תגית: כתיבה

  • לאן נעלמה האהבה? או סדנת כתיבה אינטואיטיבית בת"א

    אחרי שבוע של שפעת קשה שריתקה אותי לבית הגיע יום שישי שאחרי הסערה. השמיים מעוננים, עדיין קר מאוד ואני שכבר מיציתי עד תום את השורה הלעוסה "אני אוהב להיות בבית", מוכרחה לצאת החוצה. לאן? לעיר. איזו עיר? בהתחלה חשבתי על יפו, לצלם את עץ חג המולד הגדול, להסתובב בשוק הפישפשים, לקנות סחלב חם ומתוק, להביט…

  • מונולוגים של דמויות מעולם האמנות

    כיוון שהבלוג שלי הוא בין שאר הדברים גם מרחב הכתיבה שלי, אני מרשה לעצמי לעלות מדי פעם טקסטים ישנים שכתבתי בתקופות קודמות. ראו "טקסט אבוד" עם אסופת טקסטים בסגנון זרם התודעה שנכתבו כשהייתי סטודנטית בבצלאל. בשנה האחרונה ללימודי התואר באמנות פלסטית העסיקה אותי המחשבה מה לעזאזל אני הולכת להציג כ"תערוכת סיום" בתום הלימודים שיבטא את…

  • טקסט אבוד

    בלוג משלי, כמו "חדר משלך" של ורג'יניה וולף, הוא מקום בו אני יכולה לכתוב כל מה שאני רוצה. והפעם טקסט ישן שנכתב אחרי החזרה מהודו ב-1995. מילים שנכתבו לפני 25 שנה בכתב יד ושובצו ביומן מסע שקראתי לו "גיאוגרפיה דימיונית" אני חוזרת אל הטקסטים האבודים מפעם ומעתיקה אותם לבלוג כפי שהם, בלי להוסיף סימני פיסוק…

  • הזכרונות שלי מהודו – חלק א'

    כמעט בלי לשים לב חלפה שנה מאז שיצאתי מביתי למסעותי, למסע הדרכים או "הטיול שאחרי ההייטק". כתבתי לא מעט תוך כדי המסע וגם אחרי ששבתי הביתה. חלק מהטקסטים פורסמו כפוסטים בבלוג תחת הקטגוריה "מסע דרכים". נותרה אסופת פתקים שהקלדתי באייפד שרק לאחרונה טרחתי לאגד לקובץ אחד. "טקסטים אישיים מהודו". מילים שנזנחו בצד עד שבאחד הבקרים…

  • "אלוהים שלי, רציתי שתדע…"

    בשעת לילה מאוחרת שלפתי מכוננית הספרים שלי את הספר "מסע במילים" – יומן כתיבה אישי מאת חגית אלמקייס. הספר מכיל 365 תרגילי כתיבה לכל יום בשנה. מתחילת ספטמבר 2017 עד סוף אוגוסט 2018 כתבתי ביומן (כמעט) מדי יום. 99% מהעמודים בספר מלאים בכתב יד צפוף בעטים בצבעים שונים. כשהיגעתי לעמוד האחרון הנחתי את הספר-יומן בצד ולא…

  • יומן ניו יורק: חברה לספר לה סודות עמוקים

    את המחברת הזו מצאתי במשרד כשעשיתי סדר לפני כמה שבועות, לא ברור אם שייכת למישהו, היו כתובים בה הרבה מילים ומספרים ב"מחשבית". לזרוק? חכי רגע… תראי איזו כריכה קשה שווה… בהחלטה של רגע החלטתי לאמץ אותה. את הדפים ב"מחשבית" תלשתי, מה שדילל את המחברת, וגם הפך אותה לפחות מאיימת, כבר לא מחברת עבת כרס שמי…