קולאג' ביום – ינואר 22

שני, 31.1.22

ליום האחרון לחודש הראשון באתגר הקולא'ג בחרתי בקולאג' קטן שיצרתי לפני שנים רבות ביומן האמנות העונה לשם "גיאוגרפיה דימיונית", אחרי ששבתי הביתה מהמסע להודו.
יש בו מה שבטיפול באמנות מכנים בשם "גרעין רוחני" – אלמנטים של קו, צורה, צבע ודימוי שחוזרים על עצמם שוב ושוב בעבודות שלי.
תמונת הקולאג' היומי צולמה מתוך יומן שנוצר ב-1994, באותה המידה יכולתי להכין את הקולאג' הקטן והיפה הזה כעת,בחורף 2022.
אז, כמו היום, אני נמשכת אל צורת המעגל, כתיבה אינטואיטיבית, מעגלית, דימוי של שעון/מצפן שמסמלים עבורי התמצאות במרחב, ידיעת הכיוון הנכון הפנימי, מודעות לזמן שחולף. וכמובן מילים כמו שוטטות, שום מקום, "נוסעת וחולמת" ואווירה כללית של דיכאון שנושבת מהטקסט…

ראשון, 30.1.22

אתמול בלילה, כשנדדה שנתי, הבאתי את הטלפון למיטה כדי להקשיב למדיטציות שיעזרו לשחרר מחשבות טורדניות ויביאו את השינה המיוחלת. זה לא קרה. מזמן למדתי שאי אפשר להתווכח עם השינה, במיוחד כשהיא מחליטה להסתלק. אז אם כבר הטלפון איתי במיטה, חיטטתי בפתקאות ישנות, מצאתי התחלה של טקסט שקראתי לו "קווים לדמותי" והמשכתי לשרבט. מחשבות של שעת לילה מאוחרת מאוד, עד שנרדמתי.
הערב תיקנתי פה ושם משפטים מעט מסורבלים, אבל לא שיניתי את רוח הטקסט. השארתי אותו חשוף, מינורי, מעט עצוב.
העתקתי לקובץ וורד ושלחתי להדפסה על דף וורוד. וגם העתקתי לדף שלי בפייסבוק. לא תארתי לעצמי שיגיע גל תגובות מחבקות, אוהדות כל כך. רוב הזמן יש לי הרגשה שלא קוראים אותי, שלא סופרים אותי.
הנחתי למחשב וניגשתי לשולחן היצירה להשלים את הקולאג' מאתמול.

אפשר לראות בתחתית הכפולה סקיצה לחפיסת קלפים חדשה. סדרה שמחברת בין סיפרה לשאלה. למשל, שלושה דברים משמעותיים שיש לי.
האחד הוא היכולת והואמץ לבטא את שעל לבי. כמו בטקסט החשוף והאישי "שבעה קווים לדמותי"

  • אני אוהבת טבע ואמנות. נמשכת אל המרחבים והצבעים, שני עוגנים משמעותיים בחיי, האחד בעולם שמחוצה לי, השני בעולם שבי.
  • לו היו עושים לי בדיקות דם מקיפות יותר היה מתגלה מחסור כרוני במולקולות JOY. זו התמודדות יומיומית, לראות כמה שיותר יופי, כמה שיותר אור, לחיות את החיים במלואם, לא להיכנע לעצב ולצער.
  • מצד אחד אני עושה הכי טוב שיכולה, ומצד שני שוהה פרקי זמן ממושכים במצבים לא נוחים של חוסר וודאות, חוסר שמחה. התחזקתי והחכמתי מהתנסויות העבר ועדיין, יש ימים חשוכים שאני (כמעט) נשברת.
  • תקופה ארוכה שאני מסתובבת בעולם לבד, רק לעצמי, לא שייכת לאף אדם, אף בן זוג, ילד או משפחה. לאחרונה נשמע בי קול חדש שמבקש שינוי, להיפתח יותר לאנשים, לפתוח בי פתח דרכו יוכל הזולת להיכנס לחיי. במקביל נשמע קול שמזכיר לי עד כמה אני למודת אכזבות מאנשים ששיקרו, בגדו, עזבו, נמחקו.
  • שנים רבות שאני חייה חיים של אל-הורות, אל-זוגיות, אל-משפחתיות, אל-שבטיות ועד לא מזמן גם אל-יצרניות. כל כך הרבה "אל", כלומר, "לא" בסיכול אותיות, מילת שלילה שמעוררת בי התנגדות, עד שלמדתי לומר "כן" לחיים ולהרפתקאות שהם מביאים איתם.
  • השם שלי מתחיל ב-"אי", כמו אותו חלום שמלווה אותי מגיל צעיר, להיות לאי. יחידה אוטרקית שמספקת את כל צרכיה, שאינה זקוקה לדבר מהיבשת הגדולה. אני מאמינה שכל מה שאני צריכה בחיי כבר קיים בתוכי, מה שנשאר זה לפקוח עיניים פנימיות ולגלות עולם ומלואו.
  • ה-ל' בשמי מושכת אל על, גבוה לשמיים. ה-נ' מושכת למטה, לאדמה, לשורשים. וזו מלאכת חיי, לחבר בין גבוה לנמוך, בין רוח לחומר. ה-ה' היא שמו של היושב במרומים, בורא העולמות וה-י' היא אלוהי הדברים הקטנים.

שבת, 29.1.22

"גם אני יוצרת לפעמים מתוך אי נוחות, דכדוך וכאב", משפט שתפס אותי מתוך פוסט שעוסק בתערוכה המוצגת בימים אלו במוזיאון ת"א.
איך בוחרת מה לשתף ועד כמה אני מוכנה לחשוף את עצמי בשיתוף, במיוחד בקולאג'ים מתוך יומני האמנות שאני מציגה כאן בחודש האחרון – זו שאלה שמעסיקה אותי. גם אם האתגר הזה חשוב לי, שומר אותי בתדר גבוה של יצירה ועשייה אמנותית וגם אם אני חושבת שהקולאג'ים שלי מעניינים ויש להם גם ערך אמנותי.
זו שאלה פתוחה שמן הסתם אמשיך להתחבט בה עד האתגר יסתיים. או עד שהבלוג הנוכחי יסיים את תפקידו כמרחב לשיתוף בתכנים שבאים מתוך עולמי הפנימי.

קולאג' מתוך יומן אמנות מתקופת הלימודים בבצלאל, 1992, לפני 30 שנה. קולאג' שאם אפרסם ברשת, האלגוריתם יזהה אלמנטים מיניים ויחסום אותי, כי העזתי "להפר את הכללים". מזלי שבבלוג אני יכולה לפרסם כל מה שאני רוצה, ללא צנזורה.

שישי, 28.1.22

הבוקר השתתפתי במפגש התמקדות שעסק בדימויים ודימיון, המפגש הקודם בו נכחתי התקיים בפארק הירקון בסוף אוקטובר וגם עסק בדימויים ויזואלים. צירפתי ליומן שיצרתי באותו הזמן את הציור שציירתי במהלך המפגש ואת הדף עם ההנחיות שקיבלתי.
היומן משמש בין השאר גם לתיעוד של מפגשים שמעוררים בי השראה, רעיונות, דימויים, ציטוטים, שאלות.
הקולאג' השמאלי, זה עם שתי המילים, "יצירתיות" ו-Creativity, מעלה בי חיוך גם היום, במרחק של רבעון מאז נוצר.
מוזר, בימים האחרונים העין הימנית שלי אדומה מאוד. כמו הקווים המתפתלים באדום בעין שבציור (בתמונה השנייה שמסתתרת כאשר פותחים את דף ההנחיות ימינה).

חמישי, 27.1.22

"אם היית יודעת שבעוד שנה תמותי, האם היית משנה את חייך? למה?"
מתוך צרור שאלות שמשובצות בין קטעי ציורים ישנים. שאלה בה עוסק הספר המרתק שסיימתי לקרוא אתמול בלילה "ביום שהמוסיקה מתה" מאת אופיר טושה גפלה.
"אינוביל היתה עיר שגרתית עד 26 ביוני 1948. באותו היום, שבזכותו נרשמה בדפי ההיסטוריה, הגיע לעיר הקטנה נער מסתורי וכתב בתיקים האישיים של תושביה את התאריך המדויק שבו ילכו לעולמם. מאז נודעה אינוביל בכינויה "העיר שתושביה יודעים את יום מותם"."
מי שמכיר את סגנון הכתיבה של הסופר יאהב גם את הספר הזה שעוסק במוות מנקודת מבט לא שיגרתית.

רביעי, 26.1.22

הפעם מעדכנת על הבוקר, קולאג' שנבחר אתמול, כפולה קודמת ביומן המשרדי ההוא עם קולאג' שמורכב שתמונות מתוך הטרק סובב המונבלאן שיצאתי אליו בקייץ 2017. לפעמים נדמה לי שחלף מאז נצח. ואולי-אולי הקייץ, אם הקורונה תאפשר זאת, אצא לטרק באלפים באירופה. או אולי באיסלנד. אולי-אולי. אשכב לנוח על האדמה, ארים את הרגליים מעלה ואצלם את תמונת הנעליים המפורסמת שלי.
כמה חשוב להשאיר פתח לתקווה.
ועד אז, הקולאג' הזה מזכיר לי רסיסי נוף, שמים כחולים, הרים נישאים אל על, יופי בל יתואר של טבע פראי, ביקתות בהרים, ואת הצעידה הממושכת שבזכותה היגעתי לאחד ממסלולי ההליכה הארוכים והיפים בעולם.

שלישי, 25.1.22

"ישנם לילות ללא מרגוע", על משקל "ישנם ימים ללא מרגוע" מהשיר של יורם טהר לב. לילות ללא טיפת נחמה, רק קור חודר עצמות.
הערב בסופר, בין הביצים לגבינה הנחתי בעגלת הקניות טייץ טרמי, 29.90 ש"ח. אולי זה מה שיחמם אותי בלילות הארוכים והקרים של חורף 22.
הערב בוחרת בצורה שרירותית. page 67 שממוספר בתיקיית אחד היומנים המשרדיים שהפכו שנה שעברה ליומן אמנות.
ולצד הקולאג' הנופי #תרגיל_כתיבה_אישי מתאריך 6.2.21. הייתי שולפת אז מילם אקראיות מתוך חפיסת קלפים טקסטואלית ומניחה בצד וכשהצטברו כמה מילים הייתי כותבת פסקה ומשבצת בה את המילים שהגרלתי. וממרקרת. כמו בתמונה.
המילה הזו, OUTSIDE, היא מילה שאני אוהבת, היא גם הווייה וגם מקום וגם תשוקה.
לפחות היום, אחרי העבודה, אחרי הסופר, אחרי שסידרתי את האוכל במקרר יצאתי החוצה לשעה, לנשום אוויר קר של חורף.

שני, 24.1.22

יש קולאג'ים שנוצרים תוך כלום זמן, צ'יק-צ'ק. ויש קולאג'ים שלוקח זמן לחבר את האלמנטים לתמונה אחת.
כמו הקולאג' שבחרתי כקולאג' היום, ורק כמה דקות קודם לכן הוספתי את התאריך וצילמתי. עכשיו אני מרוצה. אחרי שהעמסתי עוד ועוד דימויים שיוצרים ביניהם מערכת יחסים ומתחברים לתמונה שלמה.
קולאג' שהתחיל מהמרכז, מאותה ספירלה שנראית כמו לוח משחק מתוך מפה של העיר פארמה שהבאתי מהביקור באיטליה לפני חודשיים.
כשגזרתי את המפה האליפטית ידעתי שאמקם אותה במרכז הכפולות, לפי קו הקיפול אבל לא ידעתי מה יבוא ליד.
זה כל היופי ביצירה אינטואיטיבית, הדימויים מגיעים, מראים את עצמם ומוצאים את מקומם לתוך הקולאג', עד ש… די. הגיע הזמן לעצור.
הקולאג' מוכן ואני מאוד שלמה איתו.

ראשון, 23.1.22

עבר עלי סופ"ש סוער, בחוץ מזג האוויר דווקא התנהג יפה, אחרי ימים גשומים השמיים הבהרו והשמש יצאה לחמם, אבל אצלי משהו געש וסער. סערה פנימית מהסוג הלא טוב. והערב כשאני מגיעה לעדכן את פינת הקולאג' היומית, בוחרת בצורה אקראית תת-תקייה מתוך תיקיים היומנים הויזואלים, נדהמת מהסינכורוניות בה תוך שניים שלושה קליקים בעכבר אני מוצאת 3 כפולות שמתארות בול את מה שעבר עלי בימים האחרונים. קולאג'ים שנוצרו בקייץ האחרון ומשקפים אחד לאחד מה שאני מרגישה וחושבת בחורף הקפוא שעובר עלי כעת.

טיול במסלול של שביל ישראל באיזור ים המלח שהייתי אמורה להשתתף בשבת וברגע האחרון ביטלתי את השתתפותי.
FUCK OFF לקורונה, למטושים שחודרים לעומק הנחיריים, לבידודים, להיסטרייה שמשתוללת. "טירלול" אמיתי. אמרו לי היום שזו המילה שנבחרה עי האקדמיה ללשון העברית כמילה של 2020, 2021 ואולי גם של 2022. כי הטרללת הזו מרקיעה לשחקים ובשישי הייתי קרובה פחות ממטר למחיצה שהפרידה בין מאומתי קורונה לאלה שסתם "חולים".

המילה "למות" שמתנגנת לי בראש משיר ישן ומיואש של שלמה ארצי ששיבצתי בפוסט חדש על "אמצע החיים" שהתפרסם היום.
What's you mood, עדיף שלא אתאר במילים. בשביל זה יש דימויים, צבעים, צורות.
שוב העיסוק שלי בגיל, מי בכלל רוצה חיי נצח. אם שואלים אותי אריכות ימים זו הקללה של המאה ה-21. הקורונה לעומתה היא בדיחה טפלה.

ואחרון חביב, חיבוקים, הדבר שאני הכי זקוקה לו עכשיו.

שבת, 22.1.22

שישי, 21.1.22

חמישי, 20.1.22

מתוך יומן ויזואלי שיצרתי באטלס דרכים חורף שעבר. כפולות צבעוניות באווירת ט"ו בשבט.
השמש הזוהרת משכה את תשומת לבי, במיוחד בימים קרים כמו שהיו השבוע.
בין העמוד עם קולאג' השמש ששולחת קרניים מאירות ומחממות לעמוד עם הקולאג' הפרחוני (צירוף של פרחים, חותמת של פריחת הדובדבן ומילים טובות) – צירפתי שמרדף ובו גזירי ניירות צבעוניים.

צבעים ומילים – החברים הטובים שלי לתמיד.

רביעי, 19.1.22

"זאת הדרך". האמנם? זאת הדרך? באילו דרכים אני חולמת ללכת?
בימים האחרונים נדמה לי שאבדה הדרך. והינה הערב, תוך דידפוף ביומן "החופשה היוונית שלי" אני פוגשת בקולאג' הזה. טקסט בכתב יד לצד מפה ודימוי של ינשוף. עיניים גדולות שמתבוננות בי, בחיי, בדרכים שכבר הלכתי. אולי מבט שמזכיר לי שעלי להיות שמחה בחלקי ובדרכים בהן אני הולכת.

שלישי, 18.1.22

מתוך יומן אמנות "עיגולים של דימיון", כפולה עם מנדלה מצויירת בעמוד השמאלי ומנדלה קולאג'ית בעמוד הימני, כשמה שתופס את העין אלו המספרים.

שני, 17.1.22

קולאג' טקסטואלי מתוך יומן אמנות בשם "גיאוגרפיה דימיונית", יומן ישן שנוצר אחרי השיבה מהודו.
כפולה שמשקפת בול את מצב הרוח הנוכחי שלי.

ראשון, 16.1.22

מתוך ספר שירה ישן שפעם מצאתי זרוק ברחוב וציירתי בתוכו דמויות אקפסרסיביות בצבעי פנדה.
הקולאג' הוא מה שנוצר כתוצאה מחיבור. במקרה הזה הדמות המצויירת מונחת על דף עם טקסט, חלקו מוסתר, חלקו גלוי, ולטקסט המודפס מתווסף גם טקסט בכתב יד. השילוב בין מילה, קו וצבע הוא מה שיוצר את הקולאג' המאוד טורד מנוחה שלפניכם.

שבת, 15.1.22

מתוך יומן אמנות בשם "נדודים", יומן שנוצר מתוך ספרו של הרמן הסה "נדודים". בכפולה שבחרתי באופן אקראי למדי יש שיר "דבר הנודד אל המוות", ספח של כרטיס עלייה למטוס, המילה "נדודים", ציור של עץ מודק מעל העץ המצוייר בספר. 5 אלמנטים שכל אחד מופיע כשלעצמו ומדגישים את הזרות והריחוק, מילים שלקוחות מתוך השיר. לכאורה אין קשר, אבל הוא קיים, גם אם דבר אינו נוגע בדבר.
שונה מקולאג'ים אחרים בהם אני מרצפת את כל השטח בדימויים, כאן נותר רווח, חלל ריק שהוא הדף המצהיב של הספר הישן.

שישי, 14.1.22

צמד קולאג'ים בכפולה חדשה שנוצרה הבוקר.
שבוע שעבר, לפני שיצאתי מביתי למסע קטנצ'יק בבקעת צין הכנתי מפה ושלחתי להדפסה. משום מה המדפסת לא תיקשרה עם המחשב וויתרתי. הבוקר סידרתי את המדפסת והינה יוצאת המפה. היא כבר לא תשמש אותי בשטח, אבל יכולה לשמש מצע לקולאג' חדש. שילבתי בו טקסטים מתוך הפוסט שהתפרסם אתמול עם חוויות מאותו טיול. התבקש להוסיף גם את שמו של הבלוג, שהפך למוטו של חיי בשנים האחרונות "יצאתי מביתי למסעותי". ולצד הקולאג' הספוג במרחבי המדבר קולאג' אורבאני עם מפה תל אביבית. מחקתי את סממני הזיהוי, זה יכול להיות כל מקום עם גריד של רחובות מצטלבים.
והחיות? הטגריס (חיית המזל שלי) משוטט במרחב הפתוח, ובמפה ממול, חבורה עליזה של חיות, אולי ברחו מגן החיות.
מכולם בולטת הג'ירפה שלפני ימים אחדים נודע לי פרט טריווייה מעניין אודותיה – יש לה את הלב בגדול ביותר מכל הלבבות של בעלי החיים. לב במשקל עשרה קילו, כדי שיוכל להזרים את הדם במעלה הצאוור הגבוה עד לראש. הג'ירפה סלמלת בתקשורת מקרבת נקודת מבט גבוהה יותר, כזו שמסתכלת על המתרחש מלמעלה, רואה את כל הדרכים האפשריות.

חמישי, 13.1.22

קולאג' היום הוא טרי-טרי, מה שהתחיל אתמול בלילה והסתיים ממש עכשיו. צולם והתווסף כלאחר כבוד למדור.
נושא הקולאג': "בדידות". החומרים לוקטו שבוע שעבר מתוך סטנד הברושורים בבית האופרה הישראלי ובמבואה של תיאטרון הקאמרי בת"א.
כשסיימתי את הביקור במוזיאון קלטה עיני דרך החלונות הגדולים את הכרזות הצבעוניות, פרסומים להצגות ומייד עמדתי בתור להציג א התו הירק כדי להיכנס לחלל המבואה וללקט את עלוני הפרסומת. חומר גלם מעולה לקולאג'.
כשהכנסתי את הערימה הנאה לתיק לא ידעתי שכעבור שבוע אזגור מתוכם את תמונות השחקנים שישתלבו היטב ליד הדמות הגדולה, בהירה, הבודדה כל כך.

רביעי, 12.1.22

קולאג' בן קרוב לשלושה החודשים.
האם האתגר מחייב אותי לפרש כל קולאג' שאני מניחה כאן? האם זה נחוץ?
הרי אני עצמי, יוצרת הקולאג', חוויתי אז משהו שהניע אותי לחבר בין הטקסט לאסופת הדימויים בצורה כזו שביטאה תובנה כלשהי שהיתה נכונה עבורי באותה נקודת זמן. וכעת, כשאני מתבוננת באותו קולאג', מה אני מבינה? האם אני מבינה את הרבדים העמוקים שאותה אילנה מלפני שלושה חודשים רצתה להביע?
או שאולי אני רואה בקולאג' סיפור אחר לגמרי?

שלישי, 11.1.22

התאריך העברי היום הוא ט' שבט תשפ"ב, יכולתי לשמור את קולאג' העץ לשבוע הבא כשנציין את ט"ו בשבט ולפרסם אותו אז, אבל בערב שכדיפדפתי ביומן בן שנתיים, העץ הצבעוני קפץ לי בצבעים החיים, השמחים שבו, כמו מבקש "תבחרי בי! תבחרי בי!" אז בחרתי בו. שירטוט של עץ שגזרתי ממגזין כלשהו שצבעתי בטושים צבעוניים והוספתי את הפירות במדבקות צבעוניות.
יש לעץ גם שורשים, גזע, ענפים, פרחים, עלווה והמון נקודות צבעוניות שמסמלות את הפירות. יש בו חיות גדולה ויופי רב. כזה עץ הייתי רוצה להיות, עץ בשיא פריחתו, בשיא יופיו, בשיא חיוניותו.

שני, 10.1.22

קולאג' שלקוח מתוך מדריך טיולים ישן שהפכתי בקייץ האחרון ליומן אמנות.
העמוד השמאלי בספר משמש כמצע לקישקוש ספונטני עם טושים צבעוניים והשאלה "למה אני פה". בעמוד הימני הדבקתי 2 פתקים מלוח המשימות הישן, ART ובילוי אמן, כשהדגש הוא על אמנות. ביקור במוזיאון, בגלריה, באירועי תרבות, כמו פסטיבל אאוטליין שהתקיים בירושלים בקייץ 21.
קולאג' שעונה על השאלה "למה אני פה". בגלל הצבעים, בגלל היצירה באשר היא, בגלל האמנות שעבורי היא גם בילוי וגם הדרך הטובה ביותר לביטוי אישי.
יש אנשים שהבילוי המועדף עליהם הוא לשתות משקאות אלכוהולים בברים, מועדונים, ארוחות גורמה במסעדות. האמנות עבורי היא הבילוי המהנה, המעניין, המעשיר והמספק שיש.

ראשון, 9.1.22

פוסט שקראתי הערב בבלוג "החיים סילאן" על אמנות במרחב הציבורי בניו יורק, בתחנת הרכבת ובשדה התעופה לה-גארדיה, עורר זיכרונות מהביקור האחרון במנהטן. לקחתי איתי לשם בתרמיל המסעות מחברת שליוותה אותי כמו חברה טובה, "חברה לספר לה סודות עמוקים".

התחלתי לעבוד במחברת לפני הנסיעה והמשכתי לכתוב ולהדביק גם במהלך הנסיעה. בחרתי הערב בדף איקראי אולי בזכות פלטת הצבעים ועלה השלכת בגוונים מתחלפים שאספתי מהפארק, היישר לתוך מחברת ההרפתקאות.

אז מה יש פה? מפה של מנהטן מודפסת מגוגל מאפס שמשמשת כרקע ועליה מודבקים הפתקאות עליהם "ניסיתי" צרור צבעים חדשים שקניתי באחת מחנויות היצירה. מי שמסתובב בחנויות הללו מכיר את תופעת הקישקושים, כדי לבדוק איך הצבע נראה על דף. אני תמיד סקרנית לראות את הקישקושים של מי שהיה שם לפני, את שלי אני לרוב לוקחת איתי, ואין מקום מתאים מאשר לשלב כחלק מהקולאג' שמאזכר את צבעי השלכת בניו יורק, כשהצבעים מתחלפים, משתנים.
מה עוד יש פה? עלה אמיתי שהודבק וכדי לראות אם הצבעים לא דהו אני צריכה לפתוח את המחברת האמיתית ולא להסתפק רק בתמונה.

קולאג' היום מזכיר לי "חיוכים מקצה לקצה", חיוכים שחייכתי אז וחיוכים שאני מחייכת היום, כשמקלידה את הטקסט לקולאג' היומי.

מוצ"ש, 8.1.22

שבתי הערב מסופ"ש סולו במדבר, שני מסלולי הליכה, כ-33 ק"מ הליכה בסה"כ, ואם זה לא מספיק אז גם ישנתי בשטח, אכלתי אוכל שטח, בגלל הקור ויתרתי על מקלחת שטח. הגוף שלי עייף, הלחיים והשפתיים צרובות מהשמש החורפית, גם אחרי מקלחת חמה בבית, עדיין מרגישה שכל הגוף ספוג "מדבר".
כן, "אני מדבר".
קולאג' ישן שנוצר בקייץ 16 בהשראת שירו הישן האהוב של דני רובס. ומי שרוצה להקשיב לשיר, צירפתי סירטון עם תמונות מטיול חנוכה במדבר, כשדני רובס שר ברקע "אני מדבר-אני מדבר-אני מדבר".

חמישי, 6.1.22

קולאג' היום לקוח מאותו יומן כמו אתמול. בכפולה הזו הדבקתי כמה דפים מתוך ספר ילדים בשם "לבד על המרבד" שמצאתי זרוק ליד פח מיחזור.
הסיפור על החתול מאוד מצא חן בעיני, מוסר ההשכל שלו הוא שכן, לפעמים טוב לנו להיות לבד וגם שמותר לכל אחד מאיתנו לשמור על המרחב שלנו ולסלק אורחים לא רצויים.
בקולאג' הזה אני עושה שימוש בדפים מתוך ספר אחר, משאירה אותם גלויים, כדי שהסיפור יהיה קריא וגם מוסיפה טקסטים נוספים. את המילה "לבד" כתובה באותיות דפוס וגם את הטקסט על "להיות לבד" שלקחתי מאנשהו + הקרע הוורוד.

רביעי, 5.1.22

היום אני רוצה להציג קולאג' של מילים. קולאג' יכול להיות מורכב מדימויים בלבד, משילוב בין דימויים למילים או רק ממילים. שנה שעברה ליקטתי מילים מכותרות מתוך חוברת פרסום לחוגים או פעילויות. גזרתי את הכותרות ובפעולה הזו ניתקתי את המילים מההקשר המקורי שלהן. אח"כ סידרתי אותן מחדש ככה שייצרו סיפור והדבקתי ביומן. התוצאה הסופית היא סיפור שמשלב בין מילה/ביטוי מוכן לבין טקסט בכתב יד, כשהסך הכל מתחבר לסיפור שהמצאתי.

אילולא אותה ערימת מילים שנגזרו, לא בטוחה שהיה יוצא ממני דווקא הסיפור הזה. וזה בעיני הקסם בעבודת הקולאג', כשמתוך החיבור נוצר משהו חדש, במקרה הזה – סיפור טקסטואלי.

שלישי, 4.1.22

מתוך יומן אמנות ישן בשם "קריעת ים סוף שלי". דיפדוף אקראי בתיקיות יומי האמנות הביא אותי לשם, הרי אילת, סיני, שבילים ודרכים.
וגם ציטוטים מתוך "שאלון אמצע החיים" עם שלל ביטויים שתייגתי את "אמצע החיים ה-… שלי".
האתגר מכריח אותי לבחור בקולאג' אחד, וזה מה שהעלתי הערב בחכתי. "חווייה", מפה טופוגרפית, אמצע החיים, טקסט מתוך הספר וטקסט בכתב יד.
קולאג' שמזכיר לי חוויות מטיפוס על הר, חציית נחל, מחצית החיים וקצת, צלילה בים סוף. מה הקשר? יש קווים שמחברים בין הנקודות ויוצרים סיפור שמובן כנראה רק לי.

שני, 3.1.22

מזמן-מזמן שמעתי על התערוכה המדוברת של יויאי קוסמה במוזיאון ת"א, והינה הגיע היום בו גם אני היגעתי לצפות בתערוכה הראוייה לכל הסופרלטיבים.
בחרתי להציג היום קולאג' שנוצר בקייץ, כשאולימפיאדת טוקיו נפתחה. השידורים מטוקיו הזכירות לי נשכחות ושלחו אותי לפזר על שולחן היצירה את החומרים שהבאתי איתי מהטיול ביפן. ככה נולדו שני הקולאג'ים הללו עם הנקודות האדומות, הומאג' ליויאי קוסמה.
על התערוכה אכתוב בפוסט נפרד, ובינתיים, זה הקולאג' להיום, אדום, לבן ושחור, נקודות, מעגלים, סימני אינסוף, סימניות יפניות ואמנית אחת מוכשרת במיוחד.

עידכון: הפוסט על התערוכה עלה לאוויר – מוזמנים לקרוא ולצפות בתמונות שלי משם

ראשון, 2.1.22

למי שסקרן לדעת איך נוצר קולאג', בפברואר 2020 הסרטתי שני סירטונים בהם אני משתפת ב"מאחורי הקלעים" של תהליך היצירה.
דף האתגר שרק התחיל הוא המיקום המושלם להציג את הסירטונים הללו, כולל עידכון מה קרה לאותה תמונה מאז שנוצרה.

לקראת סוף הסרטון השני אני תוהה בקול רם, מעניין מה יעלה בגורלו של הקולאג' הזה בעוד כמה שנים. אני רק אוסיף שאחרי זמן מה שהתמונה היתה תלוייה על הקיר היא שוב שינתה צורה. בקייץ, במסגרת מבצע חיסול כללי, זרקתי הרבה מאוד דברים, בין השאר מסגרות ישנות. פירקתי את הקולאג', המסגרת הישנה הלכה לפח והקולאג' הודבק ביומן אמנות שכעת בתהליך עבודה.
בשארית הדף השחור אוסיף בהמשך טקסט כלשהו שמתכתב עם האלמנטים שמופיעים בקולאג'. אולי "She knows the WAY to be HAPPY", מתוך שיר ישן של קייט בוש.

שבת, 1.1.22

מתחילה את אתגר הקולאג'ים בשני קולאג'ים טריים שיצרתי היום.
שניהם חלק מכפולה ביומן אמנות "שחור על שחור" שמאז הקייץ בתהליך התהוות . על שני עמודים שחורים הדבקתי 2 מפות ששימשו אותי לניווט בטיול במדבר חודש שעבר, עליהן כתבתי את תוכן הקלפים שהגירלתי בשתי פריסות קלפים שונות שעשיתי לעצמי, האחת של 21 קלפים והשנייה עם 22 קלפים. בעמוד השני הדבקתי את המפה של הקומה השנייה שקיבלתי מראש הצוות שלי ביום הראשון לעבודה, כי החלל הגדול של המשרדים יכול לבלבל. סביבו הבדקתי ברכות ואיחולי הצלחה ששלחו לי חברים בוואטסאפ (דף ההתמצאות מתקפל ואז אפשר לקרוא את תוכן הברכות, לא מציגה כי זה אישי).
חודש שעבר התחלתי עבודה חדשה, אפשר לראות בלוח השנה המצורף מתי התקיימו הראיונות, מתי חתמתי חוזה, מתי התחלתי לעבוד, מתי טסתי לחו"ל, מתי טיילתי במדבר וכו'. לא משהו שאמור לעניין אחרים, זו מזכרת עבורי, לכן צירפתי ליומן את הלוח של נובמבר-דצמבר האחרונים, דף בגודל A4 עם משבצות שמייצגות  קלנדר פרימיטיבי, טרום עידן גוגל. מצדו השני ציור של הדר עם קישקושים שלי ומדבקת welcome צבעונית מהמתנה שקיבלתי ביום הראשון לעבודה.
שני קולאג'ים שאולי מבחינה ויזואלית הם לא WOW גדול, אבל עבורי הם מייצגים אירועים משמעותיים.
זה בעיני היופי בטכניקה הזו שיכולה מצד אחד להוביל לתוצרים מאוד מרהיבים מבחינה ויזואלית, שכל אחד יכול להתלהב ולאהוב ומצד שני גם לתוצרים מאוד אישיים, שרק יוצר הקולאג' יכול לפענח את המשמעות שלהם. ולאהוב אותם מאוד.


לחודש הבא