגובות על “השביל הנבחר”

  1. תמונת פרופיל של הופאק
    הופאק

    איך את מוצאת את התמונות הרצויות מכל הטיולים? את מראש ממיינת אותן לפי הצבע והסוג?

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      יש מוטיבים שחוזרים עליהם כמעט בכל טיול בשביל, אחד מהם הוא מוטיב ה-"סכנה" ואם מצויירת על השלט גוגלולת, מה שלא אצלם ואתייק לי בצד להזדמנות להשתמש בה?
      בפוסט הספציפי הזה, בהקשר של סכנות שהשביל טומן בחובו מצאתי את ההזדמנות לשים את רוב ה"סכנות" שצילמתי בשביל… ותודה שיש שם שלטים ממש מצחיקים…

      1. תמונת פרופיל של הופאק
        הופאק

        מראש אחרי טיול את מתייקת את התמונות לפפי נושאים לשימוש עתידי? משקיענית.

        1. תמונת פרופיל של אילנה בר

          לא, אני לא משקיעה עד כדי כך. תמונות מטיול נאספות לתיקייה אחת עם שם המקום ותאריך. וכל הטיולים משביל ישראל תחת תקייה ראשית של השביל. בראש אני זוכרת מה צילמתי, לא תמיד זוכרת היכן בדיוק וליקוט התמונות לפוסט הזה הוציא אותי לשוטטות נעימה בין התיקיון, כלומר בין התמונות בטיולים במקטעים שצעדתי לאורך העונה

    2. תמונת פרופיל של שגיא
      שגיא

      "לקחת" לי את השאלה

      אכן משקיענית רצינית.

      אגב, תוך כדי כתיבה ניסיתי חיפוש של "שלט" ב GOOGLE PHOTOS – וזה ממש הביא לי שלטים בכל הספריות של הטיולים (לא בטוח שאת כולם)