"פעם בשנה סע למקום שמעולם לא ביקרת בו"

מייחסים את העיצה הזו לחיים טובים יותר לדלאי לאמה. לפחות פעם בשנה, לזוז מהמקום המוכר והנוח אל מקום חדש. נסיעה שפותחת פתח להרפתקאות, להפתעות. לגילויים חדשים. נסיעה שמגרה את הסקרנות, שמתגמלת במנעד חוויות, החל מ-"טוב בסדר" עד ל-"מעולה! נהדר! לא יכול להיות טוב מזה!"
יש באמתחתי לא מעט סיפורים על מקומות חדשים אליהם התגלגלתי השנה, אפילו כאן בארץ, כשיצאתי לשביל ישראל. אבל רציתי לפנות את הבמה למטיילים אחרים, לשאול אותם על מקום שמעולם לא ביקרו בו. "מקום" יכול להיות מדינה, עיר, רחוב, גן, שביל. כל מקום שמעולם לא ביקרתם בו קודם, היגעתם וחוויתם חוויה מיוחדת ומרגשת.

פניתי לחברותי, בלוגריות של טיולים, מקבוצת הפייסבוק "טיולים בראש טוב" בבקשה שישתפו בחווייה מיוחדת ממקום חדש בו ביקרו לאחרונה. איך היה? איך הרגשתן? הופתעתן לטובה? התאכזבתן? המקום ענה על הציפיות? שיעור חשוב שלמדתן מהביקור במקום.
התקבל פוסט סובב עולם שמשלב בין קולות שונים לפסיפס מרהיב של מקומות שונים מרחבי הגלובוס: ניו יורק, תאילנד, ורוצלב שבפולין, גן יפני מיוחד ביופיו, כפר קטן מחוץ לאמסטרדם, הפירינאים, הגליל העליון, מומבאיי, האיים האבודים בצפון הולנד, האי היווני זקינטוס, אירלנד, פריחת הסקורה ביפן, אוזבקיסטן, בייג'ין ואינדיאנפוליס

"כל המקומות שבהם היית, עולמות שראית וגילית", שורה משיר של אברהם טל

יש מטיילים שיעדיפו מקומות חדשים מאשר לחזור למקום שכבר היו בו. אבל גם ביקור חוזר במקום שביקרתי בו מזמן, יכול לזמן חווית טובות. נכון שהעין לא מופתעת מהמראה, כי הוא נצרב כבר בזיכרון, ועדיין, לשמיים יש צבע אחר, האוויר בטמפרטורה אחרת, מצב הרוח שלי אחר, הנסיבות שהביאו אותי הלום הן אחרות. החוויה נעה על המנעד שבין דומה לשונה.
כמו למשל ניו יורק.
חלף עשור מאז הפעם האחרונה שביקרתי בניו יורק. בינתיים הויזה פקעה ואמריקה עברה למדור מרוחק בזיכרון. עד ש… איזכורים של ניו יורק ברשת התחילו לגרות את בלוטת המסעות שלי. או אז התעוררתי ואמרתי לעצמי, "או עכשיו או לעולם לא". וככה החלו להירקם חלומות ותוכניות לטיול אורבני בעיר הגדולה והמרשימה, ניו יורק. ההכנות דורשות זמן. וגם קצת טירטורים. אני יכולה לסמן V: יש ויזה, יש כרטיס טיסה, יש חדר בהוסטל. ויש גם התרגשות גדולה שהולכת ונבנית לקראת הטיול. זו לא תהיה הפעם הראשונה שלי במנהטן, אבל מאז עבר כ"כ הרבה זמן, שאני בהחלט יכולה להתייחס לנסיעה הזו כאל טיול למקום חדש, אחר.
"זה לא הסגנון שלך", אומרים לי אנשים כשאני מספרת להם על היעד החדש הקרוב. כן, ניו יורק דומה יותר לג'ונגל עירוני, צפוף, קדחתני, רועש, תוסס. בדיוק ההיפך מהמרחבים השקטים של המדבר שאני כ"כ אוהבת. אפשר לאהוב גם את זה וגם את זה. גם טיול אורבני אינטנסיבי עשיר בגירויים ויזואליים ותחושה של overwhelming וגם טיול טבע איטנסיבי עם ההליכה ארוכה בתוואי שטח מאתגר.
בעוד יומיים אני יוצאת לדרך, אנחת במקום ישן-חדש, שמן הסתם יעורר זכרונות ישנים. אצא להסתובב בו, להכיר אותו לעומק, למצוא בו את מה שמעניין אותי לראות, מה שמהנה אותי, מה שמוציא ממני קריאות התפעלות. אני מצפה לחווייה של גילוי והתרגשות שמעלה את הדופק ומגבירה את זרימת האנדרנלין.

ניו יורק, תמונה מלפני עשור, צילמה: אילנה בר

אורלי אופק מהבלוג "חלומות באופק" מספרת על החופשה המשפחתית בתאילנד, יעד שונה מיתר החופשות המשפחתיות שלרוב היו במערב אירופה

"טיולי הקיץ המשפחתיים שלנו "נולדים" בכל שנה בסתיו… מייד עם שובנו מטיול הקיץ האחרון, מתגבר אצלי אותו עיקצוץ מוזר, שנרגע רק ברגע הזמנת כרטיסי הטיסה לטיול בקיץ הבא. הטיול שלנו לתאילנד בקיץ האחרון נולד אפילו קודם, בערך שנה וחצי מראש. מכיוון שטיול זה הוגדר כ"טיול בר המצווה" של הבן הצעיר, מן הראוי היה לבחור עבורו יעד מיוחד ולא שגרתי. כל טיולינו הקודמים היו ליעדים באירופה, ולמרות שכולם היו קסומים ומהנים מאד – הפעם דרש קהל המטיילים שלי (הילדים ובעלי) לבחור ביעד שונה, אקזוטי יותר, משהו שעוד לא ראינו ולא חווינו… וכך, שנה וחצי מראש, נבחרה אצלנו תאילנד ברוב קולות! היום, כשהטיול כבר מאחורינו ונותרו אלפי תמונות וזכרונות נפלאים, אני שמחה לשתף ולספר לכם פה – שהיה פשוט נהדר! היה טיול שונה מכל אלה שהיו לנו עד כה: גילינו יבשת חדשה (אסיה – כמה את יפה, וכמה את שונה מאירופה!) למדנו על תרבות חדשה ומרתקת (בודהה – כה מעט ידענו עליך עד כה!) הכרנו טעמים חדשים ומאכלים מיוחדים, והתאהבנו בפירות הטרופיים האקזוטיים (אחח… איזה שייקים טעימים!) והכרנו אנשים נפלאים – התאילנדים! חייכנים, מנומסים, דייקנים, מאירי פנים ובעלי תודעת שירות גבוהה ביותר. בכל מקום הרגשנו רצויים ותמיד התקבלנו בלבביות ובחיוך גדול!"

להמשך קריאת החוויות של אורלי ומשפחתה בתאילנד מוזמנים לפוסט סוואדיקה לחופשה משפחתית בתאילנד

הבודהה הגדולה של צ'אנג ראי, צילמה: אורלי אופק

מיכל בן אריה הגיעה ליפן בנובמבר שעבר במסגרת טיול בן שלושה שבועות ביפן ומספרת על גן קנרוקואן שבעיר קאנאזאווה שהיה היפה מכל הגנים שראתה:

"יפן אף פעם לא הייתה במגירת חלומותי. אני שמחה לנסוע, להכיר ולראות ארצות חדשות כמו גם לחזור למקומות שהייתי. לכל מקום ייחוד ומאפיינים משלו. אבל משנוצרו התנאים וחברים הציעו לנו להצטרף לטיול מאורגן שמחתי לבקר ביפן ואכן היא הפתיעה אותי יותר מכל מדינה אחרת בה ביקרתי עד היום."

"זאת חוויה שמדברת אל החושים וקשה לתאר אותה במילים. עמדנו והסתכלנו כיצד קושרים את העצים במיומנות רבה ובסדר מופתי ענף אחרי ענף.
הגן נחשב לאחד משלושת הגנים היפים ביותר ביפן. זהו גן פרטי השייך למשפחת Maeda שהעבירה את הניהול והטיפול במקום מדור לדור. הגעתי אליו בתקופת הסתיו. שלכת אדומה נפלאה. לקראת החורף מבצעים גנני הגן יוקטסורי Yukitsuri חיבור חבלים בצורת חרוט לעצים כדי לתמוך בענפים שיהיו שרויים תחת משקל השלג הרטוב והכבד. הגננים יושבים שעות ומדללים טחב שגדל מתחת לעצים.
מבחינתי זו היתה אחת החוויות היפות והמיוחדות ביותר ביפן. לא ראיתי גנים כאלו בשום מקום אחר ובצרוף שלכת מדהימה – אין מילים "

להמשך קריאת החוויות של מיכל מהטיול ביפן מוזמנים לפוסט – יפן הפתיעה אותי ובגדול

גן קנרוקואן (Kenrokuen) בעיר קאנאזאווה (Kanazawa), צילמה: מיכל בן אריה

איריס ס. מהבלוג "עד הטיול הבא" ביקרה בסוף נובמבר 2017 עם בן זוגה בורוצלב. בפוסט "ורוצלב מתקשטת לחג" היא מספרת ש"עד הנסיעה בקושי ידעתי איפה נמצאת ורוצלב, ידעתי שזו עיר בפולין, שמעתי שהיא יפה וזה פחות או יותר הכל". ובכל זאת החליטה לקנות כרטיסים במחיר מגוחך, להזמין מלון, לאסוף כמה טיפים ולצאת ככוח חלוץ לבדוק כיצד ורוצלב מתקשטת לחג.

אורות החג בורוצלב, צילמה: איריס ס.

ניני אטלס מהבלוג "חמושה בעדשה" מספרת על אחת הגיחות שעשתה מחוץ לאמסטרדם. היא הגיעה לכפר דייגים בשם וולנדם, מהמפורסמים שבהולנד שפעם התנהל בו מסחר בדגים וכיום הפך ליעד תיירותי הומה אדם. אלא מה, היה סגור. אבל גם אם סגור עדיין הרחוב מזמן הפתעות לרוב.

"אז זהו – מתברר שלכל חוסר תכנון שגורר בעקבותיו מקומות סגורים – יש הפתעה בשרוול.
הגענו היישר אל המולת השוק של וולנדם. כבר כשירדנו מהאוטובוס יכולים היינו לראות גלגל ענק מעל למבנה שעל הכביש וברחוב מהלכות היו להן שפע דמויות מחופשות. היה תמוה מעט, אבל לא הקדשנו לזה יותר מידי מחשבה.
טיילנו קצת בשוק (הרגיל בתכלית) כשראינו משמאלנו רחוב ממנו נשפכו המוני אדם. בטוחים שאם נשפכו משם ההמונים בטח התפנה מקום עבורנו. שמנו פעמינו אליו ומצאנו את עצמנו בתוך יריד ילדים מקסים. סחרחרות שונות, מכונות עשן ומכונות "מזל" עם בובות. המולת ילדים קסומה ומרתקת.
אחרי שהשבעתי את תשוקתי לצלם סחרחרות וסוסי פלסטיק החלטנו להמשיך במעלה הרחוב הראשי. הרחוב הפך צפוף יותר ויותר. המולת הרחוב התעצמה, המוני אנשים מחופשים בתחפושות שונות ומשונות כשכולם, בלי יוצא מן הכלל, אוחזים כוס בירה, מוזיקה בעוצמה מדהימה.מצעד אחד לזה שאחריו הלכה הצפיפות וגדלה, אנשים רוקדים ברחוב, המולת שיכורים שמחים בחלקם.
הצפיפות התחילה להיות מעט מסוכנת, אבל לא יכולה הייתי להפסיק לצלם. זה היה מסעיר ומלהיב מידי. ולפתע טפיחה על כתפי: שתי נערות הלומות יין ביקשו שאצלם אותן. במצלמה שלי. נעמדו מולי לרגע אחד בפוזה חביבה והלכו, לא לפני שניסיתי להבין מה חוגגים שם היום. הן לא הצליחו להסביר. היו שיכורות – אבל מתוקות.
צילומי רחוב הם אחד התחביבים הגדולים ביותר שלי. אני אוהבת את הסיפורים שמספר לי הרחוב אהבה גדולה. ופה, פתאום – בא הסיפור אלי. כמעט נפלתי על צווארן בתודה.
בקצה ההמולה עמד לו דוכן מזון. שאלנו את בעל הדוכן לפשר החגיגה. מתברר שמידי שנה מתקיים במקום פסטיבל בן ארבעה ימים. הוא לא ידע להגיד לי למה הם מתחפשים, אבל זה פסטיבל בירה (כן, את זה הבנו לבד) ואנחנו הגענו ליומו הרביעי, היום שנחשב לשיא הפסטיבל.
עכשיו וידוי. לו ידענו שאנחנו עתידים לצנוח לתוך המולת הפסטיבל, כנראה שהיינו נמנעים מהביקור. אנחנו לא בנויים להמולות שכאלה, וצפיפות שכזו קצת מסכנת את היד שלי שגם ככה לא כל כך שמחה בחלקה. אבל אני מודה ומתוודה שאני מאושרת על כך שלא ידענו. חוויה צילומית מרתקת ומרגשת כזו לא עברתי מעולם. כמות הסיפורים שליקטתי – חגיגה."

להמשך קריאת החוויות של ניני מוזמנים לפוסט – יש עולם מחוץ לאמסטרדם

שתי הנערות שביקשו להצטלם בפסטיבל בוולנדם, צילמה: ניני אטלס

רבקה קופלר מהבלוג "אוספת אוצרות" מספרת על טיול בן 12 יום בפירינאים:

"כל שנה אנחנו נוהגים לצפות במדוושי ה"טור דה פראנס" – תחרות האופניים של צרפת. וידוי קטן – רוכבי האופניים פחות מעניינים אותי. בשביל הנופים אני שם וכדי להשוות את מראה הכפרים השונים על פניהם הם חולפים ביעף, כדי להתבונן בצופים הרבים הפרוסים לאורך הרחובות הקצרים, לנסות ולחוש דרך המסך באווירה.
סימנתי לי פעמים רבות את הדרכים שאהבתי. את הכפרים שאני חייבת חייבת לעבור דרכם. במשך השנים כבר מימשתי חלק מהמסלולים העוברים בצרפת הגדולה והרחבה, המגוונת והמעניינת אך אל הפירנאים, בהם תמיד תמיד עובר הטור, טרם הצלחתי להגיע. הפעם מימשתי. בספטמבר האחרון נסענו. סימנו על המפה את המסלולים המרהיבים ביותר, את הכפרים שהכי הרשימו אותנו. לשמחתנו הרבה, מזג האוויר השמשי היה איתנו ואנחנו – בשמיים.
ההפתעה היתה גדולה. הנופים שהיו כל כך יפים בטלוויזיה – היו מרהיבים יותר במציאות. הרבה יותר מרשימים ויפים ממה שדמיינו. שוב נוכחנו לדעת שסיורים עם האיש הצהוב של גוגל לא נותנים תמונה אמיתית, שהמראות היפים של הטלוויזיה לא יכולים לתת את תחושת הגודל, הגובה והעומק, של אוויר הפסגות הצלול, של העושר הצורני של הרי הפירנאים שלא דומים לאף שרשרת הרים אחרת.
אין טיסה ישירה מכאן לפירנאים. יש טיסות לשדות תעופה קרובים. ברצלונה ובורדו הם הקרובים ביותר בטיסות ישירות, עם קונקשיין אפשרויות הטיסה רבות יותר.
בינתיים הספקתי לכתוב רק פוסט אחד על הטיול. מתוכננים לפחות עוד שניים, אז ממליצה להתעדכן."

להמשך קריאת החוויות של רבקה בפירינאים מוזמנים לפוסטים – הפירינאים המזרחיים – חלק א' | הפירינאים המרכזיים – חלק ב'

פסל שלושה אופני ענק בפסגת col d'aubisque, במחווה ל"טור דה פראנס", צילמה: רבקה קופלר

גילי מצא מהבלוג "לטייל עם גילי" מספרת על תקופת החורף שהעבירה בגליל העליון ותיעדה בבלוג הטיולים:

"לצאת מהעור – מנטרה לחיים
כל שנה אני ממציאה את עצמי מחדש, באמצעות שתי פעולות: לצאת מגדרי ולנסות דברים/מיומנויות חדשות ולהגיע למקומות שעדיין לא הייתי בהם. חורף שעבר הרגשתי שאין לי אופק מאתגר, שיעיר את הסקרנות והשמחה שבי, אבל לנפש יש מצפן תת-עורי. היא ניווטה את המכונית שלי לגליל העליון, ליומיים. נשארתי עשרה ימים, לא רציתי לחזור למרכז-ת"א.
המרכז, במשמעות של סנטר – מצאתי שם, בקיבוץ מעיין ברוך. בדירת סטודנטים קטנטנה, שעטפה אותי בכל מה שהיה חסר לי. מצאתי את עצמי חוזרת הביתה, רק כדי לעשות כביסה, סידורים, פגישות והופ שוב צפונה סע. וככה שוב ושוב במשך כמה חודשים. מסבלטת דירות, מתארחת בלינות של קיבוצים ומושבים.
מגלה כל פעם עוד קצת אנרגיה, כשאני אני מריחה את העונות משתנות, מקשיבה לפכפוכי המים, …..צועדת בשמורות טבע ומצלמת, עוברת מולטי-תרפיה עצמית."

להמשך קריאת החוויות המגוונות של גילי בגליל מוזמנים לסדרת פוסטים אישית, חווייתית ומרתקת – גילי בגליל

גילי מצא ליד מפל סער הסוער, מתוך הבלוג "לטייל עם גילי"

מלי אברמוביץ' מהבלוג "הטוריסטית – טיולים מזוית אחרת" מספרת על הטיול למומבאי שלמרות הדיס-המלצות, התעקשה להגיע ולזכות בחווייה מסוג אחר:

"אמרו שאין טעם לבזבז זמן על מומבאי, אמרו שאין מה לראות, אמרו שמומבאי זה סתם, אמרו שדי בכמה שעות, אמרו שמלוכלך, אמרו שמוזנח, אמרו שהודו.  אז אמרו. למרות זאת בחרתי לשהות במומבאי יומיים כי רציתי לחוות משהו אחר, משהו שונה מבירות אירופה השבלוניות והסטריליות ורחוק מהן כרחוק מזרח ממערב.
מומבאי היא שוק, הלם, הלם תרבות. שום דבר לא יכול היה להכין אותי לחוויה הרגשית והמנטלית של הלם התרבות שהיכה בי. זהו מפגש מטלטל עם עיר מאתגרת, שכולה קצוות וניגודים, מפגש התוקף במלוא העוצמה את כל החושים. השוק מתחיל כבר קרוב לנחיתה, כשהנוף מגלה את רובע הסלאמס העצום, הצפוף ביותר בכדור הארץ – 1 מיליון בני אדם למייל מרובע. זהו ה-Darhabi: גבב של קופסאות בגדלים משתנים, סדורות בצפיפות ודבוקות זו לזו. זהו הדארהבי שממנו הגיע ג'מאל, "נער החידות ממומבאי", וכאן צולמו סצנות רבות מהסרט.
מומבאי רועשת, מטונפת, קקופונית וצפופה, אבל גם תוססת, מעניינת, מפתיעה וקוסמופוליטית. יש בה הכל מהכל: סלאמס ועוני מחפיר בצד שכונות יוקרה, מבנים קולוניאליים מרשימים, שווקים ומרכזי קניות, בארים וחיי לילה, מסעדות נפלאות ואוכל רחוב מפתה, גנים תלויים ופארקים, מקדשים, כנסיות ובתי כנסת, מוסדות תרבות ומוזיאונים ויש בה את בוליווד – תעשיית החלומות, המקבילה המזרחית ללוס אנג'לס, המייצרת סרטים בקצב מסחרר. זוהי מומבאי! מגה מטרופולין אדיר לחופי הים הערבי, המושכת אליה מיליונים מרחבי היבשת בניסיון לממש את החלום, להיטיב את תנאי חייהם.
מומבאי היא עיר מגניבה ללא הפסקה, השווה יותר מחניית ביניים כעיר מעבר בדרך למקומות אחרים בהודו. מומבאי לא נעצרת: ההמון שנע מכאן לשם, כלי התחבורה, הצפירות, הרעש, המסעדות, דוכני אוכל הרחוב שקורצים, דוכני רוכלים וחנויות יוקרה שלא הספקתי לסרוק. אי אפשר לבלוע את העיר הזו ביום אחד. גם לא יומיים.
אומרים שבכל טיול אתה לומד משהו על העולם ומשהו על עצמך. הפעם למדתי שטיול הוא לא רק נופי גלויה, למדתי שראוי לבקר גם במקומות שאנו מעדיפים להסב מהם את המבט ושדווקא הם אלו שמותירים בנו חותם עמוק ויוצרים חוויה בלתי נשכחת."

להמשך קריאת החוויות של מלי במומבאי מוזמנים לפוסט – מומבאי – איזה כאוס נפלא

שוק Bora Bazar Hutatma Chowk – גם סחורות וגם בעלי מקצוע, צילמה: מלי אברמוביץ

רחל לביא-דגן מהבלוג "רק עתיק" נסעה לבקר בשחוקלנד ואורק, מה שפעם היו איים. שניהם נמצאים בפרובינציית פלבולנד, הפרובינציה הצעירה בהולנד. בשנות ה-40 של המאה הקודמת הוחל בייבוש האזור שהיה למעשה ים, הים הדרומי. כך יובש האי הקטן שחוקלנד והאי השכן אורק הפך לכפר דייגים השוכן על גדותיה של ימת האייסל.
"ציפיתי לנוף ירוק משובץ בתעלות מים, חוות ופרות. הנוף לא אכזב, אבל הסיפור שהתגלה לי הפתיע מאד", מספרת רחל.

את הסיפור המלא אתם מוזמנים לקרוא בפוסט – האיים האבודים; Schokland ו- Urk

ימת האייסל, צילמה: רחל לביא-דגן

רחל לבון מבלוג הטיולים ב-"למטייל" מספרת על הביקור שלה באי היווני בתקופת החגים, טיול ספונטני, ללא הכנה, מהיום למחר שהיה מוצלח מאוד:

"יוון היתה מחוץ לתחום עד השנה. ייעדתי אותה כשאצא לגימלאות. טיולים שאני מתכננת הם תמיד ארוכי טווח. מעכשיו לעכשיו מעולם לא נסעתי. בלי קובץ עב קרס איני יוצאת לטיול והנה פתאם יצאתי רק עם כמה בלוגים ותוך כדי טיול אירגנתי. אז הכל אפשרי – ונהניתי מעל המצופה!"

מוזמנים לקרוא על חוויותיה של בליווי תמונות של ים בכחול-טורקיז מהפנט בפוסט בגוון טורקיז – זקינטוס – אטרקציות בגן עדן יווני

טחנת הרוח ב-SKINARI, צילמה: רחל לבון

מיכל בן ארי מנור מהבלוג "רואה עולם" מספרת על טיול לאירלנד, יעד מיוחד שהותיר בה חותם עז:

"בשנה החולפת חגגתי יום הולדת עגול. אחת ההחלטות לשנת היומולדת הייתה לבקר במקומות חדשים שמעולם לא ביקרתי בהם, בין אם הם יעדים שאיוויתי לבקר בהם ובין אם כאלו שאף פעם לא היו ברשימת החלומות. כך יצא שביקרתי בלטביה ופולין, אבל הארץ שהשאירה בי את חותמה וכבשה את לבבי הייתה אירלנד – אותה השארתי כדובדבן בקצפת של שנת היובל, אליה ייחלתי להגיע קרוב ל-20 שנה. אירלנד לא איכזבה ולמרות שהגעתי אליה עם שק מלא ציפיות היא אף הפתיעה לטובה. לא היה לי מושג עד כמה אתאהב בה. למעשה, אם אני צריכה לתאר במילה אחת את אירלנד – המילה תהיה “מכשפת” – כי אירלנד כישפה אותנו בנופים שלה, בטבע העוצמתי, בצבעים, בתרבות ובהיסטוריה המורכבת, בקסמם של האנשים, בכפרים היפים, בחופים ואף במזג האוויר. טיילתי בה שלושה שבועות עמוסים, גשומים לפרקים וירוקים להפליא ואירלנד שהייתה עבורי חלום כל כך הרבה שנים התגלתה כ-Even better than the real thing"

מוזמנים לקרוא על החוויות מהטיול המשפחתי של מיכל באירלנד הירוקה בפוסטים – אייריש קרים | האי הירוק, המשפחה ואני | הדבלינאים 

חמישים ויותר גוונים של ירוק באירלנד, צילמה: מיכל בן ארי מנור

יפעת פיירמן מהבלוג "גלויה" ביקרה השנה ביפן ומספרת על הטיול המפתיע הזה:

"באביב השנה ביקרתי לראשונה ביפן. לראשונה חוויתי את פריחת הסקורה ואת החגיגות סביבה. ליפן טסתי עם ANA, חברת תעופה יפנית. כבר במטוס הרגשתי זרה ולא מבינה, הכל עשיתי הפוך. משמאלי ישב גבר יפני ומימיני אשה מערבית, שדבר ראשון שעשתה לאחר שהתישבה היה ניקוי כל הסביבה שלה עם מגבון (המנהג הזה, גם אם מערבי, זר לי). לאחר ההמראה חילקו חטיף טעים, מסביבי כולם הזמינו משקה אלכוהולי אני הזמנתי תה ירוק חם. אחר כך חילקו ארוחה, אני הזמנתי בירה וכולם מסביבי שתו תה ירוק חם. לאורך הטיסה היו עוד דוגמאות אבל אני חושבת שזה מספיק כדי להבהיר את התחושה שהיתה לי בביקור ביפן, מתחילתו ועד סופו. הכל ביפן כל כך שונה ממה שמוכר לי. הכל סיקרן אותי, רציתי לדעת ולהכיר עוד. התבוננתי מסביבי כדי לספוג, לחוות, לגלות ואולי גם קצת להבין. הסתכלתי על היפנים, על מה שהם עושים, איך הם מתנהגים, מתלבשים, צוחקים, מדברים, הולכים…אפילו הרגלי הכביסה עניינו אותי. הביקור ביפן היה חוויה לכל החושים, חוויה מרתקת, מפתיעה, נפלאה ועוצמתית. חוויה שהרושם שלה נשאר איתי עוד זמן רב גם לאחר שנחתתי חזרה בארץ. יפן היא מדינה עם יופי ואסטטיקה שנמצאים בפרטים הקטנים כמו בגדולים. הכל מוקפד. אהבתי את יפן, נהנתי ואשמח לבקר בה שוב."

מוזמנים לקרוא עוד מהרשמים של יפעת בליווי צילומי פריחה שובי עין בפוסט – הסקורה – פריחת עצי הדובדבן ביפן

פריחה אביבית בגנים היפנים, צילמה: יפעת פיירמן

ינינה זסלבסקי אפק מהבלוג "אפקים מטיילים" חזרה לאחרונה מאוזבקיסטן כחלק ממשלחת רישמית של כתבי תיירות, צלמים ובלוגרים. הטיול היה רק עבורה "טיול טעימות" והותיר בה רצון לחזור ולערוך בה מסע עומק.

"השנה התמזל מזלי לבקר במספר יעדים חדשים, אבל היעד המרתק והמלהיב ביותר היה אוזבקיסטן, ששבתי ממנו ממש לאחרונה. אוזבקיסטן פעלה עלי בכל החושים ובד"כ כולם בבת אחת. השווקים הצבעוניים שלה, הארכיטקטורה של המדרסות, המנדלות הצבעוניות בכיפות המסגדים, הגנים הציבוריים, תויי פניהם המיוחדים והמגוונים של האנשים – בכל יום הוצפתי המראות חדשים. המטבח באזובקיסטן הוא צבעוני בטעמיו ובריחותיו. על שולחן האוכל מוגשות מנות רבות וצבעוניות וכוללות ירקות , סלטים, אורז , איטריות, מרקים עשירים, בשרים ודגים משובחים. הפירות ובמיוחד מיני הענבים כל כך טעימים, שאין צורך במיני מתיקה. חוש המישוש בא לידי סיפוקו במגע במרקמים שונים: קרירותה של הקרמיקה הצבעונית, חיספוסה של האבן, חלקותם של השטיחים, חמימותם של צעיפי הצמר. הגנים, השווקים והמטבחים סיפקו ריחות מענגים ביותר: אוכל טוב שמתבשל, ניחוח התבלינים והפרחים, ריח הפירות הטריים. אם אתם חושבים על סירחון של מדינות עולם שלישי – תחשבו שנית. אוזבקיסטן היא מדינה נקייה ביותר. המוסיקה שמתנגנת היא שילוב של חדש וישן, כוללת כלים מסורתיים ומודרניים. ואת המואזין הקורא לתפילה אפשר לשמוע רק כממש סמוכים למסגד – ככה זה כשמטיילים במדינה מוסלמית -ליברלית וחילונית. מעבר לחוויות החושניות אוזבקיסטן מרתקת בהיסטוריה שלה, במיקומה על דרך המשי האגדית, בתהליכים החברתיים והמדיניים שהיא עוברת, ובעיקר היא מאפשרת לנו הישראלים לחוות איסלאם ליברלי."

להמשך הקריאה ב"מיני-מדריך לאוזבקיסטן" והראשון מסדרת פוסטים שינינה כותבת על המדינה המרתקת הזו בקרו בפוסט – טיול טעימות באוזבקיסטן

מדרחוב אומנים בטשקנט, צילמה: ינינה אפק זסלבסקי 

זיוה רענן מהבלוג "שמתי לב" מספרת על חוויה מרגשת שחוותה בבוקר האחרון לשהותה בבייג'ין:

"זכיתי לבקר השנה בארצות שאף פעם לא הייתי בהן והיו אינסוף גילויים ודברים חדשים ומסקרנים. אני משתדלת לגלות דברים חדשים גם ביעדים שכבר הייתי בהם בעבר, ובאופן כללי אני מתלהבת סדרתית. ובכל זאת כשצריך לבחור אני נזכרת בבוקר ההוא לפני כמעט שנה שבו שמתי בצד את פוזת התיירת המתבוננת והחקרנית והצטרפתי לחוויה מיוחדת במינה.
טיילתי בבייג'ין שבוע בתחילת נובמבר 2017 ביחד עם אחותי. אחת החוויות המיוחדות בשביל שתינו היתה לראות את הפעילות של התושבים בפארקים של העיר ובגינות הציבוריות. חבורות חבורות, כל אחת ואופייה, נפגשות להתעמל, לשבת בצוותא סביב משחק גו, לשיר ולרקוד. פגשנו את שחקני הגו בשדרות העיר ובגינות ציבוריות, פגשנו גברים מבוגרים שבאו למפגש בשדרה ביחד עם ציפור המחמד שלהם בכלוב, פגשנו את הפעילות התוססת בפארק של מקדש השמים ובארמון הקיץ.
הבוקר האחרון לשהותנו בעיר נפל על יום ראשון והחלטנו לצאת שוב לגבעת הפחם כדי לבלות עם התושבים ביום המנוחה שלהם. אין לתאר את שפע הפעילות. כל הפארק חגג. עלינו לתצפית המרשימה על העיר האסורה ושוטטנו בגן, אבל יותר מכל נהנינו להסתכל באנשים. בפינת גן אחת עשו תרגילי פיתוח קול ואחר כך שרו בהתלהבות ובקול גדול. הסתכלתי על האור בפנים של המנצח. כשחזרנו אל החבורה הזאת יותר מאוחר היתה שם מנצחת. על ספסל ישב זוג מבוגר: הוא עיוור בשתי עיניו והיא מתרכזת בסריגה, ושניהם שרים. בפינות אחרות בגן חבורות של נשים או חבורות מעורבות רקדו.
בסופו של דבר נצמדנו לחבורה של נגני מנדולינות שנשפו בכלים קטנים וגדולים ובכל הצורות. הם ישבו סביב רחבה שבמרכזה רקדו כמה נשים. תיירים חלפו במקום כל הזמן, כאילו זה מחזה נחמד אבל יש משימה וצריך להמשיך הלאה לכבוש את העיר. ואני חשבתי שזה הרבה יותר מנחמד. זה ממש מרגש.
כמה דקות אחרי שעמדנו שם וצפינו בהתרחשות ניגשו אלינו הרוקדות בזו אחר זו והפצירו בנו בשפת הגוף להצטרף. אני ביישנית וכבר שנים לא רקדתי, אבל להזמנה הזאת לא ניתן היה לסרב ושמחתי להשיל מעל עצמי את מעטה התיירת ולחוות חוויה מיוחדת במינה. אולי אשמע קצת גוזמאית, אבל בבוקר הזה ירדו לי דמעות מהעיניים."

להמשך הקריאה על החוויות של זיוה מבייג'ין בקרו בפוסט – מפגש קצר באחת הערים הגדולות בעולם

ריקוד ברחוב בבייג'ין, צילמה: זיוה רענן

תמרי סלונים ליבס מהבלוג Tamrai and Me משתפת בסיפור על אינדיאנפוליס או "אינדי" מתוך הפוסט "אדמה חלק ב'" שיעלה בקרוב בבלוג שלה:

"כבר בנחיתה אני מתאהבת בעיר הזו.
המראה שנגלה אליי הוא של עיר נמוכה, בין בתי העץ הצבעוניים פזורים אגמים רבים ועצים שעברו חורף קר ומושלג. מעט קצוות וסיומות של גורדי שחקים…
קר באינדיאנפוליס, אך כשהגלגלים נוגעים במסלול הנחיתה, מציף אותי חום גדול של התרגשות.
כשאני מגיעה לאולם מקבלי הפנים, ניצב מולי פסל גדול בצבע לבן INDY –  כתוב בו.
מסתבר שכך מכנים אותה, את אינדיאנפוליס.
אחרי עשרה ימים הבנתי כמה הכינוי הזה הולם אותה, היא כזו אינדי האינדיאנפוליס הזו.
לפני שבעה חודשים בתחילת חודש מרץ נסעתי לאינדי שבארה"ב. הוזמנתי להעביר שם את סדנת לוחות החזון שלי כאורחת של הקהילה היהודית לכבוד חגיגות שבעים שנה למדינה.
הסיכוי שאגיע בגלגול הזה לאינדי היה אפסי, לצד זה אני חיה באמונה שכל מקום שאנחנו מגיעים אליו, כתוב לנו איפשהו במפת החיים שלנו.
את עשרת הימים ששהיתי שם העברתי בעיקר בעבודה ולכן נותרו לי ימים בודדים לטייל בה עם המארחת המקסימה שלי שיזמה את המסע שלי לשם.
לטייל בעיר עם מישהו שגר בה מעל עשרים שנה, זו מתנה יקרת ערך.
היכולת להגיע לרזולוציות והכרות מעמיקה עם המקום והאנשים, להתקרב יותר, להבין יותר מאפשרים לנו להרגיש לרגע כאילו אנחנו גרים שם.
כמה מילים שאספתי במחשבותיי על אינדי:
תירס, עוד תירס, רפואה, תרופות, הוז'רס (כינוי לתושבי המקום), אינדיאנים, ספורט, נמוכה, נעימה, מרוץ מכוניות, שלווה, מכניסת אורחים, צומת, קרה, חמה, שלג, גשם, אוניברסיטה, שקיעות, שמיים, אגמים, איימיש, מרחבים, חמצן, חלף עם הרוח, בתי עץ.
היא בירת מדינת אינדיאנה והיא ממוקמת במקום ה-12 ברשימת הערים הגדולות ביותר בארצות הברית, והגדולה ביותר באינדיאנה. היא העיר השנייה בגודלה במערב התיכון של ארצות הברית, אחרי שיקגו.
אינדי לא תיירותית בהגדרה, עיר שרוב התיירים מגיעים אליה מארה"ב או מאינדיאנה עצמה, היא צומת דרכים ענקית במפת ארה"ב, עיר מעבר משמעותית ממדינה למדינה.
הדבר הראשון שסיפרו לי עליה שזו עיר של רפואה (וגם של חברות תרופות).
יש בה הרבה מאוד בתי חולים ורופאים בעלי שם. היא מרכז רפואי עולמי שמגיעים אליו מכל רחבי הגלובוס (וגם… נחשו איפה מייצרים את ה"ויאגרה"?)
פעם בשנה בחודש מאי, מתקיים ה –Indy Rally  האירוע המוטרי הגדול והמפורסם בעולם שסוחף אליו אלפי תיירים. זו עיר מובהקת של ספורט והיא מוכרת גם בזכות ה- "אינדיאנה פייסרס", קבוצת הכדורסל המשחקת בליגת ה NBA.
באינדי מכללות ואוניברסיטאות מהטובות שיש.
מקיפים ומקשטים אותה שדות תירס לנצח במרחבים אינסופיים של יופי (כיאה ליצואנית התירס הגדולה בעולם)
מוזיאון הילדים הגדול והיפה בעולם נמצא גם הוא באינדי, גם מוזיאון האינדיאנים.
היא מתהדרת במרכז עיר מרשים ויפה. יש בה תיאטראות, הופעות מכל העולם, אתרים היסטוריים בתי קפה, מסעדות, חנויות יפות ומה לא…
מה ששבה את ליבי באינדי אלו בתי העץ היפים והצבעוניים וסגנון הבנייה הכל כך אופייני לאזור הזה של ארה"ב.
יש שם שכונות שהעיניים יוצאות למראה הבתים, האחוזות, המרחבים. הבתים האלו לקחו אותי מיד בדמיון לסרט "חלף עם הרוח", לרגעים הרגשתי שאני נמצאת בסט של סרט על התקופה ההיא ושממש עוד שנייה סקרלט תצא מאחד הבתים ותגיד לי שמחר יום חדש….
יש בה שקיעות נפלאות ונופים של מרחבים, הרבה שלג בחורף, אנשים מקסימים ובעיקר המון חמצן טהור לריאות.
אינדי שלי.
כשאני מסתכלת על הבלוג שלי, הרבה מהפוסטים  שכתבתי עוסקים במקומות. ולא, אני לא בלוגרית של טיולים בהגדרה, רחוקה מזה, אך מקומות עבורי זו ההשראה הכי גדולה שיש. אלו שבלב ואלו שעל הגלובוס. מוצאת בכל מקום שאני מגיעה אליו את עצמי מזווית קצת אחרת.
מתבוננת על הכל בעיניים פקוחות לרווחה. על האנשים, הבתים, הרחובות…
מריחה ריחות, טועמת טעמים, שומעת קולות וצלילים ויוצרת מהכל קפסולה דמיונית שאני שומרת לנצח בזיכרון שלי.
אינדי היא קפסולה שיקרה לי מאוד. היא הוכיחה לי שבעצם אין גבולות על הגלובוס… לא של שפה, לא של אנשים, וגם לא של מקומות.
הגבול היחידי שיש זה רק אנחנו."

מוזמנים לפוסט הראשון בסדרה "אדמה" – חיבוק של אדמה – חלק א'

אינדיאנפוליס, צילמה: תמרי סלונים ליבס

עד כאן מסיפורי הבלוגריות שאימצו את העיצה הטובה "פעם בשנה סע למקום שמעולם לא ביקרת בו".

מקווה שנהינתם לעקוב אחרי סיפורי ההרפתקאות על מקומות שחלקם אולי מוכרים, ואולי לא. כך או כך, צאו גם אתם לדרך ובחרו מקום חדש, כזה שמעולם לא חשבתם שתגיעו אליו ותיווכחו איך קורים לכם שם ניסים ונפלאות. מוזמנים לשתף בתגובות על החוויות שלכם ממקומות חדשים.

Comments

24 תגובות על “"פעם בשנה סע למקום שמעולם לא ביקרת בו"”

  1. תמונת פרופיל של מיכל מנור

    איזה אוסף מרגש ומעורר השראה. אני בעד שתהפכי את זה לפוסט קבוע, פעם בשנה….

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה מיכל, נתת לי רעיון לשנה הבאה… לחזור ולבדוק לאיזה מקומות חדשים היגענו ומתוכם לבחור בחווייה אחת שהיתה משמעותית. לפעמים כשנמצאים כשבתוך האינטנסיביות של הטיול ועוד טיול, לא תמיד שמים לב לחוויות שנצברות, ואז כזה ציטוט גורם לך לעצור ולחשוב, מקום חדש… ומה עשה לי אותו מקום… וכל אחד יכול בינו לבינולעשות לו איזה רטרוספקטיבה ולגלות את הרגעים המשמעותיים.

  2. תמונת פרופיל של ינינה

    אילנה,
    איזה יופי של פוסט. מבחינתי כמעט כל המקומות חדשים, ובהחלט הייתי שמחה לבקר בהם.
    זו עטיצה טובה לאמץ לחיים, גם מטאפורית. כל כך קל לשקוע בשגרה ובדרים ובמקומות המוכרים לנו.
    שמחתי לקחת חלק בפוסט הזה.
    מאחלת לך נסיעה טובה לניו יורק!

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה ינינה, שמחה שלקחת חלק והבאת את חוויית חמשת החושים מאוזבקיסטן, מקום שלרבים מאיתנו נשמע כ"כ אקזוטי ובלתי מושג. העיצה הזו היא העיצה הכי טובה שאפשר לתת לחובבי טיולים. עוזרת להכניס דברים לפרופורציה. היא לא אומרת כל הזמן להגיע למקומות חדשים, מספיק פעם בשנה. כדי לצאת ממוכר והידוע ולחוות את החדש. ולהתמוגג ממנו.
      תודה! ניו יורק הולכת וקרבה…

  3. תמונת פרופיל של ניני אטלס

    ואו, איזה רצף סיפורים משובח. כיף לקרא והתמונות נפלאות. עריכה משובחת.
    שאפו ענק על פוסט איחוד נפלא. ותודה רבה ששיתפת גם אותי 🙂

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה ניני, כן, ככה זה הרגיש לי כשכל פעם התווסף עוד סיפור ועוד סיפור. וכל סיפור הביא ניחוח של מקום אחר. ולי היתה את הזכות לקרוא לעומק את כל הפוסטים של כל אחת מהכותבות. גם אני יצאתי "מורווחת" 🙂 תודה שהשתתפת!

  4. תמונת פרופיל של Lian
    Lian

    פסיפס נהדר של תמונות, צבעים, חוויות והקולות הייחודיים לכל אחת ואחת מכן.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה ליען, כן, זה בהחלט הרגיש כמו פסיפס, הבחירה של כל אחת היתה ונה, וגם כשהיו שני סיפורים על יפן, הם היו שונים, כי כל אחד חווה את אותו המקום אחרת, מנקודת המבט שלו.

  5. תמונת פרופיל של רחלי
    רחלי

    הי אילנה, איזה פוסט עשיר ומעשיר! שמחה להיות חלק מקבוצה כה מגוונת ומכובדת של בלוגריות. תודה על השיתוף! מאחלת לך הנאה גדולה בניו-יורק!

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה רחלי! שמחה מאוד שהשתתפת ותרמת את הגוון הייחודי שלך 🙂

  6. תמונת פרופיל של זיוה
    זיוה

    אילנה, אהבתי את הפרויקט הזה שלך מהרגע הראשון. לא עוד פוסט של שיתוף במידע אלא הזמנה לגעת בחוויה ולהעביר אותה הלאה. יצא מאוד מגוון, חובק עולם ועשיר בסיפורים, בחלומות, בטעמים ובריחות. שמחתי מאוד להשתתף. תודה על ההזדמנות.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה זיוה, שמחה שלא ויתרת וכן שלחת את הסיפור שלך. זה בדיוק מה שרציתי, להעביר את המסר של הציטוט הזה הלאה. "מקום חדש" ואיך חווית אותו. אנחנו הרי מטיילים הרבה ומגיעים לכ"כ הרבה מקומות, ועכשיו תבחרי את המקום בו חווית את ה"דבר" המשמעותי עבורך, משהו שריגש/לימד/איתגר אותך. אלו מסוג השאלות שאני אוהבת שמניחים לפתחי וזו היתה הזדמנות נהדרת עבורי להניח אותה לפני מי שבחרה להשתתף בחגיגה הטיילנית הז.

  7. תמונת פרופיל של תמרי סלונים ליבס

    אילנה יקרה,
    תודה על הרעיון הנהדר הזה, פרוייקט מזמין שמיד כשהעלית אותו כאן היה לי ברור שארצה לקחת בו חלק. משהו ברקמה הזו מאוד סקרן אותי
    שמחה להיות חלק מחבורת נשים מוכשרות ומלאות בידע, נהנתי לקרוא כל אחת ואחת. על חלק מהחוויות כבר קראתי וחלק היו לי חדשות ומעניינות.
    מרגש לקרוא על החוויות של כל אחת ואחת מהזווית שלה ומהמקום ממנו היא הגיעה למקום בו היא ביקרה.
    יצרת כאן פרוייקט מרתק, ערכת אותו בצורה מקצועית ומעוררת הערכה, שזורות בו נקודות מרתקות על הגלובוס שמתחברות לקו שלם וחוויתי של המילה – מקומות. אלו שעל הגלובוס ואלו שבלב.
    תודה מכל הלב.
    ותודה אישית ממני את כבר יודעת על מה…. 🙂

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה תמרי, שמחה שהצטרפת לפוסט הזה שהלך וגדל והתרחב עד שהגיע בסיומו למעין מיני-פרוייקט. מעניין ששתינו בחרנו באמריקה, אבל במקומות כ"כ שונים, אפילו הייתי אומרת הפוכים.
      שמחה לשמוע שהמגוון שמוצג כאן מתחבר לאיזו חווייה שלמה יותר של המושג "מקום".
      עכשיו כשאני כותבת לך תגובה עולה לי בראש השאלה למה, למה אנחנו בוחרים את המקומות אליהם אנחנו רוצים להגיע. ומה זה אומר עלינו. סתם מחשבה.
      ומקווה שחלק ב' יצא לאור בקרוב מאוד 🙂

  8. תמונת פרופיל של אורלי אופק

    אילנה היקרה!
    הרעיון הנפלא שלך לנושא הפוסט הוליד שיתוף פעולה פורה, והתוצאה מרשימה ומעניינת, ונותנת הרבה השראה לטיולים נהדרים!
    ניכר כי כל אחת מאיתנו הבלוגריות כתבה היישר מהלב, והתאסף לו לקט שכולו חוויות מרגשות וכל טוב!
    שמחתי להשתתף ולשתף בחוויות של משפחתי ושלי, ונהניתי לקרוא את כל החוויות של חברותינו.
    יישר כוח ותודה על היוזמה והתוצאה!
    אורלי אופק

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה אורלי, שמחה על השיתוף פעולה, זו היתה התנסות ראשונה שלי בפרוייקט מהסוג הזה. את היית הראשונה ששלחה לי את הסיפור על החופשה המשפחתית שלך בתאילנד. ונחשי מה… יש מצב שאני קונה כרטיס לבנגקוק לתחילת פברואר…
      כן, כל סיפור הצטרף לקודמו ונוצר אוסף של חוויות מרחבי העולם, מקומות שמעולם לא שמעתי עליהם ומקומות מוכרים יותר.
      שמחה מאוד לשמוע שהתוצאה הסופית מעניינת לקריאה.

  9. תמונת פרופיל של לימור
    לימור

    מקסים.
    מרתק.
    קראתי בעניין רב, גם על מקומות שלא חשבתי שיעניינו אותי, ואוספת לתודעתי רעיונות למקומות לביקור.
    תודה !!

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה רבה לימור. שמחה לשמוע. זו בדיוק היתה המטרה בפרסום הפוסט הזה, להביא מקומות מזווית אישית שיניעו גם אצל הקוראים את הרצון להגיע לשם. או למנצוא את המקום החדש שמתחשק להם להגיע אליו.

  10. תמונת פרופיל של רחל לבון

    אילנה היקרה בוקר טוב!!!

    כל כך נהניתי מהמרקם המעניין שיצרת בפוסט השיתוף המרתק הזה!!!

    תבורכי על היצירה היפה שרקמת והתוצאה הנפלאה שיצאה בסוםו של דבר.

    כעת יש לי הרבה רעיונות לאן לנסוע בזכותך.

    תודה לך ששיתפת אותי.

    מאחלת לך עוד הרבה כתבות נפלאות!!!

    כמובן גם טיולים מעניינים שיניבו לך הרבה פוסטים יפים.

    רחל לבון

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה רחל, ותודה שלך שהשתתפת במיזם הזה ששיתף נקודות מבט רבות של מגוון מקומות יפים.
      תודה על איחולי הטיולים המעניינים, כן ירבו, גם לך 🙂

  11. תמונת פרופיל של רבקה קופלר

    אילנה, איזה רעיון מקסים! החשיפה למגוון נקודות המבט מעשיר ביותר כל מי שאוהבת לטייל! כל הכבוד לך שהרמת כזה פרוייקט, זה לא עניין של מה בכך! שמחתי לקחת חלק, ואת הטקסט לכאן כתבתי עוד לפני שכתבתי את החוויות בבלוג שלי. תיהני בטיול הנוכחי!

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה רבקה! ותודה גם לך שלקחת חלק וסיפרת על החוויות שלך מהפירינאים. היה לי מעניין במיוחד לעקוב אחרי הסיפור שלך שנכתב מנקודת מבט של מי שאוהבת לטייל, אבל בסגנון שאינו הליכה רגלית. בטוחה שביום מן הימים אגיע לאיזור, כל הנראה לטרק בן כמה ימים. זה היופי בעיני, שכל מטייל חווה את המקום בדרך שייחודית רק לו, וכשהקולות הללו מצטרפים זה לזה, נוצר איזה פס קול שכולו שירת הלל לעולם הגדול שברך אותו באינספור יעדים לצאת אליהם.

  12. תמונת פרופיל של rafi

    ממש מדהים ומושקע. עושה חשק לטייל

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה! בהחלט מוזמן לבחור לך יעד מתוך הרשימה המובחרת ולצאת לדרכים….