"לשתף את תחושת הכיף שנאצרה בי"

בפוסט הקודם על ההכנות לטיול ("לפני הטיול") דיברתי על ההכנות לקראת היציאה לדרך. והינה חלפו הימים, הגיע מועד הטיסה, התייצבנו בזמן בנתב"ג, המראנו ונחתנו בשלום ואנחנו ביעד, מטיילים ונהנים. כעת אנו חווים את השלב השני בטיול – והוא "להיות שם".
כמעט כולנו מטיילים ורובנו הגדול אוהב ונהנה מאוד לשתף חברים ומשפחה בחוויות מן הטיול. אנחנו מסתובבים עם הטלפונים הניידים, מצלמים איתם, וכיוון שהטכנולוגיה כ"כ זמינה בכל מקום כמעט, אין שום קושי טכני להתחבר לרשתות החברתיות ולדווח בזמן אמת.
מעניין לעצור לרגע ולרדת לעומק השאלה "למה?" למה אנחנו רוצים לשתף אחרים בחוויות שלנו מהטיול? עד כמה השיתוף חשוב לנו? מה אנחנו מוצאים בשיתוף על טיולים של אחרים?
בפוסט הזה אני רוצה לדבר קצת על השיתוף.

בעקבות דיון שהתפתח באחד הפוסטים ב"קבוצת העבודה של הטיולוגים" בפייסבוק בה אני חברה, סיקרן אותי לערוך סקר קצר. לשם כך ניסחתי 5 שאלות והפצתי אותן בכמה קבוצות טיולים בפייסבוק, "טיולים בראש טוב" וב-"פורום טיולים וידיעת הארץ".

אלו השאלות ששאלתי:

~ האם אתם נוהגים לשתף אחרים בחוויות שלכם תוך כדי טיול?
~ האם אתם שולחים תמונות/סרטונים/מעלים סטטוסים בדקות פנויות במהלך היום, כשאתם בעיצומה של פעילות/נסיעה/הליכה או שמחכים לסוף היום/סוף הטיול?
~ למה אתם רוצים לשתף אחרים בחוויות שלכם מהטיול?
~ האם תשתפו בכל החוויות?
~ במה לא תשתפו אחרים?

התקבל מגוון תשובות, כי כל אדם הוא עולם אחר, עם מוטיבציה משלו. ועדיין מקריאת כל התשובות מתקבל הרושם שכולם משתפים, כל אחד במינון שנכון לו ובעיתוי שהוא מוצא לנכון. מעטים אמרו שאינם משתפים כלל.

אני מוצאת את השיתוף כדבר מאוד טבעי לנו, מאוד חיובי כי הוא מגיע מהמקום בו אדם חווה חווייה טובה ומעוניין להעביר את ה-"טוב" הזה הלאה. בין אם זה בצילום, בהמלצה, בכתיבה של סטטוס קצר או פוסט בבלוג.

אתחיל עם התשובה שלי
הרצון לשתף אחרים בחוויות שלי מהדרכים בא בעיקר מתוך הפליאה הגדולה שאני חשה אל מול הטבע ורצון גדול ולא מוסבר להעביר את זה הלאה. בין אם בתמונה או במילים.
לא תמיד אני "מדווחת" בזמן אמת. לפעמים אני פשוט רוצה להתמסר לחוויית הטיול, להיות כל כולי בכאן ועכשיו, בלי להתחבר לטלפון, לוויי-פיי, לנסח במילים, לשלוח, לצפות לתגובות. השהות בטבע מאפשרת לי את ההתנתקות הזו מהטכנולוגיה, לפעמים גם מאנשים. זו בפירוש חווייה של התנקות. ואז אחרי שחזרתי הביתה, אחרי החזרה לשגרה, אם אני כותבת ומתעדת את החווייה אשתף בה אחרים, כדי להציע את נקודת המבט שלי.
לפעמים דווקא כן מתחשק לכתוב תוך כדי תנועה ולקבל פידבקים והמלצות. השיתוף מאפשר זרימה דו כיוונית של מידע אינפורמטיבי מועיל. גם מעביר דרישת שלום, "היי, אני כאן וחושבת עליכם". ומי שנשאר בבית יכול לראות היכן אני.
כשאני חושבת על השאלה "למה", התשובה עבורי היא בעיקר כדי להעביר הלאה את יופיו של העולם.

שיבצתי בפוסט זה תמונות שצילמתי בקייץ 2016 בטיול של כשבועיים באיטליה, תמונות שצולמו במסלול אליו יצאנו ביום הרביעי לטיול, אל חמשת המגדלים המפורסמים הידועים בשם Cinque Torri. ידעתי אז שהמסלול בו הלכנו נושק או חופף בחלקו לתוואי של (AV1 (Alta Via1, הטרק של הקייץ הנוכחי. ביום שני הקרוב אגיע לשם שנית, הפעם כחלק ממסע ארוך יותר, טרק שנמתח לאורך כ-130 ק"מ.

מראש החלטתי שהפעם אשתף בצימצום, אם בכלל. מזמן הסרתי את אפליקציית הפייסבוק ממכשיר הטלפון הנייד שלי, אם אשתמש בוואטסאפ זה יהיה על מנת לשלוח ולקבל מסרים עינייניים. הפעם אני בוחרת לתעד את החוויות האישיות שלי Offline, ולשתף בחלקן רק אחרי החזרה ארצה.

הימים בהם אנו מנותקים מהאינטרנט הם כל כך מועטים וכל כך מבורכים. הפעם אני בוחרת להישאר מנותקת ככל שיתאפשר לי ולהתמסר לחוויות שהדרך תזמן לי.

ואלו תגובות הגולשים שקיבלתי לשאלות הללו:

~ אם תשאלו את דור ה-y אז פייסבוק זה לזקנים מתלהבים. הצעירים נמצאים באינסטגרם – וגם שם הם מעלים תמונה או שתיים, או בסטורי. זהו גבול הטעם הטוב אליבא ד'הצעירים. באשר לי – אין מצב שלא אהיה מחוברת. אני משתמשת באפליקציות טיולים שונות ושימושיות, צורכת אינטרנט, פייסבוק, אינסטגרם ווטסאפ, אני צריכה להיות בקשר עם הלקוחות שלי (זה מה יש – אין ניתוק מוחלט). מעלה תמונות בודדות לפייס תוך כדי – אבל רק של משהו מיוחד מאוד. כמו שאני לא רוצה לראות בפעם המיליון תמונות של חברים על רקע האייפל/לונדון איי/ או בקו פי פי/ובודפשט – כך לא אעשה לחבריי מה ששנוא עליי. כדי לכתוב בבלוג – זקוקה למרחק. לחשוב, לעבד, לעכל, להיות מדויקת. הבלוג הוא חשיפה ושיתוף הרבה יותר גדולים מפייסבוק. בבלוג אני מביאה את עצמי, מגישה את עצמי לשיפוט הקהל, וכן, צריך לזה גם אומץ.

~ אני משתפת רק משפחה בתמונה או שתיים. מנסה להתנתק מהפייסבוק ומהוואטסאפ. לכל היותר מצלמת את עצמי בוידיאו ושולחת לבן שלי. שאר החוויות יסופרו בבית ועכשיו גם בבלוג.

~ אני משתפת רק בפייסבוק (הפרטי ובדף העסקי) אבל במידה. את השיתוף הרציני אני עושה דרך הפוסט בבלוג.

~ אני מטייל הרבה לבד וחשוב לי לחלוק את החוויות עם משפחה וחברים קרובים תוך כדי טיול. מצד שני גם הניתוק חשוב, לכן אני מנותק רוב הזמן ומשתף במינון ובזמן שנוח לי.

~ מעבר לשיתוף עם האנשים הקרובים לי ביותר, אני לרוב מעלה לפייסבוק האישי סטטוס מצולם אחד או שניים תוך כדי טיול. הכתיבה בבלוג אצלי מתרחשת רק בארץ, אחרי שהחוויות עובדו בראש (והתמונות עובדו במחשב).

~ אצלי הבלוג נולד מהרצון לשתף. כיום אני משתפת מעט מאוד, (אם בכלל ) תוך כדי טיול, וכותבת מסודר בלוג כשחוזרת. אם אני מטיילת לבד אני מעלה בווטסאפ של המשפחה הגרעינית, שידעו שאני בחיים.

~ אני מעדיפה להיות מנותקת מהעולם כשאני מטיילת. אני לא רוכשת סים, ולא אכפת לי אם יש וייפיי או לא. כבר קרה פעם או פעמיים שעצרתי איש ברחוב או נעזרתי בלשכת התיירים בשביל הזמנה של מונית או עזרה אחרת הקשורה לטלפון. (חלק מ)הדור הצעיר שלי דורש ויי-פיי לפחות בחלק מהיום.

~ למרות שיש בלוגים הנכתבים תוך כדי תנועה ואני גרופית שלהם, אני מעדיפה לקחת מרחק, לעכל את הטיול שלי ורק אז לכתוב בבלוג.

~ תוך כדי טיול אני משתפת בווטסאפ או בפייסבוק בדברים מסויימים שיעניינו חברים ספציפים. מעבר לזה עם שתיים שלוש חברות טובות אני שומרת על קשר קבוע תוך כדי טיול ואז אני שמחה לשתף אותן במה שעובר עלי, כמו שהן משתפות אותי בזמן טיול שלהן כי ככה אנחנו.
בבלוג אני משתפת בכמעט הכל. אבל!!!!לאחרונה הייתי בטיול שהתחיל טוב אבל הסתיים פחות טוב מכל מיני סיבות, ולראשונה מזה שנים, הדיווח על הטיול נקטע באמצע.

~ אני משתפת רק בערב מהמלון או בדירה. זה הסכם שיש לנו בטיולים המשפחתיים או הזוגיים ואני מיישמת אותו גם כאשר אני מטיילת עם חברה. כיום אני משתפת בפייסבוק רק לצרכי הבלוג, בכדי לתת טעימה קטנה ממה שהולך להיות בפוסט ומשתדלת לא כל יום, כדי לא להלאות ולהציף. בדרכ שמה כמה תמונות וטקסט משעשע, לא כותבת את סיכום היום. לפני שהיה לי בלוג לא היה לי סמרטפון אז לא יכולתי לשתף…באינסטגרם משתפת תמונה ביום, כי נהנית לפרסם תמונה של המקום בעודי שם. פה ושם שולחת תמונה או שתיים לקבוצות של חברות בוואטסאפ או במסנג'ר. השיתוף האמיתי מבחינתי הוא בפוסט עצמו (ואם נחה עלי הרוח אז גם בפורום של למטייל).

~ אנחנו שולחים וואטסאפ עם כמה תמונות וסיכום לקבוצה של המשפחה כל ערב במלון/דירה. אין לי פייסבוק בנייד ואנחנו לא סוחבים איתנו מחשב כך שאני לגמרי מנותקת. גם אין לי בכלל אינסטגרם. ווי-פיי יש לנו רק במלון/דירה אז גם הקשר עם העולם מוגבל לשעות מסויימות. לנו זה מתאים מאד להתנתק ככה. בבלוג אני כותבת אחרי החזרה.

~ אצלי זה היה תהליך , בהתחלה הייתי מעלה אחרי כל משהו מעניין שהייתי עושה במשך היום ואז עברתי לפעם ביום בפייסבוק, מאז שהבלוג עלה אני בדרך כלל באותו יום או יום למחרת אני מעלה פוסט עם תמונות בבלוג ומשתף בפייסבוק כאשר המטרה הינה לשתף מטיילים ולעודד משפחות ויחידים לצאת מהבית ולטייל.
ואשתף הכל גם דברים לא טובים כדי שאחרים לא יחזרו אחרי הטעות שלי אבל אציין שזאת דעתי האישית.
אשתדל לא לעשות שיימניג לעסקים כדי לא לפגוע בהם אבל אם לא אהיה מרוצה מאוד ארשום זאת.

~ מעבר לשליחת קצת תמונות בווצאפ בדרך כלל בסוף היום אני בטיול מתנתקת מהכל.

~ אנחנו משתפים תמונות וכך למעשה המשפחה יודעת היכן אנחנו, אבל כאשר נפגשים שוב בארץ, חולקים את כל החוויות המיוחדות שהן בסופו של דבר מה שהופך את הטיול למהנה כל כך. הרבה פעמים, לפחות עבורי, החוויה חשובה יותר מאיזה מבנה חשוב או שם של עיר.

~ כשאנחנו נמצאים החו"ל עם אינטרנט זמין, אנחנו משתפים חברים ומשפחה בווטסאפ בזמן אמת. לפייסבוק אני מעלה פוסטים רק בסוף יום, וגם לא בכל יום.

~ אנחנו משתפים כל ערב עם הקבוצה המשפחתית, לפייסבוק מעלים רק כשחוזרים. לא צריכים לפרסם שאנחנו לא בבית.

~ אני לעולם לא משתפת תמונות בזמן החופשה. בכלל, בדרך כלל ממעטת להשתמש באינטרנט (אף שתמיד יש לי סים או WIFI) ומעדיפה להקדיש את הזמן להתבוננות מסביב וגילויים חדשים. כשחוזרת, מעלה מקבץ קטן של תמונות ממחישות, ואם יש לי המלצות (משתדלת שלא יהיו כאלו שכבר נטחנו עד דק) משתפת, כדי שאלו שמכירים אותי ידעו שנהניתי, וגם כדי שיתעורר החשק אצלם ואצל האחרים. נדמה שזה הפך לחלק מהחיים שלנו בעידן הזה.

~ לרוב מעלה מיד כשמגיעה הביתה. יש ממש טקס כזה. להגיע הביתה ולהתיישב למיין ולהעלות את התמונות. זה גם זיכרון במקום "ציבורי" מבחינתי, אבל יש גם רצון ב"שוויץ" ושיתוף.

~ אני מתוך בחירה בלי וואטסאפ כי אז התקשורת הזו נדרשת ומצופה ממני. נכון שכולם אומרים 'את לא חייבת לענות שלא בא לך' 'את יכולה לברור את מה מה ולמי את שולחת דברים'. אבל לא כך הם פני הדברים כי אז (ואין מה לעשות זה טבע האדם והדברים חזקים ממנו) זורקים/ות נזרקות מילים והערות לאוויר החדר. לא מתאים לי. מודה. ניסיתי. ההשתעבדות הזו לדיווח הרגעי על כל צעד ושעל לא הולך לי בטוב. אל חשש ואל נואש, אני מטיילת נהנית הכי שיש. ולפני ואחרי אני משתפת את כל מי שאני יכולה ורוצה.

~ אני אוהבת לשתף תמיד בחוויות שלי ובדרך כלל עושה את זה בסוף היום ולא באותו רגע. ובכלל כשרואה דברים יפים רוצה שכולם יראו גם כן.

~ אני משתפת תכנים שונים בקבוצות שונות. למשפחה רגעים יותר אינטימיים שרק הם יבינו. בקבוצות מסוימות תכנים של השראה, מדי פעם המלצות. למה? השיתוף מקרב בין אנשים.

~ אם זה טיול ארוך מעלה תמונות בסוף כל יום, כדי לשתף את מי שנישאר בבית ומתעניין במה שאנחנו חווים. ובעיקר כדי שלי יהיו זכרונות שקופצים שנים אחר כך. זה מאוד נחמד.

~ אם זה טיול קצר מילה בסוף הטיול מקבץ תמונות שוב לזיכרון שלי.

~ בזמן טיול אני מנסה כמה שיותר להתנתק מהאינטרנט בכלל ומרשתות חברתיות בפרט. לפעמים שולחת כמה תמונות למשפחה הקרובה המצומצמת. בסיום הטיול אני פותחת אלבום תמונות בפייסבוק עבור כל המתעניינים במה ואיך היה. לאחר מכן אני שמחה לשתף בחוויות הן כהעלאת זכרון מתוק ובעיקר כעזרה לאחרים שמחפשים אינפורמציה רלוונטית.

~ שולחת תמונה שתיים בסוף היום למשפחה/חברים בוואטסאפ. לפעמים מעלה לפייסבוק תמונה מסכמת בסוף היום. בשאר הזמן אני מנותקת מהאינטרנט ומעדיפה ככה. כשאני חוזרת הביתה אני מעלה אלבום תמונות (בעיקר בגלל שאני מצלמת במצלמה את הרוב, ולא בפלאפון)

~ כדאי מאד להסתפק במשלוח תמונות בווטסאפ, ולא להעלות לפייסבוק שום מידע על כך שאתם לא בארץ…כשחוזרים, מעלים כמה תמונות, והמלצות.

~ במהלך הטיול אני לא מעלה חומרים לפייסבוק. שולחת כמה תמונות נבחרות בוואטצאפ המשפחתי. בערב במלון. כשחוזרת הביתה, יושבת לכתוב סיכום טיול מפורט, כולל התוכנית היומית שלנו, לינקים לאתרים, מידע, וכמובן תמונות, וכל זאת במטרה שהסיכום יהיה מעין מדריך למטיילים עתידיים ביעד. כיף להיזכר בכל החוויות שעברנו, ולעיתים קרובות רק אז אני מעכלת איזה הספק מעולה היה לנו.

~ נדיר שאשתף אחרים בחוויות תוך כדי טיול. אחד הדברים שאני אוהב בטיולים, זה הניתוק מהכל. נדיר מאד שאעלה תמונות תוך כדי טיול. עד לאחרונה, גם לא היה לי סמארטפון. נוהג לעלות בסוף היום או אפילו כמה ימים אחרי. למה אני רוצה לשתף אחרים בחוויות? שאלה קשה וטובה. אין לי תשובה ברורה. אולי אחת הסיבות היא שכמו כל חוויה טובה ומשמעותית, יש רצון לחלוק אותה עם אנשים. פעם הייתי משתף הרבה פחות מהיום, בעיקר בנושא קשיים בדרך.

~ לא נוהג לשתף אחרים בחוויות שלי תוך כדי טיול, בדר"כ מחכה לסוף הטיול. בדרך כלל טיול ארוך הוא חוויה שטומנת אחריה תובנות וריגושים, אז למה לא לשתף? אבל לא אשתף בכל החוויות, לסיטואציות לא נעימות לא אתן פומבי.

~ לא משתף אחרים בחוויות שלי תוך כדי טיול. מקסימום שולח אות חיים ומיקום כשאני מטייל לבד. גם לא שולח תמונות בסוף היום. אני משתף אחרים בחוויות שלי מהטיול כי העלאת החוויות על הכתב מהנה עבורי ומאפשרת להיזכר ולחוות מחדש את הטיול. בנוסף, לפעמים קיבלתי רעיונות והשראה מהפורום, אז זה רק הוגן לתרום בחזרה. לא אשתף מעשים שטותיים/טיפשיים במיוחד, כנראה אמנע מלשתף בפורום ציבורי. לא רוצה לתת לאף אחד רעיונות.

~ לא משתפת בחוויות תוך כדי טיול. ממעטת לצלם בנייד ולכן זקוקה למחשב הביתי כדי להוריד תמונות.מעדיפה לא לבזבז זמן טיול על וירטואליה. רוצה לשתף אחרים בחוויות מהטיול בעיקר כדי לחלוק ידע ויופי. לא אשתף בכל החוויות במיחד במה שחודר עמוק מדי לפרטיות שלי.

~ כעקרון לא משתף תוך כדי טיול, אם כי ייתכן שאשלח תמונה אחת או שתיים אם נתקלתי במשהו מאוד יפה. משתף בעיקר לאחר סוף הטיול. משתף את תחושת הכיף שנאצרה בי. אשתף רק במה שנראה לי רלוונטי ו"עובר מסך".

לכל קוראי, בין אם אתם משתפים תוך כדי טיול בחוויותיכם כדי שכולם יהנו מן הטוב אותו אתם חווים, או ממעטים לשתף ומספרים במשורה רק אחרי שובכם ארצה – מאחלת לכם עונת טיולים מהנה ומוצלחת.

אצלי הכל ארוז, מקווה לא שכחתי דבר, כולי התרגשות גדולה לקראת הטרק בהרים קרירים ורחוקים מכאן. כשאשוב אשמח לחלוק אתכם בבלוג רשמים מצולמים מן המסע.

היו שלום וקיץ נפלא שיהיה לכולנו!

Comments

תגובה אחת על “"לשתף את תחושת הכיף שנאצרה בי"”

  1. תמונת פרופיל של הופאק
    הופאק

    אני לא תמיד משתף אבל כשאני משתף זה מכמה סיבות.
    1. לעזור למטיילים אחרים. להכיר להם מסלולים חדשים ורעיונות שונים.
    2. לעודד מטיילים אחרים לשתף כדי שאני אוכל ללמוד מהם.
    3. לקבל תגובות ומידע נוסף על הטיול שלי.
    4. עיבוד לחוויית הטיול והארכה של החוויה. זאת גם אפשרות לעתיד להיזכר בטיול. אני קורא פוסטים או שרשורי עבר שלי מדי פעם ונהנה.

    למה אני לא משתף?
    1. לפעמים בטיול המחשבה על השיתוף מעסיקה אותי ומפריעה לי. הרגשת חובה לעצור ולצלם מקום חשוב כשאני בשטף ההליכה.
    2. הרגשה שאין לי שום דבר חדש להוסיף.
    3. עצלנות, עצלנות ועצלנות – בחירה של תמונות, עיבוד שלהן במקרה הצורך וכתיבה של טקסט (שמבנהו תלוי באתר הפרסום) לוקחת לפעמים כמה שעות ולא תמיד יש לי את הכוח או הזמן.

    אני כל פעם מעריך את המאמץ שאת עושה בפרסום פוסטים או שרשורים מושקעים.