אלבום התמונות המשפחתי, פוטותרפיה על הדרך

נכון, זהו בלוג מסעות, לא בלוג צילום ובכל זאת הייתי רוצה לשתף אתכם בכמה מילים על אלבום התמונות המשפחתי ואם יורשה לי גם כמה עיצות מעשיות.
גדל היום דור שמצלם את עצמו לדעת בדיוק הצד ההפוך של הדור שלי, שאז בקושי היו מצלמות זמינות.
אפשר לראות היטב את שני הקצוות הללו באלבומי התמונות המשפחתיים של בני גילי. מיעוט התמונות מתקופת הילדות שלי ושל אחיותי לעומת אינפלציית התמונות של הנכדים.
ככל שהצילום הפך לנגיש וזול יותר, זה השפיע ביחס ישיר על כמות התמונות, לטוב ולרע.

לפני שנים אחדות לקחתי את אלבומי התמונות המשפחתיים מהבית של ההורים לבית שלי. באופן מפתיע לא היה בהם קמצוץ מהפדנטיות של אימא בכל מה שקשור לסדר. הייתי מצפה שהתמונות יהיו מסודרות לפי שנים, אבל הן לא. הן היו מגובבות בעירבובייה לא מתוארכת.
רובן הגדול תמונות שמחות. של ארוחות, חתונות, תינוקות, שזה כשלעצמו דבר חיובי, שהאלבום מבקש לשמר רגעים של שמחה, כי היא מצטלמת הרבה יותר יפה מריבים קולניים וכעסים.
לקחתי על עצמי כפרויקט לסדר את התמונות, לתעד את חלקן במדייה דיגיטלית, ולשתף עם אחיותיי. לפני ימים אחדים סיימתי את המשימה, כולל סירטון שמשלב את כישורי הנגינה בגיטרה של האחות הקטנה וכישורי העריכה שלי.
אין בכוונתי לשתף בתוצר הסופי, זהו אלבום אישי שרק למעטים יש גישה לעותק הדיגיטלי שלו בגוגל דרייב.
מה שכן, אשמח לשתף אתכם בהמלצות או מסקנות מהעיסוק האינטנסיבי באלבום התמונות המשפחתי.

נסו לשמור על איזון בין מעט מדי תמונות למיליון תמונות.

אפשר להיפטר מהאלבומים ולאחסן בקופסאות פלסטיק או קופסה אחרת. תחליטו אתם באיזה גודל ותשתדלו להדפיס חלק מהתמונות הדיגיטליות ולהכניס לקופסת התמונות. לא לחרוג מקופסה אחת, לכל היותר שתיים. לאף אחד אין היום סבלנות לנבור שעות בתמונות.

מילות המפתח הן צימצום ומיקוד. צלמו אנשים. תמונות נוף או תמונות אמנותיות לא רלוונטיות לאלבום המשפחתי. תחשבו על הסיטואציות בהן מבקשים לבדוק את תכולת הקופסאות. זה קורה לרוב כשאחד מבני המשפחה הולך לעולמו, אז נזכרים בתמונות מן העבר. לכן, כל תמונה שאינה מכילה אנשים מיותרת. כלומר, לפח.

לא להיבהל מלזרוק תמונה. זה לא דבר קדוש. תמונה שלא ממלאת את תפקידה, דינה להיזרק.
תמונות כפולות מאותה סיטואציה כמו חתונה או ברית יכולות להיזרק.

פעם צלמי החתונות היו מקבלים הוראה מראש כמה פילמים לצלם, כי הפיתוח וההדפסה עלו כסף. וגם אז צילמו יותר מדי. 80% מצילומי החתונה מיותרים ומקומן בפח, בעיני כמובן.

מה כן חשוב שיהיה בצילומי חתונה/ברית מילה/בר מצווה? את חתני השמחה עם אימא ואבא בתמונה אחת, ועם האחים והאחיות בתמונה שנייה. אח"כ אפשר לצלם עוד כמה וריאציות של הכלה עם כל אחות בנפרד, או הכלה עם האימא בנפרד. רצוי שהתמונות יצולמו בתאורה טובה, בלי אוכל ברקע, פשוט להעמיד את האנשים, שיחייכו, יביטו למצלמה וקליק.

דלגו על צילומי הדודים-דודות מעל שולחן האוכל. הפיתוי להעיף אותן לפח הוא גדול, אבל לא נעים, בגלל הדודים/דודות.
גני אירועים הם אולי מקום נחמד לקיים אירוע, אבל התמונות למאות הפלאשים יוצאות חשוכות. לא טוב בשביל התיעוד לטווח הארוך, כשרוצים להיזכר איך נראינו אז כשהיינו צעירים, רזים ויפים.

היה מושלם אם בכל תמונה היה מוטבע תאריך, מתי היא צולמה. במצלמות הדיגיטליות של פעם היתה אפשרות כזו והיום נדמה לי שכמעט ולא עושים בה שימוש. אולי תקדישו דקה או שתייה לרשום את התאריך בגב התמונה. עם השנים הזיכרון מתרופף. מי זוכר עכשיו מתי בדיוק צולמה התמונה בחתונה של האחיינית.
כנ"ל צילומים מבריתות. במבט לאחור זה נראה כמו ערימת אנשים שמחזיקים כל אחד בתורו תינוק קטן שנראה כמו בובה. איך אפשר להבחין בין תינוק לתינוק? לו הייתם רושמים מאחור את השנה ושם הנולד, זה היה עוזר.

גם בברית, להימנע מלצלם שולחנות של אוכל. באופן כללי אנשים אוכלים זה נושא צילומי משעמם. בקשו מהצלם שימקם אתכם עם התינוק במרכז הפריים. קלוז אפ על פנים של תינוק בן יומו זה פריים שרק הורים טריים רוצים לעצמם, פחות רלוונטי לאלבום משפחתי רב דורי.

נקודה נוספת היא למצוא את נמנעי הצילום ולהכריח אותם להצטלם. אין דבר כזה "אני לא אוהבת להצטלם". כמוני למשל, שההעדפה הברורה שלה היא להיות מאחורי העדשה. זו הסיבה למה יש כ"כ מעט תמונות בהן אני מופיעה. כשכל החבורה מצולמת, אני חסרה, כי אני זו שצילמה. במקרה הזה מותר ורצוי שתהיה תמונה כפולה, כשהצלמת מצטרפת לחבורה ומישהו אחר מצלם.

לא מזיק אם לכל אחד מבני המשפחה תהיה תמונה אחת או שתיים של דיוקן עצמי. כשחצי גוף תופס את כל הפריים. רצוי בפוקוס.

קחו בחשבון שהצלמים המשפחתיים הם לא צלמים מקצועיים, גם אם יש היום לכולם טלפונים חכמים עם מצלמות, לא כולם יודעים איך לצלם וחלק ניכר מהתמונות לא עובר את מבחן התמונה הטובה. אלבום תמונות משפחתי הוא לא תיק עבודות לבצלאל. לא אמורות להיות בו תמונות טובות, אבל רצוי שכן יהיו בפוקוס ובתנאי תאורה מספיק טובים. תמונות חשוכות מדי או מטושטשות מדי, לפח.

לא להיצמד לכל תמונה ותמונה שצולמה אי פעם. אפשר לשחרר ולזרוק, לשמור רק את הטובות שמחמיאות למצולמים. אנשים שתועדו מפהקים, באמצע ביס, עם עיניים עצומות או תמונה שממש לא מחמיאה להם, לפח.
זיכרו יש לכם קופסה אחת, לכל היותר שתיים. לא להעמיס.

כנ"ל תמונות ממסיבות, ימי הולדת, חינות, חתונות. אם החתונה הסתיימה כעבור שנים בגירושין, אפשר להעיף לפח את כל הקרובים של הצד השני. פחות מקום. ונא לא להגזים במספר הפריימים של החתן-כלה. צלמי חתונות עושים לזוג בוק שלם בכל מיני נופים ורקעים. בתכ'לס, זה מעניין רק את החתן-כלה עצמם, וגם הם עצמם שוכחים מזה אחרי כמה שנות נישואין. תבחרו 2-3 תמונות של ביחד ולחוד, עם חצי גוף ותמונה של כל השימלה שכעבור שנים לא תאמינו על עצמכן שלבשתן את הדבר המזעזע הזה. לזכור לא להגזים.

נקודה אחרונה נוגעת בצילומים מהמצלמות הסלולריות. קלות השימוש גרמה לאינפלציה מטורפת, לכמויות עצומות של פריימים בינוניים עד גרועים שתופסים נפח איחסון עצום בעננים. אותם חוקי צימצום חלים גם על התוצר הדיגיטלי – לבחור 2-3 פריימים ולהדפיס. אל הקופסה נכנסים תמונות מנייר, לא פיקסלים. בחרו בחוכמה אילו רגעים אתם רוצים לשמור ואותם תדפיסו.
כל היתר יכול להישאר בענן, למי איכפת. בלאו הכי גם אתם שטובעים בים של תמונות לא מצליחים להשתלט על הגודש. אולי גוגל תמציא פיתרון טכנולוגי בעוד כמה שנים.

לסיום, קוריוז נחמד שאתם יכולים לאמץ.
אם ההורים שלכם נהגו לסדר אתכם לפי הגובה וככה לצלם אתכם כשהייתם ילדים, תמשיכו עם אותו הקו גם כשאתם גדולים. תצטלמו לפי הגובה גם בגיל 20,30 ואפילו 50. מהמנהג לצלם תינוקות עירומים אפשר ומומלץ להיגמל בגיל שנה.

בהצלחה.
זיכרו שקופסת התמונות המשפחתית שומרת בתוכה רגעים מההיסטוריה של אותה משפחה. החל מצילומי החתונה של ההורים בשחור-לבן, עד צילומי הבריתות, הבר מצוות והחתונות של הנכדים. תמצאו בקופסה הרבה רגעים, בעיקר של שימחה. את הרגעים הפחות טובים בשום משפחה לא טורחים לצלם, אבל הם בהחלט שמורים בזיכרון האישי של כל הנוגעים בדבר.

לסיום כמה נקודות להתבוננות ברוח הפוטותרפיה

אם השקעתם והכנתם אלבום משפחתי לתפארת, דיללתם אותו בהצלחה, סידרתם, גם אם לא בסדר כרונולוגי – למה שלא תעשו גם קצת פוטותרפיה, על הדרך?
באלבום התמונות המשפחתי יש תיעוד של כלל החוויות שעיצבו את חיי המשפחה. בפוטותרפיה נהוג לעשות עבודה טיפולית עם האלבום המשפחתי, עבודה שמאפשרת להבין משמעויות נסתרות בתצלומי המשפחה, וגם לבוא במגע עם עם נושאים לא פתורים מהילדות, או ביחסים עם בני המשפחה.

מוזמנים לקרוא את ההנחיות והשאלות שלפניכם ולעשות בהן שימוש כנקודת מוצא לעבודה אישית.

בחרו כמה תמונות מאלבום המשפחה, צלמו אותם במכונת צילום ואז קשקשו על הפנים שלהן. ציירו להן שפם, קרניים, צמות כמו של בילבי. מה שבא לכם. 
גיזרו, קרעו, תילשו.

בחרו תמונות שלכם שאתם רוצים לקחת לעצמכם. אלו התמונות שלי! אני לא רוצה שאף אחד אחר יראה, אני שומרת אותן רק לעצמי.
למה? מה יש בצילום שגורם לי לחשוב שאני לא רוצה לחלוק אותו עם עיניים אחרות? איזה רגע מצולם שם שאני מבקשת לשמור רק לעצמי? אולי רגע מביך שהלוואי ולא היה מצולם מלכתחילה?

אילו תמונות אני תרמתי לאלבום? מהן התמונות שאני צילמתי? תמונות מאירוע שלקחתי בו חלק אבל אני לא מופיעה בתמונות? בכלל, בכמה מהתמונות אני מופיעה? מי הדמות הדומיננטית שחוזרת הכי הרבה פעמים באלבום? 

איך נראים האנשים בתמונות? מי מחייך? מי מעקם פרצוף? מי נראה זועף ושממש לא בא לו טוב שמכוונים אליו את העדשה של המצלמה?
בתמונות קבוצתיות שימו לב איך האנשים עומדים. עד כמה הם נשמרים לעצמם, לא נוגעים באף אחד לעומת תמונות עם חיבוק, עם מגע, עם קרבה.
איך נראות הידיים? באיזה מנח הן מצולמות? סגורות, פתוחות, משולבות, מונחות בטבעיות או אולי מחזיקות משהו?

איזו תמונה הייתם קורעים, זורקים? משמידים?
איזו תמונה הייתם לוקחים ומגדילים? ממסגרים ותולים על הקיר? 

איזו תמונה מעלה בכם חיוך? איזו תמונה מעציבה אתכם? אתם מתבוננים בה ומייד עולות דמעות לעיניים?
אילו תמונות הן של געגוע? אילו תמונות מעוררות בכם אנחת רווחה, איזה מזל שהתקופה הזו עברה, איזה מזל שאני לא צריכה לראות בחיים את האנשים שמצולמים כאן (למשל דמות האקס.ית/הגרוש.ה, כל הלשעברים)

בצילומים מברית אפשר ללמוד שזה נחשב לכבוד גדול לאחוז בעדינות את הרך הנולד שעטוף כמו חבילה ולהצטלם עם התינוק, גם אם אתם לא האימא או האבא שלהם. לנשים יותר, אם כי תמונה של אבא שהוא גם הסנדק של הנכד, זה משהו אחר. מי הצטלם עם התינוק? ומי לא?

בתמונות של שמחות, כלומר חתונות, האם אווירת השמחה ניכרת בפריים? ממש רואים שהיה שם שמח, אפילו אחרי כל השנים, או שאפשר לראות בהבעת הפנים של החתן/כלה שהם קצת עייפים, או מותשים, או שנמאס להם מכל הקרנבל הזה? או שהם מתרגשים ושמחים וממש מאושרים?
אתם מצליחים לזהות הבעה של אושר בתמונות? של שמחה גדולה? של עצב? 

מה חסר באלבום? מה שמתם לב שאין שם בכלל? למשל, באלבום המשפחה שלי חסר איזכור לצבא. ולא בגלל שלא היינו חיילים בצבא ההגנה, אפילו היה במשפחה חתן איש צבא קבע – כן עשינו צבא ותרמנו חלקנו למדינה – אבל חוץ מכמה מתמונות ישנות של אבא אין אף לא תמונה אחת של הילדים עם מדים, לא תמונות דביליות של טירונית מצולמת עם עוזי. גם לא תמונות מטקסי סיום למיניהם.
כן יש את סדרות הצילום הכיתתי, מגן חובה עד כיתה ה' או ו'. כשהעמידו את ה-40 ילד בכיתה + הגננת/מחכנת ולהלן תמונה למזכרת. יש לכם תמונות כאלה? אתם מזהים את עצמכם? ואת יתר הילדים בכיתה?

זו למשל דוגמא קלאסית לתמונה שאפשר לקחת, לצלם במדפסת ואז לקשקש עליה.
מה הייתם עושים לפרצופים של שאר הילדים? האם אתם בקשר עם חלקם?

בחרו תמונה של טיול או נסיעה משפחתית. רגע שהייתם רוצים לנצור, לא לשכוח. אפשר לקחת את התמונה לצלם במדפסת ואת העותק שלכם להדביק ביומן אמנות וממנו להתחיל עבודת קולאג' או כתיבת רצף איטואיטיבית. אפשר להתחיל במשפט "כשאני נזכר.ת ברגע שבתמונה עולה בי…"

אלה רק כמה רעיונות לעבודה אישית ומעמיקה עם אלבום התמונות המשפחתי שכל אחד יכול לעשות.

Comments

5 תגובות על “אלבום התמונות המשפחתי, פוטותרפיה על הדרך”

  1. תמונת פרופיל של ינינה
    ינינה

    תודה על אוסף העיצות הזה. יש לי הררים של תמונות שצריך לעשות בהם סדר. נראה לי שיחכה לפנסיה. אבל דווקא השאלות לתחילת העבודה בפוטותרפיה – ממש מתחשק לי לעשות בקרוב. תודה!

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה ינינה. מוזמנת בשמחה להיעזר בשאלות להתבוננות עצמית באמצעות אלבום התמונות. כן, מכירה את התופעה כשמצטברת כמות גדולה של תמונות. אצלי מדובר בתמונות הדיגיטךיות וזה אכן פרוייקט זללן זמן.

  2. תמונת פרופיל של
    משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    תודה, מאד מענין. יש לי המון אלבומים מסודרים בסדר כרונולוגי ואני מאד אוהבת אותם אבל אני רוצה לצמצם, ולא מצליחה לחשוב על דרך יצירתית שתיתן מענה גם לזכרון וגם לכמות.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      מילת המפתח היא "דילול". כשמשחררים אחיזה אפשר לשמור רק תמונה אחת במקום עשר שצולמו באוצה סיטואציה. הצילום הוא טריגר לזיכרון, אבל כשנערמים עשרות אלבומים עם מאות תמונות זה גורם להצפה. תחליטי שאת מדללת 10% ונסי איך זה הולך. לאט-לאט תרחיבי את הטווח ותזרקי עוד. את יכולה לסרוק למחשב לפני שאת קורעת את התמונות וככה יהה לך עותק דיגיטלי.

      1. תמונת פרופיל של גבי
        גבי

        תודה!!!