פורים תשע"ט, אוֹרָה וְשִׂמְחָה, וְשָׂשֹׂן, וִיקָר

איך שחגגתי בפורים שנחגג שבוע שעבר! הגשמתי משהו שרציתי לעשות זה זמן רב והוא לצפות בתהלוכת תחפושות. לא הסתפקתי בעדלאידע אחת, אלא שתיים! בחולון ובשדה בוקר, לכל אחת היופי, הקסם והאיכויות שלה. ובעיקר היצירתיות והססגוניות שהקסימו אותי.

אנשים נוסעים רחוק מאוד על מנת להשתתף בקרנבלים בעולם, ומה עם אלו המקומיים, תוצרת כחול-לבן שמתקיימים במרחק נסיעה מהבית?

השנה פיניתי זמן ונסעתי לקחת חלק בחגיגות, גם אם אני עצמי לא התחפשתי. רובנו חיים בתחפושת כל השנה, חיים בתדמית שלרוב מנותקת ממי שאנחנו באמת.
פורים, חג התחפושות, נותן לגיטימציה להיפרד לזמן קצר מן התחפושת הקבועה שלנו רוב השנה ולהתחפש למשהו או מישהו אחר. לבטא חלקים שלנו שבמהלך השנה לא באים לידי ביטוי.
פורים, חג השימחה, נותן גם לגיטימציה להשתכר ולשמוח עד כלות. ולשמוח זה חשוב ונחוץ, את זה כולם יודעים.

יצאתי אם כך מביתי אל הקרנבלים של המדינה, בחולון ובשדה בוקר, מקומות בהם השימחה עלתה עד השמיים ופיזרה אבקת קסמים על כל מי שפשוט היה שם. שבתי משם עם שלל תמונות של תחפושות ובובות במגוון צבעים וצורות. מזמינה אתכם להצטרף אלי לפוסט פורימי ססגוני ושמח.

בזמנו נסעתי לקרנבל המסיכות של ונציה שהיה נעים מאוד לעין אבל עם אווירה מאופקת וקרה. הדמויות המחופשות השקיעו בתלבושת מרהיבה שתיצור את אפקט ה- WOW והסתובבו ברחובות העיר על מנת לראות ולהיראות. ובעיקר להצטלם. סוג של גנדרנות נרקסיסטית. הקרנבלים המקומיים שלנו, או בשמם העברי "עדלאידע" מאופיינים באוירה של "יאללה בלאגאן!", שמחה, רעש, המולה, קצת ליכלוך, קפצונים, ספריי צבע והרבה מאוד יצירתיות.

על העדלאידע בחולון שמעתי רבות, היא ממתוגת כמושקעת ביותר במדינה ואחרי שראיתי במו עיני אני יכולה לומר שבצדק. להקות של רקדניות מכל קצוות הארץ מגיעות להשתתף בתהלוכות הריקודים, לצדן של בובות ענק. אח"כ נאמר לי שאלו בובות שהושאלו מהתיאטרון, בובות שהמאפיין אותן הוא שהן מתופעלות ע"י כמה אנשים שמושכים ומזיזים את האיברים. הן בנויות מחלקים-חלקים ויש בהן תנועתיות גדולה שמושגת ע"י משיכה במקלות או חוטים. הן נראות קלות יחסית ומתנוססות לגובה של קומה או שתיים. ללא ספק מרשימות וכשהן צעדו בתהלוכה הן גם ניגשו לקהל שהתאסף בצדי הכביש, התכופפו לעברו, הושיטו ידיים או את החדק של הממותה הוורדרדה הנהדרת.

תהלוכת הבובות והקבוצות הרוקדות בחולון החלה סמוך ל-12:00 בצהריים מתחילתו של רחוב סוקולב עד לכיכר הערייה, לשם הגיעו קרוב לשעה 14:00. שעתיים של טירוף חושים שמותקפים בגירויים עוצמתיים: מוסיקה בווליום גבוה, בובות ותחפושות בשלל צבעים וצורות שהעיניים מתקשות להכיל ומתרוצצות מפה לשם, ומשם לפה כדי לא להחמיץ אף תחפושת. גם חוש המישוש היה במתקפה בעיקר בגלל הצפיפות, המוני אנשים שכולם רוצים לראות ונדחקים ליד הגדרות, זה לצד זה, זה על גבי זה. חלק מהחווייה היא להיות אחת מני רבים. התהלוכה היא עבור כולנו, תושבי חולון והמבקרים שמגיעים מחוץ לעיר.

אחרי שכל התהלוכה חלפה על פני והסתיימה בשיירת רכבים של כוחות החילוץ וההצלה התקדמתי לכיוון רחוב ויצמן לפגוש חברה ששידלתי לבוא לעדלאידע. בדרך חולפת על פני ערימת רמקולים עצומי מידות, באותו הזמן מתנגן השיר "דיווה" של דנה אינטרנשונל, שיר שאני אוהבת את האנרגיה שבו, נעמדת מול הרמקולים עם הידיים על האוזניים ומתמסרת לצלילים, לבסים שחודרים ישר לבטן התחתונה.

ניכר שהושקעה עבודת הכנה רבה לקראת העדלאידע וגם הכנת השטח עם הגדרות שהוצבו והאבטחה. שומרים על הפרדה בין מי שנמצא על הכביש (משתתפי התהלוכה והעוזרים שמסתובבים עם בקבוקי מים ונותנים להם לשתות) לבין מי שנמצא על המדרכות (ההמונים הצופים). הפרדה כזו נדרשת, אחרת יהיה כאוס.

אל כיכר העירייה מתנקז ההמון בתום העדלאידע למסיבת רחוב עם DJ וזמרים, אבל בשלב הזה שתינו עייפות ומחפשות מקום שקט לשתות ולאכול. בשעתיים האינטנסיביות בהן צפיתי בתהלוכת התחפושות והריקודים צילמתי ללא הפסקה. צילום בתנאים מאתגרים, כי מסתירים, כי הבובות זזות מהר מדי, לא נעמדות בסבלנות אין קץ כמו המחופשים המגונדרים של ונציה לדגמן את מיטב מחלצותיהן. אני בגישה ש"מה שיוצא – אני מרוצה" ובסה"כ מרוצה מאוד משלל המראות שראיתי בעיני וממה שלכדתי בעין המצלמה.

להלן מקבץ תמונות שצילמתי מהעדלאידע של חולון, פורים 2019

למחרת, ביום שישי, שושן פורים, אני משכימה קום ונוסעת למדרשת שדה בוקר מתוך כוונה לקחת חלק בעדלאידע המפורסמת שגם כאן מתחילה בשעה 12:00. נכנסתי בשערי המדרשה לפני שמונה בבוקר יחד עם בעלי הדוכנים שהחלו בהקמתם. ניגשת לספסל מול הנוף עם כוס קפה, מקום נהדר לפתוח את הבוקר. בוקר שמהר מאוד גולש לצהריים, כי כשנהנים הזמן כאמור עף, טס…

כיוון שהיגעתי כמה שעות לפני תחילת התהלוכה וכיוון שהמקום אמנם מוכר לי אבל מעולם לא נכנסתי למתחם בית הספר, סיקרן אותי לראות מה יש שם. לא ידעתי איזו הפתעה ענקית אפגוש. בעצם יכולתי לתאר לעצמי שאת הבובות הענקיות שתלמידי התיכון מכינים לכבוד התהלוכה מאחסנים היכנשהו. בדיוק שם! בחצר הגדולה שבין התיכון לפנימייה, שם ניצבו המתקנים עצומי המיימדים. כל שכבה הכינה בין שלושה לארבעה מתקנים, כשמתקן אחד עשוי מחומרים מתכלים. כל שכבה בחרה בנושא שונה שפורסם ברחבי התיכון והמרכז המסחרי הקטן בשלטים. השמיניסטים בני מחזור מ' בחרו בנושא "שיער", היו גם הנושאים "אוסטרליה", Wild, ועליסה בארץ הפלאות. מהרגע שנכנסתי למתחם הזה והסתובבתי בין המתקנים הרגשתי כאילו נכנסתי למקום קסום: הינה מלכת הלבבות, הכובען והארנב מהסיפור על עליסה. והינה ממותה! שלא לדבר על המתקן העצום של שתי הדמויות מהסרט "שיער". כמה יצירתיות. כמה המצאתיות. לפי מה שסיפרה לי אחת התלמידות העבודה על המתקנים החלה לפני חודשיים ונדרשת מיומנות גדולה בתיכנון הקונסטרוקציה, בניית השלד, ציפויו בעיסת נייר ורק לבסוף הצביעה החיצונית.

הורגשה באוויר ההתרגשות לקראת התהלוכה והשעות עד 12:00 הוקדשו למקצה שיפורים, לתיקוני צבע אחרונים. אני רואה כמה תלמידים מטפסים על הבובות, חלקם מקשטים בפרחים, חלקם שמים שכבת מסקינגטייפ כדי לחזק ואח"כ צובעים. במתקן אחד הגלגל של הקונסטרוקציה שנושאת את הבובה קרס והיה צורך להלחים. ראיתי עבודת צוות מדהימה, שיתוף פעולה בין ילדים למבוגרים שכולם יחד מתקנים ולבסוף מזיזים את המתקנים לכיוון הכביש ממנו תתחיל התהלוכה בצהרי היום.

גם העדלאידע של שדה בוקר מפורסמת ביצירתיות שלה ומושכת מבקרים מכל רחבי הארץ שנוסעים כמה שעות דרומה על מנת לחזות בהופעה הססגונית והשימחה.
וכמה שימחה היתה שם, והתרגשות, וצחוק, וחיוכים. בתהלוכה עצמה כשהיבטתי בנערים והנערות הרוקדים, באנרגייה המתלהבת – התוססת – המתפרצת של גיל הנעורים, לא יכולתי שלא לחייך חיוך ענק, כזה שנמתח מאוזן לאוזן ולא יורד. חוויה נהדרת לעמוד מן הצד, לצפות באנרגיה הזו, שיש לה צורות שונות וצבעים, לחוש אותה זורמת באוויר, לנשום אותה.

כשהחלה התהלוכה מצאתי פינת צל על המדרכה וגם כאן הצטופפתי ליד ילדים והורים שבאו לצפות בדבר היפה-הצבעוני-השמח-הכייפי-היצירתי הזה. "אבל איפה הבובות? למה הבובות לא באות?" הילדה הקטנה שליד שואלת את אבא שלה. הן כבר מגיעות. ראשון הגיע האופנוע עם שתי צ'יוואוות מגניבות שרוכבות עליו, סנונית ראשונה להמצאתיות המדליקה של הנערים וכל הצוות שעסק בהכנות השנה. אחרי האופנוע התגלגל לאטו המתקן עם השלט Its a wild world, אוהו, כמה שאתם צודקים, נערים ונערות יקרים. העולם הזה פראי ומעניין ומרתק ומלא קסם. וכמה מקסים רקדתם כולכם, ריקוד אנרגטי, פראי, מדליק! לכל אורך המדרשה עד רחבת הדשא שם הצופים התערבבו עם התלמידים הרוקדים והבובות הגדולות לאיזו דבוקה שכל כולה אנרגיה של שימחה.

וזה כ"כ שימח אותי להיות שם, לקחת בזה חלק, קרובה כ"כ למדבר שתמיד משמח אותי.

להלן מקבץ תמונות שצילמתי מהעדלאידע של מדרשת שדה בוקר, פורים 2019

לקריאה נוספת – פוסטים פורימיים שפרסמתי בבלוג:

"אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ"

נסיעה ספונטנית לקרנבל המסיכות של ונציה

Comments

4 תגובות על “פורים תשע"ט, אוֹרָה וְשִׂמְחָה, וְשָׂשֹׂן, וִיקָר”

  1. תמונת פרופיל של זיוה
    זיוה

    שתי העדליאדות מאוד מרשימות. תודה שהבאת את התמונות והרשמים. בהחלט משכנע.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      בשמחה. נכון, שתיהן מרשימות ויפות. נסיתי להימנע מההשוואה ביניהן, כי לכל אחת הקסם שלה. ובעיקר כי שתיהן מביאות שמחה גדולה.

  2. תמונת פרופיל של חגית
    חגית

    אכן להתקנא בהן/ם… עבודה נהדרת וחוויה מפעימה!

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      מניסיון חיי למדתי שלא תמיד מה שנראה נוצץ מבחוץ הוא אכן ככה. על פניו נראה שחייהם של הנערים/ות במדרשה מעוררי קנאה, אבל יחד עם המרחב והחופש מניחה שגם הם מתמודדים ען קשיים ושאפילו העבודה על המתקנים והריקודים גרמה ללחצים ומפחי נפש. אנחנו היגענו לראות את ה-show הגדול והוא אכן היה מרהיב, אבל מניחה שהיו לא מעט "עיניינים" מאחורי הקלעים…