יומן אמנות: "בריאה" מתוך ה"זון" הפרטי והאישי ביותר

בפוסט שפרסמתי לפני חודש "אתגר חדש, דרך יצירה חדשה" תארתי את האתגר שלקחתי על עצמי, ליצור במקביל בארבעה יומנים שונים.
כתבתי אז שיצירה אינטואיטיבית דומה לשוטטות אינטואיטיבית בחוץ, תחת כיפת השמיים. יוצאים לדרך, מתחילים ללכת, צעד ועוד צעד, ובכל רגע נגלים מראות, משהו תופס את תשומת הלב, מעורר זיכרון ישן או מחשבה או תחושה גופנית. יוצאים בלי לדעת כ"כ לאן, היעד עצמו פחות משנה, פשוט הולכים. ואז קורים דברים מעניינים, מסקרנים, מפתיעים, מלמדים.
ככה גם בתהליך יצירה. יוצאים לדרך, מתחילים ליצור, לגעת בחומרים, ללקט תמונות, דימויים, משפטים או מילים שמתחברים לטקסטים, משהו תופס את תשומת הלב, מחברים דימוי לדימוי ונוצר משהו שלא היה קיים קודם, משהו שמעורר זיכרון ישן או מחשבה חדשה. נכנסים לזון. וכשאני נכנסת ל-"זון" המיוחד הזה, קורים דברים נפלאים ומרפאים.

כשלקחתי את היומן האדום לידיים והתחלתי למלא עמוד אחר עמוד בקולאג'ים, מניחה דימויים, מדביקה, משרטטת צורות ומילים, לא ידעתי מראש שהיצירה תיקח אותי למשעולים ששייכים לזמן עבר, שהיד תישלח בצורה טיבעית לאלבום התמונות הפרטי שלי ותשלוף מתוכו תמונות שלי מגילאים שונים. תמונות שאח"כ אשבץ בתוך הכפולות, ודרך העיסוק בתמונות אעבור תהליך מרתק של פוטותרפיה.

לא ידעתי שזה מה שיקרה, שככה יראה היומן כשאסיים אותו תוך פחות מחודש.
אי הידיעה הזו הוא דבר מבורך, בכל מה שקשור ליצירה ושוטטות אינטואיטיבית. דווקא הוא זה שמזמן הפתעות, שמאפשר לדברים לא צפויים לקרות, להזדמנויות לגעת במקומות עמוקים בתוך תוכי. מקומות שלרוב מושתקים, והינה קיבלו אפשרות לביטוי, לריפוי.

זה מה שכתבתי אז בהקשר לכללי העבודה ביומן האדום.

"היומן האדום – יומן לקולאג'ים + מנדלות (מתבקש בעמודים השחורים)
חומרים: בנק הדימויים, מספריים, דבק, טושים, מילים, ביטויים.
יכול להשמין ולטפוח עד פי שניים מגודלו ההתחלתי.
לצלם. לשתף."

לא ידעתי אז אם אתפזר על יצירה בכמה יומנים בו זמנית או שאעדיף להתמקד ביומן אחד, מתחילתו ועד סופו ורק אז לעבור ליומן הבא. וזה אכן מה שקרה.
בחודש האחרון מאז שיצרתי את הקולאג' בעמוד הפותח את היומן ועד אתמול בערב כשיצרתי את הקולאג' בעמוד הסוגר את היומן – לא ניגשתי כלל ליומנים האחרים שהיו מונחים בערימה על השולחן.
הכללים שניסחתי תחמו מרחב פעולה שמצד אחד יש בו "חוקים" שמגבילים ומצד שני יש בו חופש גדול מאוד.
כתבתי בין השאר: לצלם, לשתף.

אכן צילמתי, במידה שהתאימה לי, לא תמיד תיעדתי את תהליך ההכנה, לפעמים רק בסוף הכפולה. כשחציתי את אמצע היומן עצרתי לצילום/דיפדוף ולהתבוננות במה שעשיתי עד כה. שיתפתי מחשבות ותחושות בפוסט הזה, "דבק זה דבר מלכלך". שם קצת מצחיק לקרוא לפוסט שעוסק באמנות הקולאג'. שם שמפנה את תשומת הלב לחומר שמחבר, זה שבזכותו נוצר הקולאג'. כי אילולא הדבק, הדימויים המונחים זה ליד זה, זה על גבי זה, היו מתעופפים ומתפזרים לכל עבר. הדבק משאיר אותם במקומם החדש.

בשיתוף הפעם אני נמנעת בכוונה מלגעת בנושאים בהם עוסקים הקולאג'ים. מי שעוסק בתרפיה באמנות או בפוטותרפיה יכול לקרוא בהם דברים שאני לא בטוחה שהייתי מעיזה לנסח במילים רהוטות. השפה של האמנות מאפשרת להגיד כל דבר, לעשות שימוש בכל תמונה שאבחר, כולל תמונה שלי כתינוקת, כילדה קטנה, כאישה צעירה וכאישה הסוגרת יובל שנים בפלנטה.

וזה המסר העיקרי שאני רוצה להעביר בפוסט הזה לקוראי. לאו דווקא להתעכב על התכנים שמעסיקים אותי, אלא להראות את כוחו ויופיו של הכלי. כלי האמנות, היצירה, הבריאה של עולמות צבעוניים ודימויוניים.

לפני זמן מה הנחיתי סדנאות יצירה שעסקו ביומן וליוויתי תהליכי עומק דרך יצירה ביומן הויזואלי. גם שם הייתי לגמרי ב-"זון" שלי. המשוב שקיבלתי שיקף לי עד כמה היומן מיטב עם כל מי שמסכים להתמסר ליצירה. לכל אחד השפה הצורנית שלו, היא דומה מאוד לכתב היד שהוא ייחודי לכל אדם ואדם. כנ"ל בעבודה ביומן. אין יפה או לא, נכון או לא, מדוייק או לא. הכל יפה, הכל נכון, הכל מגוייק ותואם למידותי ולמצב רוחי, כפי שאני כרגע.

אני מאוד אוהבת את היומן האדום שקיבל בסופו של דבר את הכותרת" בריאה". יומן מאוד משמעותי עבורי, אבל נדמה לי שאני אומרת את אותו הדבר כמעט על כל יומן שאני מסיימת.

בפוסט שלפניכם, במקום להציג את כל או רוב הכפולות המצולמות, אני מציגה שלושה סירטונים קצרים, כשפס הקול הוא אותו רחש שנשמע כשמדפדפים בדפים.

מוזמנים לעצור רגע, להתבונן, להתרשם, ובעיקר לקחת השראה עבור יצירה משלכם.

בסרטון הראשון אני מדפדפת בתאום של היומן האדום, היומן הריק. ככה נראים הדפים הצבעוניים ביומן אחרי שנכרך.
בסרטון השני חציתי את קו האמצע, ואני מדפדפת בין הכפולות הגמורות לדפים הריקים. סוג של תמונת מצב באמצע היצירה.
בסרטון השלישי אני פותחת את הסרט הקושר בין הכריכה הקדמית לאחורית ואז היומן מקבל נפח מכל ההדבקות והדפים שנוספו.
דיפדתי ביומן הגמור במהירות של 1.25, כדי לזרז את הקצב, לחסרי הסבלנות שבינינו.

יהיה מעניין להסריט ביום מן הימים את התאום של היומן האדום כשיהיה מלא כל טוב.
כרגע אני לוקחת פסק זמן קצר מההדבקות והקולאג'ים, אבל לפני כן, משלחת לחלל הוירטואלי את הפוסט על היומן "בריאה" עם הסירטונים שלפניכם. אם תרצו לשתף אותי במחשבות, רעיונות ומה שעלה בכם בעקבות הצפייה, אשמח מאוד.

יומן ריק

יומן בתהליך עבודה

יומן גמור