נשים מטיילות לבד – "עכשיו תורך לאהוב ולשים את עצמך במרכז"

את הפוסט האחרון בסדרת "נשים מטיילות לבד" שיתפתי במספר קבוצות פייסבוק עבור מטיילים/ות שרובם הגדול מטייל לבד, עם הזמנה פתוחה לקחת חלק בפרוייקט הזה שמביא ערך חשוב מאוד למי שמטייל/ת בסגנון הזה וגם למי ששואב השראה מנשים שבחרו לטייל בסגנון סוליסטי.
שמחתי מאוד למצוא בתיבת הדואר שלי מייל עם תשובות לשאלון מעיינה וילף שנענתה להזמנה.
עיינה היא טיילת צעירה שנמצאת כעת בעיצומו של מסע סביב עולם, קראה את הפוסט, נכנסה לשאלון וענתה עליו בשמחה, "זה כיף לעצור רגע ולחשוב על המסע" היא כותבת לי.

כיוון שאינני מכירה אותה, ביקשתי שתציג את עצמה

אני עיינה וילף, בת 28 מתל אביב. ב-1.1.19 יצאתי לטיול מסביב לעולם.
כרגע אני בקייפטאון (המדינה ה-34 שלי).
מאז שיצאתי למסע טיילתי בהודו, קמבודיה, ויאטנם, לאוס, סינגפור, יפן, קוריאה, סין, קניה, טנזניה, מדגסקר וכעת דרום אפריקה.
אני מתכננת אחרי אפריקה לטייל באמריקה מדרום לצפון, אירופה, אוסטרליה ועוד. אני מקווה לטייל לפחות שלוש שנים. אבל הכל יכול להיות.

מוזמנים לבקר בפרופיל אינסטגרם של עיינה, שם היא מעלה תמונות מדהימות מהמקומות בהם היא מבקרת.
מוזמנים גם להמשיך ולקרוא את התשובות של עיינה לשאלון.

למה לבד?

לא רציתי לחכות. לחכות למישהו שיהיה איתי ב״אותו ראש״,
אותו תקציב, אותו זמן, אותו חופש, אותם רצונות.
בחיים שלי, אני מאוד מושפעת מאנשים אחרים, מהאנרגיות שלהם.
אוהבת לרצות גם על חשבון ויתור עצמי.
כשאני מטיילת לבד אני שמה את עצמי במרכז.

ואת לא פוחדת?

אני מאוד אוהבת את האימרה ״אין ממה לפחד חוץ מהפחד עצמו״. מה בעצם יכול להפחיד אותי? סכנה? הרי סכנות אורבות בכל מקום. בדידות? להיות בודד זהו מושג יחסי שאני יכולה לחוות גם בביקורים בעיר בה גדלתי, אבל בטיול מעולם לא חשתי בבדידות.

תארי רגע של שיא, שהרגשת שאת נוגעת ברומו של עולם

לפני יומיים ישבתי בבית קפה עם מישהי שהכרתי בהוסטל שבו אני ישנה. גם היא מטיילת לבד. ניגש אליינו בחור והתחיל לפתח שיחה. כשהוא שאל מה אנחנו עושות בחיינו, ענינו שאנחנו מטיילות במשרה מלאה. הוא נורא התפעל ושאל איך זה מרגיש? חברה שלי ענתה ״כל כמה זמן אני מרגישה צורך לצבוט את עצמי כי אני לא מאמינה שזה לא חלום״ וככה בדיוק הרגשתי גם אני. אני יכולה להיות ברכבת התחתית בטוקיו, לטפס על הר בהודו, ללכת לישון באוהל בסאפרי של קניה ואני תופסת את עצמי באותו רגע של מודעות ומכירה תודה לעצמי ולעולם.

מה בעיקר למדת על עצמך תוך כדי טיול לבד?

למדתי שיש לי כישורים חברתיים יותר מפותחים משחשבתי, שממש כיף לי עם עצמי,
למדתי לסמוך על עצמי ועל האינסטינקטים שלי, למדתי לאהוב את עצמי יותר.

מה הקושי הגדול ביותר בלטייל לבד?

פעמים כשאני חולה הייתי רוצה מישהו שיוכל לעזור ולטפל בי,
אבל בכללי אני אדם שקשה לו לבקש עזרה אז גם אם הייתי מטיילת עם מישהו
סביר להניח שהייתי שולחת אותו להנות מהיום בזמן שהייתי נחה בחדר.

לו יכולת לצאת מחדש לדרך, היית בוחרת שוב בלבד?

חד משמעית כן!

תארי סיטואציות בהן הרגשת שאת מאויימת ופגיעה בגלל שאת לבד

כשטיילתי בסין, היה בחור מבוגר שעבד בהוסטל והוא היה מאוד חביב וחברותי אבל פעם אחת הוא נצמד אליי יותר מדי וזה היה לא לעניין. דחפתי אותו וזה הסתיים בזה. אבל דושבגים יש גם בארץ.

האם יש הבדל בין בחור לעומת בחורה שמטיילים לבד?

רוב הזמן אני מרגישה שדווקא בגלל שאני בחורה,
אנשים מרגישים יותר צורך לגונן עליי ולעזור לי.

תארי אתגר שהתמודדת איתו בהצלחה בטיול האחרון שלך

כשטיילתי במדגסקר היה לי לא קל.
היה מחסום שפה כיוון שהם לא דוברים אנגלית אלא מלגסית וצרפתית.
לפעמים הייתי לוקחת נסיעה וסוגרת איתם מראש על מחיר (דרך מחשבון או עם  הידיים),
וכשהגענו ליעד המחיר היה כפול במקרה הטוב.
זה היה נורא מתסכל וכבר הבנתי שיש פה ממש שיטת ניצול של החוסר תקשורת.
בסוף כבר הייתי דואגת שיש לי בדיוק את הסכום ביד להראות לנהג כדי שלא יוכל אחר כך לטעון אחרת. זה עבד.

מה היה הדבר מפתיע ביותר שפגשת בדרך?

אני מאוד מופתעת מתרבויות שונות. למשל בסין,
התרבות שם היא כל כך שונה מכל תרבות אחרת שנתקלתי בה.
המשטר במדינה מפחיד ורודה בתושבים ונורא הופתעתי שבתור תיירת אני בכלל יכולה להיות עדה למתרחש שם.

תארי מצב שלא הצלחת להתמודד איתו, שנאלצת לאלתר, לחשוב אחרת, אולי להיעזר באנשים אחרים

הגעתי למלון שהיה נראה מאוד מפנק אבל היו לו המון בעיות. לא היה מים בברזים, חרקים בכל מקום, לא נקי וכו.כשניסיתי להתלונן ראיתי שאין עם מי לדבר. מנהלת המלון הייתה ממש אלימה והתפתח עימות. באיזשהו שלב הגיעו תיירים נוספים וחילצו אותי מהסיטואציה הזאת. אבל זאת ללא ספק הייתה אחד החוויות הפחות נעימות שלי בטיול.

מהו הרווח הגדול ביותר בזכות הלבד?

הפריבילגיה להקשיב לעצמי ולפעול בשביל עצמי.

איך זה מרגיש לא לדבר ימים שלמים עם אף אחד?
או לדבר ולא להיות מובנת?

האמת, שאני לא זוכרת ימים שלמים שלא דיברתי עם אף אחד. גם אם אני נמצאת במקום יחסית מבודד, אני תמיד יכולה לדבר עם חברים מהבית.

שאלה בגוון אישי יותר: האם את מחפשת אהבה בטיול?
האם תיזמי קשר עם בחור מקומי?
האם מחסום השפה והפער המנטלי לא מרתיעים אותך?

אני מחפשת אהבה תמיד.
לרוב אני אמצא את עצמי יותר עם ישראלים אחרים שמטיילים כי זה יותר קל לי – המנטליות.
היו לי גם רומנים עם מקומיים אבל לא כאלה שנמשכו יותר מיום-יומיים.
בכללי, בטיול כמו שלי, מערכת יחסים רצינית זה ויתור שאני מודעת אליו וכרגע עושה בלב שלם.
אבל אני אף פעם לא שוללת כלום. החיים והטיול מאוד דינאמיים.

האם עולים געגועים תוך כדי טיול? למי או למה את בעיקר מתגעגעת?

אני מתגעגעת לקוטג׳! לבמבה…. לחברים שלי, לאמא שלי (לא בסדר הזה).

איזו עיצה טובה או מסר יש לך לומר לאישה שמטיילת לבד?

החלטת לצאת לטייל לבד?
את בטח תשמעי הרבה משפטים כמו ״איזה אמיצה את״.
האומץ, בעיניי, הוא לא להסתדר בטיול עצמו.
האומץ הוא לקבל את ההחלטה שעכשיו תורך לאהוב את עצמך ולשים את עצמך במרכז.

ראיונות נוספים של "נשים מטיילות לבד":