שיטוט ירושלמי בסימטאות העיר העתיקה בצל הקורונה

מפעם לפעם ירושלים קוראת לי, "אילנה, בואי". "בוקר במיון בבי"ח שערי צדק לא נחשב. בואי".
ואני באה.
הימים ימי ראשית הקייץ, עדיין ימי קורונה, בין סגר א' לסגר ב', שרוב הסיכויים שיגיע. ועד שיגיע נענית בחיוב להמלצה של ידיד יקר שזכה לכינוי "יקיר ירושלים" לסייר בעיר העתיקה בירושלים. התאספנו חבורה קטנה של חמישה חברים, חובבי דעת, כששמוליק שמוביל את הסיור (צרפתי בסוף הפוסט הפנייה לאלבום התמונות בליווי הסברים מעניינים ששמוליק העלה לדף הפייסבוק שלו).

כדי לחזק את ההקשבה שלי להסברים פתחתי פתקה חדשה בנייד ותוך כדי תנועה הקלדתי תמצית מההסברים של שמוליק, אלו המילים שתקראו בהמשך.
מראש מסייגת ואומרת שזה לא הולך להיות פוסט היסטורי ומייגע על תולדות העיר. תלי תילים של ספרים כבר נכתבו על ירושלים ועוד יכתבו, אני לא מתיימרת לסכם את מה שכתוב בספרים. מי שמעוניין במידע היסטורי מדוייק, שייגש לגוגל או לספרייה במקום מגוריו. מי שמעוניין לשזוף את העיניים במראות שצילמתי בשיטוט הירושלמי, מוזמן להמשיך לגלול.

בימים כתיקונם בתאריך זה של השנה, בשבוע האחרון של יוני-תחילת יולי, היה נהוג לחגוג בעיר העתיקה את פסטיבל האור, אירוע שמשך המוני מבקרים לעלות ירושליימה. פסטיבל ססגוני עם מוצגים, פסלים ומיצגים מרהיבים של אמנים מהארץ ומהעולם שקשורים לנושא האור.
שנה שעברה ביקרתי, התרשמתי וכתבתי את הרשמים שלי משם ואילו השנה… יש קורונה. צמד מילים שטומנות בחובן מגוון מצבים/תחושות/סיטואציות, כמו: השנה אין "פסטיבל אור", סימטאות השוק שפעם היה שוקק חיים היום ריקות, למעט חנויות ספורות שפתוחות ומשוועות ללקוחות שיקנו משהו ויעשו "סיפתח", הייאוש של המוכרים הערבים שעיקר פרנסתם מתיירים וצליינים שלא מגיעים ניכר לעין, כנסיות ואתרים בעלי חשיבות דתית סגורים למבקרים, חוסר הנוחות הפיסית לטייל יום שלם עם מסיכה על הפנים…

למרות כל אלו היה סיור מהנה. גם לפגוש חברים, גם להסתובב בסימטאות ירושלמיות, גם להינות מהנופים של העיר העתיקה, גם ללמוד משהו חדש, גם לאכול צהריים באחת המסעדות ברובע המוסלמי. מסוג הדברים שעד לפני חודש נמנעו מאיתנו וייתכן שימנעו מאיתנו בהמשך. מי יודע.

מזמינה אתכם להצטרף אלי לפוסט וגם לנסוע לירושלים ולבלות כמה שעות בשוטטות בסימטאות העיר העתיקה. יש כ"כ הרבה מה לראות ולחוות, גם אם חלק ניכר מהמקומות סגור כעת למטיילים.
המקומות בהם ביקרנו מוצגים כאן לפי הסדר. פחות מילים, יותר תמונות, להנאתכם. ומקווה מאוד שתמונות אלו יעשו לכם לחשק וידרבנו אתכם לצאת לבילוי ירושלמי משלכם.

שער יפו
רחבת השער ריקה מאנשים ומרוכלי הבייגלה המסורתיים. בדר"כ בשעה בה התחלנו את הסיור, 09:30 בבוקר, המקום שוקק חיים, החנויות פתוחות, יש תנועה של מטיילם ומתפללים. הפעם המקום נראה ריק, נוכחות דלילה מאוד של אנשים.

כנסיית עימנואל
סמוך למצודת דוד. כנסיה פרוטסטנטית שהוקמה ע"י האגודה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים. המקום ממשיך לשרת ככנסיה פרוטסטנטית (אגב, היא הכנסיה הפרוטסטנטית הראשונה שנבנתה במזה"ת), ובמקביל בימי שבת הם מאפשרים ליהודים משיחיים להתפלל שם.
"שבת שלום ומבורך, שיבוא המשיח, אמן אמן", מאמין שמברך את השומר בפתח ונכנס להתפלל, אנחנו לא הורשנו להיכנס הפעם.

הרובע הארמני 
רובע מוקף חומה בו חייה קהילה של נזירים לצד קהילה קהילה חילונית. לצערנו לא מרשים להיכנס לחצר הכנסייה.
הכנסייה מאוד יפה לכן שווה להגיע ביום רגיל, כשהמקום פתוח למבקרים (ורצוי לא להגיע לבושים במכנסיים קצרים).

מחוץ לכנסייה שמוליק מעלה שאלה מהותית בעולם הנוצרי: האם ישו הוא אדם, האם הוא משיח, האם הוא אל או שילוב שלהם?
בשנת 451 התקיימה ועידת חלקדון שקבעה שלישוע יש שני טבעים טבע אנושי וטבע אלוהי שלא ניתנים להפרדה. ארבעת הכנסיות שפרשו עקב ההחלטה הן הקופטים, הארמנים, האתיופים והסיריאנים. ארבעת הכנסיות הללו טענו שלישוע היה טבע אחד בלבד שנוצר מהשילוב של הטבע האלוהי והטבע האנושי. עד לפני מספר שנים נהגו לכנותם כנסיות מונופיזיטיות, משום שהם מאמינים שיש לישוע טבע אחד. הן התנגדו לשם הזה, משום שהוא רומז שהם מאמנינים שהוא נעדר את אחד הטבעים, האלוהי או האנושי. היום נוהגים לכנות אותם כנסיות מיאפיזיטיות, משום שהם מאמינים בטבע מאוחד המורכב מהטובע האלוהי והטבע האנושי שהתערבבו ביחד. הכנסיה האורתודוכסית (והכנסיות שצמחו ממנה) מאמינים שהיו לישוע שני טבעים בלתי נפרדים (תחשבו על גוף ונפש, שהם ישויות נפרדות, אך לא ניתן להפריד בינהן).

רחוב דוד
הרחוב הראשי של השוק, רוב החנויות סגורות. כן, זה לא נעים לראות שוק סגור. מעט חנויות המזכרות הפתוחות פונות לתיירים ולצליינים ופחות למעט הישראלים שמגיעים לטייל. בהמשך הסיור, סמוך לשער האריות, ראינו לא מעט דוכנים פתוחים והתקיים מסחר כי הוא פונה לקהל המקומי.

אם בעבר בשוק של העיר העתיקה אפשר היה למצוא אך ורק מוצרים ירושלמים כמו גלביות, כאפיות, מזכרות עם איזכורים של כיפת הסלע, הכותל – היום אפשר למצוא בשוק הירושלמי גם בדי רקמה שמיוצרים בג'איסלמר שבהודו. העולם הפך לכפר גלובאלי, סחורות מיובאות ונמכרות כמעט בכל שוק שמכבד את עצמו. למעט הודו. שם, בשווקים של ג'יאסלמר לא מצאתי מוצרים ממקומות אחרים בעולם. לפחות הם נותרו נאמנים למסורת שלהם, ולעבודות היד המקוריות שלהם.

תצפית על גגות העיר העתיקה
אצל הנוצרים הגגות אדומים ומשופעים כמו באירופה. אצל המוסלמים הגגות עם כיפות והרובע היהודי מודרני לחלוטין.
ב-48 הליגיון הירדני הרס את הרובע לחלוטין, מה שמסביר את הבנייה המודרנית וגם מה שאיפשר חפירות ארכאולוגיות.

מנזר סנט מארקוס
ביקור בכנסיה הסיריאנית על הגבול של הרובע היהודי, כנסייה שמאמינה שטבעו של ישו הוא אחד ומאוחד. הכנסיה הסיריאנית מאמינה שהחדר של הסעודה האחרונה הוא פה, מתפללים בארמית וספרי הקודש, שלהם בארמית-סורית. המבנה מהמאה ה-12, מהתקופה הצלבנית.
כרגע בשיפוץ, סגור למבקרים.

תצפית על הכותל 
המבנה של בית מורשת הכותל מסתיר חלק ניכר מהנוף על רחבת הכותל. כשתסתיים הבנייה יציגו במרתף את השרידים מהקארדו המזרחי הביזנטי ושרידים נוספים מבית ראשון.

שער השלשלת 
אחת הכניסות להר הבית. שער מאוד מפואר, מהתקופה הצלבנית.
סמוך לשער ביניין המחכמה, ביניין בן 700 שנה, מתקופת הממלוכים, היום משמש כבסיס של משמר הגבול.
הכניסה להר הבית לישראלים היא רק דרך שער המוגרבים בשעות הבוקר.
לקריאה נוספת – פוסט שכתבתי בעקבות ביקור בהר הבית בנובמבר 2019.

שוק הכותנה
נבנה ע"י הממלוכ טנכיז, אחד הבונים הגדולים של ירושלים. יש בירושלים בנייה עשירה מאוד של הממלוכים.
פירוש השם "ממלוכים" הוא עבדים. הממלוכים לרוב נמכרו או נחטפו מהקוקז ומאסיה הקטנה, אוסלמו, גדלו בפנימייה צבאית והפכו לאדמיניסטרציה הבכירה של הסולטנות. עד המאה ה-13 שלטו סולטאנים שנולדו לשושלת סולטאנית, תחתיהם היו הממלוכים שאוסלמו וחונכו בפנימייה צבאית והגיעו לעמדות מאוד בכירות. עד שעולה לשלטון ממלוק ומתחילה התקופה הממלוכית. הם לא יורשים מההורים את כס המלכות ובגלל שלא יכלו להוריש רכוש עם מותם, בנו הרבה ביניינים אותם הורישו לילדיהם שינהלו אותם.

הכותל הקטן 
גם כאן מתפללים וגם כאן טומנים פתק בקיר. זהו מקום קטן וקדוש שמאפשר אווירה אינטימית וגם תפילה מעורבת בין גברים לנשים.
מתפללים שמגיעים הנה עושים זאת לעיתים גם מטעמים פוליטים כדי להתפלל בלבו של הרובע המוסלמי.

ההוספיס האוסטרי 
מובלעת אירופית בלב הלבנט. ביטוי זה לרוב נאמר כמילת גנאי, אבל הכוונה היא לאגן המזרחי של הים התיכון, שאנחנו חלק בלתי נפרד ממנו, אם נרצה או לא.

"הלֶבַֿנְט הוא מונח גאוגרפי ותרבותי, המתייחס לחלק המזרחי של אגן הים התיכון, ובפרט לחלק המערבי של אזור הסהר הפורה. ההגדרה הגאוגרפית של האזור כוללת את סוריה, לבנון, ישראל, ירדן, וכן חלקים ממסופוטמיה. בספרי ההיסטוריה של הלבנט נכללים בו לעיתים גם אסיה הקטנה שבטורקיה, עיראק, קירנאיקה שבלוב, סיני שבמצרים, יוון וקפריסין." (ויקיפדיה)

אפשר להיכנס אל מבנה בית הארחה להפסקת קפה ושטורדל ואפשר לעלות לגג לתצפית יפה לכיוון הר הבית, רובעי העיר העתיקה (עלות של 5 ש"ח)

שער האריות
מחוץ לשער יש תבליט של מה שנראה כשני אריות אך אלו שני ברדלסים.
כשהיגענו לאיזור השער, פתאום בבת אחת נקלענו להמולה גדולה של מקומיים שיצאו מכיוון בית הקברות. יתכן שהיתה לווייה. סמוך לשער יש שוק מקומי פעיל ותוסס.

הויה דלרוזה – דרך היסורים
שיחזור המסע האחרון של ישוע ממקום המשפט ועד למקום קבורתו. לאורך דרך היסורים יש 14 תחנות, תחנות שמייצגות את המסע הרוחני שעוברים הצליינים הקתולים.
התחנה הראשונה לפי המסורת הקתולית היא היכן שפוינטוס פילתוס הנציב הרומי שופט את ישוע, במצודת אנטוניה, צפונית להר הבית. אחרי המשפט הוא קיבל את הצלב, נפל שלוש פעמים. פוגש את אימא שלו ובנות ירושלים.
בימי הקורונה רוב התחנות היו סגורות.

כנסיית הקבר
כמה תמונות מהכפר האתיופי שנבנה על אחד הגגות של כנסייה הקבר. מסוג הדברים שאפשריים רק בירושלים. 

וכמה מראות מהכניסה לכנסייה ובתוכה, מקום שלרוב עמוס בקבוצות של צליינים הפעם היה ריק למדי עם פה ושם טקסים שנערכו. צליל השירה וריחות הקטורת נתנו את התחושה שזהו אכן מקום פולחן קדוש ופעיל כל הזמן, עם או בלי הקורונה.

למעוניינים לקרוא את ההסברים המעמיקים של שמוליק, דפדפו באלבום התמונות בדף הפייסבוק שלו:

המלצות נוספות לסיורים בירושלים ובסביבה

Comments

11 תגובות על “שיטוט ירושלמי בסימטאות העיר העתיקה בצל הקורונה”

  1. תמונת פרופיל של ניני אטלס
    ניני אטלס

    נהדר. לתת לעיניים לראות את הצבעים ולדמיין את הקולות. צילומים משובחים.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה ניני. זה בדיוק מה שאני אוהבת בירושלים. זו עיר שפונה אל כל החושים. כולל הריח, במיוחד בכנסיות.

  2. תמונת פרופיל של הופאק
    הופאק

    מעניין לטייל גם בימי הקורונה.
    הכניסה להר הבית מוגבלת רק ליהודים (לא לישראלים) ויש גם קצת שעות פתיחה בצהריים. החשיבות של הכותל הקטן היא מכך שהוא קרוב יותר מהכותל הרגיל למקום קודש הקודשים.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה הופאק. הכותל הקטן לרוב ריק, ככה היה בפעמים הקודמות שביקרתי שם. מרגישה שם נוח יותר, בלי המחיצה והמגבלות שיש בכותל. אם כי לכותל יש כזו אנרגיה ועוצמה שהרבה פעמים הנחתי את היד על האבנים ובכיתי מרוב התרגשות.

  3. תמונת פרופיל של נעה
    נעה

    אין ולא יהיה על ירושלים. בעיני העיר הכי יפה בעולם והתמונות שלך מוכיחות זאת.

  4. תמונת פרופיל של Sari Even
    Sari Even

    איזה פוסט משגע, תמונות מקסימות שמעבירות את האווירה של העיר המיוחדת הזו. יש משהו רגוע בחוויה של העיר בימי קורונה. פעם אחרונה שביקרתי בכנסית הקבר היה כל כך עמוס.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה שרי, כן, זו חווייה אחרת, הרבה-הרבה פחות צפוף לעומת שנים בהן התקיים פסטיבל האור והגיעו כמויות של תיירים.

  5. תמונת פרופיל של גלית ויינברג
    גלית ויינברג

    בהחלט עשית לי חשק לחזור ולבקר בירושליים. אולי בביקור מולדת הבא… (שמקווה שיתאפשר בקרוב…)

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה גלית, ירושלים היתה ותישאר העיר האהובה עלי, כל פעם נראית קצת אחרת. מקווה מאוד שיתאפשר לכם להגיע ארצה לביקור, תקופה מאתגרת…

  6. תמונת פרופיל של דנה
    דנה

    כך כך עצוב וגם יפה לראות את ירושלים כה ריקה

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      כן, מקווה שבקרוב יגיעו ימים טובים יותר