יומן מסע – חציית האלפים הטרנסילבנים – חלק ב'

הפרק הראשון ליומן מסע זה הוקדש לתיאור הימים הראשונים בטרק. בפרק זה אתאר את המשך קורותי בטרק החוצה את הרכס המרכזי של הקרפטים ברומניה, אליו יצאתי בקייץ 2014.
בטיול זה גיליתי שהפורמט של טיול מאורגן איננו נורא כ"כ. היינו 14 איש בקבוצה, מכל קצוות הארץ, תמהיל של אנשים שביומיום לא מתערבב, אבל במסגרת הטיול נוצר חיבור מאוד נחמד. היתה אווירה טובה והיה נחמד מאוד לטייל במסגרת קבוצתית. נוח מאוד שמישהו אחר מטפל בכל עינייני הלוגיסטיקה של הטיול וכאשר המזוודות משונעות ממלון למלון. כל מה שצריך לעשות זה פשוט להופיע לטיול, לקום בבוקר ולצאת לטייל עם תרמיל יום קל משקל…
בקייצים שלאחר מכן יצאתי לטיולי הליכה עצמאיים באירופה, כאשר האירגון נעשה באופן עצמאי, ואחרי שטעמתי מהחווייה של טרק עצמאי, כשהכל תלוי אך ורק בנו, מעט החברים המשתתפים בטיול, לא בטוחה שארצה להירשם שוב לטיול מאורגן, אלא אם מדובר בטיול ליעד יוצא דופן. בטיול עצמאי האחריות מוטלת על כל המשתתפים בטיול, במיוחד על מי שלוקח חלק פעיל בתיכנון, אך מצד שני יש גמישות גדולה לתכנן את מסלול הטיול לפי הרצונות שלנו ואיננו תלויים באיש.

לקריאת הפרק הקודם לחצו כאן: יומן מסע – חציית האלפים הטרנסילבניים – חלק ראשון 

יום חמישי

לאחר ארבעה ימים של טיול באיזור הבוצ'גי נסענו לכיוון טרנסילבניה, אל המעוק של רשנוב.

בדרך צופים מבעד לחלונות המיניבוס בבתים סקסונים. סגנון הבנייה אחר, חומות עם שערים עגולים שמאפשרים מעבר לעגלות, הגנה מפני פלישות של עמים מרוסיה לאירופה בשלב הראשון ובשלב השני שימשו כהגנה מפני האימפריה העות'מנית. רומניה כמעט שלא נכבשה ע"י מדינות זרות למעט עשר שנים בזמן שלטונו של הסולטן הגדול.

זהו מסלול הליכה של 4-5 שעות ביער עם עצים בני מאה שנים (עצי אשור, לבנה ואשוחים) עד המעוק של רשנוב. כאשר עץ מגיע לגיל 100-120 שנים הוא נעשה חולה ומתמוטט. בדרך ראינו עקבות טריות של דב, וערימת קקי טרי של דב. הדובים מסתובבים ביערות ומגיחים מדי פעם אל הכפרים על מנת לחטט בזבל ולמצוא שם מיני מאכל. יון הסביר לנו איך לנהוג במקרה של היתקלות עם דב: לא לצעוק ולא להיכנס לפאניקה, לא להישיר מבט, להשפיל מבט ולאט לאט לסגת לאחור, להרים את הידיים למעלה, עם המקלות כדי להפחיד אותו. לדב אין עיניין לתקוף אדם סתם, אלא אם האדם מהווה איום על הגורים, או נוהג כלפי הדב בתוקפנות. בכל מקרה אם הדובים ישמעו קבוצה גדולה של אנשים הם יברחו ויתרחקו ממנה, ככה שרק לאדם שהולך לבד יש סיכוי להיתקל בדב.

שלטי אזהרה מדובים

שיהיה בריא הכלב הזה, הליוס… בתפיסה שלו הקבוצה היא העדר שעליו הוא אחראי והוא צריך לשמור עליו. בגלל שיון הלך במאסף ולא פעם נוצרו פערים גדולים בין האחרונים לראש הקבוצה, הכלב הלך הלוך-חזור-הלוך-חזור כשהוא נובח כמו להאיץ ביון ללכת קרוב יותר לקבוצה. היה מעניין להסתכל על שניהם, הכלב והבעלים שלו, על התקשורת ביניהם.

מצאנו פינת חמד לארוחת צהריים.

עם סיום המסלול נסענו לעיר פגראש, עצרנו בסופר לקניות ולאחר מכן בשוק. גלידה בטעם אקמולי משודרגת עם פירות יער

סיימנו את היום בנסיעה מייגעת למלון שנמצא בחוות הדגים אלבוטה – חווה לגידול דגי פורל + מתחם של צימרים. מלון גדול מאוד בו שהו גם קבוצות גדולות של ילדים רומנים בקייטנות אנגלית

יום שישי

בשישי בבוקר נסענו אל מעבר ההרים הקרוי "טרנספגראש"  דרך שחוצה את רכס הפגראש. זהו אינו מעבר טבעי, במשך 4.5 שנים סללו את הכביש הזה, 1970-4, באמצעות 6 מיליון טון חומרי נפץ. הכביש מתפתל בנוף טרשי לאורך פיתולים רבים עד שעולה למעלה, עד המעבר עצמו בגובה של 2200 מ'. הדרך נסללה או מתוך צורך צבאי או בגלל שיגעון גדלות של רודן שמעוניין להפגין כמה כוח יש לו. היום זוהי דרך תיירותית, משמשת כאטרקציה לטיולי אופנוענים.
למי שמעוניין לחצות את הקרפטים בדרך מהירה יותר יש דרך חלופית שעוברת בתוואי של נהר האולט – נהר שמנקז את טרנסילבניה.

רכס פגראש (Fagaras) בעל הנוף דרמטי ומרשים ביותר נמצא בקרפטים הדרומיים מדרום לבראשוב וסיביו, רכס זה מהווה אטרקציה מיוחדת לחובבי הטבע, חובבי הטרקים יכולים לטייל ברכס זה ימים שלמים ולא לחזור על אותן דרכים, סביב הרכס יש עשרות אגמים ומסלולי טיולים רגליים מסומנים.

המולדובאנו היא הפסגה הגבוהה ביותר ברכס הרי פגראש במרכז רומניה כאשר הרי הפגראש הם רכס ההרים במרכז הרי הקרפטים. הקרפטים הם רכס ההרים הגדול במרכז אירופה וגובלים בהרי האלפים בדרום מערב ובבלקן בדרום מזרח. הפסגה הגבוהה ביותר של הרי הקרפטים נמצאת בסלובקיה (2,655 מטרים) אבל יחודו של המולדבאנו הוא שלמרגלותיו חוצה מעבר ההרים שנחשב לכביש הגבוה באירופה. שמה של הפסגה מגיע בזכות חבל הארץ הנמצא צפונית לה – מולדובה. ברכס הפגראש, נמצא מעבר ההרים (Transfagras) המתנשא לגובה של 2,200 מטר, ומעליו משקיף הרכס הגבוה ברומניה המתרומם לרום של 2535 מטר.

ירדנו מהמיניבוס בצד השני של המעבר, בוולאכיה, בשיא הגובה של 2200 מ' ומשם הלכנו לאורך קו הרכס בגובה בנוף שעוצב ע"י קרחונים כשהמגמה היא ירידה של כ-800 מטר (פעמיים מעלה צרוייה), עד הצד השני של הטרנספגראש שם חיכה לנו המיניבוס.

באיזור זה מצוי הנוף הכי פראי ואגרסיבי ברומניה, הלכנו ברוחות חזקות מאוד, תוואי של ירידות, עליות.
סלעים מצופי חזזיות. צורות מעניינות בסלע, עם טקסטורה של חזזיות/פטריות

גם בכזה נוף אלפיני בתנאי מזג אוויר לא פשוטים צומחים פרחים

ביום הזה של הטיול, בתוואי שהלכנו בו, שבילים צרים ברוחות חזקות, עודף המרץ של הכלב הליוס, כשהוא הולך הלוך-חזור ונכנס בין הרגליים ובין המקלות, שיגע אותי… עזבתי את המאסף ונצמדתי למדריך בראש הקבוצה.

אוכלים ארוחת צהריים בשטח ולאחריה הליכה מאתגרת במורנה – עמק שנוצר ע"י קרחון.

הפסגות הגבוהות של הפגראש

במשך חודשי הקייץ העדרים עם הכבשים שאינן נותנות חלב עולים אל ההרים הגבוהים למרעה. למי מגיעה זכות קדימה? להולכים על שתיים או על ארבע? אנחנו מגלים אדיבות ומחכים עד שאחרון הכבשים בעדר יעבור ורק אז ממשיכים בדרכנו.

מכאן מתחילה ירידה ארוכה מאוד, תלולה למדי, הפרש גבהים שמשתווה למעלה צרוייה כפול 2….

ואז בבת אחת נפתחו ארובות השמיים וניתך עלינו גשם שוטף שלא פסק לרגע. הירידה ארכה לפחות שעתיים עד שהגענו אל המיניבוס רטובים מכף רגל עד ראש. המעיל גשם שלי שהוא למעשה מעיל רוח לא עזר בכלום. נרטבתי כולי, וכדי לעודד את רוחי אסף מנסה לשחק ב"בואי נחשוב מה יכול להיות יותר גרוע מלטייל בגשם?"
בוא נגיד אם אתה צריך לעשות פיפי בגשם השוטף. יותר גרוע אם יש לך שלשול. ומה אם יש לך משקפיים והכובע שאמור להגן על המשקפיים נרטב כולו, בעצם הכל רטוב, ואין במה לנגב את עדשות המשקפיים… איך בדיוק אפשר לראות לאן הולכים בבוץ הזה? כמובן שנפלתי ולמזלי התיק בלם את הנפילה.
לפחות לא היה כ"כ קר. אז נרטבנו… לא נורא… בלאו הכי מחר חוזרים הביתה.אח"כ במלון באלבוטה ניסיתי לייבש מה שאפשר, למעט מהנעליים שנרטבו כהוגן.
תם היום השישי לטרק-טיול, ולמרות הגשם, היה אחד הימים היפים בטיול.

יום שבת

בשבת נסענו שוב בערפל על הטרנספגראש עד אגם בולה (Balea Lac). ליד המעבר ישנו אגם קרחוני הקפוא בחורף. זהו אגם של קרחון (Morena Lake) – הקרחון גולש, ננעץ באדמה וכשהוא נמס נוצרת סוללה של אגם. הטמפרטורה בחוץ היתה 9 מעלות. קרררר….

על האגם נמצאת בקתת הקיץ של ניקולאה צ'אושסקו, למרות שהוא לא ישן בה אף לא לילה אחד, היום הבקתה הפכה למלון ולידה מלונות נוספים ומסעדות, דוכני אוכל ומזכרות. כשהיגענו האגם היה אפוף ערפל שלשמחתנו התפוגג מעט כעבור זמן מה.

המעבר עצמו הוא מנהרה באורך ק"מ החוצה את הרכס. עם המעבר במנהרה הכביש יורד בתלילות די גדולה, ניתן לעצור בצד הכביש ולתצפת לעמק ולכפרים וכן לצפות במפלי מים שזורמים מתוך ההרים.

הכביש ממשיך עד לאגם וידררו (Vidraru) ועובר על הסכר עצמו. האגם גדול המשתרע לאורך של 12 ק"מ ועומק של כ-150 מטר. כאן נבנה הסכר הגדול ב-1960, כ-166 מטר גובהו ומפעל הידרואלקטריק המספק כ 275 קילוואט לשעה. זהו הסכר השלישי בגודלו באירופה והחמישי בגודלו בעולם.

מן האגם נסענו למסעדה, לארוחת צהריים אחרונה לטיול זה, הרמת כוסית ושיחת סיכום טיול, שלכולנו נצרב כחווייה טובה ומהנה. משם נסיעה ארוכה במישורים החמים והמשמימים של רומניה, במיניבוס נטול המזגן, עד בוקרשט, ובלילה טיסה חזרה הביתה.

אם לאסף, המדריך הישראלי, היה ביש מזל בנחיתה בבוקרשט כשדווקא התיק שלו לא הגיע, מה יגידו חצי מנוסעי הטיסה שגילו מאוחר בלילה שהם מחכים לשווא למטען שנשאר ברומניה… לא היה לנו מזל עם המזוודות, הן הגיעו לישראל למחרת, ורק בשני בערב יכולתי לפתוח את המזוודה ולאוורר את הנעליים הרטובות והמסריחות… יום לאחר מכן הודיעה טארום על ביטול הטיסות לישראל, ככה שהספקנו לחזור בזמן, הישר לקלחת הרותחת…

כאן תם ונשלם הטיול ברומניה. מקווה שלשעה קלה נהניתם מהנופים והמקומות היפים שיש לרומניה להציע לתייר.

לקריאה נוספת

מוזמנים לקרוא ולקבל מידע ורעיונות לטיולים ברומניה בבלוגים הבאים:

– טיול בקרפטים: זן ואומנות ההנאה מהטיול – מתוך הבלוג "אפיקים מטיילים"
– קסמי הקרפטים: חופשת קיץ משפחתית ברומניה – מתוך הבלוג "מטיילים בכיפה"
– סופ"ש ארוך בבוקרשט: מה עשיתי ברומניה ארבעה ימים – מתוך הבלוג "מסוף כרמלית"
– כפר רומני – רשמים מביקור – מתוך הבלוג של דנה לב
– מסלול טיול משפחתי ברומניה – מתוך הבלוג Check In