הבית המצוייר בשלומי: כוחה המהפנט של החזרתיות

שמעתי רבות על הבית המצוייר בשלומי, אותה דירת שיכון קטנה בה התגוררה עאפיה זכריה שבגיל 90 מילאה את כל קירות הבית בציורים. ראיתי תמונות שצולמו במקום ועד שלא היגעתי לשם לראות במו עיני, לא תארתי לעצמי עד כמה יש לצבע ולחזרתיות כוח מהפנט.

בהזדמנות מיוחדת שנקרתה בפני שבוע שעבר היגעתי לשלומי לביקור בבית המצוייר.
יש לא מעט חומר ברשת על הבית המצוייר. מספיק להקליד בשורת החיפוש בגוגל ולהגיע גם לפרטים הטכנים, כמו כתובת ומספר טלפון לתיאום ביקור (רחוב אלבז 151 שלומי, בימי חול פתוח עד השעה 15:00, דמי כניסה של 15 ש"ח).

שמחתי מאוד על ההזדמנות להיכנס לבית שמאז מותה של עפיה הפך למוזיאון שמשמר את האמנות העממית המיוחדת הזו, אחרי לכתה מן העולם בגיל 94.
אחרי מות בעלה, כשהיתה בת 91, במשך שנה וחצי ציירה על קירות הבית בלי שאף אחד יידע. אחרי שסיימה את חובותיה כאם וכרעייה, יכלה להתמסר לתשוקה שבערה בה כל השנים ופשוט לכסות את כל קירות הבית, החלונות, הדלתת והתקרה בדוגמאות מונוטניות.
פלטת הצבעים בה עשתה שימוש היא די מצומצמת: אדום, צהוב, ירוק ושחור. פה ושם כחול. צבע פשוט, אולי סופרקריל, מכחולים פשוטים  (מוצגים בצנצנת בחדר השינה). נושא הציור הוא דמות נשית, פנים של אישה שמצויירים בפשטות, בסגנון נאיבי, עיניים, פה מחייך עם שיניים גלויות. גם הפנים השטוחות והמחייכות הללו חוזרות על עצמן בכמה וורסיות וכולן מכוסות מכל הכיוונים בפאטרן שחוזר על עצמו.
כמו דוגמא שלטאפט, קווים, נקודות, כוכבים, פסים פסים באותם צבעים. שוב ושוב ושוב.

אני מתבוננת מקרוב בקווים. היא עבדה ביד חופשית ללא שימוש בשבלונות או סרגל. כלומר יש סדר ואירגון שבא לידי ביטוי בצורות שחוזרות על עצמן, אבל אין הקפדה פרפקציוניסטית על כל הפרטים ועל הדיוק, שכל קו יהיה ישר.
לו רק קיר אחד היה צבוע ככה הבית לא היה הופך לכזה מקום אטרקטיבי שמושך אליו מבקרים סקרנים.
רק בגלל שהצבע חדר לכל פינה ופינה, כולל המקלחת והשירותים, המחסן, איזור הכיור במטבח – הוא הפך למשהו אחר, משהו שמייצג את ה"דיבוק" שאחז ביד האוחזת במכחול והניע אותה לכסות כל סנטימטר ריק.

אובססיה? יצירת אמנות? אמנות עממית? אמנות פולחנית שעיקרה להאדיר ולסגוד לדמות מסויימת?
אין לדעת.

בסרט הקצר שמוקרן בטלוויזה וצולם לפני מותה, צוות צילום מגיע בעקבות שמועה לצלם אותה בביתה בשלומי שבצפון הרחוק.
רואים את עאפיה כשהא מאפרת את עיניה, צובעת את הגבות בצורה של קשת, דומה לדמויות המצויירות על הקרטונים.
"מלכה", היא אומרת. כלומר, עאפיה היא המלכה? והיא מציירת את הארמון שלה?
אין לדעת.

לא מתיימרת לנתח או להבין עד הסוף. שכל אחד יבין מה שהוא מבין ושיקח מהביקור בבית את מה ש"מדבר" אליו.
אותי בעיקר הרשימו החזרתיות והצבעוניות, קיבלתי דוגמא חייה לכוחו של הצבע, לכוחה של האמנות, להשפעה שלה גם על מי שיוצר וגם על הצופים בה.

יצאתי מפתח הדלת עם שלל נאה של תמונות, שמחה להביא כאן מבחר מהצילומים שצילמתי, כדי לתת למי שעדיין לא ביקר בבית את התחושה של איך נראה הבית המצויר.

מבחוץ

וכעת מבפנים

הביקור הזכיר לי אמנית קנדית שנחשפתי לעבודתה דרך הסרט "מודי" (Maudie) . מוד לואיס, אחת מהאמניות העממיות הידועות של קנדה, חיה בין השנים 1903–1970. עבודותיה והבית המשוחזר בו גרה מוצגים בגלריה לאמנות של נובה סקוטיה. בגיל צעיר היא לקתה בדלקת מפרקים שיגרונית שהחריפה עם השנים. כאשר אזלו לה המשטחים עליהם ציירה נושאים מהטבע, עברה לצייר על קירות הבית ומילאה אותם בציורים.
דומה ולא דומה.
לקריאה נוספת – פוסט שכתבתי בעקבות הצפייה בסרט "מודי"

Comments

2 תגובות על “הבית המצוייר בשלומי: כוחה המהפנט של החזרתיות”

  1. תמונת פרופיל של רות ברין
    רות ברין

    הי אילנה, למרות שמוכר , מרתק ביותר לראות את האמנות העממית פרי ידיה הברוכות של עפיה זכריה ז"ל.
    תודה לך על הכתבה והשיתוף בצילומים.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה רבה רות על התגובה, עבורי זו היתה פעם ראשונה להיות בחלל הבית ולצפות מקרוב בציורים מעשה ידיה.