נשים מטיילות לבד – "להקשיב לעצות של נשים שעשו את מה שאת רוצה לעשות, ולא של אלו שלא ניסו לעולם"

את נינה סודין פגשתי לראשונה בכנס בלוגריות, היא הציגה את עצמה כמי שנדדה ברחבי באירופה למעלה משנה, לבד ובאמצעות טרמפים.
באותו הרגע חשבתי לעצמי, וואוו, כמה אומץ ותעוזה!
אחרי שטיילה לבד בכך וכך מדינות, ותפסה טרמפים לאורך כך וכך קילומטרים, החליטה נינה לכתוב מדריך שיעזור לאנשים לטייל, "המדריך למסע אלטרנטיבי" שייצא לאור בקרוב. בימים אלו נינה מטיילת אי שם באירופה, במקומות קרירים ושקטים על מנת להשלים את מלאכת הכתיבה. נינה מבטיחה שבנוסף לצד הפרקטי המדריך יתייחס גם להיבט הרגשי – "איך ניתן להתמודד עם דעות קדומות, כיצד אישה שמטיילת לבד בטרמפים יכולה להרגיש בטוחה, ומה עושים כשמרגישים קושי נפשי ונמצאים לגמרי לבד ורחוק". ללא ספק מדריך שיכול להאיר את חוויית הטיול לבד, להפריך דיעות קדומות ולהעניק לאחרים טיפים ועיצות מעשיות.

בדף הפייסבוק שלה "ציורי דרך" היא כותבת:

"לדעת לטייל" – יש דבר כזה בכלל?
לא משנה אם מטיילים מעט או הרבה, ואיך בדיוק מטיילים – תמיד יכולות להיות תקלות. הרשת מלאה בהצעות לדברים ש"חייבים לקחת" ולסידורים ש"אסור לשכוח" לפני נסיעה, ובקבוצות הפייסבוק אוהבים לשאול "מה חשוב לדעת" ו"מה אסור לפספס". ברשתות החברתיות קל, כמובן, להראות כמה הכל יפה וקליל, כאילו כל הטיולים מתנהלים בלי שיבושים בכלל.
כשמטיילים הרבה, טיולים הופכים להיות חלק משמעותי מהחיים. אז כמו שאני יודעת הרבה דברים על החיים, אבל ממש לא מרגישה שאני יודעת לחיות, אני גם יודעת הרבה דברים על טיולים – אבל כל סיטואציה יכולה להוליד טעויות חדשות. וטוב שכך, כי זה אומר שתמיד יהיה גם על מה לצחוק.

אני מאוד אוהבת את הגישה הישירה והאמיצה של נינה לגבי אמנות הטיול. העיצה של נינה להקשיב וללמוד ממי שעשה את זה לפני, במיוחד אם זו אישה שהעיזה לעשות משהו שאני חולמת עליו – מתחבר לתפיסת עולמי של "להעביר את זה הלאה". להעביר הלאה את הניסיון, הידע, העיצה, המילה הטובה, למי שמוכן להקשיב ולהבין שאם היא יכולה, אז גם אני.
רשות הדיבור כעת לנינה. תודה נינה שבאת להתארח אצלי בבלוג.

הקרדיט לכל הצילומים בפוסט לנינה סודין

תארי בקצרה מי את, מהיכן את בארץ, היכן טיילת לבד, בארץ או בעולם

נינה סודין, בת 31. נולדתי באוקראינה, גדלתי בת"א ואחר כך גרתי ברמת גן, בירושלים ולפרקים קצרים בגליל העליון. כיום אין לי בית קבוע, ורוב הדברים שאני צריכה נמצאים בתיק שבא איתי לכל מקום.
טיילתי לבד בארה"ב, בדרום אמריקה (ארגנטינה וצ'ילה) וביותר מ-20 מדינות באירופה. המסע הארוך ביותר שלי נמשך 14 חודשים, ובמהלכו תפסתי טרמפים לאורך 20,000 ק"מ ברחבי אירופה. כיום אני שוב נודדת באירופה וכותבת את "המדריך למסע אלטרנטיבי" שיעזור לעוד אנשים לטייל בדרכים שאני אוהבת.

למה לבד?

זה התחיל כי פשוט רציתי להגיע לכל מיני מקומות ולא היו פרטנרים מתאימים, אז נסעתי לבד. זה הכי נוח בעיניי – אני מחליטה לאן אני רוצה לנסוע ואיך, ועושה את זה מבלי להיות תלויה באף אחד. הסיבה העיקרית לטייל לבד היא שפשוט חשוב לי יותר לעשות את מה שאני רוצה מאשר למצוא אנשים לעשות את זה איתם – ואני יודעת שאנשים מעניינים אמצא בכל מקום.
טיול לבד מאפשר לי לאזן בין חברה לבין זמן לבד, אני לומדת להכיר את עצמי טוב יותר ולומדת להבין מה חשוב לי בכל רגע ורגע.

ואת לא פוחדת?

תמיד יש פחדים כאלה ואחרים – איך יהיה במקום חדש (מתרגשת וחוששת יחד), האם ומתי יגיע טרמפ… אבל באופן כללי לטייל לבד מרגיש לי דווקא טבעי ורגוע יותר, כי אני לא צריכה לתאם ולתכנן את הרצונות שלי מול אף אחד אחר.
הפחדים מגיעים בעיקר כשאנשים אחרים מנסים להפחיד אותי או כשאני קוראת כתבות מלחיצות בתקשורת – ולכן אני משתדלת להימנע משני הדברים האלה.

תארי רגע של שיא, שהרגשת שאת נוגעת ברומו של עולם

ביום האחרון של המסע הקודם שלי באירופה, אחרי קצת יותר משנה של נדודים, הייתי ביוון, בדרכי בטרמפים לסופיה – שם הייתי צריכה לעלות בבוקר על הטיסה לארץ. הייתי בטרמפ עם נהג משאית נחמד שלא כל כך דיבר באנגלית, אבל הבין שאני נוסעת לסופיה, והחליט לחפש בשבילי את הטרמפ הבא. הוא לקח אותי למעין חניון של משאיות, ושם מצא נהג בולגרי שיצא לסופיה – ואפילו דיבר רוסית, כך שיכולנו לתקשר בדרך.
ברגע אחד, בזכות איש שפשוט רצה לעזור, עברתי מחוסר ידיעה לגבי המשך הדרך לבטחון מוחלט. הנהג השני לא רק הסיע אותי לעיר, אלא ממש הביא אותי עד לשדה התעופה. אני זוכרת את הרגע שבו ירדתי מהמשאית עם התיקים, וכמו שקורה לעיתים קרובות בטרמפים, התקשיתי להאמין עד כמה הכל מסתדר בצורה מושלמת. אפילו הקדמתי לטיסה!

מה בעיקר למדת על עצמך תוך כדי טיול לבד?

אני מרגישה שאני לומדת כל הזמן. למדתי שאני מעדיפה מקומות קטנים ונידחים על פני ערים גדולות ומתויירות, ושאני יכולה למצוא פתרון לרוב המצבים שאקלע אליהם (גם אם לפעמים קל לשכוח את זה).
היום אני לומדת בעיקר כמה הצרכים והרגשות שלי משתנים, וכמה לפעמים כדאי לקחת את עצמי בעירבון מוגבל. גם אם אני עצובה, מותשת או מוטרדת, זה יכול לעבור מאוד מהר ואני לא צריכה לתת לזה משקל רב מדי.

מה הקושי הגדול ביותר בלטייל לבד?

בעיניי, מה שהכי חסר לפעמים זה מישהו לשתף ברגעים הקטנים והמצחיקים, שקשה להעביר את המהות שלהם למישהו שלא נכח שם. הרגעים האלה יכולים לקרות בטרמפ, עם אדם שכנראה לא אראה לעולם, ואין אף אחד נוסף ביקום כולו שחולק את הרגע הזה איתי. מצד שני, זה חלק מהקסם – כל אותם הרגעים שהם רק שלי.

לו יכולת לצאת מחדש לדרך, היית בוחרת שוב בלבד?

מבחינת כל המסעות והטיולים שכבר עשיתי – אין בי חרטה, אני שמחה שטיילתי לבד ואני מקווה לטייל לבד עוד הרבה.
זה לא סותר את הרצון שלי לטייל גם עם אחרים – אני מטיילת לפעמים עם בן הזוג שלי, בקרוב צפוי לי טיול עם האחיינית, והייתי שמחה לטייל גם עם כמה מהחברים הטובים שלי (מה שפחות יצא לי לעשות לאחרונה).

תארי סיטואציות בהן הרגשת שאת מאויימת ופגיעה בגלל שאת לבד

הגעתי בטרמפ למעבר הגבול בין קרואטיה לבוסניה, ורציתי לחצות אותו ברגל ולהמשיך לתפוס טרמפים אחריו. פקידת הגבול הודיעה לי שאסור לי לתפוס שם טרמפים ושהבוס שלה מסתכל במצלמות. כשניסיתי להבין מאיפה זה כן אפשרי, היא לא כל כך עזרה לי – רק הודיעה לי שכאן לא המקום. בסיטואציה כזו אין לי ברירה אלא להמשיך בטרמפים (או להישאר לישון במעבר הגבול), ומאוד קשה לי להיתקל בהגבלות לא ברורות למיניהן. הייתי מתוסכלת, אבל בסוף חציתי ברגל לבוסניה ושם פקיד הגבול כבר כיוון אותי איפה אני יכולה לעמוד.

האם יש הבדל בין בחור לעומת בחורה שמטיילים לבד?

אני חושבת שההבדל העיקרי הוא התפיסה של הסביבה. כשגברים מטיילים לבד, מובן מאליו להם ולאחרים שהם יכולים לעשות הכל וללכת לכל מקום. לאישה שבוחרת בדיוק באותו המסלול, יגידו להיזהר, ואולי אפילו יכעסו אליה אם יהיה חשד שהיא לכאורה מסכנת את עצמה.
כשרואים גבר שמטייל, חושבים עליו קודם כל כמטייל, traveler – אבל כשרואים אישה שמטיילת, חושבים עליה קודם כל כאישה. התגובה הראשונה לגבר שמטייל היא "תהנה, תעשה חיים", והתגובה הראשונה לאישה היא "תשמרי על עצמך".
זה מתבטא בשאלות, בתגובות, באמירות ובהטרדות – וגם בתפיסה שלנו כלפי עצמנו. לעיתים קרובות אנחנו תופסות את עצמנו כחלשות וכמטיילות בסיכון – והסביבה מחזקת את זה כשגם מתייחסים אלינו כך, מעירים לנו על המראה החיצוני שלנו ומתייחסים אלינו כאובייקט מיני. יש הרבה יותר כתבות עם הכותרת "איך תשמרי על עצמך בטיול לבד" מאשר כתבות שעוסקות ב"איך לא תטריד אישה שמטיילת לבד".
הייתי רוצה לראות שינוי בנושא המורכב הזה – שהאחריות "לשמור על עצמנו" תעבור מאיתנו הנשים אל כל מי שגורם לנו להרגיש לא בנוח, שיפסיקו לצפות מאיתנו להיזהר, לחשוש ולהימנע בלי סוף – בטיולים ובחיים בכלל – ושיותר נשים ירשו לעצמן לעשות את מה שהן באמת רוצות.

תארי אתגר שהתמודדת איתו בהצלחה בטיול האחרון שלך

הייתי בדרך מאמסטרדם ללונדון, שם גר אחי עם המשפחה שלו. כדי לחצות את תעלת למאנש, המפרידה בין צרפת לבריטניה, מצאתי טרמפ עם מישהו שעמד לחצות את התעלה עם הרכב שלו במעבורת ומשם לנסוע ללונדון (התשלום במעבורת הוא פר רכב ולא פר נוסע). הטעות שסיבכה אותי הייתה שלא ביקשתי ממנו שלא יגיד לשוטרי הגבול שאני טרמפיסטית – דבר שנוטה לעורר חשד.
כששוטרת הגבול הבינה שאנחנו לא מכירים ושאני תופסת איתו טרמפ, היא עיכבה אותי לבירור. חיכיתי עד ששוטרת אחרת התפנתה לתחקר אותי, ובזמן ההמתנה ניסיתי להרגיע את עצמי. אמרתי לעצמי שבמקרה הגרוע, פשוט לא אסע ללונדון ואחשב מסלול מחדש.
כשהגעתי לשיחה עם השוטרת, ראיתי שכצפוי, היא בעיקר רוצה להבין שאני לא נוסעת לבריטניה כדי לעבוד באופן לא חוקי, ושאני פשוט מטיילת רגילה עם תוכניות ברורות ומוגבלות בזמן. אני חושבת שעזר לי לדעת שבאמת אין לי שום כוונה נסתרת – נכון שהייתי בטיול ארוך ולא לגמרי מוגדר, אבל לא תכננתי לעבוד בבריטניה, אלא לבקר את אחי, לטייל ולצאת משם במסגרת הזמן המותר.
שמרתי על רוגע כשסיפרתי לה על התוכניות שלי, הצלחתי להציג את המצב בצורה שתרגיע את החשדות – ואישרו לי כניסה לבריטניה זמן קצר לפני שהמעבורת יצאה לדרך.
בדיעבד, אני לא בטוחה עד כמה מדובר בהתמודדות עם אתגר לעומת מזל. בתור אישה לבנה דוברת אנגלית ועם דרכון "חזק" (ישראלי), אני מרגישה שיחסית קל לי לצאת מסיטואציות רבות מכיוון שאני לא מעוררת חשדות משמעותיים, וזו נקודת פתיחה מאוד נוחה שלא כולם זוכים לה. זה משהו שאני משתדלת לזכור ולהעריך – ולכן מאוד מעניינות אותי חוויות של מטיילים שמגיעים מרקע שונה.

מה היה הדבר מפתיע ביותר שפגשת בדרך?

גיליתי כמה כולנו דומים, לא משנה מה הרקע שלנו. ראיתי את זה בין היתר כשהתארחתי אצל סטודנטית אינדונזית מוסלמית וגיליתי שאנחנו אוהבות את אותן הסדרות והספרים, וכשדיברתי עם כומר אלבני על הסיבות בגללן יש מלחמות וראיתי שהחשיבה שלנו מאוד דומה.
בנוסף, למרות שאני כבר יודעת את זה, אני מופתעת כל פעם מחדש לגלות עד כמה אנשים מוכנים לתת, לעזור ולהשקיע בשביל אחרים ללא תמורה.
פגשתי מאות אנשים שהסיעו אותי, אירחו אותי והאכילו אותי – לעיתים קרובות מבלי שאפילו ביקשתי. אפילו ברגע זה ממש, אני מתארחת בבית של ידיד שלא פגשתי מעולם – הוא הזמין אותי לגור בחדר הריק שלו בזמן שהוא מטייל. זה לא מובן מאליו, אבל זו המציאות שאני מאמינה בה.

תארי מצב שלא הצלחת להתמודד איתו, שנאלצת לאלתר, לחשוב אחרת, אולי להיעזר באנשים אחרים

באלבניה ישנתי על החוף ושטרות היורו שהיו בתיק שלי נרטבו ונצבעו בכתמים ורודים, כך שסירבו לקבל אותם במוקדי החלפת הכספים. זה היה משמעותי במיוחד מכיוון שבאותה התקופה לא יכולתי למשוך כסף מהבנק וזה היה כל הכסף שנשאר בידיי. כדי לנסות להחליף אותם בשטרות תקניים, נסעתי למונטנגרו השכנה.
במונטנגרו, לעומת אלבניה, המטבע הוא יורו, אבל גם שם לא הסכימו להחליף את השטרות. בסניפי הבנקים השונים, כולל הבנק הראשי, אמרו לי ששטרות עם כתמים ורודים הם חשודים כגנובים (יש להם מכונה מיוחדת שמפזרת דיו ורוד על שטרות שעומדים להיגנב). שמכיוון שמונטנגרו לא נמצאת באיחוד האירופאי ולא מייצרת יורו, הם חששו להחליף לי את השטרות ולהיתקל בבעיות מול הבנק המרכזי באירופה.
אחרי סיבוב בכל הבנקים בעיר, הייתי מאוד מתוסכלת והרגשתי חסרת אונים מול הביורוקרטיה. חזרתי לבנק הראשי ופחות או יותר התחננתי למנהל שיחליף לי את השטרות עד שהוא הסכים. למעשה הוא לקח סיכון בשבילי, כי אילו השטרות באמת היו גנובים, לא בטוח שהוא היה מצליח למצוא אותי.
החיפוש היה מתסכל מאוד אני זוכרת שראיתי את השטרות ביד שלי, ופשוט לא האמנתי שהבעיה נפתרה סוף כל סוף.

מהו הרווח הגדול ביותר בזכות הלבד?

היכולת להקשיב למחשבות ולרצונות שלי, ללמוד להבין את עצמי טוב יותר ולעבור שינויים עם עצמי, וגם האנשים המופלאים שאני פוגשת בדרך והחברויות הקצרות והארוכות שנוצרות בזכות המסעות.

איך זה מרגיש לא לדבר ימים שלמים עם אף אחד? או לדבר ולא להיות מובנת?

כשאני מטיילת בטרמפים ומתארחת אצל אנשים, או ישנה באכסניות, כמעט ולא קורה שאני מדברת עם אף אחד במשך ימים – תמיד יש בסביבה אנשים חדשים להכיר. יכול לקרות לי ההפך – שאני נמצאת המון בסביבת אנשים, ואז זקוקה לזמן הלבד שלי כדי להיטען בכוחות מחודשים.
בנסיעה הנוכחית, אני יותר מתבודדת כי אני עובדת על הספר שלי – ופחות יוצאת ופוגשת אנשים. זה בהחלט חסר לי, אבל אני מזכירה לעצמי שאי אפשר לעשות הכל בו זמנית (גם אם לפעמים הייתי רוצה) ושמדובר בתקופה זמנית שבה אני משקיעה לטובת מטרות חשובות.
מבחינת השפות, לא להיות מובנת בהחלט יכול להיות מתסכל, במיוחד כשאני מרגישה שאני שואלת או מבקשת משהו ממש פשוט – ועדיין לא מבינים אותי…
מצד שני, זה נותן לי מוטיבציה ללמוד שפות חדשות ולשחרר את הציפייה שאנשים צריכים לדעת אנגלית בכל מקום. אני משתדלת ללמוד כמה מילים בכל שפה שאני נתקלת בה, ולמצוא דרכים לתקשר את השאר גם בלי מילים.
עוד לא יצא לי לטייל במקומות עם שפות שממש יאתגרו אותי, כמו סין או הודו – זה בהחלט יהיה מעניין…

שאלה בגוון אישי יותר: האם את מחפשת אהבה בטיול? האם תיזמי קשר עם בחור מקומי? האם מחסום השפה והפער המנטלי לא מרתיעים אותך?

היום אני בזוגיות– אבל בתור רווקה, בהחלט ראיתי את זה כאופציה, ניסיתי ליזום קשרים ואפילו הרגשתי שהסיכוי למצוא אהבה בטיול גדול יותר מאשר בארץ, מכיוון שאני מרגישה משוחררת יותר ופוגשת מגוון גדול יותר של אנשים, שרבים מהם, כמוני, אוהבים לטייל ולנדוד.
אני מודה שמחסומי שפה ופערים מנטליים הם לא משהו ששקלתי לעומק בנושא הזה – כנראה הנחתי שכשאגיע לגשר, אחצה אותו…

האם עולים געגועים תוך כדי טיול? למי או למה את בעיקר מתגעגעת?

אני מתגעגעת לחברים שלי, שמאוד חשובים לי, אבל אורח החיים הנודד מקשה עליי לראות אותם לעיתים קרובות. לפעמים אני מתגעגעת לאחיינית שלי, שגרה בלונדון. לאחרונה אני מרגישה מעין טרום-געגוע לאחיינית השנייה, שעדיין לא פגשתי ושגדלה לה לאט לאט, ואני מקווה לפגוש אותה בחודשים הקרובים.

איזו עיצה טובה או מסר יש לך לומר לאישה שמטיילת לבד?

זו עצה שקיבלתי מאישה אחרת שמטיילת לבד, ואני מעבירה אותה הלאה – כדאי להקשיב לעצות של אנשים שעשו את מה שאת רוצה לעשות, ולא של אלו שלא ניסו לעולם, בעדיפות לנשים (אלא אם כן את האישה הראשונה שמנסה את זה!). תמיד יהיו אנשים שינסו להגיד לך לוותר על התוכניות שלך – כדאי לשקול האם יש להם באמת ידע ונסיון שהופכים אותם למוסמכים לנתינת עצה כזו.
מעבר לזה, לדעתי חשוב להסתמך על האינטואיציות והתחושות שלך. אם את לא מרגישה בנוח במקום מסויים או עם אדם מסויים – זכותך לקום וללכת משם, ואת לא חייבת שום דבר לאף אחד.
העצה האחרונה שלי היא להיות קשובה ורגישה קודם כל כלפי עצמך. גם אם את נקלעת למצב לא נעים או מרגישה שעשית טעות שהייתה יכולה להימנע – את לא צריכה להאשים בכך את עצמך. זה עוזר לחשוב על עצמך בתור החברה הכי טובה והכי קרובה של עצמך. גם אם יש חילוקי דעות עם החברה הכי טובה, בסופו של דבר כל אחת תומכת ומחזקת את השנייה – ולא מאשימה אותה שהיא הביאה על עצמה את כל הבעיות.

ראיונות נוספים של "נשים מטיילות לבד":

Comments

6 תגובות על “נשים מטיילות לבד – "להקשיב לעצות של נשים שעשו את מה שאת רוצה לעשות, ולא של אלו שלא ניסו לעולם"”

  1. תמונת פרופיל של תמרית
    תמרית

    נהניתי מאוד לקרוא. המדור הזה הוא הברקה. אני חושבת שככל שמתבגרים מתגברים גם הפחדים משום מה. לטייל לבד בטרמפים לא כל אחת יכולה, תמיד מאגש לפגוש נשים אמיצות שחיות כמו שהן רוצות. נשים כאלה מהוות השראה בשבילי…מאחלת לך אילנה נסיעה טובה, מהנה ובטוחה. ולנינה שתמשיך לטייל ולהנות ולהוציא לאור את המדריך שהיא עומלת עליו בימים אלה.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה תמר. פינת האירוח הזו נולדה בדיוק למטרה הזו, לשמש השראה למטיילים/ות אחרים/ות. כשאני קוראת במיוחד על מסעות של נשים אחרות שעשו או חוו חוויו יוצאות דופן, אני מאמינה שאם הן יכולות גם אני יכולה. כמובן שבהתאמה אישית לצרכים שלי וליכולות שלי. לגבי טרמפים, נראה לי שזה מתאים לגילאים הצעירים, אם כי כשטיילתי בשביל ישראל נעזרתי לא פעם בטרמפים, כי פשוט לא היתה ברירה אחרת.
      תודה על האיחולים לדרך צלחה! אעדכן אותך כבר משם.

  2. תמונת פרופיל של זיוה רענן
    זיוה רענן

    נהניתי מאוד מהריאיון עם נינה. אני נהנית מהשאלות שלך, אילנה, שחוררות לעומק, ונהניתי מהקשב האישי של נינה לעצמה, מהדיוק ומנקודת המבט. כמה אמירות של נינה עזרו לי גם לעשות קצת סדר עם עצמי. בטיול שממנו שבתי כעת עשיתי טעות בשיקול הדעת ובשלב מסוים פחדתי והרגשתי שאני בסיכון. מאוד עזרה לי האמירה של נינה שלא להאשים את עצמי בזה. טעויות הן חלק מהחיים.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה זיוה. מאוד שמחה שהתשובות של נינה נתנו לך אישור לתחושות שעלו בטיול. אני חושבת שזה בסדר לפחד או להיבהל ואין טעם להאשים את עצמנו. קורה שאנחנו מפשלות. כדאי אולי להפיק מסקנות לפעמים הבאות, ככה לומדים מהסיטואציה.

  3. תמונת פרופיל של יוכי יעקובי
    יוכי יעקובי

    מענין ביותר. לא חשבתי שהיום עדיין עושים את זה, מטיילות בטרמפים. פשוט מזכיר לי את העבר שלי. טיול בטרמפים באירופה בתחילת שנות השבעים שהיה התחלה לאין סוף טיולים כאלה כולל דרום אמריקה לאורכה ורוחבה וטיולים נוספים באירופה. בעיקר לבד. אבל היום כבר בתחבורה ציבורית משולבת בשכירת מכונית כשהטיול האחרון היה לאירלנד בשנה שעברה והטיול הבא שוב ליוון עש קודם היה בתחילת שנות השמונים.
    ושוב, נהניתי. תודה
    יוכי

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה יוכי. מסתבר שכן. יש בנות שגם בימינו מטיילות עם טרמפים. בגלל זה ביקשתי לראיין את נינה. אני לא הייתי מעיזה, או אולי לוקחת טרמפ בודד, אבל לא כקו מנחה לטיול.