יומן ניו יורק: לעלוץ מרוב התרגשות לקראת…

פחות משבוע לטיסה. ההתרגשות גואה. מבעבעת. כאילו זו פעם ראשונה שטסה לאמריקה. הראש עסוק בחישובים בסגנון של "שבוע הבא בשעה כזו אהיה באוויר…", או "בשבת הבאה אצא לשוטט ביער המגדלים של מנהטן". כאילו מעולם לא טסתי רחוק. ואולי טוב שכך, שחדוות הנסיעות עדיין מפעמת בי, עדיין מרטיטה מיתר פנימי בתוכי שמהדהד בצליל כזה נעים, ניו-יורק, ניו-יורק…

אני משתמשת בבלוג כסוג של דפי טיוטה, קטעי מחשבות, סידורים, לינקים, דברים שצריכה להספיק לסדר או לסגור עד רגע ההמראה. מראשון בלילה, עד חמישי בלילה, כשאכבה את המחשב ואנעל את הבית, עומדים לרשותי חמישה ימים בהם אקשקש כאן, ומי יודע מה יעלה בגורלו של פוסט זה, אולי אחליט לגנוז אותו. כרגע כותבת מה שעולה בי לפני הנסיעה ומשתמשת בצרור אחרון של תמונות ישנות שצילמתי מאחד הביקורים האחרונים בעיר. הפרקים הבאים ביומן המסע ישובצו בתמונות טריות, שאצלם עוד שבוע. איך אפשר שלא לעלוץ מרוב התרגשות…

ראשון, 21.10

האלסטיות של הזמן, איך זמן עובר לאט כשאני נמצאת במקום שלא ממש רוצה להיות בו ועסוקה במשימות שלא ממש רוצה לעשות. זמן תקוע, מזדחל, בקושי זז. לעומת זמן שעובר במהירות שיא, טס בלי להרגיש, כשכל כולי בתוך עיניין שמאוד מעניין אותי, שממלא אותי מרץ וסקרנות. בלילה שבין שבת לראשון הבא, מזיזים את השעון שעה אחת אחורה, משעון קייץ לשעון חורף. נחסך ממני סט בדיקות משמימות של (DST (Daylight Savings Time, שמישהו אחר בעבודה יעשה אותן במקומי. אני?  אני טסה ל EST (Eastern Standard Time). תחושה של הקלה.

הכנתי רשימה עם משימות לביצוע. חייבת להיות מסודרת, כדי לא לשכוח דברים. אחת המשימות היא לבדוק את מזג האוויר בניו יורק. בראשון בערב סביר שתהיה תחזית מדוייקת יותר לשבועים הבאים. בין 10 ל-15 מעלות ביום, בלילה הטמפרטורות צונחות לשלוש. כמה קר זה עשר מעלות? כמו שיא החורף בארץ? איך אחרי קייץ אינסופי שנמתח עד בלי די וימים כביכול סתוויים באוקטובר עם שלושים מעלות אני יכולה לדמיין עשר מעלות? אם ככה, לארוז ג'ינס, נעלי התעמלות, חולצות קצרות, ארוכות, מעיל. צעיף. ומטרייה. בשבת וראשון יירדו ממטרים פזורים ושני-שלישי "סיכוי לגשם". ואצלנו? הגשם  נרדם בשמירה. שכח כמה מחכים לו.

שני, 22.10

נברתי היום ברשת, אתרים על ניו יורק שקראתי, ריפרפתי, עלעלתי, כמה דקות פה, חצי שעה שם, זמן שהצטבר לכמה שעות. ניו יורק, העיר שהפכה לתבלין הפיקנטי שמוסיף קצת פלפל וקינמון לשגרת היומיום שלי.
הקריאה מנתבת אותי להכין רשימה של ה-must see, אותם מקומות שחייבים לראות,"אטרקציות", אבל לא בטוחה שאני באמת רוצה להכניס אותם לרשימה שלי. ואולי הגיע הזמן להכין רשימה משלי, מה אני רוצה לעשות שם. שמונה ימים, לא פרק זמן כזה ארוך, אבל אני רוצה לדחוס לתוכו כמה שרק ניתן מהשפע הלא נגמר שהעיר מציעה למבקריה.
סנטראל פארק בשלכת, הפסל של המלאכית עם הכנפיים, מוזיאון הגוגנהיים שבנוי מעגלים מעגלים, מסקרן בגלל הצורה העגולה ופחות בגלל התכולה שמוצגת על הקירות (כמה עולה כרטיס? אפשר להיכנס בחינם?), חלונות ראווה מעניינים בשדרה החמישית המפוארת, הגראונד זירו, להזמין מראש כרטיס לתצפית מראש המגדל הגבוה ביותר שנבנה בשנים האחרונות ( $30 שווה?), שייט לכיוון גברת החירות בשביל לראות את קו הרקיע של מנהטן מהים (חינם), לחצות רגלית את גשר ברוקלין וברוקלין עצמה, שזו תהיה הפעם הראשונה שאגיע אליה. הפארק תחת הגשר, שוק פשפשים, הטיילת החדשה שנבנתה על פסי רכבת, ההייליין. וכמובן גרפיטי, סיור עצמאי או מאורגן, במסגרת סיורי החינם בברוקלין ובבושוויק בעקבות אמנות הרחוב. אולי לנסוע לקווינס לבקר בפסל היוניספרה הגדול. אולי להגיע לספרייה לאמנות בברוקלין ולעלעל באוסף הגדול של יומני אמנות מכל העולם. וגם להיכנס לספרייה הציבורית הגדולה שבשדרה החמישית.
יש עוד דברים קטנים. בעיקר להסתובב. כמו פורפרה, ואם אפשר לא לשלם, אז להינות מהאופצייה של כניסה חינמית.

וקניות. חומרי אמנות, צבעים, חותמות, מה שיראה לי כדאי מבחינת מחיר. אם יאפשרו לי לצלם בחנות אני יכולה לבלות שם יום שלם. וציוד טיולים. מוכרחה לחדש את הציוד הישן שלי, מוכרחה אוהל ושק"ש חדשים כדי לא לקפוא בלילות החורף הקרים במדבר.
שאלתי, התעניינתי וקיבלתי כתובות, עכשיו נותר לי להמשיך לנבור בחנויות אונליין, לבדוק מוצרים, האם יש מבצעים, כיצד מגיעים ולשבץ את הקניות בלו"ז שם. יודעת שיש מטיילים שמקדישים יום שלם לקניות, מהבוקר עד הערב, כולל לקנות מזוודה חדשה שתכיל את כל הקניות. לא אצלי, מסתפקת בפחות, ועדיין, בטיול הזה שמתי ברשימה ה-To Do שלי גם "Shopping" ומתרגלת לעובדה שזו אינה מילה גסה.

שמה לב למשהו מעניין שקרה ועדיין קורה, איך מהרגע ששלחתי את הטופס המקוון לחידוש הויזה לשגרירות ועד הרגע הנוכחי (שני בלילה), הפכתי את ניו יורק למשאב פנימי. ניו יורק היא כבר לא עוד עיר עבורי, אלא משהו שמחזק אותי, שמעלה לי חיוך על הפנים, שמאיץ את מד ההתרגשות. וזה בדיוק מה שהייתי זקוקה לו, למשהו חיצוני לי, שבאמצעותו אוכל לחלום, לפנטז, לחייך, להתרגש. משהו לברוח אליו בדימיון, להשתמש בו כטריגר לכתיבה, לשימוש חוזר בצילומים ישנים.
במקרה זו ניו יורק, זו יכולה היתה להיות עיר אחרת.
שנה שעברה עשיתי שימוש דומה בשביל ישראל, שחוץ מהיותו שביל הליכה הפך לידידי הטוב. ככה ניו יורק, הפכה לחברה טובה שלי שאני ממש מתרגשת לפגוש פנים אל פנים, בקרוב.

שלישי, 23.10

בראשון ציינו 23 שנים לרצח ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, מציינת זאת לא כדי להכניס פוליטיקה לבלוג אלא כדי להזכיר לעצמי היכן הייתי אז, כשקרה הרצח, והיכן אני היום. כמו אותו בוקר כשמגדלי התאומים קרסו במתקפת הטרור של 11.9.2001. אלו נקודות בזמן שנצרבות בזיכרון, היכן הייתי, היכן תפסה אותי החדשה המרעישה הזו. גרתי אז באטלנטה וכיוון שלא עבדתי בשנה הראשונה לרילוקיישן, אבטלה שנכפתה עלי והפכה לי את היום בלילה, באותו בוקר כשצלצל הטלפון עדיין ישנתי. חמותי מישראל היתה על הקו שואלת אם שמעתי על מה שקרה. לא הבנתי על מה היא מדברת. ניתקתי את השיחה והדלקתי טלוויזיה. תמונות מוזרות, לא מובנות, לא שייכות לחלק הזה של העולם. מטוס עף לתוך מגדל? מגדל נופל? ראיתי נכון?

שמתי לב שאני משרבבת את ה-"ניו יורק" שלי לכל מקום ולכל עיניין… כל מי שברדיוס שלי שמע עליה, כי מדברת וכותבת עליה בלי סוף. חסר לה שלא תקבל אוי במאור פנים.
מה אני הכי רוצה לראות שם?
Changing colors
שהעיר תהיה נחמדה ותפרוס לקראתי מרבד של עלים באדום-כתום, שתצבע את העצים בסנטרל פארק בגוונים של שלכת, ושתדאג למזג אוויר סתווי, לא קר מדי ולא גשום מדי.

אני מריצה את המילה "ניו יורק" בראש, מדמיינת אותה כתובה באורות נוצצים על אחד השלטים הזוהרים בטיימס סקוור. אילו אסוציציות העיר הזו מעלה בי?
מילים כמו: אינטנסיביות, המולה, רעש, צפיפות, דוחק, דופק, קצב, עושר, רושם, לחץ, התלהבות, תנועה ללא הפסקה, חיצוניות, כסף.

ואם כבר הזכרתי את המילה "כסף", אולי לכתוב כמה מילים על הנושא הזה, כי משום מה לא מדברים על זה. הס מלהזכיר. הבלוגוספירה עמוסה בפוסטים על העיר, כל מי שנוסע חוזר משם עם פוזה של "מדריך טיולים" ומעלה המלצות על מקומות ששווה להגיע, מה לראות, מתי לראות, איך לראות, כמה עולה לראות. ככה זה בעולם התיירות, אתרי העיניין שמושכים אליהם תיירים הם לרוב בתשלום, לכן חשוב לדעת עלויות. אבל לא נתקלתי במישהו שכותב על ההיבט הכספי של הנסיעות.

מזכיר לי את הבדיחה הנדושה על כך שלקינוח יש קיבה נפרדת, ככה שאפשר להעמיס אוכל ועדיין ישאר מקום למתוקים בסוף הארוחה. ייתכן שאותו הנ"ל תופס לגבי נסיעות לחו"ל. שעבור טיסות, מלונות ובילויים מחוץ לגבולות ישראל יש חשבון בנק נפרד, שלא קשור לעו"ש הרגיל ממנו משלמים שכ"ד וחיובים בכרטיסי אשראי.

אין לי מושג איך האחרים מתנהלים עם כסף ואולי להם יש קופה נפרדת לטיולים, לי בכל אופן יש רק קופה אחת אליה מתנקזות כל ההוצאות, כולל אלו של "טיולים". כמי שמטיילת הרבה, בעיקר בארץ, אני מוכרחה להתנהל בחוכמה עם כסף, לעשות מעקב אחרי סעיף ה-"טיולים" בהוצאות החודשיות שלי. המעקב מאפשר לי בקרה ונותן לי תמונה לאן הולך הכסף.

לאחרונה נתקלתי בהמלצה שכתבה תרמילאית צעירה מהבלוג JANGWA – "לטייל עם תקציב נמוך". היא מצטטת את פיקאסו שאומר: "הייתי רוצה לחיות כמו אדם עני עם הרבה מאוד כסף" ובהקשר הזה אני מצטטת מדבריה:

"יש משהו בלטייל בתקציב נמוך, בין אם זה מבחירה ובין אם זה כי אתם תרמילאים תפרנים, שגורם לטיול להפוך להרבה יותר מעניין. פתאום מצבים שנתקלים בהם שלרוב פותרים בקלות עם כסף, הופכים למאתגרים יותר וצריך למצוא להם פתרונות יצירתיים ואחרים. טיול בתקציב נמוך יביא אתכם למקומות ומצבים שיכולים להיות ממש נפלאים שלא הייתם חווים בשום דרך אחרת. החל מתפיסת טרמפים עם מקומיים הזויים, ללינה במקומות מעופשים, העדפה לדרכי הגעה ארוכות יותר שמזמינות הרפתקאות, ועד לאכילה במקומות הקטנים או בבישולי שטח בניסיון ליצור מנות שונות מבדיוק אותם חומרי גלם."

בגילי, במצבי הכלכלי הנוכחי אני כבר לא "תפרנית" כפי שהייתי בעבר כשטיילתי כתרמילאית, אבל אני עדיין מטיילת לפי אותה תפיסת עולם שכסף לא קונה חוויות, שגם עם תקציב מועט אפשר להינות מאוד. בגלל זה הזמנתי לינה בהוסטל. ידוע שניו יורק יקרה מאוד, יש היצע מגוון של בתי מלון אבל למטיילת יחידה המחיר לחדר גבוה מאוד. בגלל זה החלטתי לשלם על מיטה אחת בחדר של ארבע נשים ב-HI Hostel שבאפר ווסט סייד. קראתי על המקום המלצות טובות ועדיין, לישון שבעה לילות במיטת קומותיים עם שלוש בנות נוספות שלא מכירה, יכול לאתגר מאוד ובאותה המידה גם לעניין. נראה כיצד אתרשם מהמקום אחרי הלילה הראשון…

"האדם העשיר ביותר הוא זה שיודע להפיק הנאה מהדברים שעולים הכי מעט" – הנרי דיוויד ת'ורו
כשאני מצליחה לשלב בין הדברים שאני אוהבת – נוף אורבני תוסס עשיר בגירויים, קולות, צבעים, צילום, ציורים על קירות, והליכה אינסופית בפארקים וברחובות לסיפוק הסקרנות והצורך בתנועה – וכשאני מצליחה למתוח את היופי הזה על פני שמונה ימים תמימים – אין עשירה ממני בעולם כולו
וכל זה בעלות כרטיס טיסה (666$) + שבעה לילות בהוסטל (560$) + כרטיס מנוי שנתי לאכסניות (18$) + ביטוח נסיעות לעשרה ימים (20$) + 600$ מזומן להוצאות שוטפות וכרטיס אשראי (ליתר ביטחון).
מה שיתדלק אותי לימי השגרה האפרוריים שעוד יגיעו.

רביעי, 24.10

טָרָפָת ניו יורק פולשת לי לחלומות ואני מתעוררת הבוקר עם שאריות חלום שמתרחש בניו יורק. זה טוב? זה רע? זו הרגשה נייטרלית? לא יודעת, זה מה שזה. נותרו יומיים לטיסה וטוב שמקבלת SMS שמתזכר אותי שהטיסה לאיסטנבול יוצאת בלילה שבין ה-25 ל-26 באוקטובר ובשעה 21:55 עלי "להתייצב" בשדה התעופה. עד אז יעברו יומיים, ומשתדלת מאוד לא להיכנס להלך הרוח הזה שמחשב קצים לאחור. יש לי "טבלת יאוש" אחרת, ארוכה יותר שטורדת את מנוחתי, שם אני סופרת ימים עד לסוף השנה הנוכחית. לגבי ניו יורק, זה יותר בכיוון של "איזה כייף, עוד יומיים אני טסה!"

יודעת מראש שהשינוע מטרמינל לטרמינל אינו קל, מכניס אותי לדריכות, שאעלה בזמן על הטיסה, שהטיסה תעבור בשלום, שההמתנה בשדה באיסטנבול תעבור מהר, שהנוף האנושי המוסלמי לא יאיים מדי, שהנחיתה ב-JFK תעבור בשלום, שאדע למצוא את הדרך החוצה מהשדה עד להוסטל. וזה בלי להקדיש שבריר שנייה לשעות הארוכות בהן שאהיה כלואה בגוף מתכתי עצום שמעופף באוויר במהירות שיא. ומה יהיה אם הוא פתאום ייפול. אם מגדלים קורסים גם מטוסים יכולים ליפול מהשמיים. במקום ללכת בכיוון של אסון אני בוחרת לחשוב שיהיה סרט מעניין במסך הקטן, שהאוכל יהיה טעים, שאצליח להירדם, שאשב ליד החלון ואוכל לצפות בשמש זורחת או בשכבה עבה של עננים לבנים.

אתמול בלילה נשארתי ערה עד שעה מאוחרת לקרוא על ניו יורק, מתוך רשימת ההמלצות שאספתי בפוסט הקודם שלי (ניו יורק: מידע שימושי). אהבתי מאוד את הביטוי שאחת הבלוגריות השתמשה בו "ניו יורק סטייט אוף מיינד" וזה אכן ככה, העיר הזו משרה הלך רוח אחר, שונה ממקומות אחרים. הלך רוח שיוצר ציפייה לקראת ביקור בכרך הסואן, אחת הערים המפורסמות בעולם.
אבל זה לא הפרסום שמושך אותי לשם, כמו החווייה של להיות אישה זרה בעיר גדולה. כמו בשיר הישן של סטינג, I'm an English man in New York.

כל מה שאני רואה עכשיו בעיני רוחי סביר להניח שלא יקרה, שמה שאראה ואחווה שם יהיה אחרת. טוב, מסעיר, מהנה, מדהים יותר? לא יודעת. אלו חלק מההפתעות שטיול בעיר כזו טומן בחובו. אי אפשר לדעת. אני יכולה לראות תמונות וסירטונים שמראים עיר גדולה, מרשימה, גורדי שחקים עצומי מידות, שדרות רחבות ידיים, כבישים סואנים, פארקים עם ספסלי ישיבה מזמינים – וכל מה שאני יכולה לעשות עכשיו זה רק לראות, לשמוע ולדמיין. יתר החושים יקבלו מנה גדושה של גירויים כשאהיה שם.

זו פעם ראשונה שאני מכינה מראש מחברת לקראת נסיעה, קראתי לה "יומן ניו יורק", מחברת שעטפתי במפת אירופה (כי לא מצאתי באוסף שלי מפות מאמריקה) וגם הדבקתי כל מיני "דברים" שנאספו אצלי והתחברו לי אסוציאטיבית לעיר. זו מחברת שאקח איתי לשם יחד עם קלמר שאשים בו בכוונה מעט כלי כתיבה. כדי ששם, אגש לכמה חנויות יצירה כמו Blick או MIchaels ואמלא את הקלמר שלי בעוד סט של עפרונות צבעוניים… המליצו לי להדפיס קופונים כדי לקבל הנחות, ובאמריקה כידוע ההנחות הן "על אמת", לא הנחות בלוף כמו אצלנו.

אחד מהתענוגות הגדולים בשוטטות אורבנית עבורי, בין אם בת"א, ירושלים או ניו יורק, זה להיכנס לחנויות יצירה, לעבור בין המדפים, לספוג את האנרגייה של שפע הצבעים בגוף. זו חווייה חושנית שמענגת את כל החושים, במיוחד הראייה, אבל גם הריח והמישוש זוכים למנה מספקת של תענוג. גם אם אני לא רוכשת הרבה מוצרים, עדיין, אלו חנויות שיכולה לשוטט בהן שעות, לעבור בין המדפים, להתעכב על פריטים מסויימים, לדמיין מה אפשר לעשות איתם. אם מרשים לי לצלם, ההנאה נוסקת לשמיים. אני ממציאה סיפור שלומדת צילום וקיבלתי תרגיל לצלם צבעים. עד כה מעולם לא נתקלתי בסירוב ומקווה שגם שם, יאפשרו לי להלך בין המדפים ולצלם כאוות נפשי, חנויות בעיצוב ניו יורקי.

למתעניינים הינה קישור לחנויות לנייר וחומרי יצירה בניו יורק סיטי וכמה טוב לדעת שאני לא היחידה שמכורה לשוטטות בחנויות הללו.

נרשמתי אתמול לסיור חינמי ומייד הגיע מייל עם אישור – Bushwick Graffiti and Street Art Tour 9:45am (ENGLISH) Confirmed for Sat Oct 27 2018 – רק שהבוקר מציצה שוב בתחזית ומסתבר שבשבת יירד גשם כל היום. מתלבטת אם לבטל או לדחות ליום אחר ואולי להגיע לאיזור עצמאית. לא תענוג גדול להסתובב בגשם. מראש יודעת שהגשם יפריע לי לצלם, וגם אם אנסה "לעבוד" על עצמי לקבל את הגשם, בסוף אתרגז על הטיפות שיורדות מהשמיים בזמן ובמקום שהכי לא מתאים לי. אם כבר יורד גשם, עדיף להיכנס למקומות סגורים, כמו סיפרייה או מוזיאון, לא ככה?

שמה כאן קישור למפה עם נקודות עיניין לסיור עצמאי בבושוויק – מפה שתהיה לי לעזר כשאגיע לשכונה זו. כפי שמסתמן מהכנת שיעורי הבית שלי עד כה, המשיכה היא להגיע דווקא אל המקומות שאינם מוגדרים כאתרי "must". וטוב שכך. מקומות עם ניחוח של חופש, חירות, כמו גברת החירות בתמונה הזו, שרוצה לשוט אליה גם הפעם.

הניויורק הזאתי עושה לי טוב. אין כל ספק. בסה"כ מקום, שם של מקום, של עיר (נכון, בל נשכח, מהגדולות והמופרסמות בעולם) שרק מלחשוב עליו או לומר אותו ונמרח לי כזה חיוך גדול. מה צריך יותר מזה.

מחר, בשעה כזו אהיה ברכבת, בדרך לנתב"ג. טיסה גרועה. שעתיים עד לאיסטנבול, לנחות בשלוש ולהמתין עד רבע לשבע בבוקר. העייפות שתזלוג ממני.. מסיימת את היום ונכנסת עכשיו למיטה, לילה אחרון במיטה שלי, לפני שאפרד ממנה לשמונת הימים הבאים.

חמישי, 25.10

מהבוקר הריכוז ממני והלאה. למי יש חשק להתעסק בדברים אחרים, כשהראש תפוס בעיקר במחשבה אחת שמסתעפת למיליון הסתעפויות צדדיות.

פתאום נחתה עלי עננה שצבועה בגוון של דאגה. מה יהיה, איך יהיה. מהבוקר מנשבות רוחות חזקות, הסופה קרבה ובאה. וגם אל ניו יורק תגיע סופה בשבת. מזג האוויר הולך ומשתגע, נעשה לא יציב ולא צפוי. עושה מה שבא לו ואני, כטיילת, צריכה להתאים את עצמי אליו. יהיה קר מאוד, טובה כותבת לי, קחי איתך כובע וכפפות. עושה כעצתה ומכניסה למזוודה. אורזת גם ספר שהשאלתי הערב מהספריה, שני תפוחים וחטיפי אנרגייה. "למה את לוקחת איתך אוכל לשם?" שאלה טובה, כי לא סומכת על האוכל של האמריקאים. בכל מקרה, בהלוך נוסעת עם חצי מזוודה ריקה. יש מקום לשני תפוחים ירוקים ישראליים.

רבע לשבע ועדיין יש דברים קטנים להספיק לסיים. לשטוף כלים בכיור, להיכנס להתקלח, להכניס דברים אחרונים לתיק. ו… בעיקר, להירגע. לנשום עמוק ולסלק את עננת הדאגה. טיול בדד לחו"ל אחרי תקופה ארוכה שלא טסתי לבד. אולי בגלל זה לא רגועה.

אין זמן להתקשקש. עשיתי זאת לאורך השבוע, קישקושים שלי עם עצמי שיצרו את הפוסט הזה. מוצא חן בעיני. לוחצת על כפתור ה-"פרסם" ועוזבת את המחשב לסידורים אחרונים. נתראה ביומני ניו יורק אחרי שאשוב מהעיר הגדולה.

פוסטים נוספים על ניו יורק:

"זה לא הסגנון שלך"
מידע שימושי
לעלוץ מרוב התרגשות לקראת
חברה לספר לה סודות עמוקים
It will welcome you
It will amaze you
It will inspire you
סתיו בניו יורק, הכל זהב
~ אמנות רחוב ניו יורקית
~ Just to go outside

Comments

3 תגובות על “יומן ניו יורק: לעלוץ מרוב התרגשות לקראת…”

  1. תמונת פרופיל של Tova

    אילנה , כשאני רושמת לך פה תגובה, את כבר עם הבורדינג פס בדרכך למטוס .
    נהנתי בטרוף מהשבוע שחלף עליך, המחשבות , החלומות , האסוציציות…
    ההמצאה של הסיפור שלומדת צילום וקיבלת תרגיל לצלם צבעים חחחח ברור שאף אחד לא יכול לסרב לך
    אמרתי כבר, שנדלקתי על החברה הגאונה שלך "יומן ניו יורק" ? אז אוצמרת שוב

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה רבה יקרה! היית לי לעזר רב בתיכנון וגם כשהייתי שם, עם עיצות טובות. "יומן ניו יורק" המשיך להיכתב תוך כדי השהות שם ובקרוב יעלו הפרקים הבאים. העיר הזו שימשה לי כטריגר להרבה מחשבות ובעיקר דברים טובים שקרו לי בעקבות הנסיעה.

  2. תמונת פרופיל של Ilana

    Leaving myself a message sent from the apple store at the Loctus at downtown New York. Such a joy to be here!