מנדלה ביום – יוני 20

שלישי, 30.6.20

חודש יוני מסתיים ומודה שלא הייתי עקבית בכתיבה ובחירה של מנדלה על בסיס יומיומי. היו ימים שדילגתי, היו ימים שבחרתי 2 מנדלות, גם עבור יום שעבר, שזה בניגוד לחוקי הפורמט… ככה יצא. זו רוח התקופה שמאתגרת אותי ועדיין, לא פורשת מהאתגר. מקווה שאולי בחודש הבא, אתמיד יותר.
ליום שסוגר את חודש יוני בחרתי במנדלה מהפנקס הקטן שמלווה אותי כמו חבר טוב בחודש האחרון ומקווה לסיים בימים הבאים.

שני, 29.6.20

בעונה זו של השנה, לפני שלוש שנים צבעתי בעפרונות צבעוניים סדרת מנדלות מן המוכן. תבניות מודפסות שקובעות את התבנית הצורנית ומה שנותר לי זה למלא את הצורות בצבעים. למרות שזו לא אני ששירטטה אותן עם מחוגה, למרות המגבלה אני מצאתי חופש גדול מאוד בצביעה עצמה, בבחירת הצבעים, בהעמדה שלהם אחד ליד השני או אחד על השני. האתגר היה בצביעה מדוייקת, להשתדל לא לצאת מהקווים, להניח על הנייר צבע ליד צבע ולא צבע מעורבב בתוך צבע. אחרי שסיימתי צביעה מהירה יחסית הוספתי כמה משפטים שעלו בי במהלך הצביעה.

ראשון, 28.6.20

האם זו אני שפעם ציירה/כתבה/שרטטה את המנדלה הזו? כן ולא.
בכוונה בחרתי דווקא בפריים הזה, שמציג מעגל קטוע ואת המילים שנכתבו מעליו. להזכיר לי במרחק של שנים מאז שהדף הזה צוייר/נכתב/שורטט שאני…

שבת, 27.6.20

המעגל מייצג נצח, כיוון שאין לו התחלה ואין לו סוף

מנדלה גיאומטרית מחודש שעבר, צבעי עיפרון על בריסטול שחור

שישי, 26.6.20

Fly like a river
Flow with the ocean
Fly on the wind that blows throw the winter
Dream about love
Believe in your dreams
Live in the ocean of love
Close your eyes and fill the wind that is blowing
Open up your hands and sing
I am holy
I am here to live this life
Dance in not knowing
Know your perfect power
Dance like a lion in the wild
Laugh like a child
Sing in full presents
Sing with the lion in the wild
Close your eyes and fill the wind that is blowing
Open up your hearts and sing
I am holy
I am open to see flowers blooming
I am here to live this life

נתנאל גולדברג
אני כאן כדי לחיות את חיי. חד וחלק. בכל הדברת האינסופית, להקשיב לקול צלול שלא מזייף. שאומר את האמת.

חמישי, 25.6.20

באחד הלילות, בשעת לילה מאוחרת מאוד, כששנתי נדדה, זה מה שעשיתי
ניגשתי לקופסת תכשיטים ישנה בה איחסנתי מחרוזות וצמידים שהכנתי פעם, לפני שנים רבות מאוד.
במקום להתייחס לשרשרת כאל שרשרת, עשיתי טוויסט מחשבתי והפכתי את השרשרת לחפץ צבעוני, אוסף של כדורי צבע, אבן ביניין כדי ליצור תמונה חדשה.
כעבור כך וכך רגעים של הרכבת התמונה מגיע הרגע שאני מרימה את הקנבס והכל מתפרק, וזו שוב ערימת שרשראות צבעונית.
היה כ"כ מהנה שנשארתי ערה לבנות עוד ועוד מעגלי צבע מאבני הביניין הצבעוניים הללו.

רביעי, 24.6.20

שאלות לבוקר קייצי, במיוחד אם זה בוקר בו אני חווה המון התלבטויות ושאלות וזקוקה גם לכוחות וגם לבהירות
אילו מקומות בתוכי זקוקים לאור?
איך אני זוקפת קומה ויוצאת אל האור?
איך אני יוצרת את התנועה קדימה?
איך אני מבינה טוב יותר מה באמת אני מחפשת, מה באמת חשוב לי?
איך אני יוצרת בי כוחות שיניעו אותי לפעול, להגשים, לעשות?

שלישי, 23.6.20

באחד מסופי השבוע לפני שנתיים למדתי לשרטט מנדלה למתקדמות, מנדלה המכונה "מנדלת ערבסקה".
כ"כ הרבה קווים ישרים ומתוך הסבך הזה מתגלות צורות, מקבצים וצבעים. עושר אמיתי.
קודם השירטוט בעפרון ("עם רמאויות") ואח"כ המנדלה הצבועה

שני, 22.6.20

לפעמים כשנדמה לי שאני קצת הולכת לאיבוד, כשלא יודעת לאן נושבת הרוח, כשלא יודעת אנה פני, באיזה כיוון ללכת – שירטוט הכיוונים – צפון/דרם/מזרח/מערב – זה אחד הדברים הפשוטים שאני עושה כדי להתמרכז, להתאפס. למצוא את הצפון הפנימי שלי.
מנדלת כיווני המצפן, קייץ 2018

חמישי, 18.6.20

מה קורה כשמעיזים לחצות את סף ההתקרבות של עצמי אל עצמי, אל לב הדברים?
מה קורה כשנוגעים בלב הדברים?
בעולם המנדלות קוראים ללב הפנימי הזה "בינדו" (BINDU) וזו נקודת האמצע של המנדלה. הנקודה ממנה הכל מתחיל, נובע, יוצא החוצה ובאותה הנשימה גם הנקודה אליה הכל מתנקז, נכנס פנימה. בדיוק כמו התנועה של הנשימה: אוויר נכנס – אוויר יוצא. הבינדו היא הלב הפועם של המנדלה.

ספר צביעה לכיף, ליופי ולרוגע כחומר גלם בתהליך הכנת יומן אמנות, יומן שנולד בזמן הקורונה

רביעי, 17.6.20

לאחרונה, כשהפיד מתמלא בעוד ועוד נשים יוצרות שמשתפות ממעשה ידיהן כחלק מאתגר אמנות כלשהו שרץ עכשיו, תהיתי היכן החברים שלי….
איך יכול להיות שקרוב לארבעה חודשים אני מעלה כמעט מדי יום ציור בליווי טקסט כחלק מ"#אתגר_צבע_של_אילנה" ו…
…מה?
אף אחד לא זוכר שאני גם יוצרת? שאמנות היא חלק אינהרנטי מחיי, ממי שאני היום?
בסוף חברה טובה זכרה ותייגה אותי הבוקר. וככה גם אני הוזמנתי לקחת חלק באתגר במשך 5 ימים ובכל יום לתייג אישה יוצרת מהמעגלים שלי. וככה מעגלי היצירה ילכו ויתרחבו.
מצד אחד, למי יש כוח לאתגר הזה, מצד שני, רצית הרי להשתתף, חיכית שיקראו לך להצטרף, לא ככה?
כמו משחק של בנות מגלגלות בחבל, יש שתיים שמגלגלות במרץ וחבורה גדולה של בנות שקופצות וקופצות. ואני מביטה בהן מהצד, מחכה מתי יגיע תורי. ואז כשהחבל פנוי ותורי להיכנס ולקפוץ, אני קולטת שזה כרוך במאמץ, צריך לקפוץ, לשים לב מתי מרימה את הרגליים באוויר, להסתנכרן עם התנועה של החבל כדי לא להיפסל מייד.
בדיוק כמו האתגר הזה, לשים את הציור הכי יפה שלי כדי לתפוס את תשומת הלב הקצרצרה של הגולשים, לפני שיזפזו הלאה, יתעלמו ממני, מהכישרון שלי, מהציור היפה שלי.
אני יכולה להפוך את זה למשהו מסובך וכבד, או למשהו כייפי, כמו האתגר "ציור ביום" שהסתיים בסוף מאי או האתגר "מנדלה ביום" שהתחיל בתחילת יוני. אני בחורת באפשרות הכייפית, זו שיש בה איכות של משחק, של הנאה, של חדוות היצירה. פן אחד של אמנות בעיני.

תהליך עבודה, ככה נולדה "מנדלת הרגשות" שתלוייה מול עיני כרגע

שלישי, 16.6.20

מנדלה אפשר לצייר גם על דברים אחרים חוץ מנייר. הכי טוב דברים עגולים, כמו תקליט או דיסק. יש צורך למרוח שכבהת בסיס בצבע לבן מיוחד ועליו אפשר לשרטט את התבנית ולצבוע.

מנדלת דיסק שציירתי בחורף ואח"כ הוספתי לדיסק המעוטר משני צדיו שרשרת והוא תלוי לקישוט על הקיר, כמנדלה דו-צדדית צבעונית.

שני, 15.6.20

מנדלה יכולה להיות מורכבת מחומרים שונים, לאו דווקא צבע על גבי נייר.
כמו המנדלה בתמונת היום שהכנתי שנה שעברה עם מתאמנת שהגיעה אלי לסטודיו. ההנחייה שקיבלה היתה לסדר על גבי השולחן העגול את האובייקטים שהיו מונחים בקערות נפרדות והכילו אבנים, צדפים, גולות, שרשראות ועוד.
זו היתה בחירה שלה למקם באמצע השולחן את הקערה הקטנה עם הנר ועליה להניח את כוכב הים ואח"כ להקיף במעגלים-מעגלים, לפי צורות.
התקבלה מנדלת חפצים צבעונית שתפסה את כל חלל השולחן העגול ושואפת לסימטריה.

ראשון, 14.6.20

לפני שלוש שנים סיימתי לעבוד על ספרון מנדלות, אחד מני רבים, ובדף הפייסבוק שלי פרטתי את תהליך העבודה, כי לפעמים מענין לשמוע גם על הדרך בה מגיעים לתוצאה הסופית. זה מה שכתבתי אז, ביוני 2017:

אני עוסקת בצביעת מנדלות זמן מה ואוהבת את זה מאוד, התנועה המעגלית, הסיבובית מרגיעה אותי, בשילוב הצבעים ומשמעותם המנדלה מקבלת מיימד נוסף של עומק.
את הספרון הקטן הזה קניתי בחורף, שרטטתי את המנדלות עם מחוגה והתחלתי לצבוע את המנדלה הראשונה בצבעי עיפרון. התוצאה שהתקבלה על גבי הטקסטורה החלקה של הנייר לא הניחה את דעתי. זה לא היה "זה" וכך יצא שהנחתי את הספרון בצד.
הוא המתין בסבלנות לתורו עד ששבוע שעבר ניגשתי אליו והתחלתי במלאכת הצביעה, הפעם עם צבעי פנדה.
הפנדה, להבדיל מהעפרונות הצבעוניים, איפשרה לי להגיע לגוונים מאוד חזקים, אינטנסיביים, לצבוע בצורה חופשית, הרבה פחות מדוייקת, יותר מהירה.
קשה יותר לצבוע "בתוך הקווים", הצבע גולש קצת החוצה, קשה לדייק בצורות הקטנות. הפנדה לעומת העפרונות יוצרת הרבה ליכלוך. במהלך הצביעה הצבע מותיר אחריו פירורים. מי שצובע בפנדה מכיר את התופעה. הפירורים נדבקים לידיים, מכתימים את הדף, מלכלכים את סביבת העבודה.
ברגע שהמילה "ליכלוך" עלתה, הבנתי שאני מדביקה לה אסוציאציות שליליות. החלטתי לשנות גישה ולהגיד לעצמי ש"הלכלוך" בא לשרת אותי, ללמד אותי. הוא מאפשר לי לשחרר שליטה, לשחרר אמונות מגבילות. אז מה אם הנייר מתלכלך, אז מה אם צבע עולה על צבע, אז מה אם הצביעה לא מדוייקת, אז מה.
חשבתי איך אני יכולה להשתמש ב"חסרונות" הללו לטובתי, לשלב אותן ביצירה. וככה תוך כדי עבודה מצאתי במנדלות הפנדה הללו יופי וייחוד דווקא באי-דיוק שבהן, בצבעוניות החזקה, בקווי הקונטור החזקים שהוספתי בעיפרון גרפיט ענק.
התימה שבחרתי לספרון הזה היא מנדלות מונוכרומטיות, כשכל צבע מייצג צ'אקרה. לכל צ'אקרה יש מסר ואותו כתבתי בעמוד מולה.

מנדלה כחולה, "אני נושמת", יוני 2017

שבת, 13.6.20

שבוע שלם נעדרתי מפה. למה? ככה. מקווה להתגלגל לדף הזה לעיתים תכופות יותר בהמשך.
בינתיים לקחתי פנקס ישן קטן בגודל A6, ואלו הדפים הקטנים בהם ממשיכה לשרטט מעגלי צבע. הינה המעגל שציירתי כשישבתי בים בסככה המוצלת, כשסיימתי לשחות, לפני שנסעתי הביתה.
מנדלה ירוקה קטנה שמזכירה לי את הטרק בהרי הקרפטים ברומניה לםני כמה קייצים. מעוררת בי תחושה של געגוע לאותם מסעות בשבילי הליכה ארוכים אליהם יצאתי בקייצים האחרונים. והמחשבה שהקייץ הזה יראה אחרת, כי השמיים סגורים, אין טיסות וחוץ לארץ מחוץ לתחום. אם כך מקווה להתגלגל צפונה, לנחלים הזורמים ולצמחייה העבותה שעל הגדות.

עפרונות צבעוניים וטוש אקרילי לבן

שבת, 6.6.20

מתוך הקולאג' של אתמול, צמד המנדלות הראשונות, מכאן התחילה הסדרה שתראו בסרטון בו אני מדפדפת בספרון.
כל המעגלים צויירו באותם הצבעים שנבחרו באופן מקרי. חופן צבעי עיפרון ועטי פיילוט שנכנסו לתוך קלמר ויכלו לנדוד איתי מפה לשם. מצד אחד צימצמתי את סקאלת הצבעים, מצד שני גם עם סקאלה מצומצמת אפשר לצייר עולם ומלואו, לשלב בין גוונים בווריאציות שונות, או לבחור רק צבע אחד ולחקור אותו לעומק, להשתמש בו בדרכים שונות (טקסטורה, עוצמה) כדי ליצור גיוון. אותה הצורה – מעגל, והמילוי שלו – עולם ומלואו.

Zoom in, Zoom out, עפרונות צבעוניים

שישי, 5.6.20

לכבוד שבת קולאג' של מנדלות משורטטות במס. מוגבל של עפרונות ועטים צבעוניים בספר סקיצות קטן שהיום סיימתי את היצירה בו

שלישי, 2.6.20

"כַּמָּה פְּעָמִים בְּתוֹךְ הַמַּסָּע
אָנוּ רוֹצִים לָשׁוּב הַבַּיְתָה?
בְּאִטִּיּוּת נִפְתָּחִים שַׁעֲרֵי הַלַּיְלָה
שַׁעַר תְּנוּמַת הַחַיּוֹת הַדּוֹהֲרוֹת בַּחֲלוֹם
וְשַׁעַר הַמַּרְאָה בּוֹ הָעַיִן מַבִּיטָה בַּגַּב, וְהַפֶּה הוֹפֵךְ אֶבֶן.
בְּאִטִּיּוּת יוֹצֵאת סְפִינָה אֶל הַלַּיְלָה
זְרוּעַת אוֹר וּפְנִינִים מִבַּעַד לְחַיֵּינוּ
הַגְּלוּיִים שֶׁל רֶוַח וְהֶפְסֵד הִיא נוֹשֵׂאת
אֵיזֶה הוֹד עָצוּב שֶׁל הַבְטָחָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְמַלֵּא.
לוּ הָיִינוּ מַבִּיטִים לְלֹא פַּחַד אֶל הָעַיִן הַקּוֹרֶנֶת
לוּ הָיִינוּ מְנַשְּׁקִים מִבְּלִי לִבְגֹּד אֶת הַפֶּה הַמְיַחֵל –
אוּלַי הָיִינוּ נִרְגָּעִים כְּעָלֶה בִּגְבוּלוֹ הַיָּרֹק.
דְּבַר־מָה כַּבִּיר כֹּחַ שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם וְאֵין לוֹ זְמַן
נִתַּק מִתּוֹכֵנוּ וּמָצוּי בְּתַעֲתוּעַ שֶׁל אוֹר הַהוֹפֵךְ לִפְנִינָה
וּתְנוּעָה –
כָּל מַה שֶּׁהוֹשַׁטְנוּ וְלֹא נִלְקַח
וּמַה שֶּׁהוּשַׁט וְנִרְתַּעְנוּ לָגַעַת
אָחוּז בַּסְּפִינָה הַשָּׁטָה עַל קוּר הַפְּגִישָׁה שֶׁל שָׁמַיִם וְיָם.
כַּמָּה פְּעָמִים בְּתוֹךְ הַמַּסָּע אָנוּ רוֹצִים לָשׁוּב הַבַּיְתָה!
לְמַלֵּא מֵחָדָשׁ אֶת הַבָּבוּאָה שֶׁהוֹתַרְנוּ בַּכֻּרְסָה
לְהַעֲנִיק לָהּ אֶת הַפְּנִינָה הַהוֹפֶכֶת לְאוֹר
וְאֶת הַתְּשׁוּקָה שֶׁאֵינָהּ מְחַפֶּשֶׂת מַרְגּוֹעַ, וְאֵינָהּ גּוֹזֶרֶת
מִן הַדָּם הַשָּׁחוֹר הוֹכָחוֹת לִבְדִידוּתָהּ, אֶלָּא מַנִּיחָה לוֹ לִזְרֹם
כַּזָּהָב, שֶׁשָּׁצַף פַּעַם חָפְשִׁי מִבֶּצַע, בַּנְּהָרוֹת"
שרון אס

השאלה הזו ששואלת המשוררת "כמה פעמים בתוך המסע אנו רוצים לשוב הביתה" מהדהדת בתוכי, ולא רק "הביתה" במובן של בית עם ארבעה קירות, אלא גם "הביתה" שהוא הבית הפנימי, המקום בו אני מרגישה הרמוניה בין אהבה, חופש ורצון. מקום בו אני חשה שלווה ונינוחות.מקום שנותן תחושה של ביטחון ושייכות. מקום למנוחה ורגיעה.

זוג עיניים קורנות, צבעי עיפרון, אוקטובר 2016

שני, 1.6.20

המנדלה הראשונה באתגר חדש שלקחתי על עצמי. מנדלה, הצורה המעגלית שתחליף את הציור היומי שליווה אותי בחודשים שעברו, מפברואר עד סוף מאי 20. כן, אני ללא ספק אוהבת לאתגר את עצמי ואפילו נהנית מהאתגרים הללו. לומדת על עצמי שיש בי את היכולת להתמיד עם דבר אחד לאורך זמן, לומדת להעמיק בו, לא לוותר גם כשלפעמים נמאס ואין חשק להיכנס לבלוג. ועדיין. אם התחייבתי כלפי עצמי, אני בשלי. מתמידה באתגר. ככה היה עם התמונה היומית, אח"כ עם הגלויה ביום, הציור היומי וכעת מנדלה יומית.
בהמשך אספר איך התגלגלתי לפני שנים אל עולם המעגלים, עולם ששבה אותי ומאז אני עמוק בתוכו. שוחה במיימיו בהנאה גדולה.
עם השנים צברתי כמות מרשימה של מנדלות שציירתי, צבעתי, שירטטתי. בהמשך אתייחס להבדלים בין מנדלה חופשית למנדלה לפי תבנית. וגם אגע במשמעויות שיש בצורה המעגלית.
יהיה מעניין, מוזמנים לעקוב.

המנדלה הראשונה, 2006, צבעי פנדה בצביעה של תבנית מוכנה מראש

לחודש הבא