נשים מטיילות לבד – "לא מחכה לאחרים כדי להגשים את החלומות שלי"

את אביה סלומון אני מכירה גם מעולם הבלוגינג וגם מכנסים בהם נפגשו. יש לה בלוג טיולים יפהפה בשם Jangwa שמטרתו לספר סיפורי הטיולים שלה מהמקומות האקזוטים בהם ביקרה ומן הסתם תבקר גם בעתיד.
"Jangwa" משמעו "מדבר" בסווהילית. "מדבר זה המקום האהוב עלי בעולם" כותבת אביה, טיילת סולו שמגיעה ליעדים שהמטייל הישראלי עדיין לא גילה. כמה שמשמח אותי לפגוש אנשים נוספים שבחרו במדבר כמקום האהוב ביותר. מקריאה בבלוג שלה אני למדה עד כמה היא אוהבת את חיי הנדודים ולא נרתעת מהקשיים שטיול לבד ביעדים לא שיגרתיים ומרוחקים מציב בפני המטיילת סולו.
כשאני מבקשת לראיין את אביה לסדרת הראיונות בה נשים מספרות על חוויות מטיולי הבדד שלהן, היא נענית בשמחה.

הבלוג של אביה פונה בעיקר לתרמילאים ומתמקד באופי של טיול תרמילאי, בתקציב נמוך. אפשר למצוא בבלוג טיפים לתרמילאי החסכן כיצד איך לטייל בזול בעולם. אני אוהבת את ההתייחסות של אביה למחירים ועלויות, הניסיון לבדוק איך אפשר לצמצם עלויות, לחשוף מספרים אמיתיים – זהו נושא שלא הרבה בלוגרים של טיולים מעיזים לגעת בו. כולם הרי מטיילים במסגרת של תקציב, מי הדוק יותר ומי פחות, וכיוון שאני נוטה יותר לסגנון תרמילאי מעניין אותי לראות כיצד נשים שיוצאות כמוני לבדן לעולם מסתדרות בתקציב נמוך. על אחת כמה וכמה אם אלו נשים שמחוברות לדרך חיים מנימליסטית שדוגלת בצבירת חוויות על פני רכוש.

"מאמינה שכל מה שאנחנו באמת צריכים יכול להיכנס בתרמיל על הגב, מתמודדת עם הפחדים שלי כל הזמן, אוהבת לצאת מאיזור הנוחות ויש לי רשימה של חלומות שאני כל הזמן שואפת להגשים (ומגשימה!)"

הקרדיט לכל התמונות המופיעות בפוסט זה לאביה סלומון. לקוחות מבלוג הטיולים www.jangwa.co.il

מתוך: "לטייל לבד – חמישה דברים שטיולי סולו לימדו אותי" שכתבה אביה עבור המגזין GISTIP

"לטייל לבד בעולם זה אחד הדברים שלדעתי הכי גורמים לנו לגדול ולהתפתח. פתאום אנחנו נאלצים להתמודד עם מי שאנחנו, מי ומה שסביבנו, ולהכיל את כל החוויות שלנו לגמרי לבד. במהלך השנים האחרונות, טיילתי לבד במקומות כמו איסלנד, אפריקה, גרמניה, מונגוליה ועוד, ואני מרגישה שהטיולים האלה הביאו לשינוי הכי משמעותי שחוויתי בחיי, שבא גם לידי ביטוי בחיי היומיום שלי בארץ. בחלק מהטיולים טיילתי לגמרי לבד ובחלק מהטיולים התחברתי לאנשים בדרך שהפכו לחלק בלתי נפרד מהימים שלי.
בכל מקרה במהלך הדרך, הטיולים שלי לימדו אותי לא מעט דברים שרק העולם יכול ללמד, ואשמח לחלוק את התובנות שלי איתכם."

תארי בקצרה מי את, מהיכן את בארץ, היכן טיילת לבד, בארץ או בעולם
אני אביה, גרה בת"א אבל משתדלת לנדוד כמה שיותר.
טיילתי לבד בלא מעט ממדינות אפריקה, מונגוליה, רוסיה, אסטוניה, גרמניה, ירדן.

למה לבד?
בשלב מסויים הבנתי שאני לא יכולה לחכות לאחרים כדי לצאת להגשים את החלומות שלי.

ואת לא פוחדת?
בכלל לא. תמיד עולים החששות של לפני טיול, אבל ברגע שאני שם עם עצמי אני יודעת שאני במקום שאני צריכה להיות בו. אני סומכת על העולם ויודעת לשמור על עצמי.

תארי רגע של שיא, שהרגשת שאת נוגעת ברומו של עולם
רגעי השיא הם כל כך רבים והם מגיעים ברגעים הכי פשוטים של הטיול שלי ועד לחוויות הכי עוצמתיות.
אני חושבת שאחד מרגעי השיא שלי היו כשעמדתי 2 מטרים מלוע של הר געש פעיל, הלבה מתפרצת לכל עבר, ומתחת לרגלי סדק וממנו רואים את הלבה זורמת.

מה בעיקר למדת על עצמך תוך כדי טיול לבד?
שלא משנה מה יקרה הכל מסתדר. ושאני אפילו לא רעה בניווט … (למרות מה שחברי יעידו!)

מה הקושי הגדול ביותר בלטייל לבד?
אולי זה ישמע קצת מוזר אבל הרגעים הקשים שלי הגיעו דווקא כשהייתי בחברת אנשים. כשהרגשתי שאני גלגל שלישי/חמישי לזוגות שמטיילים יחד.

לו יכולת לצאת מחדש לדרך, היית בוחרת שוב בלבד?
ברור. ללא ספק.

תארי סיטואציות בהן הרגשת שאת מאויימת ופגיעה בגלל שאת לבד
לא הרגשתי סיטואציות מהסוג הזה.להיפך – שמנסים לשמור ולהגן עלי כי אני לבד.

האם יש הבדל בין בחור לעומת בחורה שמטיילים לבד?
אני חושבת שבעיקר בהרגשה האישית הפנימית, אבל בפועל אני חושבת שברוב המדינות בעולם ההבדלים זניחים, ושיש יתרונות וחסרונות לכל אחד מהמינים בטיול לבד.

תארי אתגר שהתמודדת איתו בהצלחה בטיול האחרון שלך
יצאתי לטראק בהרים של סיביר.
אומנם יצאתי לטראק הזה עם אנשים, הרגשתי בו שאני לבד לגמרי. חמישה ימים שבהם סחבתי את כל הציוד שלי לבד, ישנתי ובישלתי לבד והתמודדתי עם הקשיים הפיזיים של הטראק לבד.

מה היה הדבר מפתיע ביותר שפגשת בדרך?
האנשים כמובן. לכל מקום אליו הגעתי פגשתי אנשים שריגשו אותי, היוו השראה עבורי, הצחיקו אותי ואהבו אותי.

תארי מצב שלא הצלחת להתמודד איתו, שנאלצת לאלתר, לחשוב אחרת, אולי להיעזר באנשים אחרים
הייתי בסנט פטרסבורג, אלו היו ימים שכבר הייתי בהם קצת חלשה אחרי חודש וחצי של לינה בשטח בתנאים הקשים של מונגוליה וסיביר.
הזמנתי אוטובוס שצריך היה לקחת אותי לאסטוניה מהתחנה המרכזית של סנט פטרסבורג.
האוטובוס לתחנה המרכזית לא הגיע, ונאלצתי ללכת ברגל את רוב הדרך עם תיק של 15 קילו על מנת לא לפספס את האוטובוס שלי לאסטוניה.
כשהגעתי לתחנה המרכזית שבה אף אחד לא מדבר אנגלית, לאט לאט הבנתי שהאוטובוס שלי לאסטוניה לא בדיוק מגיע.
האוטובוס היחיד שיצא לאסטוניה באותה שעה היה של חברה אחרת מסתבר, שלא הסכימה להעלות אותי לאוטובוס.
לא היה לי ווייפיי או שום דרך לתקשר עם אנשים, ואף אחד בתחנה לא יכל להסביר לי מה קורה עם האוטובוס שלי.
האדם היחיד שדיבר שם קצת אנגלית היה השומר של התחנה שלא היה מוכן לעזור לי כי הוא היה באמצע משמרת.
הרגשתי אבודה ובלי יכולת להבין מה קורה עם האוטובוס שלי. אחרי שעה ארוכה שאני עוברת אדם אדם ושואלת אותו אם הוא יודע אנגלית, כבר כמעט בדמעות, מצאתי זוג שדיבר אנגלית ומסתבר שגם הזמין כרטיס לאותו אוטובוס. והם הסבירו לי שיש עיכוב שלא הודיעו אליו אבל האוטובוס צריך להגיע בקרוב.
לבסוף האוטובוס הנכון הגיע, ואני הגעתי יחד איתו לאסטוניה.

מהו הרווח הגדול ביותר בזכות הלבד?
להאמין בעצמי שאין משהו שאני לא יכולה להתמודד איתו בעצמי. לפחד פחות מהרבה דברים.

איך זה מרגיש לא לדבר ימים שלמים עם אף אחד? או לדבר ולא להיות מובנת?
אני לא חושבת שיצא לי מצב לא לדבר ימים שלמים עם אנשים. בכל מקום בו טיילתי פגשתי אנשים.

איזו עיצה טובה או מסר יש לך לומר לאישה שמטיילת לבד?
לצאת. לא לפחד, ושאין כזה הבדל בין לטייל לבד כאישה לבין לטייל לבד כגבר.

צילומים: אביה סלומון, מתוך www.jangwa.co.il

ראיונות נוספים של "נשים מטיילות לבד":