הטיול אחרי ההייטק: One way ticket

יום אחד זה קורה ומגיע הרגע  בו לראשונה בחיי מכרטסת One way ticket.

זו תחושה יוצאת דופן.

כמה ייחלתי לבואו של רגע זה והרי הוא כאן כשלחצתי על כפתור "הזמן" באחת האופציות לטיסה מת"א לדלהי. החיפושים אחרי טיסות זולות, כשכל פעם בודקת קומבינציה אחרת, מאוד מייגעים. לו הייתי נעזרת בסוכן הייתי משלמת עמלה ומחיר גבוה יותר, לכן ממשיכה בחיפוש עצמאי ובודקת מחירים, תאריכים, קומבינציות. בונה מסגרת כללית לטיול בן שלושה חודשים. חודשיים בצפון הודו ומשם ליפן (אוסאקה). כעבור חודש טיסה מטוקיו חזרה לישראל, עם עצירה של כמה ימים בהונג-קונג. מתוך חמישה כרטיסי טיסה, נכון לרגע בו מילים אלו נכתבות, טיסה אחת הוזמנה. נותרו עוד ארבע.

עוד פחות מחודשיים אנחת בתת היבשת. זמן טוב להיזכר במסע הראשון שלי בהודו ב-1993-4 (אפשר לקרוא כאן: "הודו, חווייה מטלטלת") ובמסע השני, קצר יותר, לאיזור הצפון ב-2009 (אפשר לקרוא כאן: "יומן מסע צפון הודו"). וכעת ניגשת לתכנן את המסע השלישי.

את הטיול הראשון ניתן לקטלג כ-"טיול אחרי התואר", את השני כ-"טיול קייץ קצר" והשלישי הולך להיות "טיול אחרי ההייטק" וישלב ביקור בין שתי מדינות שהן הפכים גמורים, הודו ויפן.

במסגרת פרוייקט "גלויה ביום" מצאתי חוברת קטנה של גלויות שקניתי בצפון הודו ב"טיול אחרי התואר". במקום לשמור את החוברת למזכרת כפי שהיא הדבקתי בה דברים (כרטיסי נסיעות, קבלות, פתקים, גלויות קטנות אחרות, קטעים מעיתון וכו'.) דומה מאוד לסגנון העבודה האקלקטי בו אני מתנסה בחודשים אחרונים בהכנת הגלויות. לשמחתי קניתי אז צרור גלויות למזכרת שנותרו ריקות והן תשמשנה אותי כחומר גלם להמשך הפרוייקט, עד הטיסה להודו.

הוספתי בפנקס כמה תוספות קטנות כמו כתובת בלוג המסעות שלי, חותמת המצפן בה אני מחתימה את הבולים בגלויות, ועוד כמה נגיעות קטנות. צילמתי את העמודים והרי הם לפניכם, "Paradise on the earth"

הודו מעוררת בי מצד אחד געגוע מאוד גדול ומצד שני חשש מאכזבה שאולי אחווה בגלל הפער בין מה שאני חושבת לפגוש שם, לבין מה שאפגוש בפועל. זה ככה תמיד, במיוחד במקומות בהם ביקרנו בעבר והותירו בנו חותם חיובי. כל ביקור נוסף יחווה אחרת, כי בזמן שחלף המקום השתנה וגם אני השתניתי.

נדרש להבין את זה, להכיר בזה ולשחרר את הציפייה. להגיע למקום כמו דרמסאלה נקייה מציפיות, אפילו שזה יהיה הביקור השלישי שלי בעיר, או ליתר דיוק בכפרים הסמוכים לה, שמאוכלסים בעיקר במטיילים ישראלים.

"הודו היא אחת הדרמות המורכבות והמרתקות ביותר המועלות על במת העולם."

מתוך מדריך "לונלי פלנט"

-"הודו תסחרר לכם את הראש, תשבור לכם את הלב וקרוב לודאי שתגרום לכם לבלגאן רציני מאוד בבטן…"

-"אפשר להתגעגע להודו גם בלי להיות שם אפילו פעם אחת"

-"כל מה ששמעתי על הודו, כל מה שחשבתי שאני יודע על הודו, כל הפנטזיות שלי על הודו, הכל החוויר לעומת המפגש האמיתי שלי עם הודו."

-"החוויה החזקה ביותר שתייר יכול לחוות בהודו היא היציאה לרחוב"

רשמים של מטיילים ישראלים באינטרנט (ציטוטים מתוך ספר הצילומים "הודו קליק ישראלי" בהוצאת סער, 2009)

– "ראית את הסדרה "טיול אחרי צבא"? שואל אותי ידיד טוב, מראים שם פרק על וארנסי. אוייי איזה מקום… אני בחיים לא אגיע להודו…"
ומהבעת הפנים שלו מובן חד משמעית שלא! הוא לא יבקר בהודו.

הסתקרנתי וחיפשתי באתר של כאן 11 את פרקי העונה הראשונה של הסדרה – פבלו רוזנברג וגל תורן יוצאים באיחור של 20  או 30 שנה לעשות מה שכל הצעירים אחרי הצבא עושים. הם נוחתים בדלהי ומגיעים בכוונה למקומות המועדפים על הישראלים הצעירים, קרי "שביל החומוס" המפורסם. "זה הולך להיות הטריפ של החיים שלנו, אחי" הם אומרים זה לזה ובהדרגה מה שהתחיל כהלצה מוכיח את עצמו. הם משתחררים מהלחץ, מהגועל ומההתנגדות ומתמסרים ל"שאנטי" של הודו, לאווירה, ל-zone או ל-vibe הייחודי להודו.

ממליצה בחום על העונה הראשונה בסידרה שעוקבת אחר הטיול של פבלו (52) וגל (42) בהודו. מדלהי לוארנסי וצפונה. הם נפגשים עם ישראלים צעירים, מקומיים ומתבוננים בבלאגן ההודי בהומור, בסקרנות. ברור לי שהמסלול נבחר בקפידה ושנעשה תחקיר עבור כל פרק, ויחד עם זה מתקבל הרושם שהמפגשים המתועדים אינם מבויימים, שמה שהם חווים מצולם ומועבר לצופים ללא התערבות מאולצת של במאי, שהם משחקים את עצמם ולא משננים בע"פ טקסט שנכתב מראש.

אם הזכרתי את וארנסי, מסמנת לעצמי לחזור לבקר שם, יעד שהוא "הארד-קור הודו" לדבריה של תרמילאית צעירה שממליצה לבחורים "המבוגרים" ששואלים אותה לאן לנסוע.

השנה 1994. אלו תמונות של העיר הקדושה שצולמו עם הניקון האנלוגית שהיתה לי אז ונסרקו כעבור כמה שנים למדיה דיגיטלית. בין לבין משבצת ציטוטים מהאלבום "הודו קליק ישראלי" שמאגד בתוכו מבחר תמונות נהדרות מתת היבשת.

"האם הודו היא הרחובות הסואנים של דלהי?
האם הודו היא הכפר הקטן שבמרכזו באר מים?
האם היא הרי ההימאליה שופעי ההוד?
האם היא המדבריות הצחיחות של ראג'יסטן?
האם היא הפולחנים בעיר הקדושה וארנסי?
או שמא "עמק הסיליקון" בעיר בנגלור?

הודו היא כל אלה ואף יותר מכך. היא השלם שגדול מסך כל חלקיו"

"לא משנה כמה תתכונן לקראת הודו, תקרא, תדבר עם אנשים שהיו, תחרוש את כל אתרי האינטרנט, תשאל ותקבל תשובות בכל הפורומים הרלוונטים – אתה אף פעם לא תגיע להודו, לראשונה, מספיק מוכן."

חמדה גלעד, מתוך יומן המסע "מיקרו-קוסמוס"

"לחפש את האושר מחוץ לעצמו, זה כמו להמתין לשמש במערה שפיתחה פונה לצפון"

פתגם הודי

"כשאיננו יודעים לאיזה נמל מועדות פנינו, שום רוח לא תפעל לטובתנו."

פתגם הודי

"אחד בונה את ארמונותיו, אחר נושא את תרמיליו."

פתגם עממי

"מבקשי דרך נודדים ממקום קדוש אחד לשני, מחפשים את מה שניתן למצוא רק בנשמה."

ללה, משוררת הודית מהמאה ה-14

"לא פעם יש לנוע מרחק רב בדרכים תועות לפני שעולים על דרך המלך."

הסופר סלמאן רושדי מתוך הספר "האדמה מתחת לרגליה"

"הודו יכולה להכיל מיליארד סוגים של שוני, והיא מסכימה לקבל את כולם. עד כדי לקרוא לכולם בשם הכולל – הודים."

הסופר סלמאן רושדי 

"בשבילי הודו היא תמיד מיוחדת. אתם יודעים זה כמו לשתות מבאר. פעם אחר פעם עליך לחזור לבאר ולשתות."

הסופר סלמאן רושדי

"בכל פעם אני חוזר להודו, כמו לבאר. הבעייה היא שעם הזמן הצימאון נעשה תכוף יותר ויותר"

גולש ישראלי באינטרנט בתגובה למשפטו של הסופר סלמאן רושדי

"אני חייה בהודו שלושים ושמונה שנים. יש לי מערכות יחסים עם היתושים, הפרחים, הריחות, האורות ומזג האוויר."

הסופרת ארונדהטי רוי

"עולם אחר בהודו הוא לא רק אפשרות. הוא כבר בדרך. ביום שקט אני יכולה לשמוע את נשימותיו."

הסופרת ארונדהטי רוי

"בלילה חלמתי על אלף משעולים חדשים. בבוקר התעוררתי והינה אני צועד במשעולי הקבוע."

רבינדראנאת טאגור

"אני לא יודעת מה זה בדיוק 'הודו', אבל זה המקום היחידי שאני מכירה"

הסופרת ארונדהטי רוי

"הודו מציגה לנו מחזה המשאיר אותנו פעורי פה."

הסופר סלמאן רושדי

"הודו. מתקפת החושים הבלתי פוסקת של הארץ ההיא, שאין בה אמצע. ארץ שהיא רצף של קיצוניות מתמדת."

הסופר סלמאן רושדי, מתוך הספר "האדמה מתחת לרגליה"

"אם אתה עסוק כל הזמן בשפיטת אנשים, לא נותר לך פנאי לאהוב אותם."

האם תרזה, זוכת פרס נובל לשלום ב-1979

"הגילוי של הודו על-ידי המערב הוא הרפתקה מרתקת מאין כמוה."

מירצ'ה אליאדה – חוקר דתות, 1986-1907

"למקומות שראוי להגיע אליהם, אין קיצורי דרך."

מאהטמה גנדהי

"עשרה קבין צבע על הודו ירדו – ראג'פוטים לקחו את כולם. שדדו. מיליוני צבעי סארי בזוהר עולזים, ערי תכלת, זהב ולבן מופזים, שקיעות שעושות את הנוף הרך כמו סארי, ושבעים בנ-כתום לשישים סוגי קארי."

ערן רמות, טייס אל-על

"גרתי בארץ שמספר האלים שלה התחרה במספר תושביה."

הסופר סלמאן רושדי

"כמספר ההודים, כך מספק גרסותיה של הודו."

הסופר סלמאן רושדי מתוך הספר "ילדי חצות"

"ישנן הרבה מאוד סיבות שבגללן אני אוהב את הודו. לחלקן אולי עדיין אינני מודע."

ד"ר יואב בן דב

"אל תשרוף גשרים. תתפלא לגעת עמה פעמים במהלך חייך יהיה עליך לחצות את אותו הנהר."

רבינדראנאת טאגור

"באנו לעולם כדי לקבלו, לא רק כדי להכירו."

רבינדראנאת טאגור

"האהבה תלויה בנותן. גם העני שבעניים יוכל להרשות לעצמו נדיבות שכזאת."

רבינדראנאת טאגור

"בעזרת מצלמה אתה יכול להטמין את פלאיו הכמוסים של העולם במזוודתך."

הסופר סלמאן רושדי מתוך הספר "האדמה מתחת לרגליה"

"יש משהו לא שלם בהשכלתו הכללית של כל אדם, אם לא ראה את החיים ההודיים בפעולה."

מרים קוץ, עיתונאית, "ידיעות אחרונות"

"עיניים הודיות הן מסתורין. מבטן – חידה. האש בהן כאש מיני חלמיש. הן לוחשות ורוצות לספר על עצמן מתוך שתיקה."

הסופר פרץ הירשביין, 1927

"סטודנט צעיר לפילוסופיה יצא להרי ההימאליה הרחוקים כדי לפגוש במורה גדול.
שאל הסטודנט את החכם: "מורי, מהם החיים?"
החכם, שישב ליד מדורה, עצם את עיניוו וענה: "החיים הם ריחן של הגגחלים הלוחשותץ"
"אבל מורי, התעקש הסטודנט, חכם זקן באשרם ברישיקש אמר לי שהחיים הם המים הזורמים בנהר…"
"טוב, אלה החיים שלו", ענה החכם.

"שלוש פעמים ביקרתי בארץ האדירה, הנפלאה, ההומיה והנבונה הזו. דרום וצפון ומרכז. מזרח ומערב.
בסה"כ שהיתי בה כמעט שנה ובמהלכה למדתי והחכמתי והפנמתי כפי שלא עשיתי בתריסר שנותי המיוסרות במערכת החינוך.
להודו יש את היכולת ללמד בלי לוח וגיר, בלי מורה, בלי תחושה של לימוד. ואמנם, רק בדיעבד אתה לומד שלמדת. הרבה אחרי."

יונתן יבין. סופר ועיתונאי. מתוך המאר 'מולדת בלב' שפורסם ב'ידיעות אחרונות'

לקריאה נוספת

הרשת גדושה בכתבות על הודו וביומני מסע של טיילים ששבו מהטיול עם רשמיהם. אספתי הנה כמה המלצות לקריאה מעמיקה יותר, למתעניינים.

"הודו – יומן דרכים", ספרו של עזריאל קרליבך – כתבה במגזין מסע אחר על ספר זה שלדעת רבים הוא הספר הטוב ביותר בעברית על תת היבשת הענקית. קרליבך כתב את הספר בתום ביקור בן שלושה שבועות בלבד כאורח הממשלה ההודית.

"המלצות קריאה" – אסופת ספרים אודות תת היבשת ההודית מתוך הבלוג "בדרכים" וגם המלצה על הספר/סרט "Lion : A Long Way Home", סרט מרגש שצפיתי בו בטיסה לניו יורק. ממליצה בחום.

"אגם הידע" – בלוג מעמיק על מזרח אסיה והודו בו ניתן לקרוא מבחר מאמרים מאת ד"ר מירב אמרגי

"לטייל בהודו" – מתוך האתר של ד"ר גילי חסקין: "לטייל בהודו הוא שיא הנוודות" אליבא דחסקין.

"ארץ תרבות ורוח – הודו" – הרצאה ברדיו מהות החיים מאת איילת אידלברג. מסע בעקבות קסמה של חצי היבשת שטומנת בחובה ארצות, תרבויות ושפות רבות. הרצאה שחוקרת את ההקשרים התרבותיים, הפילוסופיים והרוחניים של הודו.

"מדוראי – מציאות שעולה על כל דמיון" – מתוך הבלוג "בלוגלית" ומספר על ההחלטה לצאת שוב להודו, אחרי היעדרות של שנים, להגיע לדרום הודו ולהישבות שוב בקסם. טיול לבד ועם קבוצת נשים.

"מומבאי – איזה כאוס נפלא" – מתוך הבלוג "הטוריסטית" שבחרה להגיע למומבאי ליומיים מתוך רצון לחוות משהו אחר, משהו שונה מבירות אירופה השבלוניות והסטריליות ורחוק מהן כרחוק מזרח ממערב.

"מדריך למטייל בדרום הודו – קראלה" – מתוך הבלוג "הטוריסטית" שמספרת על מסעה במדינת קרלה שבדרום הודו, מדינה שמוגדרת על ידי הנשיונאל ג'יאוגרפיק כאחד מעשרת גני העדן שבכדור הארץ.

"הכפרים של דרמסאלה: רוגע טיבטי בין ההרים" – מתוך הבלוג "מסוף כרמלית" – אזור בו ניתן למצוא הכל: נופים קסומים של הרים ובעלי חיים, אנשים שלווים ושמחים, אוכל מערבי והודי מצוין, יוגה ומדיטציה ומלא סדנאות

"עבורי המצלמה היא 'העין השלישית' שלי והודו היא המקום המרתק והמתאים ביותר בעולם לפקוח אותה לרווחה"

ברכה הלפרין, צלמת

מידע שימושי 

צפון הודו – המדריך המלא לטיול לצפון הודו – מתוך אתר המגזין "מסע אחר"

מידע פרקטי על טיול בהודו – מתוך הבלוג של תום לנדאו, כולל מדריך מפורט על הוצאת ויזה ועל התנהלות עם כסף בהודו

טיפים לטיול בהודו – מתוך הבלוג "מסוף כרמלית"

ואסיים בציטוט מספרו של עזריאל קרליבך, "הודו – יומן דרכים":

"תוך כדי שיחה נתגלגל הוויכוח על המצב הבינלאומי, שהוא נותן עיקר דעתו עליו – אולי מפני שהוא יודע, כי קצרה ידו מלפתור את הבעיות הפנימיות של הודו.
הזכרנו את הקשיים המדיניים, שכנראה קשה להתגבר עליהם, והפלטתי, דרך אגב:
'ובכן השאלה היא, מה  ל ע ש ו ת?'
הוא נתן בי מבט ארוך, שאפשר כי כל הטראגדיה האישית שלו היתה צפונה בו, ואמר:
'רואה אתה, זו שאלה אופיינית לאיש אירופה…'
'מדוע?' תמהתי. והוא השיב:
'הודי היה שואל: מה  ל ה י ו ת…' "