פריחה אביבית, מרבדים של צבע – חלק IV

בפרק הנוכחי על "פריחה אביבית" אני רוצה להביא כמה תמונות של מרבדים. מרבדי פריחה הם מהלומה רצינית של יופי. לא מדובר בפרח בודד או במקבץ של כמה עשרות, מדובר בשדה שלם. כל פרח צובע נקודה אחת קטנה וכל הנקודות מצטרפות לציור אימפרסיוניסטי צבעוני ועליז מאוד.

מרבדי פריחה הם תופעת טבע שקשה מאוד להישאר אדישים כלפיה. ברגע ששדה אחד מתחיל מתכסה במאות אם לא אלפי פרחים השמועה נפוצה בין-רגע והמוני מבקרים נוסעים למקום לחזות בפלא. כן, פלא. בארצנו השחונה, בה האביב כל כך קצר, בה הצבעים הדומיננטים הם של חום מאובק, אנחנו לא יכולים לעבור ליד כזה מרבד ססגוני בלי לעצור לרגע. להסתכל, מרחוק, מקרוב וגם קצת להתפעל.

עושה רושם שהשדה התורן של אביב 2018 שמרביץ הופעה אביבית מרשימה הוא בגבעות של קריית גת בחבל לכיש. עד שאזדמן למקום עם המצלמה לבקר דולה מארכיון צילומי הפריחה שלי תמונות של מרבדים מאביבים שעברו.

אנשים שונים מתייחסים אחרת לאותו מצב בו הכל פורח. יש מי שנושם עמוק את ריחות האביב ומתמלא באושר גדול, ויש מי שמתמלא אושר גדול רק מהתבוננות בצבעים.
מוצא חן בעיני שאפשר לחוות עונה זו של השנה דרך כל החושים.

חוש הריח מחבר אותנו למקומות, טעמים, אנשים, אירועים, הוא יכול גם להחזיר אחורה בזמן לתקופות חיים אחרות. דומיננטי מאוד כשנתקלים בפריחה ריחנית, כמו למשל ריחות הפרדסים.
חוש הראייה נחשף לאינספור גוונים של צבע, גם כשעומדים מול שדה פרגים והצבע הדומיננטי הוא אדום, האדום נראה אחרת אם מתבוננים בו מלמעלה או מגובה הפרח, מול השמש או בצל.
חוש המגע חש בקרני שמש מלטפות, אפשר להשיל שכבת בגדים, להישאר עם חולצה קצרה, להרגיש את משב הרוח בפנים, אפשר להשיט יד לעלי כותרת וללטף בעדינות. אפשר גם לשכב על האדמה, להתרווח לתוך התנוחה הזו, להרגיש את התמיכה שהגב מקבל מהאדמה ואיך הפרחים עוטפים אותי מכל הכיוונים, מלטפים אותי.
חוש השמיעה גם הוא משתתף בחגיגה, מאזין לזמזום החרקים והדבורים שבאים לגמוע מן הצוף, לוקחים חלק בתהליך ההאבקה. ואם במקרה מזדמנים לאיזור פריחה ריק מאנשים, אפשר פשוט לשבת בשקט ולהינות מהשקט שכל כך חסר במחוזותינו.
נראה שרק לחוש הטעם אין מקום בחגיגה הפרחונית הזו, הרי אנחנו לא אוכלים פרחים, אפשר אולי לציין בהקשר הזה את הצימאון ליופי שבא על סיפוקו בעונה זו של השנה.

תרגיל קטן:

דמיינו שדה גדול אי שם במרחבים הגדולים של אלוהים, הימים ימי אביב והשדה כולו פורח. מכוסה פרחים בשלל צבעים מכל הסוגים. פרחים גדולים, קטנים, כאלו שפורחים לבד וכאלו שפורחים בקבוצות, פרחים עם גבעול עבה וכאלו עם גבעול צר ודק, פרחים המתנשאים לגובה ופרחים שבוקעים ממש מן האדמה, פרחים שפותחים את עלי הכותרת לרווחה מיד עם אור ראשון של בוקר ופרחים שמחכים לאור הצהריים, פרחים שנסגרים עם ערב כמו הולכים לישון, פרחים שמגדלים קוצים, פרחים עם שורשים עמוקים וחזקים, וכאלו עם שורשים גלויים, פרח שגדל מתוך בצל שקוע באדמה, פרחי בר, פרחים מתורבתים, פרחים גדולים מאוד שנראים עד למרחוק ופרחים עם תפרחת פיצפונת. פרחים שעדיין לא בקעו, פרחים בשיא יופיים, שיא פריחתם, פרחים שכבר עברו האבקה וכעת עלי הכותרת שלהם מתחילים לקמול ולהתייבש
דמיינו את השדה רחב הידיים הזה שעומד עכשיו בשיא פריחתו. אפשר להביט מרחוק ולראות את הפרחים ככתמים של צבע נעים ברוח הקלה ואפשר להתקרב ולהביט בכל פרח ופרח בנפרד.

דמיינו אתכם מטיילים בשדה הזה, מביטים בפרחים ושואלים את עצמכם:
~ איזה פרח אני?
~ כיצד אני משתלבת בשדה?
~ מה היחס שלי לפרחים שגדלים סביבי?

"אתמול נכנסתי לאוטו בדרכי דרומה, לאחר מס' דקות גיליתי שאני בכלל נוסעת מערבה, למקום אחר. מכירים את זה? שבאופן אוטומטי אתם נוסעים לאן שאתם רגילים, ולא לאן שאתם צריכים?
אותו דבר קורה לנו לפעמים במחשבות, ברגשות ובתגובות. לפעמים אני פועלת אוטומטית, כמו שרגילה ולא כמו שצריכה. רגילה להתעצבן, רגילה להיסגר, רגילה לשפוט, רגילה לראות את החסר. לפעמים אני עובדת את ההרגל, לפעמים אני העבד שלו.
והנה מגיע האביב, תיכף חג פסח ועמו יציאת מצרים, ופתאום יש הזדמנות להשתחרר מכל ההרגליות הזאת, להביא במקומה מחשבה, רגש, תגובה חדשה.
אפילו לא צריך להתאמץ בשביל זה, צריך פשוט: לשים לב למתרחש כמתחדש (במילותיה של ימימה אביטל). לשים לב שקורה משהו חדש, שיש שינוי, שיש ניצנים של פריחה, ניצנים של הבנה, ניצנים לתגובה חדשה. כלומר ההתחדשות לא חייבת לקרות מבחוץ: להתחדש בבגד, בתספורת, במקום עבודה או בבית חדש. ההתחדשות יכולה לקרות מבפנים: ע"י תשומת הלב, ע"י הסתכלות חדשה, בעזרת הקשבה חדשה.
אני שמה לב שבזמן האחרון זה קורה הרבה, אני שומעת בקבוצות הלימוד של ימימה את מילות התחדשות בהתרחשות: "הצלחתי להקשיב לבן שלי במקום לכעוס עליו"
"הצלחתי ליהנות מעבודות הבית במקום להיות מתוסכלת מהן"
"הצלחתי לצחוק על הסיטואציה במקום להתרגז ממנה"
"הצלחתי לקחת אחריות על מה שאני מרגישה במקום להאשים מישהו אחר"
כל כך נפלאה היא ההתחדשות, כל כך מחזקת, כל כך מאפשרת מקום להתקרבות, לשמחה, לשקט והנאה. כל כך נפלאה וכל כך מזמינה. ואני מקבלת עלי את ההזמנה: לראות את המתרחש כמחדש. את מה שבא כמתנה, את מה שלא מגיע כמתנה גם כן. אני מזמינה את עצמי להסתכלות חדשה, איזה דבר חדש מתגלה לי עכשיו? מה המציאות הזאת, זאת שכבר נמאס לי ממנה, זאת שנראית חוזרת על עצמה, מה היא מחדשת לי? איזה ניצן חדש צומח בהבנה שלי? איזו נתינה חדשה אני מוזמנת לקבל?
מה אני יכולה ללמוד שלא למדתי מקודם? האם יכולה להיות הסתכלות אחרת על מה שנחווה כדחייה? על מה שנחווה שמחסיר? על מה שנחווה שמפריע? האם אני יכולה למצוא בתוכי רגש אחר במקום עלבון? במקום כעס? במקום תסכול?
האביב מחדש את כוח החיים ואני אתו, מתחדשת ומתפללת שיפֶה ושונֶה יהיה היום הזה, מחדש ומשמח, ובעיקר- ממש בסדר."

סיגל גריבי, לימודי ימימה

האביב מביא עמו התחדשות, התרעננות, התחזקות. ההתפעלות וההתפעמות הן מעוצמת הפריחה, מהצבעוניות, מהמגוון, מהריחות, מהמאסה הגדולה. למעשה אנחנו מתפעלים מהטבע עצמו שמפגין את מיטב כישוריו להתקיים עונה אחר עונה, לשרוד. ומהו בסופו של דבר הפרח ממנו כולנו מתפעלים? הפרח הוא איבר הרבייה של הצמח, דרך מתוחכמת למשוך חרקים או דבורים, שיעבירו את האבקנים לפרח הבא, שתתרחש ההפרייה, שהצמח יוסיף להתקיים, שיווצר הפרי ומתוך הפרי יווצר הגרעין שהוא הזרע לצמח הבא.
אילו הצמח לא היה מעוניין להתרבות, למה לו אם כך להשקיע בפרחים, למה לו למשוך אליו חרקים ודבורים, למה לו לתת פרי. אבל הצמח לא שואל את עצמו – אני בכלל רוצה להעמיד צאצאים – הוא מתוכנת ל-"כן".

אני שואלת מה עוד מלהיב אותי באביב. מה עוד מביא עמו האביב לחיי. שינויי מזג האוויר, הפכפכות שאופיינית מאוד לעונה זו בשנה. פעם קר, פעם חם. חמסינים מאובקים, שקע שרבי שמגיע ליום-יומיים, מזכיר את הקייץ שמחכה מעבר לפינה. הימים מתארכים.
יותר אור. יותר חום. יותר צבע.
רצון לצאת החוצה לראות את היופי הזה לפני שייגמר, כי קצר כאן מאוד האביב. יש משהו באביב הישראלי שמאוד אופייני לנו, הישראלים, התפרצות מהירה, קצרה, אינטנסיבית. ואז מגיע הקייץ הארוך, המתיש, המייגע. כל עונה והיופי בו היא בורכה. באביב מקובל לעשות הקבלה בין מה שקורה בטבע למה שקורה אצלנו בפנים. עולות מילים כמו: התעוררות פנימית, צמיחה אישית, התחדשות במובן של נקודת מבט חדשה, אמונה חדשה לגבי עצמי, מנטרה חדשה שאני ממלמלת לעצמי, שמחלחלת לתוכי.

גלגל השנה הסתובב ברבעון, תקופה של דוחות כספיים ודוחות פנימיים, במיוחד לקראת הפסח שנחגוג שבוע הבא ומסמן לנו לבדוק מושגים כמו "חירות", "חמץ" ולתהות מיהם "ארבעת הבנים" עליהם דיברה ההגדה ולמעשה נמצאים גם בתוכי.
זו תקופה יפה, שמחה, עליזה, צבעונית מאוד. מרגישה איך היצירתיות שבי מבעבעת. אולי בגלל העובדה שנולדתי באביב.

אני נוהגת לשתף בקטעי קריאה, שירה והשראה שאני אוהבת. ולסיום הפוסט האביבי הרביעי בסדרה, אני מעתיקה לכאן מנפלאותיה של חלי ראובן, מנחת קורסים וסדנאות, משוררת, זוכת פרס "פורצת דרך בתחום השירה" מטעם מגזין "נשים" לשנת 2016.
למי שרוצה להעניק לחייו התבוננות ומחשבה מעבר, חלי פרסמה בדף הפייסבוק שלה אסופת שאלות לכתיבה חופשית. מי שרוצה להתמסר לכתיבה לפי ההנחיות ההלו, מוזמן.

פרעה
בחרי דמות שהקשתה עליך, פגעה בך, הצרה את צעדייך. ספרי את הסיפור שלך עם אותה דמות.
על מה את יכולה להודות לה מכל הלב? מה היא פיתחה אצלך?

מדבר
בחרי תקופה שהיתה לך מאתגרת במיוחד. ספרי את הסיפור על תקופה זו
מה למדת מהתקופה הזו? על מה את מודה?
מה השתנה בך מאז? במה צמחת?

משה בתיבה
בחרי מקרה שבו הופיעה דמות בחייך שעזרה לך מאד. שחשת שהיא מצילה אותך, שהיא כמו מלאך שנשלח אלייך
ספרי על המקרה, על התחושות, על מה את בהכרת תודה?

המיילדות
מה הדבר שהיית רוצה ליילד מתוכך לעולם?
מה דרוש לך כדי שזה יקרה?
מי הא-נשים שיכולים להיות עדות ועוגן עבורך כדי שזה יקרה?

אפיקומן
מהי המתנה שאת בוחרת לתת לעצמך לכבוד חג החירות? ועל מה מגיעה לך מתנה זו?
ערכי רשימה נדיבה של כל הדברים שאת מרגישה שעליהם מגיע לך

עשר המכות
כתבי כנגד כל מכה – ברכה בחייך, כך שהכתיבה תכלול עשר ברכות שעליהן את בהודייה

והגדת לבתך
מה הם שלושת הטיפים, שלושת המסרים הכי חשובים שהיית אומרת לבתך?
מה הם שלושת הטיפים, שלושת המסרים הכי חשובים שהיית אומרת לבנך?

ואסיים בברכת חג חירות פורח, צבעוני וגדוש ביופי ושמחה לכל קוראי!