יומן אמנות: מפת אוצרות הנפש

פעם בכמה שנים מתאחדים שני התאריכים, העברי, י"ד בניסן בו חוגגים את ליל הסדר יחד עם ה-8 באפריל שהוא יום ההולדת שלי.
צרה או שמחה כפולה? תלוי מאיזו נקודת מבט אני בוחרת להתבונן בשני האירועים: ערב הפסח שאומה שלמה חוגגת סביב שולחן ערוך, הגדה, קושיות, משפחתיות וכל היתר. ויום הולדת, היום בו היגחתי לאוויר העולם לפני כך-כך שנים.
יצא שהשנה יום רביעי,ה-8 באפריל הוא גם ערב פסח וגם יומההולדת וגם יום הסגר המי-סופר-כמה, חלק מתקופה שטרם ידעתי, תקופה בה משתנים סדרי עולם מול עיני המשתאות.
לא יודעת אם כל מה שקורה עכשיו מקרי או מתוכנן, ואם זה משהו מתוכנן, לא מצליחה לחבר בין הנקודות, לא מצליחה לראות את התמונה, על אחת כמה וכמה להבין את פשרה.

לפני שהגיעה הקורונה וטילטלה את החיים שלי שמעתי את המילה "נוירוגרפיקה", הסתקרנתי וחיפשתי סירטוני הדרכה ברשת. וכך מסוף ינואר התחלתי לרשום על בסיס כמעט יומיומי, לפעמים כמה רישומים ביום. רישומים שחושפים את מערכת העצבים שלי, שיוצרים שפה, שפה שלימדה אותי לעגל פינות, לדבר בקווים מתעקלים, מרושתים, בצורות שנפגשות, מצטלבות, מתחברות.

…"משתדלת שהמוח שלי ילמד מפעם לפעם משהו מעניין. להתנסות במשהו חדש, לבדוק מה זה עושה לי. איזו השפעה יש לשרטוט עליי. למדתי לסמן קו ישר, מתפתל, מתעקל, כזה שלא חוזר על עצמו, בעובי שונה, דק בינוני עבה מאוד. אחר כך לעגל פינות, לסתום את הסדקים בקווים נוספים. קווים שחורים. אין צבעים, לפחות לא כרגע. לדעת מתי להפסיק את הציור מתי להרים את העט מהנייר ולהגיד עד כאן. מתקבל רישום של אי סדר. קווים שאינם מתארים דבר מלבד רשת מסובכת של קשרים לא הגיוניים. לפעמים מתחשק לתלוש את הדף, להתחיל הכל מחדש.
אם לא תנסי לא תדעי. לעגל פינות, לעגל את נקודות המפגש בין הקווים. ריכוך הפינות החדות ברישום, סימבולי גם עבור החיים עצמם. לא להקפיד מדי על כל מילימטר. לשחרר. לא לצפות לתוצאה יפה. לצד הקווים והצורות לשרטט מילים בעט שחור בכתב יד לא מודפס. אסוציאציות חופשיות לצד שרטוט הקווים והצורות…."

מנסה להיזכר איך נראו חיי לפני שבא לו פתאום הפחד מהמפלצת הזו, הקורונה, מפלצת ששינתה את מציאות חיי, חיינו. הגבילה את חופש התנועה שלי, שלנו.
אם בשנים קודמות הייתי נוסעת למדבר לחגוג את ליל/יום-הסדר/הולדת, היום זה בלתי אפשרי. אומרים לנו להסתגר, להתרחק ואין לי, לנו ברירה אלא לשתף פעולה, להתסגל למציאות שהשתנתה באופן דרמטי. להעביר יום אחר יום בבידוד ביתי, מבודדים, מופרדים, מחליפים אינטראקציות חברתיות בחיים ברשת הטכנולוגית.

בימים הללו, כשמפלצת הקורונה נדדה מסין עד ישראל, רשמתי בספרון הסקיצות שלי צורות ומילים בשחור-לבן.
לכבוד יום הולדתי ה-53 שחל אתמול מציגה בפוסט זה 53 רישומים נוירוגרפים לצד 53 מילים גדולות ששירטטתי בספר.
מוזמנים להצטרף לחגיגה המינורית שלי.

(1) מתנה. המתנה.

(2) כיוון.

(3) השראה. הרשאה.

(4) יצירה.

(5) שינוי.

(6) צמיחה.

(7) אומץ.

(8) שפע.

(9) דיוק.

(10) מיקוד.

(11) חלום.

(12) המסלול הנכון.

(13) אנרגיה.

(14) זמן.

(15) תשומת לב.

(16) הצלחה.

(17) תשוקה.

(18) תנועה.

(19) רגישות.

(20) ודאות. אי ודאות.

(21) בחירה.

(22) עצבות.

(23) עשייה.

(24) טיול.

(25) קנאה.

(26) התבודדות.

(27) אור.

(28) מטרה.

(29) צעדים.

(30) צבע. עצב.

(31) חוסן נפשי. רגשי.

(32) בהירות.

(33) מסוגלות.

(34) התמסרות.

(35) אמונה.

(36) רצון.

(37) סבלנות.

(38) נחישות.

(39) משבר.

(40) סכנה.

(41) אמון.

(42) אחריות.

(43) סולידריות.

(44) פסימיות. אופטימיות.

(45) עזרה.

(46) סיבה.

(47) סטרס.

(48) נשימה.

(49) עוגן.

(50) קבלה.

(51) בחירה.

(52) בשלות.

(53) מחוייבות.