רגע על חוף הים

ללכת ברגליים יחפות על חוף הים,
ללכת ולהיות בתשומת לב לכפות הרגליים,
לפעמים דורכות על חול רך, וזה נעים מאוד, לפעמים חול גס יותר, וזה עדיין נעים,
לפעמים שברי צדפים, לפעמים צדפים גדולים, וזה מכאיב, בכרית כף הרגל, בקשת, באצבעות, בין האצבעות,
לדרוך חזק ולהכניס את כל כף הרגל עמוק אל תוך החול המעורבב בצדפים,
זה מרגיש כמו לחיצות רפלקסולוגיות על כל הנקודות הרגישות,
וזה כואב ונעים בו זמנית,
בצעד הבא לחזור לדרוך על חול שהתקשה קצת בשמש ומתנגד לצעד הדריכה, כף הרגל לא שוקעת,
או להתקרב לקו המים ולהניח לכפות הרגליים לשקוע בחול, להירטב במי ים,
ושוב לפסוע על הצדפים, כואב-לא כואב,
בין לידה למוות חולפים חיי במהירות, אני מעניקה להם משמעות,
יוצרת את אושרי במו ידי, מעצבת את חיי במו ידי,
לבחור האם להשקיע את חיי בהתרפקות על זכרונות העבר, או בחלומות על עתיד טוב יותר,
להרגיש את כל החסימות נפתחות, את האנרגיה חולפת בי,
את הדם זורם מקצות האצבעות עד לקצות השיער המתנופף ברוח,
להרים את המבט אל קו האופק הכחול, להניע את יד ימין בתנועה סיבובית קדימה,
יד שמאל בתנועה סיבובית אחורה, קדימה-אחורה-למטה-למעלה-פנימה,
להיות אישה שמנסה לשמוח,
לגלות את יופיו של הרגע הזה, ואת האפשרות שלי להפוך כל רגע בחיי למיוחד


Posted

in

by