הדרך

ככה החלטתי: החל מהראשון בספטמבר אני יוצאת אל הדרכים המאובקות של סוף הקיץ, "לעשות את שביל ישראל"

זה המשפט הפותח את הפוסט הראשון בסדרת "שביל ישראל", וככה יצאתי לדרך ארוכה שהסתיימה בתום צעידה של כ-750 ק"מ מתוך האלף. שלושת רבעי שביל מיגור עד אילת, עם פה ושם כמה "חורים". את המקטע הצפוני נבצר ממני להשלים בגלל שכבר הגיע הקייץ אבל אני שמחה ב-43 ימי ההליכה שהשתרעו על פני שלושים מקטעים בין ספטמבר למאי.
בדף זה אני מביאה תקציר לפוסטים שנכתבו לפני שיצאתי אל הדרך ופוסטים שנכתבו עם תום המסע. מילים שמבקשות לבחון ולגעת במושג "המסע", למה בחרתי דווקא בשביל הארוך הזה כמתנת יומהולדת, ובעיקר מה למדתי מהמסע, כי מעבר להליכה במקטעים שיצקו את התוכן לטיולי סוף השבוע שלי, היה כאן משהו נוסף, חווייה של רצף, של טיולים קטנים שמצטרפים למשהו גדול יותר, שיעור שלמדתי בחלקים-חלקים.
לחיצה על הכותרת או על "להמשך הקריאה" תיקח אתכם לפוסט המלא. מוזמנים להגיב ולכתוב לי היכן המסע שלי פגש אתכם ואיזה מחשבות או תחושות זה עורר בכם.

לפני היציאה לדרך

גם אני רוצה לעשות את שביל ישראל

נאמר לי לפעמים "את השראה" ואני מנסה להתבונן במקום הזה, שאני בעצם חייה את חיי, מקשיבה לעצמי ולרצון שלי ולא נתקעת, אלא גם עושה את הצעד הבא כדי להביא אותו לידי ביצוע. קוראים לזה "להגשים חלום". אני רואה את זה קורה לאנשים אחרים ואומרת לעצמי בשקט "גם אני רוצה", ואם זה רצון בר ביצוע, אז למה לא בעצם. וככה לאורך כל חיי, קמה ועושה.

להמשך הקריאה

חמישים ושליש

בחמישים ושליש שלי צברתי קילומטראג' מכובד ועדיין פועם בי הרצון לעוד. עוד קילומטרים. עוד דרכים בכפות רגלי, עוד מראות בשתי עיני, עוד רגשות שגואים בלב.
עוד מעט אני יוצאת לדרך. הלב מתחיל לרקוד בשמחה.

להמשך הקריאה

שביל ישראל, היעד הבא שלי

יותר מכל טיול אחר זה מה שאני הכי רוצה והלוואי ויכולתי ללכת את אלף הקילומטרים הללו ברציפות, אבל דברים כמו עבודה ומספר מוגבל של ימי חופש מאלצים אותי להתגמש. במקום חודש וחצי רצוף על השביל ההליכה תתבצע ב-"סשנים", ביטוי שקראתי באחד הבלוגים שתאר את הליכה לאורך השביל ואימצתי. אני כותבת ומספרת על תוכניות עתידיות, כי יש במילה הכתובה שיוצאת אל האור מידה מסויימת של התחייבות. הינה אני אומרת את זה – שווה – הינה אני גם הולכת לעשות את זה. ואני יודעת שמזג האוויר עדיין חם, שיהיה קשה, שיהיו על השביל עליות קורעות, שחלק ניכר מהדרך אהיה לבד, שהתרמיל יהיה כבד, שאהיה רעבה וצמאה ועייפה. כן, כן. החששות מוכרים. ואף על פי כן.

להמשך הקריאה….

אחרי החזרה מהדרך

תרמיל המסעות: שביל ישראל כ-

שבוע שעבר בנסיעה ברכבת מחיפה הביתה ישבתי עם מפת הארץ שלקחתי מהוסטל חיפאי ועקבתי אחר הסימון הגס של שביל ישראל מצפון לדרום. הוצאתי עט מהתיק וסימנתי את הדרך בה הלכתי, מקטעים שגמעתי העונה במו רגלי. נסיעה ארוכה לפני וחשבתי שזו הזדמנות לעשות חישובים כמה מתוך השביל כבר הלכתי. ברור לי שההליכה קרבה לסופה, שבקרוב אכריז ש… תם פרוייקט השביל. פותחת את אפליקציית השביל בטלפון הנייד ורושמת מספרים, סוכמת אותם עד לתוצאה הסופית. בהערכה גסה צעדתי 750 ק"מ מתוך האלף של השביל כולו. כלומר, שלושת רבעי שביל. הישג מכובד לכל הדיעות.

להמשך הקריאה

איך יצאתי באמצע החיים לשביל ישראל

פסח חלף וכבר חוגגים את שבועות. מייד בתום הפסח מלאו לי נ"א אביבים ובשעה טובה הסתיימה שנת היובל שלי. כשמלאו לי חמישים הבטחתי לעצמי הבטחה, כן, את אולי בת חמישים אבל את עדיין תאוות חיים. כוחך במותנך וברגלייך, צאי אל השביל הארוך במדינה, צאי למסע בראש ובראשונה אל תוך עצמך, ותראי איזה דברים נפלאים תגלי.
זו החלטה שהבשילה לאורך זמן, והחל מהאחד בספטמבר יצאתי למסע בדרכיה של הארץ, ומסע אל עצמי.
אישה חולמת ומגשימה.

להמשך הקריאה…

חגיגת סיום השביל

צלילי חליל של דיוויד ברוזה בקעו הבוקר מהרדיו ומילאו את חלל המכונית שנעה על כביש החוף, העלו בי זכרונות על חולות מדבר, רוחות, סופות, שיטפונות. הגברתי את הווליום והצטרפתי בקול לשירה, "הו הו הו הו הו קול קורא לנדוד לנדוד"… כי גם אותי השביל סחף בכזו התלהבות ותשוקה, שאלמלא השמש היוקדת של חודש מאי הייתי ממשיכה לנדוד עוד ועוד. לפי המעקב אחר המקטעים בהם הלכתי לעומת סך כל המקטעים חסרים לי עוד כ-200 ק"מ שמשתרעים על פני כעשרה ימי הליכה. לא ביג דיל, רק שהחום… החום זו נקודת החולשה שלי, הקצה שמעבר אליו אסור לי ללכת כי עלולה להסתכן במכת חום. מניסיון עבר יודעת עד כמה הגוף שלי מגיב לא טוב לעומס חום, עד כמה הוא מתקשה לקרר את עצמו ועד כמה סיטואציה כזו עלולה לסכן אותי. לכן בעל כורחי, אין לי ברירה אלא להניח את מקל הנדודים ו… להגיד "נגמר"…
עם שלוש נקודות במקום סימן קריאה שהייתי מסמנת בגאווה רבה לו הייתי מסיימת את השביל כולו, כמו שרציתי.

להמשך הקריאה…