המסע במקטעים

הכתוב משקף בעיקר את החוויות האישיות שלי מ-43 ימי מסע על השביל החל מתחילת ספטמבר 2017 עד לאמצע מאי 2018

הרשימות שלהלן מובאות על פי סדר ההליכה הכרונולוגי, לאו דווקא לפי סדר ההליכה המקובל מצפון לדרום או מדרום לצפון
בחירת סדר המקטעים וכיוון ההליכה, התבצעו בעיקר לפי שיקולי מרחק, מזג אוויר ועונות השנה. התחלתי במקטעים שהיו במרחק נסיעה מהבית, לאורך החוף, ולאט-לאט ככל שמזג האוויר התקרר הדרמתי למדבר, ובין לבין דילגתי למרכז, הרי ירושלים, עמק האלה, השלמתי את כל הרצף של מישור החוף, מקטע אחד בכרמל. כמו פאזל שצירפתי חלק לחלק עד שמתקבלת תמונה מלאה יותר ויותר. ועדיין נותר כל הקטע הצפוני, מדן עד יגור שימתין בסבלנות לשנה הבאה.
בשנה האחרונה השביל תפס מקום גדול מאוד בחיי, לכן אני מקדישה לו את הדף הזה אליו אספתי את המילים והתיאורים שכתבתי תוך כדי תנועה.
"זו כתיבה מאוד אישית ואינטימית שדורשת מהקוראים סבלנות. מי שקורא מרוויח. אני הרווחתי" כותבת לי גולשת, וזה ככה. מוזמנים לקרוא ולקחת חלק בחוויית השביל שלי.

היום הראשון על השביל, על חוף הים, בין חדרה לנתניה

1.9.17, נקודת התחלה בתחנת הרכבת חדרה מערב וסיום בחוף ארגמן בנתניה, 18 ק"מ, טיול בדד 
היום הפותח את המסע החצי-שנתי שלי על שביל ישראל, יום בגוון כחול עמוק של מים טורקיזים וכובע שמש ורוד. היום הראשון על השביל, לאורך קו החוף, בין חדרה לנתניה, הפרק הפותח במסע בן אלף קילומטרים מדן עד אילת.

להמשך הקריאה….

על שביל ישראל מהבית שגרתי בו בירושלים

22.9.17, נקודת התחלה בקרית מנחם וסיום ביציאה מהסטף, X ק"מ בחצי יום הליכה, טיול בדד
בגלל ״נסיבות משפחתיות״ נאלצתי לשנות תוכניות ובמקום להגיע אל קצהו הצפוני ביותר של השביל ומשם להתחיל לצעוד היגעתי לירושלים לארבעה ימים. מתוכם יום אחד, או לפחות חצי יום אני לוקחת לעצמי, למען שפיות הנפש. לא מזמן שינו את תוואי השביל באיזור ירושלים, הסיטו אותו משביל המעיינות לכיוון עין כרם וכיום הוא עובר בשכונה שפאתי העיר, קרית מנחם.
בהמתנה לטרמפ שיאסוף אותי מן הדרך מעתיקה ציטוט מהשלט: ״התלהבתי לרעיון השבילים הארציים המצויים בארה״ב ובאירופה ויהיה זה אתגר נאה בשבילי להקדיש את השנים לפני הגיעי לגבורות לשתול את הרעיון הזה גם בישראל״. – אברהם תמיר, עיתונאי וטייל. הוגה שביל ישראל, הטמיע את ההכרה וההוקרה לנופי ארצנו דרך צעדה בשבילים.

להמשך הקריאה

על השביל בדרך העולה לירושלים, מלטרון לעמק האלה

4-7.10.17, שלושה וחצי ימים בהרי ירושלים מלטרון עד לנתיב הל"ה בעמק האלה, X ק"מ בשלושה וחצי ימים, עם גבי ודוד
בחג הראשון של סוכות יצאתי עם חברה לארבעה ימים על השביל, באווירת החג בו עולים לרגל לירושלים בחרתי במקטעים שבין לטרון לעמק האלה. דרך שנעים ללכת בה גם בימים אלו של סוף הקייץ, כשכל הארץ צהובה מרוב יובש וכמהה כל כך לגשם שינקה את האוויר המאובק. קטעים אלו שמביאים טעימה מהרי יהודה בואכה שפלת החוף היו ירוקים ויפים.

להמשך הקריאה

מיער יתיר לתל ערד עם "קבוצת השביל"

14.10.17, נקודת התחלה בבית היערן ביער יתיר וסיום בתל ערד, X ק"מ עם "קבוצת השביל"
לטיול הפותח את עונת השביל 2017-18 הגיעו רק שישה מטיילים, שניים מתוכם, טיילים ותיקים, אותם אני מכירה מטיולים קודמים. כמו בכל טיול, גם בטיול זה לפן החברתי היתה חשיבות וזכיתי להכיר מטיילים שנעים לשוחח איתם, אוהבי לכת ואוהבי הארץ. כל אחד יוצא לדרך מסיבותיו הוא, אבל ברגע שהתחלנו לצעוד, כולנו שותפים לחוייה שנרקמת עם כל צעד.
אני מספרת לחברים על "פרוייקט היובל" שלי ("אחלה מתנת יומהולדת לעצמך"), וחלק מהפרוייקט הוא גם לתעד את הטיול, במילים וצילומים ולהעלות לבלוג. לכל מקטע אני מקדישה פוסט וזה הפוסט שמוקדש להליכה מיער יתיר לתל ערד.

להמשך הקריאה….

על קו המים בין תל אביב לפולג

20.10.17, נקודת התחלה בתחנת רכבת האוניברסיטה בת"א וסיום בחוף פולג, 18 ק"מ, טיול בדד
במקרה שמעתי הרצאה ברשת בה הוזכר הביטוי "Subjective Well-Being", כלומר, שביעות רצון גבוהה מהחיים. נאמר שישנם סה"כ שני כללים חשובים על מנת להרגיש שביעות רצון בחיים, הראשון, כשיודעים מהו היעד, לאן פנינו מועדות והשני, כשאנו בדרך לשם. כלומר, אנשים שיודעים לאן הם רוצים להגיע ויודעים שהם בדרך לשם יהיו הרבה יותר מסופקים ושבעי רצון מחייהם. שימו לב, לא חייבים להגיע ליעד. האושר הוא קודם כל בהליכה לכיוון שבחרנו.
כמו שאני אוהבת לעשות, להוריד את התיאוריות לחיים, מביאה כדוגמא אותי והשביל. היעד שלי הוא עד אפריל, כלומר סוף שנת היובל שלי, לסיים לצעוד את תפזורת המקטעים ולחבר אותם לאלף קילומטרים של שביל. הינה ה- V עבור הכלל הראשון. ו-V נוסף עבור הכלל השני: כל מקטע שאני צועדת מקרב אותי לשם, מחסיר לי כך וכך קילומטרים שצעדתי מתוך האלפייה.

להמשך הקריאה….

על השביל, בין חדרה לבינימינה

27.10.17, נקודת ההתחלה ברכבת חדרה מערב וסיום ברכבת בבינימינה, 18 ק"מ, טיול בדד 
יום שישי מגיע ויחד איתו מגיע מקטע חדש על השביל. מוקדם בבוקר, שוב רכבת צפונה. בשלב זה, כשאני עדיין בתחילת המסע, נוח לי לצאת למקטעים הנגישים, אלו שבמרחק נסיעת רכבת מהבית. והפעם חדרה-ביניימינה.
השביל הוא המקום הטוב ביותר עבורי לנוח, להרהר, לאסוף כוחות, להתנתק, להעלות רעיונות, לראות ולחוות דברים לראשונה. כל שנדרש הוא נעלי הליכה, תרמיל על שכם ולצעוד בעיניים פקוחות. מדי פעם לנשום. נשימות עמוקות. לספוג אוויר, קולות, רעשים וצבעים עמוק פנימה.

להמשך הקריאה

מתל ערד לראש זוהר עם "קבוצת השביל"

4.11.17, נקודת התחלה בתל ערד וסיום בנחל יעלים סמוך לערד, X ק"מ עם "קבוצת השביל"
ככה צולמתי בטיול השבת, ליד עץ שקד מס. 50, בואכה ערד. המטיילת על שביל ישראל, ב"פרוייקט היובל" שלה. החלום שלי לצאת לשביל, לצעוד לכל אורכו, גם אם לא מתאפשר בטרק אחד ארוך וקשה של חודש הליכה רצוף, מתפזר לחתיכות פאזל קטנות שלאט-לאט מתחברות זו לזו. בהיי-טק יש מונח שמתאר תהליך עבודה "Work In Progress", ככה גם בהליכה על השביל, נקרא לזה "Walk In Progress".

להמשך הקריאה

על השביל, מצומת שפיה לבינימינה

10.11.17, נקודת התחלה בצומת שפייה וסיום בתחנת הרכבת בבינימינה, X ק"מ, טיול בדד
בוקר של סתיו ישראלי. מייד כשירדתי מהכביש הראשי (צומת שפיה, כביש 70) לשביל אני חולפת על פני כרם גפנים בשלכת. בדר"כ השלכת שלנו עדינה מאוד, כמעט שלא מורגשת, לרוב בצהוב בהיר על גוון השרוף, לא צבעים עזים של כתום או אדום. והינה בין הגפנים מנצנצים בשמש פה ושם כתמים אדומים, מושכים אותי להתקרב, לתפוס אותם בעין המצלמה.
אבל בדיוק אז הטלפון מצלצל והדברים שנאמרו צובעים לי את הנוף בשחור. אטום. כהה. קודר. העומס עולה על גדותיו, מאיים להפיל אותי. מתיישבת על סלע להירגע וכעבור זמן מה ממשיכה בשביל למרגלות הר חורשן, בדיוק מתחת לעמוד מתח גבוה. שומעת את זמזום החשמל שזורם בחוטים, מושיטה ידיים לשמיים, בוא, חשמל, בוא גם אלי, זרום אלי, תטעין אותי באנרגיה. ובינתיים ממשיכה לנוע קדימה, כמו דינמו שמטעין את המצבר הפנימי שבי שהיה קרוב להתרוקנות.

להמשך הקריאה

שבת על הכרבולת, מסלול מעגלי ארוך ומייגע

11.11.17, מסלול מעגלי מחניון מפעלי אורון לכרבולת, ירידה בנחל מדור וחזרה לחניון, 24 ק"מ, עם גבי
יש משחק היכרות שהכללים שלו אומרים שכל אחד מציין את שמו ולאן היה רוצה לנסוע אם כל התנאים היו אופטימלים, אלמלא היו דאגות של זמן, כסף, חופש מהעבודה וכו', ואח"כ צריך לחזור ולומר את כל השמות לפניך בצירוף היעדים. בקורס שאני לומדת המנחה היתה רוצה לנסוע ללנודון, זאת להודו, ההיא לניו זילנד, מרוקו, הוואי, יפן וכשמגיע תורי אני אומרת את שמי ושלא הייתי נוסעת אלא הולכת בשביל ישראל. משחק השמות מתקדם הלאה וכל מי שיושבת אחרי עוברת שם-שם, כולל "אילנה לשביל ישראל"

להמשך הקריאה

שלושה ימים על השביל, בין מכתש למכתש

23-25.11.17, הסנפיר הגדול (חצי יום הליכה), ויומיים נוספים שהתחילו במצד תמר והסתיימו בעין יורקעם, 44 ק"מ, עם צורי
חמישי, חמש ועשרים בבוקר, יום חדש עולה. סיימתי להתארגן ויושבת לשתות כמה לגימות של תה חם, מקשיבה לגשם שיורד בחלון, מהרהרת בפיסות חלום שנותרו בזיכרון. עוד לגימה ואצא החוצה, אחצה את הארץ, מאיזור השרון אל שמורת מצלעות המכתש הגדול. גל קטן של התרגשות גואה בבטן, התרגשות לקראת הטרק העצמאי הראשון שלי בנגב.
כמה פשוט לשמח אותי, לרפא אותי, להחליק את קמטי הצער, להחליף את הבעת הפנים הטרודה והמעוננת בבהירה יותר, קלה יותר, שמחה יותר. שלושה ימי מדבר, שני לילות בשטח, שני מכתשים, כמה וכמה מעלות לא קלים, שני מטיילים, האחת עם "רעלת שביל", השני ג'יפאי שלומד יותר ויותר להינות מההליכות הרגליות, מבסוט עד השמיים שגם הוא לכמה ימים "שביליסט". למען הדיוק שנינו שיבצנו את עצמנו תחת הכותרת "שבליסטים" ברגע שהעמסנו על הגב את התיק הגדול ויצאנו אל השביל. תחושת ההישג בסוף הדרך, המסוגלות לסיים בשלום מסלול הליכה תובעני היתה נפלאה.

להמשך הקריאה

מראש זוהר לבאר אפעה עם "קבוצת השביל"

2.12.17, נקודת התחלה בנחל יעלים סמוך לראש זוהר וסיום בבאר אפעה, 19 ק"מ עם "קבוצת השביל"
השבת הראשונה בראש כל חודש מוקדשת למקטע על ש"י עם "קבוצת השביל". חודש שעבר סיימנו היכן שנחל יעלים פוגש את כביש 31, ובשבת זו, הראשונה לחודש דצמבר נפגשים שוב, 14 איש בהרכב שונה מהקודם ונוסעים מוקדם בבוקר לאותה נקודה בה הסתיים המקטע הקודם. סוף-סוף אני חווה תחושה של המשכיות ורצף, מסיימים מקטע וכעבור חודש חוזרים אל נקודת הסיום וממנה יוצאים למקטע נוסף.

להמשך הקריאה

על השביל, ממדרשת בן גוריון לעובדת

23.12.17, נקודת התחלה במדרשת שדה בוקר, חוד עקב, עין עקב עליון וסיום בתחנת הדלק בעובדת, 18.5 ק"מ, עם גבי וצורי
את סיפור הטיול שהיה על מקטע דרומי נוסף בשביל ישראל אפתח הפעם ב-"סיפוריפוי", בהשראת חג החנוכה שהסתיים שבוע שעבר, חג הניסים והנפלאות. והפעם מעין נס פרטי שהתחולל בחיי לפני שנים אחדות. זהו אינו סיפור על אומץ לב או גבורה יוצאת דופן, אבל יש בו אלמנט של ריפוי ולי הוא תמיד נותן כוח ותקווה ברגעים חשוכים של קושי וייאוש. במיוחד כשאני מביטה לאחור, היכן הייתי לפני כעשור והיכן אני כיום.

להמשך הקריאה

יומיים לבד על השביל, מעבדת למכתש רמון

29-30.12.17, נקודת התחלה בעובדת לעין עקב עליון ונחל חוה וסיום בחניון בארות במכתש רמון,  38 ק"מ ביומיים, טיול בדד
שישי, תשע ותשע דקות, סיימתי את הקטע המנהלתי הראשון לטיול זה. זהו דינה של שביליסטית שמטיילת בשביל בתשלומים. מאותו "סלע הפיצול" עד לעבדת בשבת שעברה נמדדו 5.8 ק"מ, ואלו בדיוק אותם קילומטרים שצעדתי הבוקר. הלוך-חזור על אותו השביל בדיוק בהפרש של שבוע. רק שהפעם אני פונה ימינה לעבר עין שביב. חלק מהדרך מוכר לי מטיול קודם וחלק לא. ככה זה הולך: פה כבר הייתי, פה עוד לא הייתי. וגם אם הייתי, תמיד שמחה לשוב.
שבתי השבוע אל השביל למקטע בן יומיים, עבדת – נחל חוה – מכתש רמון. הטיול האחרון שסוגר את 2017, טיול בדד. ושורה משיר ששמעתי הבוקר ברדיו ומהדהדת לי בראש "אנחנו כאן אורחים לרגע, הבט סביב". לא יכולתי לחשוב על דרך טובה מזו לסיים את השנה, להתארח במדבר שמקבל את פני בסבר פנים סגריריות.

להמשך הקריאה

מבאר אפעה למצד תמר עם "קבוצת השביל"

6.1.18, נקודת התחלה בבאר אפעה וסיום במצד תמר, 17 ק"מ עם "קבוצת השביל"
כשהתחלתי עם "פרוייקט השביל" הבטחתי לעצמי שתוך כדי הליכה בשביל, אני רוצה לחשוב גם על השבילים בחיי, על הדרכים בהן הלכתי, בהן אני הולכת עכשיו. אחת השאלות הלכאורה פשוטות שניצבות בפנינו היא "לאן עכשיו?" ואלו למעשה שתי השאלות שמלוות אותי בשבילי החיים, האם את מאושרת? ולאן עכשיו?
מי מאיתנו אינו משתוקק "להיות מאושר", זוהי המשאלה האולטימטיבית. ‎כולנו רוצים להיות מאושרים רגועים, שמחים, לחיות ללא סטרס ודאגות, וליצור יחסים הרמוניים עם הסביבה ועם עצמנו, למצוא משמעות.

להמשך הקריאה

יומיים על השביל במכתש רמון המופלא

12-13.1.18, מסלול מעגלי בן יומיים שתחילתו וסופו במצפה רמון, שן רמון, חניון בארות, מעלה מחמל והמצוק המערבי של המכתש, 44 ק"מ, טיול בדד
פעם, לא הייתי "סגורה" על יכולת ההליכה שלי, רציתי כל כך להתנסות בחווייה של טרק אמיתי, יותר מרציתי, השתוקקתי, בכל מאודי, אבל כוחותי אז איפשרו לי ללכת 10 לכל היותר 12 ק"מ מישוריים ביום. עם הזמן יכולת ההליכה שלי השתפרה והיום כשאני יוצאת למרחק של קרוב ל-50 ק"מ ביומיים אינטנסיביים, כבר לא נבהלת. "יהיה בסדר" אני אומרת לעצמי, כי עמוק פנימה אני מרגישה בוודאות שהכל בסדר. בסדר? מה פתאום בסדר, זה הרבה יותר מ-"בסדר" סטנדרטי. מאמצת את הביטוי שסלים, המדריך מסיני היה אומר, "מייה-פיל-מייה".
במרחק שעתיים וחצי נסיעה מהבית אני מגיעה למכתש רמון, המכתש האהוב עלי בנגב, ועכשיו במסגרת "פרוייקט השביל" עומד על הפרק טרק מדברי בן יומיים שיוצא ממצפה, צולל למכתש, מטפס על קיר המכתש בשן רמון, יוצא מהמכתש, חוזר לקרקעית המכתש ושוב מטפס במעלה מחמל ולבסוף הולך על קו המצוק חזרה למצפה. מסלול מעגלי נהדר שמספק נקודות תצפית מגוונות על המכתש, משוליו ומתוכו. פעם מן הצפון, פעם מן הדרום.

להמשך הקריאה….

שלושה ימים על השביל בהרי אילת

18-20.1.18, נקודת התחלה סמוך לכניסה לבאר אורה וסיום באילת מול חוף אלמוג, 46 ק"מ בשלושה ימים, עם צורי
זה הרי ידוע שהמדבר נגע חזק מאוד בי ובחיים שלי, שעמוסים במידה דומה לחיים של אחרים.
גם בלעדי "פרוייקט השביל" הייתי לוקחת את עצמי למדבר בשבתות החורפיות, מנתקת את עצמי מהעומס, מפנה זמן לדאוג לעצמי בצורה העמוקה והמיטיבה ביותר שאני מכירה. על אחת כמה וכמה כש"פרוייקט השביל" בעיצומו ואני מנצלת כל הזדמנות לצעוד מקטעים שיחד יצטרפו לשביל אחד באורך 1000 קילומטרים.
מתחילת ספטמבר, כשיצאתי למקטע הראשון על השביל (חדרה-נתניה) עד המקטע הנוכחי (באר אורה-אילת) ההליכה בשביל שזורה עמוק בתוך שגרת חיי, מזרימה בי כל כך הרבה שמחה, ממריצה את מחזור הדם, מחזקת את שרירי הרגליים ולא פחות גם את שריר השמחה.

להמשך הקריאה

על השביל, מנחל מדור לעפרן

3.2.18, נקודת התחלה בכניסה לנחל מדור וסיום ביציאה מנחל עפרן,  17 ק"מ עם "חוג חנה" ושוקי ושרה'לה
יש טוענים שמסלול הטיול הזה על התוואי של שביל ישראל, החל מהסנפיר הגדול סמוך לעין יורקעם, על קו ה"שפיצים" המחודדים הנוסקים לשחקים, עד שלבסוף יורד בתלילות רבה בנחל עפרן האתגרי, הוא הקטע הקשה והמאתגר ביותר. ספרי הטיולים הכתירו את המקטע הכרבולת כ-"יום הקשה ביותר על השביל", והם מזהירים מטיילים לנקוט משנה זהירות, לחשב את קצב ההתקדמות על רכס הכרבולת כדי לא להילקע לנחל עפרן בחשיכה. ובצדק. לרדת שיפוע חד ותלול בשעות החשיכה זה בפירוש היתגרות בגורל. השתתף בטיול זוג שעבר חווייה דומה והפעם הם רצו "חווייה מתקנת", לראות באור יום את המקום המסוכן אליו נקלעו בחושך ובדרך-לא-דרך ירדו מטה.

להמשך הקריאה

על השביל – בוץ, כלניות ושדות ירוקים בשמורת פורה

10.2.18, מתחנת הדלק פז בכביש 40 עד לתל קשת, 16.5 ק"מ, עם דוד
השכמה ברבע לשש, סוף-סוף אני יכולה להשכים קום בשעה יחסית מאוחרת בשבת, יוצאת לדרך כשכבר יש אור בשמיים עם ארבעה ליטר מים כי צפוי מזג אוויר חם. משאירים את המכונית שלי בתל קשת ובמכונית השנייה נוסעים לתחנת הדלק. אני נותנת לבחור את זכות הבחירה: או צומת דבירה (מסלול של 21 ק"מ) או תחנת פז לפני הכניסה לכביש 6 (16 ק"מ). הבחור בוחר באפשרות הקצרה והקלה. לא מתווכחת. גם לא מתלוננת. מתרגלת את שריר הקבלה, לקבל את כל מה שמגיע עם חיוך. ואכן קיבלנו שנינו טיול נחמד מאוד, קליל, ברובו הגדול מישורי. מקלות ההליכה נשארו קשורים בתיק למעט בעלייה לתל נג'ילה ותל קשת. סיימנו ללכת בשתיים וחצי ובארבע וחצי כבר הייתי חזרה בבית. לפעמים כייף לגוון בטיולים קצרים וקלים, כאלו שלא סוחטים כל פירור של אנרגיה. חוץ אולי מהאנרגיה שהשקעתי בבית כשקרצפתי את הנעליים מכל הבוץ שנדבק בהן…

להמשך הקריאה

יומיים על השביל, בין מכתש רמון לערבה

16-17.2.18, נקודת התחלה בכניסה לנחל גוונים וסיום בכביש 90 מול ספיר שבערבה, 42 ק"מ ביומיים, טיול בדד
בדר"כ יוצאת לדרך, חוזרת מהטיול הביתה, פורקת את התיק, מקלחת חמה, קפה, מעלה תמונות מהמצלמה למחשב ואז ניגשת לכתוב חוייות ומחשבות מהטיול שהיה. לפעמים באותו הערב, לפעמים כמה ימים אחרי. לפעמים כותבת תוך כדי טיול וגם אז מלאכת העריכה ועיבוי הטקסט נעשה אחרי שהטיול הסתיים, כשאני שוב בביתי.
הפעם התחלתי לכתוב על המקטע בן היומיים בשביל ישראל עוד לפני שצעדתי צעד אחד בשביל. בחמישי בבוקר היגעתי למשרד לבושה בתלבושת הטיולים ועם התיק הגדול, מוכנה לצאת דרומה עם סיום יום העבודה. בין משימה למשימה התחלתי לכתוב את הפתיח לפוסט שיתאר את המקטע הבא על השביל, מקטע שבדיעבד היה אחד המוצלחים והמשמעותיים עבורי.

להמשך הקריאה

על השביל, מתמנע לשחרות

20.2.18, נקודת התחלה בכניסה לפארק תמנע וסיום בבאר אורה,  14 ק"מ, טיול בדד
21-23.2.18, פארק תמנע, הר תמנע, מנחל יוטבתה לשחרות ומשחרות חזרה ליוטבתה, 35 ק"מ בשלושה ימים , עם קבוצת "נפגשים בשביל ישראל"
פרק זה יתאר את קורותיי בארבעת הימים בהרי אילת, היום הראשון בו טיילתי לבד ושלושת הימים הבאים בהם טיילתי עם הקבוצה הגדולה. זו איכות שונה של חווייה שנעה על הקצה בין טיול בדד בו יש לי שליטה מלאה על כל מה שקורה לעומת טיול המוני, טיול עם "אמא ואבא" שמקבלים את כל ההחלטות מקטנה עד גדולה, היכן מטיילים, מתי עוצרים להפסקה ולכמה זמן, מתי אוכלים ומה אוכלים, מתי קמים בבוקר. וגם בתוך המסגרת הזו אני מוצאת חופש ומקום להנאה כשמניחה בצד את הרצון לשלוט, לקבוע ולהוביל.
הטיול הזה לימד אותי שיעור חשוב בעיניין החלטות, בחירות ותיכנונים. לפני שאני יוצאת לבד לדרך חשוב לי מאוד להתכונן, לבדוק את המסלול במפה, למדוד מרחקים, לתכנן לוחות זמנים. גם ככה אומרים עלי שאני "אחראית כמו ילדה בת 18", לכן כדי לא להתגרות בגורל משתדלת להכין שיעורי בית כהלכתם. רק שלחיים יש דינמיקה משלהם ולפעמים קורים דברים שלא תיכננתי

להמשך הקריאה

וריאנט על השביל, ממדרשת שדה בוקר לנחל דרוך

2.3.18, מסלול מעגלי ממדרשת שדה בוקר לנחל חצץ ודרוך וחזרה דרך בקעת צין ומעלה צין, 26 ק"מ, טיול בדד
רק כשנכנסתי הביתה הבנתי שמה שעשיתי היום לגמרי "מטורף". יצאתי לדרך בחמש בבוקר, היגעתי למדרשת שדה בוקר לקראת שבע בבוקר, התארגנות זריזה, לא מבזבזת זמן יקר ומייד מתחילה לצעוד. מסלול ארוך מאוד, כ-26 ק"מ, שהסתיים בארבע וחצי, מנוחה קצרה ליד המכונית, חולצת נעליים ומרתיחה מים לקפה שחור. קצת אחרי חמש מתיישבת ליד ההגה וכעבור שעתיים נוחתת בפתח דלת ביתי.
ללא ספק יום מטורף. כמעט שלא עצרתי לנוח למעט הפסקות קצרות פה ושם, קילומטרים ארוכים של הליכה לבד בתוספת מאות קילומטרים של נהיגה לבד. טיול בדד מתחילתו ועד סופו במסלול שהוא ווריאציה על מקטע מנהלתי בשביל, זה שעובר בין נחל עפרן לחוד עקב.

להמשך הקריאה

על השביל, מכפר הבפטיסטים לתל אביב

9.3.18, נקודת התחלה בתחנת הרכבת סגולה וסיום במחלף רוקח בת"א, 22 ק"מ, טיול בדד
לפעמים אומרים לי בטון של קנאה גלוייה או נסתרת, "איזה כייף לך, את מגשימה חלום"
לא תמיד אני יודעת מה לענות אז מחייכת בשקט. חיוך קטן, צנוע, כי החלום שלי הוא חלום קטן, צנוע ואני משתדלת להוציא אותו לפעול בדרך צנועה, בלי יותר מדי רוח וצילצולים.
השביל הארוך מחולק למקטעים, יש מספר מוגבל של חודשים בשנה עם מזג אוויר ידידותי למטייל, לכן כשמגיע סוף השבוע, בזמני הפנוי, במקום לנוח אני יוצאת למסעות מפרכים. גם במושגים של קוליגה שלי שרצה 10 ק"מ במירוץ האחרון בת"א, 26 ק"מ זה הרבה. אני מתייעצת עם מכר שכבר צעד את המקטע המדובר בסתיו האחרון, כשאני שואלת: מה זמן לקח לך מהאוניברסיטה עד למבצר אנטיפטרוס, הוא עונה: יומיים. רק שלי אין יומים להקדיש למקטע שעל פניו נראה קל, רק ארוך מאוד.

להמשך הקריאה

על השביל, מנתיב הל"ה למצפה משואה

10.3.18, נקודת התחלה בנתיב הל"ה וסיום במצפה משואה, 14 ק"מ, עם שמוליק
אני מאמינה שלטבע יש כוח ריפוי ואני דוגמא חייה לקלישאה הזו. אילו יכולתם לראות אותי צולעת ומקרטעת בשישי אחה"צ ולמחרת, איך הצליעה נעלמה, איך כפות הרגליים מצאו את מקומם בתוך הנעליים ולא הכאיבו – אולי הייתם משתכנעים שיש שמץ של אמת גם באמירה השחוקה הזו בזכות כוח הריפוי של הטבע. ההליכה מסייעת לכאבים להתפוגג ומסייעת לי להיטען באנרגיה של שמחה. מי שלא מאמין, מזומן לנסות זאת בעצמו.

להמשך הקריאה

על השביל, ממצפה משואה לתל לכיש

24.3.18, נקודת התחלה במצפה משואה וסיום בתל לכיש, 20 ק"מ, עם שמוליק
אני לא אוהבת לעשות השוואות, אבל לפעמים מוצאת את עצמי אומרת משהו שנודף ממנו ניחוח של השוואה, כמו: המקטע הקודם, עד למצפה משואה, היה יפה יותר מהנוכחי. יכול להיות, כי בשבת ההיא זכינו לשמיים כחולים, בהירים, פריחה צבעונית, שדות ירוקים. עמק האלה במיטבו.
והשבת? שמיים קודרים, כהים, ענני גשם כבדים שמסתירים את השמש (ובדיוק בגלל זה הם נראים בצבע אפור-שחור), שדות קמה, פריחה בעיקר בגוון צהוב, כרמים בתחילת הליבלוב, שניים או שלושה תלים מצופים עשב ירוק, שני אתרים ארכיאולוגים מרתקים, וילה נטושה, עוד שדות חיטה פרושים עד קו האופק, עוד כרמים ואוויר נעים, קצת קריר, קצת חמים, קצת גשם, קצת שמש. שלא לדבר על שלוש הפסקות קפה וחברותא מעניינת.
האם כל אלו לא יפים?

להמשך הקריאה

יומיים על השביל בערבה, מספיר לברק

30-31.3.18, נקודת התחלה בספיר שבערבה וסיום במעוק של נחל ברק, 21.6 ק"מ, טיול בדד
מהיומיים על השביל אני לוקחת שני רגעים של קסם. הראשון בערב פסח, שישי, אחרי שהשמש שקעה והשמיים נצבעו בגוון עמוק של כחול עם פס כתום שהלך וכהה, ישבתי במרפסת בבקתת השביליסטים, שותה כוס מרק חם, עטופה בשמיכה ומביטה בשמיים, לכיוון מערב, היכן שקודם שקעה השמש. רואה כוכב זורח. הוא ניצנץ כל כך חזק שניחשתי שזהו כוכב הצפון. נעצתי בו את המבט ושמתי לב איך הוא זז. או שהכוכב זז או שכדור הארץ זז, הדיוק המדעי לא משנה, מה שמשנה זה שהייתי עדה לתנועה עדינה, כמעט לא מורגשת, כל כך יפה של הכוכב. ובאותו הרגע הרגשתי שהכל אפשרי. אם כוכב אחד לבד מעז, גם אני יכולה להעיז.

להמשך הקריאה

על השביל, מדבירה לבית היערן ביער יתיר

5-6.4.18, נקודת התחלה בתחנת פז על כביש 40 וסיום בבית היערן ביער יתיר, 40 ק"מ, טיול בדד 
מזג האוויר עדיין מאפשר שהייה של יומיים רצופים בדרכים, גם אם הצל ניתן במשורה. בחג הראשון טיילתי יומיים בערבה ובחג השני יצאתי ליומיים במקטע שבין צומת דבירה לבית היערן, משלימה רצף בין לטרון לאילת, עם פה ושם "חורים" של מקטעים שעדיין חסרים לי (בין תל לכיש לתל קשת ובין נחל ברק לשחרות). מגיעה בחמישי מוקדם בבוקר עם המכונית לצומת דבירה ומחכה לטרמפ שיקפיץ אותי כמה ק"מ צפונה, לתחנת הדלק פז. שם התחלתי את הטיול בתחילת פברואר בשמורת פורה ומשם אני רוצה להתחיל את המקטע של הבוקר והפעם לכיוון דרום. לא לוותר על ששת הקילומטרים הללו שמזכירים לי כמה יופי יש גם בפשטות.

להמשך הקריאה

על השביל, מסגולה לצומת כוח

13.4.18, נקודת התחלה בתחנת הרכבת סגולה סיום בצומת כוח, 16 ק"מ, טיול בדד
"מאחלת לך הצלחה במסלול בלי להתאבד עליו ולהתייבש בחום. זה רק בינך לבינך אז תהיי קשובה וסלחנית גם לא לסיים" הודעה ששלחה לי חברה בוואטסאפ בלילה הקודם ושאני קוראת עם הקפה בשש בבוקר, כשאני כבר מוכנה לצאת לדרך, עם תיק גדול ליומיים. לגימה אחרונה מהקפה ונוסעת לתחנת הרכבת לתפוס את הרכבת של 06:35 לת"א – פתח תקווה – סגולה.
אני הולכת וקרבה לסיום מסעותי בשביל ישראל לשנה הנוכחית, לא בגלל שאני רוצה או לא יכולה, אך ורק בגלל אילוצי מזג האוויר. בגלל השמש הקופחת. בגלל שהחורף נגמר והאביב כאן כ"כ הפכפך. דווקא כדי להרגיז הוא מתהפך בסופי השבוע ל-"חם מהרגיל לעונה". אני עוקבת בדריכות אחרי התחזית, מבינה שיהיה חם, אפילו חם מאוד, מתלבטת, לצאת/לא לצאת לשביל, בסוף נכנעת לטירוף שלי ויוצאת. לא מעיזה להזמין חברים שיצטרפו אלי, גם ככה מדובר בקטע שאינו ידוע ביופיו הרב. לי זה ברור שבשביל אורכי יהיו קטעים פחות "אטרקטיביים", ואיכשהו קרה שהם אלו שהותרתי לסוף. קצת שמש בשמיים לא מבהילה אותי. יש לי כובע שמש וורוד, קרם הגנה, הרבה מים. יהיה בסדר.

להמשך הקריאה

יומיים על השביל בכרמל, מיגור לצומת שפייה

20-21.4.18,  נקודת התחלה בקיבוץ יגור, סיום בצומת שפייה, 42 ק"מ, טיול בדד
המעבר בין השהייה בטבע, בתנועה, לרוב לבד, לעיתים עם מטיילים שפוגשת, לבין השגרה שמכתיבה שהייה במקומות סגורים, נסיעה איטית בכבישים, ישיבה ממושכת מול מסך המחשב, ריכוז גדול במשימות טכניות, אנליטיות – הוא חד מדי. קשה מדי. אפילו שכמעט חלפה עונה שלמה של צעידה בשביל עדיין לא התרגלתי. לא מתלוננת, רק מצביעה על המקום הזה כ-"קשה", קשה פי אלף מהטיפוס להר שוקף למשל, עלייה אנכית של כ-160מטר, אחרי בוקר שלם בו טיפסתי מיגור (0 מ') עד לרום הכרמל (520 מ').

להמשך הקריאה

וריאנט על השביל, ממצוקי פארן לנחל ציחור

12.5.18, נקודת התחלה בתצפית מעל מצוקי פארן – נחל אוביל – נחל ציחור, 18.5 ק"מ, עם שוקי, שרה'לה ורון
אחרי שחשבתי ש…זהו, נגמר, אי אפשר יותר, מגיעים הימים החמים ואין לי ברירה אלא להשלים עם העובדה שתמו מסעותי בשביל ישראל, אז מגיעה בערב שבת האחרון שיחת טלפון מחברים וותיקים לדרך ומוכיחה לי שאפשר ועוד איך. הטלפון מצלצל ושוקי על הקו, מתעניין בתוכניות שלי לשבת. אני מספרת על ים המלח, שמורת עין גדי, גב החלון בנחל דוד, והוא מספר על מצוקי פארן, הארמון הלבן, נחל ציחור ונחל פארן. "וגם נעבור בשביל ישראל", הוא טורח לציין פרט קטן שמייד מדליק אותי: "שביל ישראל אמרת? איפה?"
צירוף המילים "שביל ישראל" כמו מפעיל עלי קסם וגורם לי ברגע אחד לשנות כיוון ממדבר יהודה לנגב ללא כל התלבטות. "אני באה אתכם", כבר קבעתי עם רון שיצטרף אלי לנחל דוד, מודיעה לו על השינוי בתוכניות, גם הוא שמח לבוא לסיבוב במקומות פחות מוכרים. קובעים זמן ונקודת מפגש ויוצאים לטיול מדברי נוסף, ככל הנראה האחרון לעונה זו. וכיאה לטיול סיכום עונת המדבר היה טיול ארוך, קשה, מרהיב ביופיו עם שני קילומטרים של שביל ישראל, בדיוק כפי שהובטח לי.

להמשך הקריאה