אמנות רחוב: הביניין ההורס וההרוס בתל אביב

לקראת יום הבחירות שהתקיים חודש שעבר התחילו להציף את הרשת המלצות ליום הבוחר ומתוכן אחת על Popup Museum בת"א או בעברית "פופ-אפ מוזיאון לאמנות רחוב".

מוזיאון לציורי רחוב? כחובבת אמנות רחוב הסתקרנתי במה מדובר. ככל שקראתי יותר היה לי ברור שבבוקר הבחירות, אגיע מוקדם לקלפי, אשלשל את פתק ההצבעה שלי ומשם אמשיך לרכבת מרכז, אחצה את הכביש ושם… שם יחכה לי ביניין שלם מצופה ציורים, מבפנים ומבחוץ.

היום, במרחק של קצת יותר מחודש אחרי אותו אירוע מתוקשר, הביניין איננו, כנ"ל הציורים. מה שנותר זה התיעוד הדיגיטלי שלי יחד עם עוד עשרות אלפי תמונות של המבקרים במיזם, שהגיעו, המתינו בסבלנות לתורם להיכנס, צילמו/הצטלמו, העלו לרשתות החברתיות, תייגו וכו'. במהלך השבוע שהביניין היה פתוח למבקרים היתה הצפה כ"כ גדולה של תמונות שחזרו על עצמן. באותו הזמן נמנעתי מלשתף. חודש אחרי, אני חוזרת לבקר בתיקייה "PopUp Museum TLV – 9.4.19" במחשב שלי ושולפת ממנה כמה עשרות פריימים שהכי מוצאים חן בעיני ומעלה לבלוג כפוסט נוסף בסידרת "אמנות רחוב".

רבות נכתב ונאמר על הקונספט של המיזם היפה והמתוקשר הזה, אביא כאן בעיקר תמונות, תמונות שמתעדות ציורים שצויירו מתוך ידיעה ברורה שתוך שבוע מהרגע שהן על הקיר, הן יהרסו, יעלמו. ובין לבין, זכו לעשרות אלפי זוגות עיניים שצפו בהם.

כיוון שהמיזם הצליח לעשות הרבה רעש, דיווחו על תורים ארוכים של מבקרים שנאלצו להמתין זמן רב עד שהורשו להיכנס לחדר המדרגות ולהתחיל לשוטט בין הקומות. אני היגעתי בבוקרו של יום הבחירות מוקדם יחסית, עוד לפני ששער הכניסה לחצר נפתח למבקרים, כך שזכיתי להיות ב"נגלה" הראשונה של המבקרים בביניין.

מהרגע שעליתי לקומה הראשונה מתוך חמש לקחתי את הזמן לאט, ובמשך כמה שעות שוטטתי בין החדרים, המטבח, הסלון, חדרי השינה, המרפסת – הכל-הכל היה מכוסה בציורים. גם את החלל של השירותים והאמבטיה ניצלו כדי לרסס בצבע.
במבט הראשון זו מכה עזה של צבע בעיניים. לוקח זמן להירגע מ"המכה" החזקה הזו, ואז אני מבינה שאני משוטטת בחלל שעד לא מזמן גרו בו אנשים. המבט שבוחן את הציורים מתרשם גם מהעיצוב של כל דירה, מגודל החדרים, מהריצוף, עיצוב האמבטיה, המטבח, מנסה לנחש איפה היו חדרי הילדים והיכן חדר ההורים ואיזה נוף היה לדיירים מהמרפסת בסלון. מציצנות לשמה במסווה של אמנות.

הביניין על חמש קומותיו, כולל חדרי המדרגות שינה פניו מביניין מגורים לביניין שחבורת אמנים השתלטה עליו והפכה את כל-כולו לחלל ססגוני, עליז, ובעיקר זמני. החד פעמיות של הקירות המצויירים הללו עמדה ככל הנראה גם לנגד עיניהם של היוצרים ועדיין לא מנעה מהם להשקיע את המיטב בכל ציור. הרי גם ברחוב הציורים נהרסים, זו טבעה של אמנות רחוב.

כולם יודעים שהביניין מיועד להריסה, שבתום אותו שבוע הביניין ההורס הזה יהרס ויחד איתו גם הקירות עמוסי הצבע. מזכיר לי את מנדלות החול העצומות שנזירים בודהיסטים משרטטים בדייקנות גדולה, מתוך אותו ריכוז מדיטטיבי ועם השלמת המנדלה, כאשר היצירה מגיעה לשיא יופייה, הם מטטאים את החול. עיקרון אי-ההיצמדות. הביניין ברחוב קליי בת"א לא הזכיר בכלום את הרוח הבודהיסטית השקטה. היה בו רעש גדול, אווירה של קרנבל, של שמח, של "יאללה בלאגאן". וגם את אקט ההריסה חגגו במסיבה עם הרבה מוזיקה ואלכוהול, לא לפני שתיעדו וצילמו מכל זווית אפשרית.

ממה שקראתי ברשת יהיה למיזם הזה המשך, הביניין ברחוב קליי הוא הראשון מתוך שלושה ביניינים נוספים בת"א שמיועדים לפינוי-בינוי.

"הרעיון של ה־POP-UP MUSEUM TLV הוא לייצר פלטפורמה שתחזור על עצמה כשלוש פעמים בשנה, שלמעשה כל פעם למשך שבוע, בניין אחד בתל אביב יהפוך למוזיאון זמני"

אחרי שיפנו אותם מדייריהם ויפשטו אותם מהרהיטים והחפצים שנותנים לכל דירה את התחושה של "בית", תגיע חבורה גדולה של אמני רחוב ותצבע את החלל. לכל אחד מהאמנים הנבחרים מקצים קיר או חלל בדירה, לא בטוחה אם הם נדרשים להציג סקיצה מראש, או שכל אחד מצייר מה שבא לו. כך או כך, הציורים מקשטים את הקירות, חלקם יפים יותר, חלקם פחות, חלקם מורכבים, חלקם ריסוסי צבע פשוטים. הם מונחים זה ליד זה בעירבובייה צבעונית שאותי מקסימה. אין כאן יד מכוונת של אוצר שמנסה להעביר מסר, אלא חופש ביטוי וחופש יצירתי מתפרץ. מי שמחפש אקט חתרני צפוי להתאכזב, יש כאן יותר אקט בידורי ולאור ההצלחה המסחררת שהביניין ברחוב קליי קצר, הפורמט של מוזיאון זמני ישוכפל בביניינים נוספים ברחבי העיר.

למי שלא הספיק או התייאש מהתורים הארוכים – תהיה הזדמנות נוספת בעתיד ועד אז מוזמנים לצפות בתמונות שצילמתי שם.

קישורים

דף הבית של המיזם: POP-UP MUSEUM TLV – בניין 1 // 4 קומות // 12 דירות – אוצרת יערה זקס

נקודת מבט הומריסטית של דייר לשעבר ברחוב קליי 18: בואו לעשות סלפי בחדר השינה שלי, לבדוק אבק ולקטר על גודל הסלון – מאת מנור בראון, Ynet

תמונות 

רצף תמונות מאותו ביניין הורס שכאמור נהרס ואינו עוד, עד שייבנה במקומו ביניין חדש, נקי, מודרני וכמובן יקר מאוד. שם בוודאי לא ירשו לקשקש על הקירות.

פוסטים נוספים שעוסקים בגרפיטי ואמנות רחוב בארץ ובחו"ל:

Comments

2 תגובות על “אמנות רחוב: הביניין ההורס וההרוס בתל אביב”

  1. תמונת פרופיל של ניני אטלס

    בהחלט מכת צבע לעיניים
    ואפשר להתעכב שוב ושוב על כל צילום ולמצוא בו משהו חדש.
    יופי של זכרון.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה ניני, הצילומים נעשו במהירות, לפעמים הייתי צריכה להמתין שאנשים יעברו כדי שאוכל לצלם פריים רק של צבע ללא אנשים. מסכימה איתך, יש שם כמה קירות שממש דרשו התעמקות. לו זה באמת היה מוזיאון, היה מזגן ושקט, אבל זה היה "כאילו" מוזיאון, בלי מזגן, עם רעש, צפוף ודחוס וגם אנשים שמקשקשים על הקירות… בהחלט חווייה מסוג אחר…