יומן אמנות: פעם אחת

פעם אחת נסעתי לטיול בהודו ולא לקחתי מספיק ספרי קריאה.
פעם אחת השאלתי ספר בספרייה ישראלית מקומית ונתקלתי במשפט אחד שממש, אבל ממש מצא חן בעיני.
פעם אחת גם אני התחלתי לכתוב לפי אותה תבנית שקראתי בספר, כמו המשפט ההוא שמצא חן בעיני.
פעם אחת החלטתי ללקט את כל המשפטים שנכתבו ולצרף לאחד מיומני האמנות שלי.
פעם אחת נסעתי לטיול בירושלים ומצאתי בפח ספר ישן מאוד.
פעם אחת צבעתי את הדפים המצהיבים מהספר מהזבל בפיגמנט צבעוני שפעם קניתי בהודו.

והיום אחרי שחיברתי את כל הדפים למגילה והדבקתי את מאה משפטי ה-"פעם אחת", הסתיימה העבודה ביומן נוסף.

"פעם אחת ~ לנסוע ~ בלי יעד"
ציטוט מפי אשכול נבו מתוך הספר "הראיון האחרון", ע"מ 46

כשקראתי את המשפט הזה ראיתי שפה שעולה לגובה, יורדת לעומק,
פרושה עד האופק, שפה שמקלפת את החוויה למהות, לשורשים, למקור, לבסיס ההתרחשות.

בהשראת ההיגד הקצר שאומר עולם ומלואו, כתבתי סדרה משלי של "פעם אחת"
לא אחד, הרבה. למה כל כך הרבה? למה לבנות מגדלים של מילים?
אולי כי אבן ביניין פשוטה אחת לא מספיקה בשביל להגיד כל מה שאני רוצה?
ולמה בכלל להגיד הכל? למה לא לרמוז, להציע, להגיד מעט, לצמצם, לסקרן?

זו תפיסת עולם של "גם וגם", שיש בה שפע מילולי, וירטואוזיות של מילים שהייתי רוצה להניח מול השפה הנזירית, הרזה, התמציתית של שירת ההייקו היפנית.

ואת משפטי ה-"פעם אחת" להניח על דפים ישנים מכוסים בשכבת צבע, דפים שתלשתי, צבעתי וחיברתי זה לזה, כמו מגילה.

פעם אחת ~ להמציא ~ יומן חדש עבור המילים שלי
פעם אחת ~ להסכים ~ להיות האור היצירתי שאני, פשוט ככה.

עד כאן ההקדמה שכתבתי וצירפתי ליומן. וכעת אביא צילומים של הדפים עליהם מונחים הטקסטים.

המגילה מודבקת כמו אקורדיון בין כריכה קדמית לכריכה אחורית שנראות ככה:

לסיום – מצרפת סירטון בו אני מקריאה בקול את משפטי ה-"פעם אחת"…
אם בעקבות ההאזנה לכל הפעמים האחדות שלי, למישהו מדגדג בקצות האצבעות לכתוב משפטי "פעם אחת" משלו, מוזמן לעשות זאת.  ואם תשתפו ביצירה שלכם או במה שחשבתם על היצירה שלי, אשמח מאוד.