נשים מטיילות לבד – "אני מטיילת לבד בשביל הצורך האישי שלי"

את טלילה גולן זכיתי להכיר בזכות הפוסט הראשון בסדרה "נשים מטיילות לבד" שפרסמתי בקבוצת הפייסבוק "פורום טיולים וידיעת הארץ" ואחד הקוראים החליט לעשות מעשה ולשדך בינינו. שידוך מוצלח, כי ככל שקראתי את סיפורי הטיולים של טלילה הרגשתי הזדהות גדולה. היא מתארת חוייה של טיילת שטח בנשמתה, סקרנות, חדוות הגילוי, התמודדות עם ניווט בתנאי שטח לא מוכרים, אומץ להעמיד אוהל באמצע ה-nowhere וגם החששות והפחדים בלילה הראשון מכל רחש שנשמע מבהיל (ורק בלילה הראשון, כי בלילות הבאים העייפות אומרת את דברה, ומי כמוני יודעת שכך הוא הדבר גם בטיולי מדבר).

טלילה גרה בקליפורניה וחורשת אותה לאורכה ולרוחבה (וגם מקומות אחרים). היא מספרת לי שיוצא לה לטייל המון לבד גם בשביל הצורך האישי שלה וגם במסגרת העסק שלה כמדריכה טיולים.
לטלילה יש בלוג מרתק (באנגלית) בשם Mamma Quail – Hiking California  ובו היא מפרסמת החל מ-2012 את סיפורי המסע שלה, בעיקר מקליפורניה, אבל גם ממקומות אחרים.
"I am loving the Earth through my feet and I'm telling the world about it" היא כותבת בפתיח לבלוג ואכן נוהגת כך בכתיבה שמשלבת בין סיפור המקום ובין התמונות מדהימות שמתארות יופי שאין כמותו.
טלילה גם צלמת מחוננת ומי שמתעניין באיזור זה של העולם ממליצה בחום לבקר בבלוג Mamma Quail ואולי בעקבותיו לקנות כרטיס טיסה לקליפורניה ולצאת לאחד הטרקים הללו, לבד או בהדרכתה.

לפוסט זה טלילה צרפה תמונות מכמה טיולים שנחקקו חזק בזיכרונה. מוזמנים לקרוא את תשובותיה של טלילה ולהענג על הנופים היפים שצירפה לפוסט זה.


מערב היום השני של טרק הסולו הראשון בשמורת גולדן טראוט

מטרק הסולו בקיץ שעבר בשמורת אגמי דינקי כשנראה היה שאוטוטו פורצת סערה

פסגת הר הגעש לאסן – התמונה מפסגת הר ברוקוף, טיול יום ארוך ומאמץ במסלול מדהים ביופיו

תארי בקצרה מי את, מהיכן את בארץ, היכן טיילת לבד, בארץ או בעולם
אני טלילה, גדלתי בצפון סיני ובנגב. מילדותי הייתי מסתובבת לבד בשטח ומחפשת בעלי חיים וצמחים מעניינים. הייתי מסיימת להכין שיעורים ונעלמת לטיולים עצמיים עד זמן ארוחת הערב.
למדתי בתיכון לחינוך סביבתי בשדה בוקר שם קידמו ותמכו בטיולים של התלמידים ללא ליווי מבוגרים וגם נתנו לנו את ההכשרה לזה. היה אסור לנו לטייל לבד בלי חברים והיינו צריכים להשאר בתחומי רדיוס מסויים אבל עכשיו אני יכולה להתוודות שלא תמיד נצמדתי לכללים. למדתי ביולוגיה בבאר שבע ואחרי השרות הצבאי נסעתי עם בן זוגי לארה״ב לעשות דוקטורט ונשארנו שם. היום אני גרה בקליפורניה עם בן זוגי ושתי בנותי.
אני כל הזמן מטיילת, עם המשפחה, עם חברים, וכמובן גם הרבה פעמים לבד. יש לי עסק של הדרכת טיולים וסיורים לימודיים בטבע. חלק גדול מטיולי הסולו שלי הם במסגרת העסק כהכנת שטח להדרכות, אבל אני מטיילת המון לבד גם בשביל הכיף שלי, כולל טרקים בשמורות פרא.

למה לבד?
הרבה פעמים זו ברירת מחדל פשוט כי אין הרבה שמתאים להם הזמן או היכולת הפיזית למסלולים שאני מעוניינת בהם.

Fort-Bragg-Coast
Horseshoe Meadow

ואת לא פוחדת?
לא בטבע. זה מפחיד אותי להסתובב בעיר, במיוחד במקומות הומי אדם. המקום הכי מפחיד שהייתי בו היה דיסנילנד ומזל שלא הייתי שם לבד.
דוקא יש דברים שאני מאוד פוחדת מהם, שריפות למשל, שבקליפורניה זו סכנה רצינית. אבל במקרה של שריפה אני לא חושבת שזה היה משנה הרבה אם הייתי לבד או עם אנשים נוספים. לא כל סכנה פוחתת אם מספר האנשים גדול יותר.
בלילות הראשונים של כל טיול עם קמפינג או טרק בשטח קשה לי להירדם וכל רחש מבחוץ מקפיץ אותי. אני פוחדת יותר כשאני עושה קמפינג לבד באתר מסודר כשיש אנשים נוספים מסביב מאשר כשאני לבד בטבע. בלילות הבאים מרוב עייפות אני בדרך כלל ישנה הרבה יותר טוב.

תארי רגע של שיא, שהרגשת שאת נוגעת ברומו של עולם
היו הרבה כאלה. לעלות על פסגה של הר תמיד נותן לי את התחושה הזו. לטבול בעירום באגם בהרים כשאני יודעת שאין אף אדם אחר בסביבה. להוציא את הראש מהאוהל בבוקר ולראות איילה רועה בשיחים מטר ממני והיא לא נבהלת מנוכחותי. בכלל, להיות עדה להתנהגות טבעית של בעלי חיים שברור לי שלא הייתי זוכה לראות אם הייתי בקבוצה.
התחושה הזו של ההתעלות הזו, של החיבור הבלתי אמצעי עם הטבע מאוד מאוד ממכרת.
אחת הפעמים שהרגשתי שיא שכזה היתה כשהגעתי לנהר הקרן (Kern) שזורם מצפון לדרום בקניון עמוק בבחלק הדרומי של רכס הסיירה נבדה שבקליפורניה. להגיע לנהר הקרן היה מעין חלום שלי  שניסיתי להגשים פעמיים קודם ללא הצלחה מכיוון מערב ובנסיון השלישי מכיוון מזרח, בטרק הסולו הראשון שלי, זכיתי להגיע לקניון הקרן והייתי מאושרת עד אין קץ.

King Creek Falls

מה בעיקר למדת על עצמך תוך כדי טיול לבד?
שאני יכולה לסמוך על עצמי ועל שיקול הדעת שלי. שהאמרה Mind over Matter הוא לא סתם קלישאה. ושכל דבר, כל תחושה, וכל מצב נפשי או פיזי, אם נעים ואם נורא, הוא זמני.

מה הקושי הגדול ביותר בלטייל לבד?
את יכולה לברוח מהכל, חוץ מעצמך. אם עצמך מעצבנת, עצלנית או תבוסתנית, אז את תקועה איתך וצריכה להתמודד בעצמך עם הלכי רוח דכאניים שמורידים לך מהטיול.
ויש גם קושי טכני – כאשר אני בוחרת מסלול שאינו מעגלי ויש לי מגבלת זמן שמונעת ממני לעשות אותו הלוך ושוב אז אני צריכה למצוא פיתרון אחר כדי לחזור לחניון ממנו התחלתי. במקומות שמתאפשר לי אחנה לפני הטיול אופניים בנקודת הסיום המתוכננת ואחזור ברכיבה לנקודת ההתחלה. בשנים האחרונות קרה גם כמה פעמים שהסתמכתי על טרמפים כדי לחזור לנקודת ההתחלה.

Mission Peak
Morgan Territory

לו יכולת לצאת מחדש לדרך, היית בוחרת שוב בלבד?
לא תמיד זו הבחירה שהייתי רוצה אבל אם הבחירה היא בין לצאת לבד ללא לצאת אז ברור שלצאת לבד.

תארי סיטואציות בהן הרגשת שאת מאויימת ופגיעה בגלל שאת לבד
בעלי חיים נוטים להמנע מאנשים אבל יכולים להוות איום לאדם בודד. אני זוכרת פעם שהייתי לבד באזור שפתוח לרעייה של בקר ועברתי ליד פרות שהיו עם עגלים צעירים והפרות היו מאוד עוינות כלפי. זה היה מפחיד מאוד לעבור שם בידיעה שאם הפרות עוברות משלב של נשיפות ורקיעות לשלב של לנגוח ולרמוס אז הלך עלי. אם הייתי בקבוצה הן לא היו מעזות להתקרב ולאיים עלי.
זו לא היתה הפעם היחידה – ב-90% מהפעמים שחשתי עוינות מחיות בשטח אלו היו פרות.
פרט לפרות, באזור בו אני גרה היו תקיפות של פומה של מטיילים/רצי שטח בודדים וגם לי היתה פעם היתקלות קרובה מאוד עם פומה, אבל אני חושבת שבמקרה הזה הפומה הופתעה לא פחות ממני. בכל מקרה אני משתדלת שלא לשקוע בשרעפים בזמן הטיול אלא להיות מודעת לנוכחות בעלי חיים אחרים בסביבה. אני משתדלת גם להיות סופר זהירה כשאני הולכת בשבילים יותר מאתגרים כי אני מודעת לזה שאם אפול ואפצע אז אין מי שיזעיק עזרה עבורי (אין קליטת סלולרי ברוב המקומות שאני מטיילת בהם).

Mount Shasta

האם יש הבדל בין בחור לעומת בחורה שמטיילים לבד?
באזורים שאני מטיילת בהם אני לא מרגישה שיש הבדל משמעותי. כמעט כל מטיילי השטח פה נשמרים די לעצמם. אני כן רואה שגברים מרשים לעצמם לסחוב משא כבד יותר ואני מניחה שזה משפיע על טווח הטיול. כיוון שאני לא יוצאת בשביל לשבור שיאים או לכבוש מרחקים וגבהים מיוחדים אז אני לא מרגישה צורך בסחיבת משא שעבורי יהיה מיותר.
יש לי גם סיפורון משעשע מטיול סולו שעשיתי בפארק הלאומי פינאקלס בשביל צדדי מאוד שלא ראיתי בו מטיילים אחרים בכלל. היה יום חם מאוד אז החלטתי לנצל את בדידותי ולעשות כמו הבחורים ופשטתי את החולצה. הספקתי ללכת טופלס כמעט חצי קילומטר כשמעבר לסיבוב פתאום מגיעים זוג אמריקאים מבוגרים חביבים. הספקתי להסתובב בשניה, לשמוט את התרמיל וללבוש את החולצה לפני שהם הגיעו אלי. אמרנו שלום וניהלנו שיחת חולין חביבה לפני שנפרדנו כל אחד לדרכו, וכל זה בלי להזכיר במילה אחת את הפדיחה הקטנה שלי.

תארי אתגר שהתמודדת איתו בהצלחה בטיול האחרון שלך
אתגר שצץ לי מידי פעם בטיולים ארוכים הוא הצורך בניווט שטח – אם אין שביל מסיבות של חוסר תחזוקה או סיבות אחרות, או שתוואי השביל לא תואם את מה שמסומן במפה אז אני צריכה למצוא דרך איפה ללכת ולעבור מחסומים טבעיים (כמו נחלים או מדרונות סלעיים) בלי שביל מסודר.
בפעם האחרונה שזה קרה היו פשוט יותר מידי שבילים פירטיים בשטח ולא היתה אפשרות לדעת איזה מהם הנכון. הייתי צריכה לעצור כל שני מטר לבדוק את הכיוונים במפה ולהסתמך על הטופוגרפיה בשביל להגיע בסופו של דבר למקום הנכון.
ניווט שטח או path finding מאט מאוד את ההתקדמות והרבה פעמים כולל את הצורך לחזור אחורה עד הנקודה האחרונה ששם ידעת בדיוק איפה את ולהתחיל שוב משם. בטיולים באזורים פראיים צריך להביא בחשבון שדברים כאלה יכולים לקרות ולכלול את זה בשיקולי זמן הטיול וכמות הציוד והצידה שלוקחים.

Pinnacles National Park

מה היה הדבר מפתיע ביותר שפגשת בדרך?
הפתיע אותי שלא פגשתי דובים בטיולי הסולו שלי למרות שהם מאוד נפוצים בהרים של קליפורניה. אני מניחה שמתישהו זה יקרה.
משום מה גם תמיד מפתיע אותי לפגוש עוד נשים שמטיילות סולו באזורי הפרא שבהרים. כנראה זה הרבה יותר נפוץ ממה שבחברה שלנו נוטים לחשוב. למעשה, אני פוגשת יותר נשים בודדות בשטח מאשר גברים, שאותם אני אמנם רואה יותר אבל בצמדים או בקבוצות קטנות.

תארי מצב שלא הצלחת להתמודד איתו, שנאלצת לאלתר, לחשוב אחרת, אולי להיעזר באנשים אחרים
היו כמה פעמים שנאלצתי לשנות כיוון ולחשב מסלול מחדש כי נתקלתי במחסומים טבעיים שלא יכולתי לעבור אבל אני לא חושבת שזה היה שונה אם לא הייתי לבד.
היו לא מעט פעמים שלא הצלחתי להגיע ליעד שתיכננתי לי מראש ונאלצתי לעצור ולחנות במקום אחר בגלל הערכה לא נכונה של יכולת ההליכה שלי או של רמת הקושי של המסלול.
ככל שאני מטיילת יותר אני גם לומדת להכיר את היכולות שלי ולתכנן את המסלולים כך שיתאימו לי יותר.
בבוקר היום השני של טרק הסולו הראשון שלי פגשתי במתנדבים מטעם רשות היערות הלאומיים שסיפקו לי טיפים ומידע על המסלול שלי שעזרו לי מאוד בהמשך הדרך. אמנם טיפים ניתנו מיוזמתם ולפני שצצו בעיות אבל כשהגעתי לקטע הבעייתי בשביל שמחתי מאוד שסיפרו לי עליו מראש והייתי מוכנה להתמודד עם המצב שם.

מהו הרווח הגדול ביותר בזכות הלבד?
השקט. החיבור לאני הפנימית שלי, לילדה שבי שמתלהבת מכל רמש או פרח או אבן יפה. החופשה מהצורך לדאוג לאחרים כל הזמן ולשים את צרכיהם של אחרים לפני אלו שלי. השיכחה של הזמן. המילוי של המצברים הנפשיים.

Reflection at a Lake

איך זה מרגיש לא לדבר ימים שלמים עם אף אחד? או לדבר ולא להיות מובנת?
בפעם הראשונה שהייתי לבד לגמרי למשך כמה ימים החוויה היתה לא פשוטה לי. אחרי האופוריה הראשונית התחילו לעלות קולות פנימיים שהפרו לי את השקט הנפשי וגרמו לי לעצבנות יתרה ולדיכאון. היו פעמים שמצאתי את עצמי מדברת לעצמי או שרה בקול רם.
בפעם השניה שיצאתי לטרק לבד כבר הייתי מוכנה לזה נפשית והיה יותר קל.

איזו עיצה טובה או מסר יש לך לומר לאישה שמטיילת לבד?
אין תחליף להכנת שיעורי הבית לפני היציאה. דעי לאן את יוצאת, מה מזג האויר הצפוי שם ושאר קשיים שמאפיינים את אותו היעד, תקראי או תקשיבי לנסיונן של אחרות שהיו שם, (ואחרים גם) ותכיני תכנית ב׳ למקרה של שיבושים.
ודאי שאת יודעת איך לנווט בשטח – שום אפליקציית ניווט לא מהווה תחליף לידע לקרוא מפה טופוגרפית ושימוש במצפן (אבל אם יש לך כזו אפליקציה זה אחלה, ועוזר מאוד).
הכיני את הציוד המתאים מראש: ציוד מתאים יכול לעשות את ההבדל בין חווייה נפלאה לאומללה.
והטיפ הכי חשוב בעיני אפילו שזה מגישה שמרנית – בפעם הראשונה שאת יוצאת לטרק בשטח פראי דוקא עדיף לא לבד אלא עם מישהי/הו מנוסים. שלב של ׳חונכות׳ שבו את לומדת מה היכולות שלך בהליכה ובניווט ומה מתאים לך מבחינת ציוד ותזונה הוא לדעתי מאוד חשוב, בשביל שבטיול הבא כשכן תצאי לבד יהיו לך פחות אתגרים טכניים ויותר פניות נפשית להנות מהטיול עצמו.

Badwater – All photos by Talila Golan

ראיונות נוספים של "נשים מטיילות לבד":

Comments

4 תגובות על “נשים מטיילות לבד – "אני מטיילת לבד בשביל הצורך האישי שלי"”

  1. תמונת פרופיל של טלילה
    טלילה

    תודה רבה על הארוח בבלוגך! ואני בהחלט מקווה שתגיעי לטייל באזורי הפרא של קליפורניה, הם יהלכו עלייך קסם, אני בטוחה!

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      התודה גם לך טלילה יקרה. ומאחלת לך מסעות נוספים והרבה חוויות והתנסויות מאתגרות.

  2. תמונת פרופיל של ע נ נ ת
    ע נ נ ת

    טלילה, אין אין כמוך! הכי הכי כיף לטייל איתך! תשומת הלב לפרטים, ההבנה שלך להתאים את הטיול לאדם איתו את מטיילת – זה פשוט תענוג צרוף!!!
    אוהבת אותך המון המון!
    וחוץ מזה – שכחתם לכתוב שהתמונה הראשונה היא Hole in the wall בשמורת Mojave desert 🙂
    עוד טיול בלתי נשכח שלנו יחד…

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה עננת על התגובה. שמחה מאוד שאהבת את מה שטלילה בחרה לחלוק עם הקוראים. כייף לך שהיתה לך ההזדמנות לטייל איתה באמריקה.