ספר סְקִיצָה, קצת כמו ספר זכרונות

אני רואה את הבקשה הזו מאוחר בלילה:
"המילה שלי להיום היא "סְקִיצָה". כתבו לי רק מילה אחת על סְקִיצָה"

סְקִיצָה זו מילה שמתגלגלת בפה, מילה שהמקור שלה מאיטלקית.
יש בה משהו גולמי, לא מעובד, מאוד אותנטי, נקי, עם פוטנציאל להיות משהו אחר, גדול יותר, שלם יותר. פוטנציאל שיכול להתממש. או שלא.

סְקִיצָה. מילה עם איכות מזוקקת, תמציתית. מילה שמעלה אסוציאציות כמו: בוסר, ראשוניות, ניצן.

סְקִיצָה. מילה יפה. מילה של השראה. לפעמים היא הדבר עצמו. נוצרה מהדימיון וזה מה שיש, לא תרשים לאיזו תוכנית גרניוזית, אלא סקיצה קטנה, איור קטן שיש בו הכל.

סְקִיצָה. ביטוי מוחשי למשהו שמסתובב בראש. משהו שברירי, משהו שעדיין לא עבר עיבוד, עדיין לא מספיק בהיר.
התחלה של משהו שעדיין אין לו צורה.
הזדמנות לקחת משהו לא ברור לתת לו צורה, לתרגם משהו מהראש לתוך מתווה של קווים על נייר.

סְקִיצָה. מתווה, נבט, הנבטה, תהליך, חיפוש, תהייה, ראשוניות
משהו שעדיין לא אפוי, לא עשוי עד הסוף, משהו עם פוטנציאל שיכול להתגשם ליצירה שלמה או לא.

סְקִיצָה. אנרגייה של יצירה, גרעין של אפשרויות לא מוגבלות, דבר ראשוני שמחבר דברים שיוצרים "יש מאין".

סְקִיצָה. ניצן של מחשבה, רעיון ראשוני, רעיון שנולד ממש עכשיו ומבקש לקבל צורה בקו, בצבע, במילה. רעיון לא מחייב, כי לא בטוח שמהסקיצה הזו יוולד "משהו", קטע טקסט או שיר או סיפור או ציור גמור. אפשר לשחרר את הרצון שנאחז בתוצאה, אפשר פשוט להינות מעצם החיפוש, לא להתחייב ל-"משהו" יפה, סגור, מעובד, מהוקצע אלא "משהו" בוסרי, גולמי, יצירתי, פתוח.
משהו שמאפשר לנשום בתוך הערפל הזה שלא "לא יודעת מה ייצא מזה".

אולי בגלל זה אני שמרתי עד עצם היום את ספרי הסקיצות מתקופת הלימודים בבצלאל, כשרוב הציורים מאותה תקופה נזרקו או הלכו לאיבוד. רק מה שנכנס לתוך שבעה ספרי סקיצה שחורים נשאר עד עצם היום הזה.
מדי פעם אני מדפדפת וכל פעם אותה סקיצה נראית קצת אחרת.
סְקִיצָה. מילה ששולחת אותי לדפדף בספרים הללו ממש עכשיו.

ניגשתי לספרים השחורים לחפש קטע שזכרתי שכתבתי מזמן ולא זכרתי באיזה ספר בדיוק. ההתעקשות למצוא דווקא את הטקסט הזה השאירה אותי ערה עד אמצע הלילה, הזכירה לי את האוצרות ששמרתי בספרים השחורים אי שם באמצע שנות ה-90 של המאה שעברה ועם הזמן נשכחו על המדף.
יש בספרים רשימות של חלומות, פיסות מחשבה, סיפורים, שברי משפטים שלכאורה לא קשורים לשום דבר, סיכומי שיעור, שיעורי בית, רישומים, הדבקות. מסרים שאז ביקשתי לתעד לפני שיעלמו. לפעמים ציטוטים משיר או משפטים שמצאו חן. רעיונות שבאו והלכו. קולאג' ססגוני שמרתק להתבונן בו במרחק של זמן, גם בלי לנסות ולפענח.

פעם, בימים הרחוקים של בצלאל, כדי לצלם דפים מספר הייתי מגיעה למחלקה לצילום עם הניקון האנלוגית שלי, מחברת אותה למתקן מיוחד, מניחה את הספר, מכוונת פוקוס וזמן חשיפה ורק אז מצלמת. מחכה בסבלנות עד שהפילם עם 36 התמונות יסתיים, שולחת לפיתוח ולהדפסה.
בזמנו (1993) ידעתי איך לפתח סרט שחור-לבן ואיך להדפיס תמונות בחדר חושך.
היום (2020) יש לי מתקן מיוחד, סוג של חצובה שאני מחברת אליו את המצלמה, מכוונת לגובה הרצוי בדיוק מעל הספר ומצלמת תמונת סטילס או בוידיאו את הידיים שלי מדפדפות בספר, עמוד אחר עמוד . ליתר ביטחון מקליקה כמה תמונות כפולות ולבסוף מחברת כבל USB ומעתיקה לתיקייה במחשב.
השתכללתי.

בפוסט זה אני עושה מעשה אמיץ ומאפשרת הצצה לעמודים נבחרים מתוך ספרי הסקיצות ששמרתי עד היום מבצלאל.
קצת כמו ספרי זכרונות.

מוזמנים להאזין לסרטון הבא בו אני מדפדפת בספר הסקיצות הראשון

או לדפדף בין העמודים