גרפיטי פוליטי על חומת ההפרדה בבית לחם

הכי קל זה להתעלם. להגיד לעצמי, למה לך להתעסק עם פוליטיקה. אז מה אם היית שם וצילמת תמונות יפות.
היופי האסטתי הוא לא העיניין, העיניין הוא מה את אומרת על התמונות. על המקום בו צולמו, על האווירה, על מה הן מעוררות בך (כעס/ייאוש/תיסכול/תקווה/עצבים).

אם יש משהו שאני מקפידה עליו מאז שהקמתי את הבלוג הוא להימנע מפוליטיקה, לא מלכלכת אותו באמירות פוליטיות נחרצות.
אבל – איך אפשר לכתוב פוסט על הגרפיטי בבית לחם, על התופעה שאמנים מקומיים וזרים (ביניהם הבריטי המפורסם בנקסי) מציירים ציורי מחאה בוטים ומרססים סיסמאות פוליטיות נוקבות על חומת ההפרדה הגבוהה – בלי להביע עמדה פוליטית.
זה אפשרי?
איך אני מצטיירת בעיני הקוראים ככותבת של כזה פוסט? כימנית? שמאלנית? כמי שמתחמקת מלהביע עמדה נחרצת, למרות שמי שמכיר אותי במציאות ישמע את הדיעות שלי, כי אני לא אדם שנמנע. רק במפגש פנים אל פנים, לא כאן, לא בבלוג.
אם כך, איך אני מפרסמת את הפוסט הזה בלי לחרוץ דין על מי שריסס, על התופעה, על ההדים שהיא מקבלת בקרב אמנים מחו"ל שמגיעים ותורמים מכשרונם וממונם לאוכלוסיה המקומית?

כפי שכתבתי בראש הפוסט, הכי קל להתעלם. לשמור את התמונות לעצמי ולא לפרסם דבר.
אבל אני לא מחפשת חיים קלים והפוסט הזה כן יעלה לאוויר, כי האמנות היא שפה חוצה גבולות.

ברשותכם, הפעם אני לא מלווה את התמונות במלל. מעדיפה לא להיכנס לשיח הפוליטי, זה טוב, זה רע. שמה את כל השיח הפוליטי סביב ה"כיבוש" בצד ומתייחסת רק לפן הויזואלי, כשמראש אני יודעת שזה בלתי אפשרי. זו לא תערוכה במוזיאון ניטרלי, זו אמנות רחוב מרוססת בצורה הבוטה ביותר על קיר בטון. זה לא סתם קיר בטון זו חומה שמפרידה בין ישראל לרשות הפלסטינית. זה חרא אחד גדול שכולנו שקועים בו עד הצאוור.
ובתוך המדמנה המדממת הזו אני מזהה צבע, ופה ושם כישרון. ואת זה אני מצלמת.

Street art shows us things we may try to avoid seeing – טקסט מתוך אחת העבודות על החומה

מוזמנים לדפדף בין התמונות. הן צולמו במסגרת סיור מאורגן בבית לחם בתחילת ינואר. לתיירים שמגיעים לבקר בבית לחם שבפלסטין יש אפשרות להירשם לסיור מאורגן לאורך החומה ולמחנה הפליטים. אם "הכיבוש הישראלי" מעולל עוולות לאוכלוסיה המקומית המסכנה, אז למה לא לגרוף רווח של כמה שקלים מסיורים מאורגנים לתיירים שבאים להינות מהאטרקציות של בית לחם. ולמי שמעוניין אפשר לרכוש תמורת X שקלים ספריי צבע ולרסס על החומה, לא דרוש שום ניסיון קודם בגרפיטי, העיקר שתשלמו ותתנסו בחווייה של להתריס ולהפנות אצבע מאשימה לישראל הנוראה מכל. ואם בא לכם, גם כאן יש ציור של כנפי מלאכים, לכו תעמדו ביניהם ותצטלמו עם כנפי מלאך מצויירות על הבטון החשוף של גדר הגבול.

באמת היה עדיף שכולנו, הם ואנחנו, נתעסק בלהכין חומוס. להשרות את הגרגירים, לבשל אותם, לטחון, להוסיף טחינה במידה הנכונה ותבלינים, וליד החומוס הטעים ביותר בעולם אפשר גם לקצוץ ירקות לסלט חי. וחאלאס עם המלחמות והעצבים.

מוזמנים לשתף בתגובות מה אתם חושבים, ואם אפשר בלי להיגרר לפוליטיקה.

לקריאה נוספת על "המלון של בנקסי":

Comments

16 תגובות על “גרפיטי פוליטי על חומת ההפרדה בבית לחם”

  1. תמונת פרופיל של זיוה רענן
    זיוה רענן

    קשה להימנע מפוליטיקה במקום שעוסק בפוליטיקה, ואישית אני מסתכלת על הציורים (מבלי שראיתי אותם בעיני) בחיוך, בכאב ובכל מנעד שבינהם, מבלי צורך לשפוט. אם יש רצון לאנשים לעשות משהו מעבר להכנת חומוס עדיף שיציירו על הקיר. הבעיה היא איך להשתלב בשיח הפוליטי הזה מבלי להשמיע הצהרות חלולות.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה זיוה, גם אני הייתי מעדיפה שרק יציירו על הקירות… המציאות הכואבת מראה שאמנות לחוד ואלימות לחוד.
      ניסיתי להימנע מפוליטיקה וכן לאפשר הצצה על המקום שאינו נגיש לישראלים רבים – עקרונית אסור לנו להגיע לשם, אלא באישור ובמסגרת מאורגנת.

  2. תמונת פרופיל של רבקה קופלר
    רבקה קופלר

    תודה אילנה שאיפשרת הצצה. גם זו אמירה פוליטית. גם המילים שבחרת, גם הסיור עצמו. הלוואי ולכולנו היה אומץ להתבטא פוליטית ולא לשבת על הגדר, או על גדרות… אולי אז היינו פותרים דברים ולא סוחבים או נסחבים. מעניין לרדת לרזולוציות יותר קטנות של הציורים.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה רבקה ששמת לב להתפתלות המילולית שלי, כי אי אפשר לגעת בנושא כזה בלי להגיד עליו משהו, גם כשמתחמקים ממילים.
      נמענעתי מלכתוב בגוף הפוסט אבל בתגובות אני יכולה להיות יותר משוחררת ולהעיר על טיב הגרפיטי שבחלקו מקושקש, אבל פה ושם הדימויים הם רלוונטים לנושא הבוער שם בבית לחם – וזה בעיני גרפיטי במהותו המזוקקת, אמצעי ביטוי ויזואלי שמעביר מסר באופן בוטה וישיר. גרפיטי בועט להבדיל מגרפיטי קישוטי שבא לעשות לנו בעיקר נעים בעין במקומות אחרים בארץ ובעולם.

      1. תמונת פרופיל של רבקה קופלר
        רבקה קופלר

        כבר הרבה זמן אני חושבת איך להביע את עצמי בנושא הזה של גרפיטי בועט מול קישוטים למיניהם. יום אחד אמצא את ההשראה…

  3. תמונת פרופיל של תמרית
    תמרית

    אני חושבת שלפחות הגרפיטי על חומת ההפרדה ממלא את יעודו הראשוני כאמנות חתרנית וביקורתית. כל כך הורגלנו לסיורים תירותיים של גרפיטי וציורי קיר ששכחנו מאיפה זה התחיל ( לא מחשיבה את ציורי המערות) ומה היתה המטרה ( ביקורת על הממסד). כישראלית אני יכולה להבין את אי הנוחות מכך שבא אמן כמו בנקסי ונוקט עמדה מאוד ברורה ביחס לטובים והרעים בסכסוך מורכב שהוא לא קשור אליו. כמשהי שאמנות קרובה לליבה אני כן מתפעלת מהרעיונות שלו. יש שם עבודות חזקות (נניח הילדה שמשחקת עם גדר תיל). אז כן אני יכולה לעשות הפרדה בין הדעות שלו לבין העבודות.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה תמר, את לגמרי צודק, זו אכן דוגמא נהדרת לאמנות חתרנית ומבועטת שכותבת ואומרת כל מה שיש לה לומר.זה בדיוק מה שעבר לי בראש כשהייתי שם וצילמתי את התמונות הללו. הינה משהו אותנטי.
      רק שכל הזעם הזה שהקירות אוצרים בתוכם מופנה כלפי – בגלל היותי ישראלית – וזה יוצר חוסר נוחות גדולה (בלשון המעטה)

      1. תמונת פרופיל של תמרית
        תמרית

        את בחרת להגיע לשם…לבקר אצלם. לפחות בבית שלהם מותר להם להגיד מה שבא להם. לא יודעת איך ארגיש כשאעמוד מקרוב מול ההתרסה הזאת כי מה שרואים מפה זה לא מה שרואים וחווים שם.

  4. תמונת פרופיל של רחל אורן
    רחל אורן

    אהבתי את הרבגוניות של הציורים ואני מבינה שגם בבית לחם יש דעות שונות ורצונות מגוונים. אי אפשר שלא לחשוב על חומת ברלין והציורים! ועל איך שברלין פורחת ומצליחה מהרגע שהורדו החומות. אני מחזקת את ידיהן של כל הציירים ומאד הייתי רוצה להפגש איתם ולשוחח בנחת על אמנות. אבל הפ לא יכולים לצאת משם. ואנחנו בלי להיות בעד ונגד, הסיבה לכך!

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה רחל, הסיטואציה הפוליטית היא מורכבת, מי יכול לעבור, למי מותר להיכנס לאן – בגלל זההעדפתי להשאיר את הפוליטיקה מחוץ לפוסט ולהביא את הציורים והכתובות כפי שהם. לתת לשפה האמנותית לומר את דברה.

  5. תמונת פרופיל של מלי אברמוביץ
    מלי אברמוביץ

    תודה על ההצה הנדירה. בית לחם – הכי מקום להתרסה בגראפיטי. נראה לי שבעל זאת הגנבת את עמדתך בין השורות. אני בעד❣️

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה מלי, ו…נכון… אי אפשר לעלות כזה פוסט ולא לומר בצורה עקיפה קמצוץ ממה שאת חושבת…

  6. תמונת פרופיל של ניני אטלס
    ניני אטלס

    ככה אומרים, ומחרישים גם יחד.
    השתיקה – יש לה ערך לא פחות מלמילים
    ותמונה – כך טוענים – שווה אלף מילים.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה ניני. כן, בהחלט לתמונה יש כוח עצום. תמונה מספרת סיפור ומקווה שרצף התמונות שהבאתי כאן מספר את סיפורו של המקום, של המצוקה, של הכעס, השינאה, האלימות. הרבה אדום יש שם, הוא הצבע הדומיננטי.

  7. תמונת פרופיל של ציפי
    ציפי

    מקווה גם להגיע. מתפללת ליום שנאכל חומוס ביחד, נבקר אחד אצל השני. אני אופטימית שזה יקרה, והלוואי שעוד בימי. אנגליה וצרפת לחמו זו בזו 100 שנים. אז מבחינה הסטורית נשארו לנו 30 שנה-נק' בזמן, מבחינה אנושית 30 שנה זה יותר מדי. כל זה בלי פוליטיקה.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה ציפי, מקנאה בך על האופטימיות שבך, הלוואי וזה יקרה.
      לגבי בית לחם עצמה, יש סיורים מאורגנים וזה בהחלט אפשרי להגיע לביקור. ואת אכן מוזמנת ע"י בעלי המסעדות המקומיים להכנס ולנגב חומוס, קיבלתי את הרושם שהם שמחים לקראת המטיילים הישראלים שמגיעים.