"תפוח או דבש", רשמים לא רשמיים מתערוכת הצילום בת"א

בדרך לתל אביב, כשהרכבת עצרה לדקה בתחנת הרצליה, הרמתי את המבט ממסך הטלפון החוצה, שמתי לב לטיפות גשם על השמשה. גשם? כן. בקבוק מים יש אבל מי חשב על מטרייה.
הבחורים במושב לפני ניהלו דיון ער על החיסון לקורונה, זרקו לאוויר מספרים, תאריכים. "לא היה לי חום, הרגשתי חרא", מספר אחד מהם שחטף את הוירוס. אני שומעת על עוד ועוד אנשים שנדבקו. האם הפחד שמא אדבק הוא זה שינהל אותי ויסגור אותי בבית?
ככל שהסתגרתי בבית, ככל שצימצמתי את האינטראקציה עם העולם מחוצה לי, ככל שמיעטתי לצאת החוצה, השימחה הטבעית החלה להשתבש, להיות מקוטעת, לא רציפה. כשגברת שימחה נחלשת, נכנס אדון דיכאון ותופס פיקוד, משתלט על מצב הרוח, לא מראה סימנים שהוא הולך לאנשהו.
עד ש… אמרתי חאלאס! הגיע הזמן לשינוי. שינוי מחשבתי, שינויי מזג האוויר, כל שינוי הולך, העיקר לזוז.
ההודעה על פתיחת התערוכה הגיעה בדיוק בזמן.

ת"א, רחוב ארלוזורוב
אני אוהבת למצוא מילים פזורות במרחב הציבורי ולצלם אותן. "תפוח או דבש", "דרך חדשה", "מגדל בנוי מהשראה".
משלמים הון תועפות לקופירייטרים שימציאו צירופי מילים, חלקן סתומות, חלקן מצחיקות, חלקן מדוייקות.
"תפוח או דבש". ומה אם אני רוצה גם תפוח וגם דבש. הפרי שאני נוהגת לארוז בתרמיל המסעות שלי כצידה לדרך.
ודבש, שהחיים יהיו מתוקים כדבש. למה לא.

לצאת לדרך חדשה. אם מגדל מגורים יוקרתי בנוי מהשראה אז כל דבר בעולם יכול להיות "בנוי מהשראה", לא ככה. גם מילים אלו שאני מקלידה הבוקר, על ספסל ליחיד בכניסה לכיכר המדינה.
לא ידעתי שבונים כאן. איך לא ידעת. כל ת"א נראית בימים אלו כמו אתר בנייה עצום, חפירות בכבישים להנחת התשתית לרכבת התחתית. כאן יעבור הקו הסגול. שלא לדבר על התו הסגול, ממאפייני הקורונה, והשלטים שמבקשים מהלקוחות היקרים "הכניסה לחנות עם מסיכה בלבד".
ומה אם המסיכה חונקת? גורמת לי לנשום מחדש את הבל הפה שלי? מעלה אדים לתוך משקפי השמש? אז מה. אני חייבת.
אם להיחנק, אז לפחות לענג את העיניים בצילומים אמנותיים.

Photo is: Real, תערוכת הצילום הנחשבת בארץ ובעולם, מציגה עכשיו בכיכר המדינה כתערוכת חוצות. הכניסה חינם. רק להגיע לכיכר הגדולה המוקפת חנויות ובוטיקים, שמשדרים ניחוח חוצלארצי עם "קונספט" יוקרתי ומיטב קולקציית חורף 20-21.

יצאתי לסיבוב סביב הכיכר הגדולה, לספוג משב רוח אמנותי.

חסרונות:

  • רעש של משאיות חולפות, אוטובוסים, צפירות מכוניות, נביחות כלבים, מי שמצטרף לסיור מודרך, צריך לקחת בחשבון שהרעש מהרחוב משתלט ומפריע
  • מכוניות חונות סמוך לגדר, מסתירות חלק מהצילומים
  • תאורה בעייתית, לפעמים השמש מסנוורת
  • עדיין חם ולח בת"א, אין מיזוג אוויר כמו בחלל סגור
  • אין וידיאו, כלומר יש ברקוד שאפשר לסרוק ליד עבודות מסויימות ואז תוכלו לצפות בוידיאו בטלפון הנייד שלכם
  • אין שירותים

יתרונות:

  • ללא עלות, התערוכה זמינה ונגישה לכולם, 24/7, עדיף להגיע בשישי בערב, כשהתנועה דלילה ונעים יותר בחוץ
  • אין צורך להזמין מקום כמו ברכבת, פשוט להגיע
  • אם חוצים את הכביש, יש הרבה ספסלי ישיבה שאפשר לעצור לנוח
  • אין שומרים שמעירים לעטות מסיכה כראוי, זו אחריות אישית של כל מי שמסתובב במרחב הציבורי
  • הצלמים המציגים בתערוכה יוכלו לקבל את השימשוניות ולהציג במקומות אחרים
  • איכות הדפסת הצילומים טובה מאוד

מבחר ציטוטים נבחרים משלטי הסבר:

…"הבית כרעיון משתנה, הופך להיות מצב נפשי ולא מקום קבוע.. . בית שנמצא בכל מקום ובו זמנית בשום מקום"

…"הצלם כמספר סיפורים חזותי"

…"מקרים או אירועים מסויימים מתגלמים בחיי באופן שאם לא מתעלמים ממנו, מלמד אותי מה מפעיל אותי, מה מהותי עבורי"

…"פוטוסופיה, דיאלוג בין שתי שפות, השפה הפילוסופית ושפת הצילום. הפילוסופיה חושפת את משמעות החיים והצילום הוא האמצעי להתקרב למשמעות זו. הצילום והטקסט שניהם חלק מהיצירה, יוצרים את השלם, ללא כוונה להסביר זה את זה"
הסבר מפי אוצרת התערוכה אפשר להאזין כאן
ו
כאן אפשר לצפות בסרטון בו האמן פייר פאולין מסביר על "פוטוסופיה"

צילום שלי של צילומים של פייר פאולין

בלוח המשימות שלי בבית נמצא פתק "ללמוד משהו חדש". בכוונה לא מפורט מה, אני תמיד מוצאת דברים חדשים או שהם מוצאים אותי. כמו המושג "פוטוסופיה" שרק עבורו הביקור בת"א היה שווה.
מייד כשראיתי את הצילום העונה לשם "מערת האשליות" נצת זיק של זיכרון – אני מכירה את המקום הזה, גם אני הייתי שם וגם אני צילמתי!
נכון, המראות השבורות הללו נמצאות בכניסה לאחד ממרכזי הקניות, הן משכו אותי אליהן אך ורק בגלל ההשתקפויות, עליתי וירדתי במדרגוות הנעות כמה פעמים, כשהמצלמה מתקתקת. אותי זה הקסים. התעלמתי לחלוטין מהעבודה שבראש המדרגות יש חנויות, שזה קניון. אז מה. הוקסמתי ממהאפשרות להתבונן החוצה אל הרחוב דרך המראות השבורות. הגימיק היפני הזה נתן לי נקודת מבט שבורה, מפוצלת, מעניינת, יוצאת דופן.
כך או כך, הטקסטים שמלווים את צילומיו של פול פאולין שווים התעמקות וקריאה נוספת, כשאני בבית ולא ברחוב החם והרועש.

צילומים שלי מטוקיו, אוקטובר 2019

מי יהיה האמן שגוף עבודותיו יפגין "מקוריות ומצויינות בצילום" ויזכה בפרס המצויינות בצילום?

קשה לי עם הסופרלטיבים, קשה לי עם ההצפה הויזואלית בסיבוב הגדול שלא נגמר, קשה לי עם השמש הקופחת, קשה לי עם הרעש.
מצד אחד, אני מאוד רוצה לצפות באמנות, במיוחד אחרי תקופת יובש ארוכה בגין הקורונה. מצד שני זו תערוכה מורכבת שפונה בעיקר לאינטלקט, מוצגת ברחוב, ביום סתיו לח וחם. ה- setting החיצוני מקשה עלי.
כדי להבין, כדי לדעת מי האומן, מה נושא הצילומים, מה המסר שרצה להעביר, יש צורך לקרוא את הטקסט הנלווה. הרבה מאוד מלל, הרבה מאוד פריימים מודפסים זה לצד זה על שימשוניות. (כאן אפשר לראות איך הקימו את התעורכה, קילומטר של צילומי אמנות)
בעוד כמה שבועות יתלכלכלו מחירבוני ציפורים, יריקות של עטלפי הפירות וגשם שאולי יירד ואולי לא…

זו תערוכה שמומלץ לצרוך בביסים קטנים, להגיע כל פעם לחלק אחר של המעגל, או להירשם להדרכה שתעשה שכל, שתצמצם את השפע הזה, שתתרגם אותו לשפת היומיום.

כשאני יושבת לנוח בספסל מוצל סמוך לגינת הכלבים, מעיפה מבט חטוף בחומה הארוכה מולי – מהו נושא הצילום הנפוץ ביותר?
א נ ש י ם.
טבעי והגיוני שהמין האנושי יתעניין בבני מינו ושצלמים יצלמו אנשים ממקומות שונים בעולם, בגילאים שונים, במנחי גוף שונים, בכל מיני לוקיישנים וסיטואציות. הנושא הוא אותו נושא כשמה שעושה את ההבדל זה "כתב היד" של אותו הצלם, הדרך בה הוא בוחר למסגר את הדמות, או במונחים מהז'רגון המקצועי, "השפה הצילומית" של "גוף העבודות" שלו.

ואגב, מה הצבע הדומיננטי?
ש ח ו ר. פה ושם יש פריימים צבעוניים בצבעים מבריקים, זוהרים, אבל הרוב הגדול בשחור לבן.

צילומים של יפה כפיר-סימון, על גדת הירדן

לא מתיימרת להיות מבקרת אמנות או לנתח לעומק כמה מתתי התערוכות שהוצגו. לא הזכרתי גם את פועלו החברתי של האירגון, את האג'נדה להשמעת קול דרך הצילום. מי שמעוניין יכול לקרוא באתר הארגון ולעקוב אחרי ההרצאות והאירועים שיערכו השנה בפורמט מקוון.
מה שכן, בגלל שטרחו להביא את הצילומים למרכז ת"א, והשקיעו בהקמת התערוכה ופתחו אותה לציבור הרחב, לכו.
זו ההמלצה שלי.

ולפעמים מספיק למצוא צילום אחד, או מילה אחת שנוגעת בכם והרי הרווחתם כפול, גם מהחווייה הכללית של השתתפות באירוע תרבותי וגם מחוייה אישית, פרטית.

אני לקחתי מפסטיבל הצילום מילה חדשה, פוטוסופיה, הלחמה בין פוטוגרפיה ופילוסופיה ואת הזיכרון הרחוק מטוקיו.

Comments

9 תגובות על “"תפוח או דבש", רשמים לא רשמיים מתערוכת הצילום בת"א”

  1. תמונת פרופיל של תמרית
    תמרית

    פוסט מאוד מדוייק. גם אני היתי בתערוכה. מסכימה מאוד שהיא עמוסה. לא ניתן להתעמק בה ממש בפעם אחת. הפוסט שלך נתן לי רעיון לפוסט משלי. איזה כיף.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה! שמחה מאוד שנתתי לל רעיון, מחכה לשמוע את הרשמים שלך מהתערוכה.

  2. תמונת פרופיל של
    משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    אילנה הארת את עיני בנקודות מבט מרתקות –
    אתמול הייתי בתערוכה שעות אחדות – ואל הפוטוסופיה לא הגעתי כלל. כמה טוב לפגוש אותה כאן.
    והתובנות שלך. אנשים…………. איך לא.
    ומסכימה אתך על השפע הגולש אל העודף…… יש לזה גם סיבות כלכליות (אסביר לך בפרטיU
    ותשבץ המראות מטוקיו – ובכלל – מבט מרתק המבט שלך.
    תודה!

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה! אשמח לשמוע על הקשר בין עודף הצילומים, בין הגודש הגדול הזה לפן הכלכלי. השנה התערוכה הוצגה בחינם, כלומר לאמרגון לא היו הכנסות מכרטיסי הכמיסה, האם במקום זה הם גבו דמי השתתפות מכל מי שהצעג בתערוכה, כדי לממן את עלות ההדפסות? הרי הם לא שוכרים חלל, לא מעסיקים אנשים שישמרו וישגיחו, רק העמידו את היריעות ו… זהו.
      נתת לי כיוון מחשבה נוסף, על הקשר בין צילום לכלכלה.

  3. תמונת פרופיל של
    משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    אילנה – תודה!
    הייתי אתמול בתערוכה שעות אחדות – ואת התערוכה של פייר פאולין והפוטוסופיה לא ראיתי כלל – הוספת אספקט חשוב ומרתק – יפה הסברת!!!
    והתובנות – האנשים… השחור… מעורר למחשבה!
    תודה גדולה!!!

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      בשמחה רבה. זו ללא ספק תערוכה גדולה שדורשת שיקדישו לה זמן רב. כל אחד ייתפס למשהו שימשוך לו את הלב והעין. בעיני זה היופי באמנות, שכל אחד לוקח משהו מהשפע שמוגש לעצמו, מבין משהו אחר. שמחה שנהנית גם מהתערוכה וגם מהפוסט.

  4. תמונת פרופיל של
    משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    אהבתי את הצילומים שלך ואת המחשבות שלך על התערוכה. יש שפע של מלל ומאד קשה להכיל אותו. אהבתי מאד את הצילומים של הפוטוסופיה, את דרך ההסתכלות שם על הדברים. איזה כיף לך שהיית בטוקיו והעין שלך קלטה דברים מיוחדים, שבסוף גם הגיעו לתערוכה, גם אם זה דרך עיניים ומצלמה של משהו אחר. שמחה שהלכת בשבוע בלי גשם, ושגם אני הלכתי בשבוע הזה. מקווה שהגשם לא יהרוס את כל היצירה הגדולה שהקימו שם.

  5. תמונת פרופיל של רונה
    רונה

    היי אילנה,
    מרתק לראות איך הציטוטים שבחרת מהתערוכה מטרימים, במידה מסוימת, את המסע אליו יצאת זמן לא רב לאחר אותו סיור תל אביבי.
    ואולי זו רק אני, שאוהבת לצייר הקבלות..
    מכל מקום, האבחנות שלך מענינות מאוד, ומעידות על עין חדה. כיף לקרוא!

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה רונה, שלחת אותי עכשיו לקרוא מחדש את הפוסט ולהיזכר במה שציטטתי בו. תל אביב נראית לי כעת כזיכרון רחוק מאוד…