On the move

כשהייתי בתיכון היה לי ספר לימוד באנגלית בשם "On the move", ביטוי שמבחינתי שווה ערך ל-"On the road"
ביטוי זה מקפל בתוכו הרבה אסוציאציות חופשיות שבפוסט שלפניכם אפרוש אותן כמניפה. זהו פוסט שנח הרבה זמן בטיוטות, כשטיוטה ראשונה נכתבה בשלהי החורף בעקבות סרטון ברשת שמייד הזכיר לי את הביטוי וכל מה שהוא מקפל בתוכו.

On the move/On the road – הטריגר

לפעמים מספיק דימוי, תמונה, סירטון קצר כדי לעורר בנו זיכרו חבוי. הסירטון של האמן Juanan Requena מילא את התפקיד הזה עבורי. צפיתי בסירטון כמה וכמה פעמים, מוקסמת מהתנועה, ממגוון הכבישים וממה שוודאי כל כביש מסמל למי שנסע עליו. רציתי גם אני לגשת לארכיון שלי וללקט לסירטון תמונות כבישים שצילמתי בנסיעותי הרבות, לאורכם של עשרות אלפי קילומטרים בכבישי הארץ. אבל… ותמיד יש אבל. אין זמן, זו הרבה עבודה וכו'.

ואולי אין צורך בסירטון שמאגד עשרות תמונות, אולי אפשר להתספק בפריים אחד משמעותי. והרי הוא לפניכם. תמונה שצילמתי במצלמה אנלוגית אי שם בתחילת שנות האלפיים בגיאורגיה שבאמריקה, תוך כדי נסיעה מאלטנטה צפונה, על אחד ה-highways הרחבים. ישבתי ליד הנהג, פתחתי את החלון והיבטתי בהשתקפות הכביש במראה הצדדית. ו… קליק.
הקליק הראשון בסדרה של "תמונות נסיעה" רבות שיצולמו בשנים הבאות. זו תמונה שהודפסה על נייר, מוסגרה ומונחת על שולחן הכתיבה שלי.
תזכורת לתשוקה שמפעמת בי מאז הילדות לנסיעות, לתנועה.

Living on the road
Between 2007 and 2009 I rode an old Volkswagen Van trying to go far away to stay closer

 

On the move/On the road – מה זה?

מה משמעות הביטוי? ניגשת למילון ברשת ומוצאת את ההגדרה הבאה בתוספת לכמה מילים נרדפות.
בעיני יש לתנועה ממקום למקום גם משמעות נוספת, פנימית. אדם כמו ג'ק מהדוגמא למטה, שלא רצה להישאר במקום אחד לאורך זמן ולכן נע ממקום למקום – תוך כדי תנועה בעולם החיצוני יילמד בוודאי גם על עצמו, על מה מניע אותו, מה הוא מחפש, ממה הוא בורח, אם בכלל.

On the move/On the road – בית על גלגלים

ביטוי זה מתייחס גם לסיפורי חיים של אנשים שבחרו לחיות בדרכים, שהבית שלהם הוא mobile house והכביש עבורם הוא הנוף השכיח ביותר. לאו דווקא כבישים מהירים, לרוב אלו יהיו כבישים צדדיים, מרוחקים מה-center, כי בעיקר בשוליים יש מקום לצורת חיים אלטרנטיבית.

בפתח החדר במלון הקטן בו ישנתי ארבעה לילות באי אגיסטרי שביוון חנה קראוון. ככה צילמתי אותו. בכל פעם שנכנסתי לחדר או יצאתי ממנו הקראוון עמד שם והזכיר לי חלום ישן שהתחלתי לטפח לפני זמן מה, לנדוד ברחבי הארץ בקראוון. לחיות חיי נוודות בדרכים. אני עדיין לא שם, לכן זה חלום, שאולי יתגשם ואולי לא.

כיוון שמעולם לא התנסיתי בטיול בקראוון אין לי תמונות של "בית נוסע", במקומו אשבץ תמונות שצולמו בנמל של Aegina ביוון בו עגנו המוני יאכטות. גם זו דרך להתנייד בעולם, לשוט מנמל לנמל, להחליף את הכבישים היבשתיים בנתיבים ימיים.
נהניתי מאוד להסתובב על המזח עם המצלמה ולמסגר פריימים של כלי השייט, במיוחד אהבתי את הוילונות הקטנים עם מוטיבים מעולם הימאות: מצפן, שושנת הרוחות, עוגן.

On the move/On the road – סיפורי מטיילים

תודות לבלוגוספירה נחשפתי לסיפוריהם של בלוגרים שהתנסו בסיגנון טיול זה, כשמטיילים עם "כל הבית על גלגלים" ולא רק "בית קטן על הגב" כפי שאני מכירה מטיולי התרמילאות.

בלוגרית אחת, שאני נהנית לעקוב אחריה, שרון מהבלוג האישי "מתוך הטבעת הפנימית", לקחה החורף פסק זמן קצר מהשגרה המוכרת ונסעה עם משפחתה לטיול מתגלגל ברחבי ניו זילנד.
עקבתי באינסטגרם אחרי בחור ישראלי צעיר בשם Gil Gofer  שתיעד את תהליך שיפוץ של קראוון ישן עד שהפך לבית קטן ומזמין.
קראתי על משפחות נוספות שבחרו להתנייד ככה בדרכים כמו אושרה קמחי שהיא המומחית לטיולי קראוונים, היא טיילה עם משפחתה בקראוון בארה"ב לתקופה מסויימת וגילתה שזה סגנון הטיול המועדף עליה ועל בני משפחתה.
שולי מיטלברג יצאה לטיול משפחתי בעולם שבעקבותיו שבה ארצה ופרסמה ספר שירה בשם "שירי מסע"
אנני חן דודקביץ' טיילה עם משפחתה שבועיים וחצי בנופים עוצרי הנשימה של אלסקה, טיול שהצריך תכנון מדויק מראש ומספרת על הנאה גדולה מהניתוק ומהביחד.
עדי ויץ מהבלוג "מטיילים בכיפה" מספרת את סיפורה של חברתה שתמיד חלמה לטייל בנורבגיה היפה והקפואה ויצאה לטיול קראוון
הילה לוי מספרת על טיול בת מצווה בקראוון ביער השחור, "טיול של פעם בחיים".
עמנואלה ביינר ניצלה את חופשת הלידה לטיול של שלושה חודשים במערב אר'ה"ב וקנדה. "בטיול בקרוואן החוויה המשמעותית היא עצם הטיול"
חן אברהם מטיילת עם בן זוגה במערב ארה"ב בקראוון וחולקת עם הקוראים עשרה טיפים שימושיים ומוצלחים שצברה בניסיונה האישי ושהיתה שמחה לו היתה יודעת לפני שיצאה למסע שלה.

"טיול בקרוואן מומלץ מאוד!" זהו משפט הפתיחה של חן ואני מאמינה לה בכל לבי ומקווה שביום מן הימים אזכה להתגלגל בכזה טיול.

"במה יוכר עושרו של אדם? בכמותם של דברים שהוא יכול להרשות לעצמו לנטוש. חיו את חייכם ככל אשר תוכלו בני חורין, בלתי – כבולים. הבדל קטן יש בדבר אם כבולים אתם במשק או בכלא המחוז."

דיוויד תורו

On the move/On the road – בצלילים

"מגיע הזמן שבו צריך לקום ולצאת לדרך, גם אם אין מקום שאליו צריך להגיע."

טנסי ויליאמס

On the move/On the road – במילות שירה

יש לי חיבה מיוחדת לשירי מסע, שירים שמבטאים את תחושת הנסיעה והמסע, שמעבירים בי כקוראת גם את תחושת הכיסופים ואת תחושת האי-ודאות שבנסיעה. שירים על ה'נסיעה' שהיא חיינו, או חיינו שהם נסיעה בלתי-פוסקת. שירים שמעוררים מחשבות על משמעות החיים כ'מסע', מלידה אל מוות, על אי-הוודאות של הקיום ועל הצורך שלנו לחפש משמעות ולהטיל אור שיבהיר את מה שהמציאות אינה מאפשרת לנו להבין.

חַפֵּשׂ בְּתּוֹךְ עַצְמְךָ
וְתִמְצָא אֶת הָעוֹלָם
חַפֵּשׂ בְּמֶרְחֲבֵי תֵּבֵל
וְתִמְצָא אֶת עַצְמְךָ

שִׂים לֵב
לפִעְיִמַת המְַּטֻטֶּלתֶ
בֵּין הָעַצְמִי לָעוֹלָם

וּלְךָ תְּגַלֶה עַצְמָהּ
יֵשׁוּת אָדָם עוֹלָם
יֵשׁוּת עוֹלָם אָדָם

רודולף שטיינר

המסע לאיתקה מאת ליאורה בן-יצחק

כְּשֶׁאַתָּה יוֹצֵא
אֵינְךָ יוֹדֵעַ כֵּיצַד תָּשׁוּב
הַמַּסָּע זוֹרֵם לְלֹא זְמַן
אֵינִי יוֹדַעַת לְאָן נוֹשֶׁבֶת הָרוּחַ
אִי הַיְּדִיעָה נוֹתֶנֶת לַדְּבָרִים לִקְרוֹת

קַשּׁוּבָה לְרַחַשׁ הֶעָלִים הַנּוֹגְעִים זֶה בָּזֶה
מַרְעִידִים אֶת הַמַּיִם
זוֹכְרִים אֶת הַשְּׁחָפִים,
עֵדָה לְהִשְׁתַּקְּפוּת הָעוֹלָם מִתּוֹכִי
בְּנוֹפִים הַזּוֹכְרִים מְקוֹמוֹת שֶׁאֶהְיֶה

"נסיעה לירושלים בליל ירח" מאת רחל חלפי

הַחַלּוֹן נוֹסֵעַ   הָעֲנָנִים נוֹסְעִים   הַיָּרֵחַ נוֹסֵעַ   אֲנִי
נוֹסַעַת   הַכְּבִישׁ נוֹסֵעַ   הַיָּרֵחַ נוֹסֵעַ   הָעֵצִים
נוֹסְעִים   הַזְּגוּגִית נוֹסַעַת   הַיָּרֵחַ נוֹסֵעַ
הַנּוֹסְעִים נוֹסְעִים   הָאָרֶץ נוֹסַעַת   הֶהָרִים
נוֹסְעִים הַפְּלָנֶטָה נוֹסַעַת הַמַּחְשָׁבוֹת נוֹסְעוֹת הַזְּמַן
נוֹסֵעַ הַזְּכוּכִית נוֹסַעַת הָאֲבָנִים נוֹסְעוֹת הַגָּלַקְסְיָה
נוֹסַעַת הַקּוֹסְמוֹס נוֹסֵעַ הַגָּלַקְסְיָה נוֹסַעַת הַיָּרֵחַ
נוֹסֵעַ
וֶאֱלֹהִים     לְעוֹלָם
עוֹמֵד

"לפני הנסיעה, אני מתהפכת בתוך השינה על יצועי. כשאקיץ, ישמשו לי קמטי הסדין אבני דרך."

מתוך "לפני הנסיעה" מאת רבקה מרים

"רק שם, בבית הקפה, כשראיתי את הזקנה רכונה על הספר, הבנתי שהיא החלק שהיה חסר לי כל הימים.
והרי אני עברתי יבשות וימים כדי לבקשו. הרבה לשונות למדתי, הביתי לקרוא בספרים, גברים הבאתי אל מיטתי, לערב גופי בגופם ולצעוק תחתיו – והינה היא זאת, שנועדה למלט עבורי את החסר.
והיא יושבת כאן, בבית הקפה, סמוך כל כך לביתי, רכונה על ספר שכריכתו רכה ושאת כותרתו איני יכולה לקראות מכאן. היא מעלעלת בין הדפים כשסיברה רציני, ואינה נזקקת למשקפיים בשעת הקריאה, אף שנראה שמפאת גילה היתה אמורה להזדקק להם. חולצה דקה יש לה, בעלת צאוורון פתוח. היא עודת מחרוזת עדינה של אבני אודם. צאוורה ציפורי. כפות ידיה צפודות, מוכתמות בכתמים כהים שאמא נהגה לספר שבצרפתית הם מכונים 'מגעו של הקבר'.
מדי פעם היא ממוללת את המפית ומצמידה אותה אל פיה.
היא אינה מגביהה מבטה לראותני, אך אין צורך בכך.
היא יודעת שהיגעתי, ואני נמצאת עימה.
ובכך די לנו, לשתינו. שוב לא נצטרך להמשיך הלאה."

מתוך "לפני הנסיעה" מאת רבקה מרים

רַק מי שְׁרָחַק מִבֵּיתוֹ מרבֶּה לדבּר כָּךְ
עַל בַּיִת וּלְהניחוֹ בְּשֶׁקֶט פַּעַם לְיַד זִַית פַּעַם
לְיַד גָּדֵר וּלְעַקֵל לִימִינוֹ נָהָר (מֵשְׁמַע,
וָאדִי). בַּבְּקָרִים, אֵין מקוֹם לְגוּפוֹ, הוּא פּוֹנֶה
אֶל הָעֵצִים כְּאִלּוּ הָיוּ מִזְרָח, רָץ עַל שְׁבִיל
הֶעָלִים הַיְבֵשִים, מְדַמֶּה לִשְׁמֹעַ קַשׁ אוֹ שֶׂה עַל גְּדַת
הַמַּיִם הַמַּגִּיעִים עַד עָמֹק יוֹתֵר מְאָזְנָיו.
הָעֲיֵפוּת, זוֹ מַחֲלַת הַזִכָּרוֹן, מְבִיאָה עַל מִצְחוֹ
כַּף-יָד גְּדוֹלָה, שְׁהִיא אֵשׁ עוֹבֶרֶת בַּשַּׁבְרִיר הָאָפֵל
בֵּין וָרֹד לִצְעָקָה, פִּתְאֹם נוֹפֵל הָאוֹר כְּמוֹ בָּעַיִן
הַמִּתְכַּוֶּצֶת לְזִכְרוֹן מַסָּע בְּתוֹךְ שֶׁקֶט הַשַׁיָּךְ לְמָקוֹם אָחֵר

ישראל אלירז

ארבעה שירים פרי עטה של לאה גולדברג, "מסע ללא שם" – פורסמו ב"על המשמר", 21.9.60

א.

היכן אני? איך להסביר היכן אני?
עיני אינן נשקפות משום חלון.
פני אינם משתקפים בשום ראי,
כל החשמליות הרבות שבעיר נוסעות בלעדי.

והגשם יורד ואיננו מרטיב את ידי.
ואני פה, כולי פה –
בעיר נכריה
בלב מולדת גדולה של נכר.

ב.

חדרי כל כך קטן
שהימים בו נזהרים ומתנמכים,
וגם אני חיה בו בזהירות
בריח של עשן ותפוחים.

בלילה השכנים ידליקו אור:
מעבר לחצר גדולה, מבעד לענפי לבנה גבוה,
דולק חלון בשקט ממולי.
בלילה לפרקים קשה לזכור,
כי פעם

אי בזה –
היה חלון שלי.

ג.

זה שבועות שאיש אינו פונה
אלי בשמי, וזה פשוט מאוד:
התוכיים שבמטבח ביתי
עוד לא למדו אותו,
האנשים בכל רחבי העיר
אינם יודעים אותו.
והוא קיים רק על נייר, בכתב,
ואין לו קול, ואין לו צליל ותו.

ימים אני הולכת ללא שם
ברחוב שאני יודעת את שמו.
שעות אני יושבת ללא שם
מול עץ שאני יודעת את שמו.
ולפרקים אני חושבת ללא שם
על מי שאינני יודעת את שמו.

ד.

הלכתי עם הספינות ועמדתי עם הגשרים
והייתי מוטלת ברחוב
עם עלי התדהר הנושרים,
היה לי סתו
והיה לי ענן מואר ליד ארובה שחורה.
והיה לי שם מוזר
אשר איש לא יכול לנחש.

לאה גולדברג, "מסע ללא שם", אלול תש"ך, קופנהגן

חָזַרְתִּי.
יֵשׁ לְהַנִּיחַ שֶׁבָּגַרְתִּי
כִּי הָאֵימָה אֵינָהּ עוֹשָׂה עוֹד אֶת הָרֹשֶׁם הַדָּרוּשׁ
לְכָל תְּחוּשָׁה יֶשְׁנוֹ פֵּרוּשׂ
וְשֵׁם וּכְתֹבֶת,
גַּם הָאֵימָה אֵינָהּ
אֶלָּא מִין נְסִיעָה שְׁלֵמָה
הֲלוֹךְ – אַךְ גַּם חֲזוֹר.
עַתָּה הִגִּיעַ תּוֹר הַצְּעִירִים לְהִצְטַמְרֵר מוּלָהּ
אוֹמְרִים כִּי זוֹ סְגֻלָּה לְהִתְבַּגֵּר.

יהודה שביט

לסיום – סרטון קצר שצילמתי כשישבתי על שפת הרציף. חבל צף על המים. לפעמים זה כל מה שמתחשק לעשות/להיות. חבל צף על מים.

פוסט זה מוקדש באהבה לכל מי שיוצא בימים אלו ל"מסע ללא שם"…

פוסטים נוספים בסדרת "תרמיל המסעות":

מסעות ותרמילאים מעוררי השראה
 השביל הנבחר
שביל ישראל כ-
חיידק הנדודים
פוסעי הדרכים
ארץ בראשית
הרפתקה
הארץ המובטחת
אל הלא נודע
תרמילאות כסטייט-אוף-מיינד
~
On the move