צידה לדרך: אהבה עצמית

בט"ז באב לפני שנתיים, למחרת "חג האהבה" הנחיתי מפגש נשי בשם "ליל ירח מלא".
בתאריך זה הירח מלא וזורח קרוב לשעת שקיעת השמש. בחרתי אז להקדיש את הערב לאהבה עצמית, להביא לתשומת לב המשתתפות את חשיבות הריפוי של המקומות הנמוכים בתוכנו. לזהות אותם. לראות אותם. לקבל את עצמנו כפי שאנו, עם הצללים והחלקים החשוכים שבנו, ובו-זמנית, להציף את עצמנו בבוסט של אהבה עצמית.

"לאהוב את עצמי" זהו אולי המסר החשוב שתנועת "הצמיחה וההתפתחות האישית" העולמית מדגישה את חשיבותו.
מסר פשוט, ומשום מה הוא המסר שהכי קשה לנו ליישם.

למה כל כך קשה לנו לאהוב ולקבל את עצמנו כפי שאנחנו?

כי ברירת המחדל האוטומטית שלנו היא להטיל ספק, בעצמנו, ביכולות שלנו, בזה שמגיע לנו.
אנו "מתוכנתים" מילדות לביקורת עצמית ולחוסר הערכה עצמית, מסרים סמוים וגלויים שקיבלנו בילדותנו, מהורים, אחים גגנות ומורים, שחזרו עליהם שוב ושוב, עצבו את התודעה שלנו, כך, שעם השנים התפתחו לדימוי עצמי נמוך, והפכו אותנו לבעלי ביטחון עצמי נמוך, וגרמו לנו לשפוט ולבקר את עצמנו.

זה קורה בדרך כלל על ידי דיבור פנימי שלילי שלנו אל עצמנו, שהוא כל כך אוטומטי,  עד שהוא הפך לבלתי מודע. משהו קטן משתבש – ומיד אנו מוציאים את הנבוט ו"נותנים לעצמנו בראש". זה אחד המכשולים הכי קשים שאנו שמים לעצמנו בחיים.

בפוסט לפניכם חמישה קטעי קריאה ולצידם תרגילי כתיבה שאתם מוזמנים לקחת כצידה לדרך לכבוד חג האהבה והחיים עצמם.
הטקסט כתוב בלשון נקבה ותופס לכל אדם באשר הוא אדם שאוהב ומקבל את עצמו כפי שהוא.

פרסום למפגש המיוחד וההנה שהתקיים ביער בליל יריח מלא לפני שני קייצים
התמונות בפוסט לקוחות מאותו מפגש

(1) "האם באמת תאהבי אותי, האם יש מה לאהוב בי"

ככה שר אביתר בנאי בשיר "תמיד אחרי הגשם". על אף השירה היפה והמלודיה המלנכולית משהו צרם לי המרגע הראשון שהקשבתי למילים הללו ולו יכולתי הייתי שואלת אותו – למה? – למה אתה שואל "האם יש משהו לאהוב בי?"
זו שאלה שאין מי שלא שואל את עצמו.
זו שאלה מקטינה, מכווצת, שמה אותי במקום מתנצל, מצטדק, מתחנן לפירור קטנטן של אהבה, מבטל את עצמי, כאילו אומר, תעזבו, אין מה לאהוב בי, אם אפילו אני לא מוצא מה לאהוב ולא אוהב את עצמי, אז איך אתם.
האם נעים לחיות ככה? הרי גם ככה לא מובן מאליו שנקבל אהבה מהסובבים אותנו, אבל שאני אמנע אותה גם מעצמי? ולמה? כאן נדרש היפוך מחשבה.
האם יש מה לאהוב בי?
ברור שכן. יש ה-מ-ו-ן מה לאהוב בי. אני עולם ומלואו. אני יצירה של הבריאה. אני מהות של טוב.
"האם באמת תאהבי אותי?" זו שאלה שכל אחד צריך לשאול קודם כל את עצמו
רצוי שהתשובה תהיה כן! ברור!
אני, כמו שאני באמת, טובה וראוייה ואהובה. קודם כל בעיני עצמי.

הזמנה לכתיבה:

האם את מסכימה לתשובה שאני מציעה "כן! ברור!"?
כתבי רשימה של עשרה דברים או יותר של "מה יש לאהוב בי"

(2) משהו על אהבה עצמית / צ'ארלי צאפלין

את השיר הזה קרא צ'ארלי צ'אפלין ביום הולדתו ה-70, בתאריך 16.4.59 ולא בכדי הפך לקטע מפורסם שמרבים לצטט באינספור הזדמנויות

"כאשר אהבתי את עצמי באמת
הבנתי שתמיד בכל הזדמנות אני הייתי במקום הנכון,
בשעה הנכונה ובדקה הנכונה
ואז יכולתי להרפות.
היום אני יודע שיש לזה שם: "הערכה עצמית".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
יכולתי להבחין שהיגון והסבל הרגשי שלי,
הם רק אזהרות שאני הולך נגד האמת הפנימית שלי.
היום אני יודע שקוראים לזה : "אותנטיות".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
הפסקתי להשתוקק לחיים אחרים
והתחלתי לראות את כל המתרחש כתרומה לצמיחתי.
היום אני יודע שזה נקרא: "בגרות".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
התחלתי להבין כמה מעליב זה ללחוץ על מישהו
לעשות את מה שאני מבקש,
למרות שידעתי שזה לא הזמן או שאותו אדם עדיין לא מוכן,
אפילו כאשר האדם הזה הוא אני.
היום אני יודע שלזה קוראים: "כבוד".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
התחלתי להשתחרר מכל מה שאיננו בריא עבורי:
מאכלים, אנשים, מצבים, כל דבר שמשך אותי למטה.
בהתחלה לבי קרא לזה – "גישה אגואיסטית".
היום אני יודע שזה: "אהבה עצמית".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
חדלתי להתייסר על הזמן החופשי,
הפסקתי לעשות תכנונים גרנדיוזיים,
ממש נטשתי את ה"מגה" פרויקט של עתידי.
היום אני עושה את מה שאני רואה לנכון, מה שאני אוהב, בקצב שלי,
היום אני יודע שקוראים לזה: "פשטות".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
הפסקתי לרצות להיות תמיד צודק
וכך טעיתי הרבה פחות.
היום גיליתי שלזה קוראים: "צניעות".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
סירבתי להמשיך לחיות בעבר ולדאוג כל הזמן למה שיהיה בעתיד.
עכשיו אני חי את הרגע הזה,
כי כאן מתרחש הכול.
היום אני חי כל יום ויום
ולזה אני קורא: "שלמות".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
הבחנתי שהחשיבה שלי יכולה לאמלל אותי ולאכזב אותי מאד,
אבל כאשר אני מגייס אותה לשירות לבי,
היא פוגשת פרטנר חשוב ואמיתי
ולזה קוראים "לדעת לחיות".

לא חייבים לפחד מהעימות המתקרב
ביני לבין עצמי או ביני לבין האחרים.
אפילו הכוכבים מתנגשים ביניהם
ואז נולדים עולמות חדשים."

הזמנה לכתיבה:

התחילי לכתוב כתיבה חופשית עם המשפט "כאשר אהבתי את עצמי באמת"…
מה מתאפשר לך כאשר את אוהבת את עצמך באמת-באמת-באמת

מה יקרה, איך תרגישי, איך זה יחווה בגוף, איזו צורה זה יקבל בחיים שלך.

כתבי כל מה שמגיע, משפט, שיר, מילה, דימוי.

(3) אם באהבה / שולי מיטלברג-השלי

"אם ב׳אהבה׳ הכוונה
לתת מהזמן שלך
מההקשבה,
מהאכפתיות,
לעשות יחד
דברים שאוהבים,
להפתיע מידי פעם
באיזו הודעה, חיבוק או מתנה,
לתמוך בטוב וברע
ולאפשר לאדם להיות מי שהוא באמת,
ואם כולנו עושים זאת
באופן מודע
עבור אהובי ליבנו,
מדוע אין זה
מובן מאליו
לעשות זאת
עבור
עצמי?"

הזמנה לכתיבה:

חשבי על הדברים המשמעותיים ביותר שאת עושה בלב חפץ עבור אנשים אחרים שאת אוהבת ורשמי את העיקריים שבהם
חשבי על הדברים שעשית בעבר ושאת עושה בהווה עבור עצמך ורשמי את החשובים שבהם
האם יש פער בין מה שאת עושה ומוכנה לעשות למען אהובי לבך לבין מה שאת עושה ומוכנה לעשות עבור עצמך?
האם יש דברים שתעשי בלב שלם עבור האחרים ותוותרי כשזה נוגע אלייך?
על מה לא תסכימי לוותר?

(4) מתוך פוסט שפורסם בפייסבוק לכבוד יום האהבה ע"י אישה בשם ויולט

"אני מסתכלת בבואתךְ, מבטיחה לָךְ, מבטיחה לאהוב אותךְ כמו שלא אהבו מעולם,
לאהוב את השריטות והפצעים
לשלוח לָךְ את קרני השמש עם ראייתךְ המשתבשת
לזרוע ולשתול בתלמי הקמטים
חלומות ותקוות, להשקות אותם בזרזיפי אהבה ושמחה
בי נשבעת, לקבלךְ כמו שהינךְ, ללטפך כל איבר ופינה בגופךְ
מבטיחה לך, נשבעת לפרוש את כפות ידיי להניחך בתוכן
לערסלךְ, לעטפךְ
מבטיחה לָךְ, לקבל אותךְ עם השנים המצטברות
לנער את האבק מעליהן, למרק ולצחצח אוצרות ומתנות
מבטיחה לָךְ. נשבעתי ביום האהבה הזה
מהיום ואילך את תהיי הראשונה לאוהבך
הבטחתי לך ויולט, הבטחתי לאוהבךְ!
לכי לך, תתקשטי, ענדי את תכשיטייךְ, תעלי סומק על לחייךְ
יום האהבה הפעם לכבודךְ"

הזמנה לכתיבה:

חפשי באלבום התמונות תמונה ישנה שלך.
התבונני בה, התסכלי לעצמך הצעירה בעיניים וכתבי:
מה היא מבקשת ממך? מה היא רוצה שתבטיחי לה? איזו אהבה היא רוצה ממך?
דברי עם הדמות הצעירה, מי שהיית פעם, לפני שנים,  דרך כתיבה או ציור.

(5) אני אוהבת את חיי – אמירות חיוביות

שימי לב לדיבור הפנימי השלילי שֶׁלָּךְ
קחי כמה רגעים לתת לכל מחשבה שלילית, ביקורת עצמית, או ספק שרוצים לעלות – להגיע.
אל תהדפי אותם. זהי אותם.

וכעת עצרי.

נישמי עמוק, שימי יד על הלב והתחברי לחלק הטוב והנפלא שבך.

אימרי לעצמך בכל דרך אפשרית: "אני אוהבת את עצמי ומקבלת את עצמי"
חיזרי על האמירה הזו באופן יזום כמה שיותר פעמים. מומלץ לעשות זאת על הבוקר כשאת פוקחת עיניים, ולנשוף אותה החוצה שניה לפני שאת נרדמת.

אולי תרצי לשים לך תזכורת בטלפון, כמה פעמים יום, לעצור, להניח יד על הלב, לנשום נשימה מודעת לבטן, להזכיר לעצמך בקול שוב ושוב:

אני אוהבת את חיי
אני אוהבת את עצמי בדיוק כפי שאני
אני מקבלת את עצמי כפי שאני
אני מאפשרת לעצמי להיות מי שאני

 ההצהרות החיוביות הללו הן הבסיס לכל התפתחות אישית או שינוי חיובי שנרצה לייצר בחיינו. לכן חשוב לחזק את היסודות, לחזק את האהבה העצמית בתוכי.

הזמנה לכתיבה/ליצירה:

חזקי את שריר האהבה העצמית שלך ע"י כתיבת היגדים חיוביים במילים שלך.
אפשר לכתוב אותם על אבן.
אבן שאח"כ תניחי במקום נגיש לך, על שידת הלילה שלך, ליד צג המחשב, בתיק, בכיס.
אבן שתשמש גם כמזכרת מהזמן שאת מקדישה לעצמך, הזמן שאת מעניקה לעצמך, מתמסרת לאהבה לעצמך.