יומן מסע – חציית האלפים הטרנסילבנים – חלק א'

בתוך האנדרלמוסיה אליה נקלענו בקייץ 2014 החיים ממשיכים, והמועד של טיול שתוכנן חודשים לפני כן הלך והתקרב עד שהיגע הזמן להתייצב בנתב"ג ולהמריא.
כל כך רציתי להגיע לאתר סקי שבקייץ משנה פניו והופך ליעד לטרקים. זו היתה הסיבה שהניעה אותי להירשם לטיול מאורגן אל הרכס המרכזי של הקרפטים הרומנים.
היינו קבוצה קטנה של 14 איש + שני מדריכים, האחד ישראלי והשני מקומי עם כלב ההצלה שלו ובמשך שבעה ימים הלכנו במקומות יפים להפליא בתוך נופים ציוריים, טבע שכ"כ שונה משלנו ויפה לא פחות. בין היתר באתר סקי, כמו שרציתי.
קיץ 2014 בו פרץ "צוק איתן" היה קייץ קשה. מראות המלחמה קילקלו גם את ההתרגשות שלפני הטיול וגם את החדווה בה אני נוהגת לשתף אחרי שחוזרת הביתה מטיול מהנה. הרגיש ממש לא נעים לחזור ארצה אחרי שבוע של טיול באיזורים מקסימים, שקטים, פסטורלים ולספר כמה כייף היה, כשבארץ משתוללת מלחמה.
גם בעת השהות ברומניה היה קשה להתנתק מהחדשות על מה שמתחולל בארץ והיה עוד יותר קשה לחזור לשגרה אחרי אותו שבוע.
זה ברור ומובן שגם בעיתות מלחמה הנפש זקוקה לפאוזות ואחרי החזרה ארצה הכנתי אלבום תמונות אליו צרפתי "יומן מסע" שסיכם את המקומות בהם טיילנו ושלחתי לחברי הקבוצה. הטקסט מאותו יומן משמש בסיס לשני הפוסטים בסדרת "יומן מסע" על הקרפטים ברומניה, בתוספת התמונות שצילמתי בדרכים.

אתם מוזמנים להתרווח בכיסא, רצוי בחדר הממוזג, ולצאת איתי למסע כורסה בהרי הקרפטים המרכזיים של רומניה היפה והמזמינה.

לקריאת הפרק הבא לחצו כאן: יומן מסע – חציית האלפים הטרנסילבנים – חלק שני 

בשנים האחרונות מתעוררת רומניה ומאירה פניה למטייל המערבי ופורסת בפניו מגוון אזורי טיול.
יצאנו לטרק החוצה את הרכס המרכזי של הקרפטים, הקרוי גם האלפים הטרנסילבנים בשל נופיו, ייחודו ודמיונו לרכסים הגבוהים במרכז אירופה וכל זה בלב רומניה הציורית. המסע שילב הליכה רגלית באזורים מתונים, כפרים מיושבים בדלילות וגם אזורי טבע פראיים גבוהים של האלפים הטרנסילבנים (הקרפטים).

הרי הקרפטים עוברים בשבע מדינות במרכז אירופה: אוסטריה, צ'כיה, סלובקיה, פולין, הונגריה, אוקראינה ורומניה ומהווה אטרקציה תיירותית בכל המדינות בהן הם נמצאיפ. הקרפטים גובלים בדרום מערב בהרי האלפים ובדרום מזרח בהרי הבלקנים. הפסגה הגבוהה ביותר בשרשרת הרי הקרפטים נמצאת בסלובקיה (Gerlachovsky) ומגיעה לרום של 2,655 מטר, ברומניה הרי הקרפטים נמצאים בצפון המדינה בגבול עם מולדבה, אוקרינה וסלובקיה. להרי הקרפטים צורה של סהר, כמו השעה 9.

זה היה טיול של נופים, אנשים, אוכל ובעיקר הרבה מאוד חוויות.

יום ראשון

בשעה מוקדמת מאוד לפנות בוקר – נחיתה בשדה התעופה של בוקרשט, פגישה עם המדריך הרומני והכלב ונסיעה בחושך לאיזור סינייה. עצירה לקפה בתחנת דלק, שיחת היכרות. סיבוב קצר לחילוץ עצמות באזוקה ליד פלג מים. מחכים לסופר שייפתח בשבע וחצי לקניית מוצרי מזון ואז מאלתרים ארוחת בוקר קלה בחנייה של הסופר. משם נסענו אל סינייה ולאחריה ביקרנו בארמון פלש.

סינייה (Sinaia) היא עיירת נופש וסקי מהפופולאריות ברומניה הנמצאת בקרפטים הדרומיים, מדרום לבראשוב (Brasov), ונחשבת לאחת ממרכזי התיירות הפופולאריים במדינה. שם העיר ניתן לה על שום שבבסיס המנזר ממוקמת אבן מהר סיני. בחורף האזור נחשב לאתר הסקי הטוב והפופולארי ברומניה ומהווה נקודת משיכה לכל אוהבי הסקי באירופה. בקיץ האזור הופך לאתר טיולים ובילויים מועדף עם שפע של מסלולי טיולי מיום ועד ימים ספורים. השבילים מסומנים ומשולטים היטב כך שההליכה נוחה.

בחורף העיירה מלאה בנופשים העוסקים בספורט הסקי ובקיץ תיירות נופש וטיולים, באזור מסלולי טיול רבים ומגוונים טיולים בני מספר שעות ועד למספר ימים עם לינה בבקתות או אוהלים.
השבילים מסומנים בצבעים כחול, ירוק, אדום וצהוב, הסימון כמו אצלנו, יש שבילים המסומנים בסימון כלל אירופאי עיגול לבן ובמרכזו אדום. ניתן לתכנן טיולים משולבים, רכבל ורגל, עולים ברכבל, מטיילים במסלולים  מסומנים באזור הרכס ויורדים ברכבל אחר. הרכבל אינו עולה ישירות לפסגה, העלייה בשלבים, תחילה לגובה של 1,400 מטר מכאן עולה רכבל נוסף לגובה של כ-2,000 מטר.

טירת פלש (Castelul Peles) היא ארמון מרשים ומעניין מימי הביניים הצופה על העיירה סינייה ועל הרי הקרפטים. הטירה שופעת צריחים ומגדלים והאגדה אומרת שהאחים גרים התגוררו בטירה זו. בחצר הטירה ישנו גן מטופח, ניתן לבקר גם בארמונות ליד הטירה ולחזות בעושר השליטים ובתצפית מרשימה לעמק פרחובה. השביל מאזור החנייה ליד המנזר עובר לאורך הנחל בשדרת עצים ולאורכו דוכנים רבים לממכר מזכרות. המבט הראשון על הטירה מרשים ביותר. הטירה נבנתה בשנים 1873- 1914 ושימשה כארמונו של קרל הוהנזולרן הראשון הנחשב למייסד רומניה. הארמון מפואר וכולל למעלה ממאה חדרים המעוצבים בסגנונות מיוחדים.
הארמון משמש היום כמוזיאון והסיור הוא אך ורק במסגרת סיור מאורגן. זו טירה הראשונה מבין הטירות באירופה שחוברה לחשמל, ליד הטירה הוקם מכון הידרואלקטרי שמספק חשמל לטירה עד היום.

בגבהים הללו עברנו את קו הייעור וגדלים כאן אורנים נמוכים או "זוחלים". זו הפעם הראשונה שאני רואה את העצים הננסיים הללו, בטרקים הבאים באירופה, בטטרה, בסובב מונבלאן וגם בדולומיטים אני אראה אותם ברגע שמטפסים מעל קו הייעור.

לאחר הביקור בטירה טיפסנו אל ההרים עם המיניבוס שעבר בנסיעה את קו הייעור והוריד אותנו ליד הרכבל התחתון בגובה 1400 מ'. עלינו ברכבל לגובה של כ-2000 מטר ועם הירידה מהרכבל התחלנו בהליכה לארוך קו רכס הבוצ'גי.

בוצ'צי (Bucegi) – רכס הרים צמוד לברשוב בו הנמצאים בקרפטים הדרומיים, רכסי הבוצ'צי (Bucegi) מהווים שמורת טבע, פארק לאומי בוצ'צי. בשטח הפארק מסלולי הליכה מגוונים וברמות קושי משתנות. בחורף האזור הופך לאתרי סקי מגוונים, החל מהאביב ועד עונת השלגים חלק מהרכבלים משמשים את המטיילים בשטחי הפארק.

מגיעים לבאבלה (Babele) – מקום מיוחד עם אבן חול שהתעצבה בצורות שונות, כמובן שמצטלמים ליד צורות הסלע היפות הללו ולאחר מכן מתחילים לרדת במורד שמצופו כולו דשא ירוק עד למלון בפשטרה

היינו ארבעה עשר מטיילים, מדריך ישראלי (אסף), מדריך רומני (יון) והכלב האנרגטי שלו שעבר הסמכה ויש לו רישיון לשמש ככלב הצלה.
זה בדיוק מה שחלמתי עליו – להגיע להרים שבחורף משמשים כאתר סקי ובקייץ כאתר לטיולים רגליים, טיולים כאלו הם מה שאני קוראת "תבלינים", מוסיפים טעם לחיים

יום שני

את היום השני לטיול פתחנו בביקור במנזר של פשטרה ובמערה מן התקופה הביזנטית, במנזר חיים 15-20 נזירים. משמעות השם Peshtra הוא מערה – סלע גיר אשר במפגש עם מים עובר תהליך המסה וככה נוצרת מערה. המנזר בפשטרה קרוי ע"ש המערה.

לאחר מכן הליכה נינוחה לאורך נחל יפה עד לפאדינה עם שלטי אזהרה מדובים התלויים על העצים.

אני מוציאה את הכוס מן התיק ושותה מים מן הנחל, מסוג הדברים שאפשריים רק במקומות מרוחקים של טבע נקי, לא נגוע.

מכאן התחיל טיפוס ארוך מאוד. לא קשה במיוחד, אבל בגלל שמדובר בטיפוס ולי כאמור יש "בעיות" נשימה בטיפוס, אני משתרכת לאיטי בסוף הקבוצה, עוצרת עצירות "הסדרת נשימה"/צילום נוף. מתמהמהת כדי ללגום כמה שיותר מהמראות היפים הללו שמרחיבים את הלב.

בדרך, תוך כדי עליה אנחנו מגיעים לחוות כבשים, מקום מאוד אותנטי. מפגש עם עדר חזירים ורועי צאן שעסוקים בהכנת גבינות ושמחים להצטלם איתנו. הביקור בחווה היה מרתק ואני מביאה משם סדרת תמונות בתוספת להסבר שקיבלנו על הכנת הגבינה.

תהליך הכנת הגבינה מתחיל בהרתחה של חלב פרה בסירים גדולים, הקצף נאסף בחיתול שסוחטים ממנו את המים ע"י הנחת משקולת או אבן כבדה. ככה נוצרת החמאה. החלב עובר תהליך חביצה, הנוזלים ניגרים ומתקשים. חלק מן הגבינות נארזות בקופסאות עשויות קליפות עץ – "ברנזה דה-בורדוף" – גבינה המערבבת חלב כבשים ופרות.
קנינו מהרועים גליל גבינה באריזת עץ וגם טעמנו ממנה. בהתחלה היתה לנו טעימה, אבל אחרי כמה וכמה ארוחות די מאסנו בה ואת השאריות מסרנו לרועה צאן שפגשנו בדרך.

המשכנו בטיפוס עד ההגעה אל סטרונגה (Strunga) מעבר הרים בצורת U בגובה של 1950 מטר בו נפתח בפנינו הנוף של פיאטרה קאריולי ותצפית על עמק בראן. השמיים המעוננים בישרו על גשם שקרב ובא.

עצרנו לארוחת צהריים באוכף, מזינים את הגוף ואת הנפש במראות ובנוף הפרוש. לאחר מכן התחלו בירידה מטה ביער בכיוון כללי מערבה עד מויצ'ה דה-סוס. הירידה היתה דרך היער בגשם ובבוץ. זו פעם ראשונה שאני מטיילת ביער "אמיתי", כולי התלהבות, מצלמת אינספור פריימים של העצים, חלקם אני רואה בפעם הראשונה בחיי, כמו עץ האשור.

במקום הזה (בתמונה שלפניכם) המדריך הרומני מסב את תשומת לבנו לאירוע של ההתרסקות של המסוק הישראלי שאירע בספטמבר 2010. ההתרסקות קרתה בגלל הערפל ששרר במקום והחילוץ היה קשה בגלל תוואי השטח. בתאונה נספו 6 טייסים ישראלים ורומני אחד. יון השתתף בחילוץ וסיפר עד כמה היה קשה להגיע לאיזור התאונה.

בסוף המסלול היגענו אל העיירה מויצ'ה דה-סוס ושם העברנו את הלילה, במלון מעוטר פולחצים ופרוות דובים תלויות לקישוט על קירות חדר האוכל.

יום שלישי

הבוקר החל בנסיעה קצרה עם המיניבוס בעמק בראן לכיוון פונדטה,  ומשם התחלנו במסלול הליכה מקסים שהתחיל ביער עם עצי אשור וכשיצאנו ממנו המשכנו ללכת דרך כפרים ומקומות יישוב, באיזור שבין הבוצ'אגי לבין פיאטרה קאריולי (עמק בראן).
מזג האוויר האיר לנו פנים, זימן לנו שמיים כחולים ושמש נעימה שהנעימה את ההליכה בתוך הנופים הפסטורלים, שחלקם נראים כמו גלויות נוף כפרי.

בכפרים יש פנסיונים ובתי הארחה לרוב, בעיקר עבור תיירות פנים.

צעדנו בנוף כפרי של גבעות עגולות וירוקות וצפינו באיסוף החציר לקונוסים. בקיץ התושבים כפריים עסוקים באיסוף ערימות של שחת לצורה של קונוס שקצת מוגבה מהאדמה. בחורף השכבה החיצונית קופאת והחציר שמתחתיה נותר יבש ומשמש מזון לבהמות (סוסים, פרות, עזים, כבשים וחזירים). בקיץ העדרים עולים לרעות בגבהים והמשפחות עסוקות באגירת חציר לחורף. גללי הפרות נאספים במיכלים בחצר ומשמשים לדישון האדמה.

בשירנה ביקרנו במוזיאון לאמנויות מקומיות ואח"כ עלינו אל קו הרכס, הפסקת קפה אל מול הנוף, ליד הסוסים המלחכים עשב. פסטורליה בהתגלמותה. את ארוחת הצהרים אכלנו מאוחר יותר ליד בית נטוש בנוף לא פחות מדהים.

מול המעוק של זרנטש הצטלמנו צילום קבוצתי

ומשם המשכנו בטיפוס עד לפנסיון המשפחתי במאגורה שמשקיף על רקע רכס הפייטרה קראיולוי. זהו רכס משונן באורך של 25 ק"מ, כששיא הגובה הוא 2237 מטר.
זהו למשל הנוף שנשקף מחלון החדר שלי. ת ע נ ו ג…

יום רביעי

מהמלון ירדנו בבוקר לכיוון המעוק של זרנשט (נקרא כך על שום הסמיכות שלו לעיר Zarnesti) צפינו בקימוטים של הסלע ולאחר שיצאנו מהמעוק החלה העלייה ביער.

קניון Prapastiiile Zarivestilor – הדרך בקניון טובה ונוחה להליכה. בשולי הדרך יער וככל שמתקדמים הקניון נעשה צר, קירות ישרים וגבוהים מאוד. המעוק הינו אזור המסה קרסטית, ישנם כמה הסברים להיווצרותו: האחד מדבר על שבר בכניסה למעוק ושבר ביציאה ממנו שגרם לגוש לעלות כלפי מעלה, או הסבר נוסף שמעלה השערה על נחלים תת קרקעיים שגרמו לכל הרכס לעלות כלפי מעלה. בהמשך הקניון מתרחב ובצדדיו מצוקים אנכיים עליהם תקועות יתדות, אזור המצוקים משמש כקיר טיפוס. בדרך כלל בתחתית המצוק מצויינתן דרגת הקושי.

לאורך הדרך שפע פריחה בשלל צבעים. לאחר כקילומטר וחצי יוצא המסלול מהקניון ומטפס ביער אל עבר קבנה קורמטורה.

ביער עברנו חוויה מטלטלת כשאחת הבנות הלכה לאיבוד ולאחר מכן נמצאה בשלום. חלק מהבנים בקבוצה ירדו למטה לחפש והיתר נותרו ביער לחכות. בזמן הזה הסתובבתי ברדיוס המצומצם וצילמתי עצים. היער הקסים אותי. כזו מאסה של עצים ובכזה גובה. מצד אחד מאוד מרשים, מצד שני מלחיץ מאוד לללכת לאיבוד. סוף טוב – הכל טוב, הבחורה נמצאה בביקתה בהמשך הדרך. וכשנמצאה האבדה המשכנו כולנו לטפס ביער, נהנים מהנוף שנפתח ביציאה מהיער.

בסופו של טיפוס היגענו לקבנה קורמטורה שם אכלנו ארוחת צהריים. זו בקתה עם תנאי לינה בסיסיים מאוד. בחצר רבצו שני סאן ברנרדים ענקיים, עצלים, שכבו בלי להניד עפעף, כלבים מרשימים שמתאים להם לחיות בכאלו איזורים קרירים.

מקבנה קורמטורה עולה שביל שמטפס אל אוכף עם נוף הצופה לכיוון טרנסילבניה. ויתרנו על העלייה לאוכף בגלל אילוצי זמן ומזג אוויר ובמקומה ירדנו חזרה למאגורה דרך היער. הגשם לא נחלש והפך את הירידה אל העמק למאתגרת. כמובן שהחלקתי בבוץ ואחד ממקלות ההליכה שלי התעקם. ירד גם ברד, בחודש יולי שמאוד הפתיע אותנו ונראה לנו תמוה.

זהו הנוף מחלון החדר במלון, כשהגשם פסק והשמיים התבהרו. אפשר לראות את הסטרונגה (מעבר ההרים בצורת U) בו הלכנו ביום השני לטיול

מסיימים יום עמוס חוויות בארוחת ערב מעולה ושינה טובה לצבור כוחות להמשך ההרפתקאות.

לקריאת הפרק הבא לחצו כאן: יומן מסע – חציית האלפים הטרנסילבניים – חלק שני