פיסול מדברי על שפת מכתש רמון


על שפת מכתש רמון, סמוך לכניסה למצפה רמון שוכן פארק פסלים. על שטח גדול פזורים פסלים מוסיקליים ופסלים הבנויים מסלעי ענק. הפארק הוקם לפני שנים אחדות אבל בגלל תחזוקה לקוייה ווונדליזם חלק מהפסלים הושחתו והמקום נראה קצת מוזנח. אבל למרות זאת הביקור במקום מומלץ מאוד ולו רק בשל התצפית המרשימה לכיוון מכתש רמון והרוח הנעימה שנושבת במקום גם בימים החמים.

"צלילי חליל אל החולות של המדבר היה שולח"

"180 מעלות של שמים צלולים ומכתש אדיר מימדים שחרוט בצבעים עזים הם בד הציור המושלם של פארק צלילי מדבר במצפה רמון. כבר בשנת 1986 נבנה כאן פארק פסלים מדבריים של אמנים ישראליים ונסללה טיילת באורך קילומטר שמשקיפה אל מעמקי המכתש, מאוחר יותר הוחלט להפר את הדממה המדברית אפופת היראה בכוחה של הרוח. אל הפסלים הענקיים והוותיקים התווספו שמונה פסלים חדשים של האמנים ניצן רפאלי ורון בן יעקב, המפיקים מוזיקה באמצעות הרוח שנושבת כאן בעוצמות שונות וכיוונים רבים, או באמצעות כלים מוזיקליים שהם חלק בלתי נפרד מהיצירה המפוסלת.
הפסלים, שמשתלבים בנוף עד שנדמה שהיו פה מאז היווצרות המכתש, מתפרשים על פני שטח גדול, וכך מקבל כל פסל את מרחב הצליל והנוף האישי שלו, והביקור בפארק הופך לחווית סיור."

מתוך אתר "מפה"

באווירת צלילי החליל ופעמוני הרוח אני מצרפת לפוסט זה כמה משיריו של חיים גורי ז"ל בתוספת צילומי הפסלים מביקורים שלי במקום.
השירים מוקדשים לרגל פטירתו של המשורר, הסופר הפזמונאי והעיתונאי חיים גורי, כמעט האחרון מסופרי ומשוררי "דור תש"ח", שהלך לעולמו שבוע שעבר בגיל 94.

"יש אנשים שאינם יכולים להיות במקום הזה,
צהוב להם מידי,
שקט שאפשר להשתגע.
יש אנשים שאלוהים גדול עליהם
במדבר הזה.
אנשים נבהלים כשהם
שומעים את הכוכבים בלילות.
אבל יש גם אנשים שנדבקים לשקט הזה,
ואינם יכולים לשוב ולהפרד ממנו.
אלה, ישארו כאן."

"עַכְשָׁו רֵאשִׁית קַיִץ.
הַקָּמָה נְכוֹנָה לַקָּצִיר.
וְכָל הַהַתְחָלוֹת יָפוֹת וּצְעִירוֹת,
כְּמוֹ אֶפְשָׁרוּת פְּתוּחָה,
וְלֹא כָּלוּ כָּל הַקִּצִּים.
וּבוֹכָה בִּי אַהֲבַת נְעוּרַיִךְ,
לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר,
לֶכְתִּי אַחֲרַיִךְ."

"אֲדָמָה, מֶה עָמְקוּ יָמַיִךְ!
אֹפֶק אֲדָמָה עַד גְּבוּל הַמִּישׁוֹרִים.
אֲדָמָה בְּאֵין אִילָן וָמַיִם,
וְשׁוֹתְקִים רִגְבֵי הַלֵּס הָאֲפֹרִים.
פֹּה אֶפְשָׁר לִקְרֹא עַד יַעַנְךָ הָאֹפֶק.
פֹּה אֶפְשָׁר לִדֹּם עַד תֹּם הַמֶּרְחַקִּים,

נִצְנוּצֵי כּוֹכָב מֵאַרְצוֹת הָאֹפֶל,
דּוּמִיַּת שָׁמַיִם עֲמֻקִּים.
הַהוֹלֵךְ יוֹדֵעַ, וְנַפְשׁוֹ כָּמוֹהוּ
סְעוּרָה, נִדְמֶה, כְּתַן הָעֲרָבָה.
אַהֲבָה נִקְנֵית כָּאן בְּלִי מַתָּן וָמֹהַר,
אַהֲבַת אֵימִים, קְדוֹשָׁה וּרְעֵבָה."

"על הנגב יורד ליל הסתיו
ומצית כוכבים חרש חרש
עת הרוח עובר על הסף
עננים מהלכים על הדרך."

"וְכָךְ אַּתָה בָרַעַש הַּגָדֹול.
וְכָךְ אַּתָה בְקֹול הַּדְמָמָה הַּדַּקָה.
וְאֵין לְךָ שּום חֶסְכֹונֹות.
וְכָל הַטְּעָנֹות שָבֹות רֵיקָם.
וְהַּדְבָרִים שֶּכֹה בִּקְשּו לְהֵאָמֵר יַרְחִיקּו,
יִתְּגָרְשּו מִּמְךָ.
אַךְ לֹא מִן הַּנִמְנָע שֶּיֹום אֶחָד,
בְשָעָה אַחֶרֶת, בְמָקֹום אַחֵר,
כְמֹו בְחִּיּוךְ נֵעֹור, הֵם יִתְּגַּנְבּו אֵלֶיךָ.
יַעַמְדּו כְיֹועֲצֵי סְתָרִים מֵאֲחֹורֵי גַּבְךָ.
וְאּולַי יְאַפְשְרּו לְךָ לֹומַר אֹותָם."

"היינו שם עם התנשאות הרי האבן.
מחקנו את המיותר.
נשארנו רק עם הלוהב הסלוע.
גם אני זוכר מהיכרות אישית –
שמש בראשית, לא רחומה, מעבר לדמעות,
עד שהעריב היום.
אחר כך למדנו על בשרנו את צינת הלילה.
גם אני ידעתי את מפת השמים.
גם אני ארחתי לחברת הכוכבים שהיכירוני
על אף השינויים שחלו בי."

"אני זוכר את המדבר
שם, מתחת לחפת השחק הריקה,
עמדתי נכון לכלולותי עם אבנים, שמשות, צמאון ואין אילן.
אהבתי חדרה אל ארץ הקללה.
פני המוארות באש המדורות השחירו בכבותן
ורק המחשבה כגחלילית פרחה ממני, בת חורין.

עברתי בדרכים שבהן כבדו המים מכבוד,
הלכתי מהופנט בין קניונים שבורים, שונאי אדם.
הצעתי משכבי ליד קברות הזמן."

"ושוב מים במשורה.
ואותו מעיין נסתר כמו סוד אישי,
הידוע לקרובים בלבד.
בסתר מדרגה, בגיא קלוי.
ושם כמה עצים לארוכת הצל.
וכה יקר הצל ההוא,
וכה נחשב,
אומד את ערכם של הדברים."

"שוב הדרכים נושאות דרומה –
הלאה למדבר.
שוב שיריונים נעים דרומה.
לילה כבר עבר.
חיל רגלים, הסתערה!
כך משלטים נמגרה.
שורת הפושטים, עברו כסער
הלאה למדבר!
שחר אדמון עולה מנגד,
רוח ערבה.
לא נעזבך עוד, ארץ נגב,
ארץ רחבה."

"בסה"כ ניתן לאמור כי אכן אלו דברים חובקי עולם.
כי מה קרה בסה"כ?
גבעה נפרדה, עוף כנף נעלם.
מעיין נובע נוקז עמוק אל צינור.
פסולת ואשפה מילאו ואדי, באר ובור.
חורש שבין כה וכה חי בקושי – היה למאכלת עיזים.
בסה"כ לא מי יודע מה… לא צריך להגזים.
אפשר לחיות בארץ הלבושה בטון ומלט.
אפשר לחיות גם כך עם ענני העשן בשמי התכלת,
ליד הנחל הנושא עם המוות ציפור ודג.
אפשר לחיות גם כך בלי לפצוח בקולות נוראיים.
והשאלה היא רק…
האם אלה חיים?
השאלה היא רק…
האם אתה נהנה בארץ בה אתה חי?"

"עד עלות השחר
אנו חוצים את המישור הגבעי. מימין נראה המכתש הגדול. אנו קרבים ובאים למעלה עקרבים. בראש השיירה, מחלקת ג'יפים שהגיעו לפנינו לנווה המדבר, ובאו לקראתנו להנחותנו אל הארץ היעודה. המשכנו אחריהם במעלה ההר הטרשי, עד כי נעצרנו. פתאום התגלה לפנינו המראה. זה היה אחד המראות התופסים את האדם ומעלים אותו לגבהי אין-חקר של יפעה וגדלות. הנוף – מנופי ארץ חלומות ואגדה. הרי מואב, ואדי פוקרה, הוא ההר. מרחב הפרא והפאר. עמדנו בראש ההר מחרישים.
אובדי-מילים."

Comments

2 תגובות על “פיסול מדברי על שפת מכתש רמון”

  1. תמונת פרופיל של בצלאל גוטר
    בצלאל גוטר

    אילנה השילוב של התמונות והשירים של חיים גורי מאד מאד יפה. גם התמונות לחוד וגם השירים לבדם יפים והשילוב על אחת כמה וכמה.
    אשמח לדבר אתך על סובב מונט בלאן.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה בצלאל. שמחה שאהבת.
      אשלח לך את הטלפון שלי למייל ונדבר. בשמחה.
      מתישהו בהמשך אכתוב כמה פוסטים עך הטרק שעשיתי הקייץ בסובב מון בלאן