שנה חדשה, לוח חזון חדש

ברוכה הבאה תשפ"ג.
יצא ככה שבערב ראש השנה (כמעט) סיימתי את לוח החזון החדש שלי.
מפעם לפעם אני פורשת חצי גיליון לבן, נקי על השולחן ומניחה עליו מקבץ דימויים, מילים וביטויים שמצטרפים זה לזה ללוח חזון.
סיפור ויזואלי שמבטא את הרצונות, חלומות, שאיפות שלי לעתיד הקרוב.

כשהלוח גמור אני משתמשת בו ככלי עבודה שכל הזמן שולח מסרים לתת מודע ושולח אותי לממש בחיים עצמם את מה שמופיע בו. בדרך שאני לא יכולה להסביר עם השכל קורה פלא ויש קורלציה בין דימויים שמופיעים בלוח לאירועים שקורים לי בחיי היומיום. נסיעות, טיולים, מערכות יחסים, עבודה, בית.

עד שמגיע הרגע שאני מביטה בלוח ויודעת שזהו. מיציתי. הגיע הזמן ללוח חדש.
כלומר לדמיין מחדש את העתיד שלי, בהנחה שהכל אפשרי, בהנחה שאני יכולה לעשות כל מה שאני רוצה – איך אני רואה אותי, את חיי.
ואז אני יוצרת לוח חדש בתהליך מרתק. תהליך שמעורבים בו הרבה חלקים כמו: דימיון, אינטואיציה, הרשאה פנימית לרצות, לחלום חלומות פרועים. ואז למצוא להם ייצוג ויזואלי.

זהו תהליך מרתק שהיה לי המזל להנחות אותו לכמה וכמה נשים בסדנאות שהנחיתי.
זה תהליך עמוק ומשמעותי שאני גם אוהבת לעשות מפעם לפעם לבד עם עצמי.
והינה הגיע היום שהסכמתי להיפרד מהלוח הקודם מסוף יוני 2021 וליצור לוח חדש.
הלוח של סוף ספטמבר 2022, שבמקרה או שלא נוצר בראש השנה, תחילתה של שנה חדשה, התחלה חדשה.

בשבת, אחרי הים, התחלתי לדפדף במגזינים ישנים, ללקט דימויים שמהם אצור את הלוח. כשאני מנחה כאלו סדנאות אני מקפידה על לוח זמנים. סדנה בת שלוש שעות מתחלקת להיכרות, הקדמה, ליקוט דימויים, עימוד ועיצוב הלוח ולבסוף שיתוף.
אני מקפידה לשמור זמן לסוף המפגש כך שכל אחת תציג את הלוח שיצרה ודרכו היא מספרת על החזון שלה להמשך סיפור חייה. ואז אני גם מצלמת אותה עם הלוח ובתום הסדנה שולחת לה למזכרת.
וכל זה בשלוש שעות. התיחום בזמן נותן מסגרת, כי אחרת אפשר לדפדף במגזינים הללו שעות, לקרוא פה ושם קטעים שמעניינים. זה מה שלרוב קורה לי כשאני לבד מול ערימת המגזינים המגוונת שהנחתי על השולחן. תהליך האיסוף שהוא אינטואיטיבי בעיקרו, נמשך אצלי יותר מדי זמן. שלוש שעות במקום שעה וחצי לכל היותר. זה גורם לי להצפה ואח"כ אני זקוקה להפסקה ארוכה לפני שאני עוברת לשלב הבא.

בערב יום ראשון, ערב החג,  ניגשתי לעריכת הדימויים שהיו מונחים בערימה גדולה ומבולגנת על השולחן. זה השלב בו אני נדרשת לבחור מה נכנס ללוח ומה לא, והיכן למקם כל אלמנט שנכנס, איך ליצור מעברים בין הדימויים, איך לבחר ביניהם ככה שיספרו סיפור.
זו לחלוטין שפה ויזואלית שלמדתי לכתוב ולקרוא.
אני יוצרת לוח עם תמונות, צורות, דימויים ומילים וגם קוראת אותו, מתרגמת אותו לנרטיב שאפשר להבין עם השכל.
אני קוראת גם את הלוחות שאני יוצרת וגם לוחות של אחרים ויעידו על כך הבנות שיצרו לוחות בהנחייה שלי.

הדבקת הדימויים על גבי הלוח היא מלאכה עדינה שדורשת מוטוריקה עדינה ברמה גבוהה. יכולת לתכנן מה בא קודם, מה למטה ומה למעלה, לגזור במדוייק, להדביק במדוייק, בלי פחות מדי או יותר מדי דבק. כדי שהלוח יהיה דבוק יפה שאוכל אח"כ לתלות אותו בבית.

בגלל שהלוח מספר את הסיפור שלי, הצגת הלוח בפומבי דורשת ממני מידה גדולה מדי של חשיפה . זה הרבה יותר מלהראות בפומבי את מגירת התחתונים והחזיות שלי. זה להראות את החלומות שלי.
ובכל זאת הלוח הגמור והחתום תלוי ליד דלת הכניסה לבית, מושך תשומת לב והרבה אורחים נעמדים להתבונן בו. חלקם גם צילמו. לא איכפת לי. שיסתכלו, שיצלמו. כל עוד הלוח נמצא במרחב הפרטי שלי. לא בא לי לשים אותו במרחב הוירטואלי לכן לא צרפתי לפוסט זה תמונות.

הצבע הדומיננטי בלוח שלי הוא כחול ושהוא גדוש בדימויים מעולם הטבע כמו שמיים, עננים, עץ, יער, הר, מדבר, שמש, פרחים. הלוח אופקי, עם מעט מאוד חלל ריק, מרוצף דימויים שיוצרים שטיח או טפט צבעוני שכולו דימויים שמונחים זה ליד זה או זה מעל זה. זה כמובן גורם לדחיסות מסויימת, שאני מעדיפה לקרוא לה אינטנסיביות.
אני נזהרת לא להיות מנייריסטית ולא לחזור על אותם דברים, רק בווריאציות שונות. אבל… מה לעשות שבלוחות האחרונים יש אלמנטים שחוזרים על עצמם כמו זוג עיניים, מצפן, שעון, חלקי פאזל וכמובן העולם. כזו אני.
לעומת לוחות אחרים שראיתי שהם אנכיים או מאווררים, שיש בהם רווח בין דימוי לדימוי או לוחות שהדימויים מונחים באופן אקראי האחד ליד השני, לא נוגעים אחד בשני.
כאמור, זו שפה ולכל אחד כתב היד הייחודי שלו. אין יפה יותר או נכון יותר. כל הלוחות יפים שהרי כל לוח מבטא את רצונו הייחודי של מי שיצר אותו.
כקולאג'סיטית שמחברת קולאג'ים על בסיס כמעט יומיומי בשנים האחרונות עם הזמן שיכללתי את כתב היד שלי. אני לא מתאמצת ליפות אותו. זה לא חשוב. מה שחשוב, זה שדייקתי אותו ושלמדתי להבין אותו לעומק.
וזה חשוב.

בבוקר א' בתשרי קיבלתי החלטה במקום לצאת החוצה אל העולם הגדול לצלול פנימה אל העולם שלי. להישאר בבית ולסיים את מלאכת ההדבקה.
זו מלאכה שדורשת ריכוז, תיכנון, דיוק. איכויות שמוח שמאל מעולה בהן והוא שמח לעמוד לרשותי ולתת עיצות: תתחילי להדביק מהפינה השמאלית העליונה, אח"כ הפינה הימנית העליונה ואז תדביקי את שני הדימויים האמצעיים. הוא יודע לתת לי הנחייה מתי להניח את המכחול ולהדביק עם דבק סטיק דפים דקים של עיתון, להחליק את הדף המודבק שלא יהיו בועות, לנגב שאריות של לדבק שנזלו, להדביק מחדש את הדמות שמתחילה להתקלף כי לא שמתי מספיק דבק.

גם זה לוקח זמן. אני לא מאיצה בעצמי. ברקע מקשיבה לפרקים מתוך פודקאסט מעניין, ותוך כדי הידיים העוסקות במלאכה לאט-לאט נותנות ללוח צורה. עד שנגמר.
דבר אחרון: לחתום את שמי ולציין את התאריך. 26.9.22. א' בתשרי תשפ"ג.

ובסוף-בסוף מגיע השלב האחרון בתהליך יצירת לוח חזון – ההתבוננות בלוח. התבוננות אקטיבית שמתרגמת את ההתרשמות החווייתית לסיפור שהשכל מבין.
חשוב שהשכל ישמע במילים את מה ששמתי בתמונות. זה חשוב לשיח הפנימי שמעיר את התודעה. שתשים לב למה שאילנה מבקשת.
אילנה רוצה לחקור את העולם, להתבונן בעולם מזוית אחרת. עמוקה יותר. אילנה רוצה טיולים. ולא לבד. אילנה רוצה לפגוש אנשים. אילנה מבקשת להתקרב אל הרוח, לשפר את יכולות התקשורת שלה.
… לא… אני לא הולכת לפרש כאן את הלוח שלי. אני גם לא אראה אותו במלואו. זה שלי. והחל מהיום הוא תלוי בתוך מסגרת כחולה ליד דלת הכניסה לבית.
שם יהיה מקומו עד שיום אחד אתבונן בו ואחליט שדי. נגמר. אני רוצה חדש. חזון חדש. עתיד חדש.

זה לא תשדיר בחירות… אבל זה בהחלט פוסט שרוצה לדרבן אתכם להתנסות בכזה תהליך. זה מתגמל בכ"כ הרבה מובנים. כשלומדים לעבוד נכון עם הלוח, כשמשתמשים בו כ-reminder ויזואלי.
וכן, זה עובד. חלק גדול מהדברים בלוחות הישנים שלי קיבלו צורה במציאות חיי. וחלק לא. אני בוחרת להתייחס בעיקר למה שכן ולגבי מה שלא קרה לדייק ולשאול אם זה באמת מה שרציתי.

אפשר להכין כזה לוח לבד בבית. הרשת מלאה בהנחיות ליצירת לוח חזון. אפשר להצטרף לסדנה ושם לקבל חומרים, הנחייה, אווירה וגם התייחסות ללוח הגמור.
כתבתי על זה בעבר כשפירסמתי את סדנאות לוחת החזון בהנחייתי.
הפעם אני לא מפרסמת כלום ולא מוכרת כלום. רק מספרת על הדבר עצמו ועל החווייה הטובה שהיתה לי כשהתמסרתי לתהליך החל משבת, אחרי הים, ועד צהרי החג.
זה פשוט כלי נהדר שעושה לי טוב, לכן שמחתי לחלוק אותו איתכם. אולי זה יעזור לאחד/ת מכם/ן לחולל שינוי בחייו/ה.

לקריאה נוספת:

צידה לדרך: מה זה חזון?