תגית: מכתש רמון

  • מתיקות מדברית

    נעים מאוד, קוראים לי אילנה ואני מכורה למדבר. מכורה אבל בקטע טוב. תיכף אני גם אסביר. ת'אמת? כמעט שבוע אחרי שהמילים הנ"ל נכתבו שקלתי ללחוץ Ctrl+A ואז Delete. בשביל מה אני צריכה לספר לכל העולם ואישתו על ההתמכרות שלי. מה שנכתב כשהייתי ב"היי" מ- over doze של מדבר, נראה היום אחרי החזרה לשגרת הקייץ המנומנמת…

  • סופ"ש במכתש רמון – גיאוגרפיה של בדידות

    "גם את לא מחייכת הרבה" היא מעירה לי. יכול להיות. מה שבטוח זה שהבוקר, איך שחלפתי על פני השלט הירוק הראשון בכביש 40 עם השם "מצפה רמון", מייד נמתח חיוך מקצה לקצה. וכל שלט נוסף, חיוך נוסף. כן, שם של מקום כמו מצפה רמון מעלה בי חיוך. ערב קודם מילאתי הרבה בקבוקי מים, את חלקם…

  • טיול חנוכה נודד בדרום – חלק ראשון – דרכי הבשמים העתיקות

    לו הייתי GPS בתום טיול חנוכה הייתי משדרגת לגרסה חדשה, מהירה ויעילה, כי הקודמת "השתגעה", לא מסוגלת להתביית על מטרה, כל רגע משנה כיוון. כמו GPS על סטרואידים. מהמכתש, אולי חזרה הביתה, או שניסע לערבה. ואז צפונה למדבר יהודה או דרומה להרי אילת? בסוף המחוג מתביית על הקצה הדרומי ביותר במדינה וכעבור יומיים בבת אחת…

  • הגיגי אומץ במדבר, סוכות תשפ"ב

    "לֵךְ, לֵךְ לַמִּדְבָּר, הַדְּרָכִים יוֹבִילוּ. לַיִל טֶרֶם בָּא, לֵךְ, אָחִי, אֶל הַמִּדְבָּר." סוכות תשפ"ב, הלכתי למדבר עם שמחה גדולה בלב. בתחנות השונות במסע שזכה לכינוי "מסע אומץ" כתבתי הגיגים שפורסמו בדף האישי שלי בפייסבוק. עם שובי חזרה לביתי ליקטתי אותם לפוסט מדברי, כפתיח לעונת המדבר, מפגש מחודש עם המדבר. מוזמנים להצטרף אלי לרסיסי מחשבות ותמונות…

  • לחגוג את חג החירות במכתש רמון

    מה נשתנתה 2021 מ-2020? שהשנה להבדיל מהקודמת המגיפה כמעט ונוצחה, מה שאיפשר לחיים לחזור למסלולם. כלומר, חופש התנועה שלי חזר למה שהיה בימים טרום-קורונה. אם שנה שעברה חגגתי את ליל הסדר בקפסולה מצומצמת, השנה בחרתי לחגוג את חג החירות היכן שבני ישראל נדדו ארבעים שנה. במדבר. הנגב נבחר כלוקיישן לחגיגות הפסח ואם לדייק, מכתש רמון.…

  • מסע נדודים (16): הפרק הסוגר את המסע, במכתש רמון האהוב

    הפרק החותם את מסע הנדודים, כשמכריזים על סגר הרמטי חדש, רביעי במספר, ואני מבינה שכבר לא לעיניין לברוח למדבר, שמהות המסע אינה בריחה אלא בחירה. ו… שאולי הגיעה העת לשוב הביתה מהדרכים.

  • יממה במדבר – גן צבעי הרמון

    רביעי, שש בערב. לפני מספר דקות נחתתי במצפה רמון. למעלה משעתיים וחצי של נהיגה רצופה, 220 ק"מ. בפעם האחרונה שעצרתי לקפה בתחנת הדלק לפני הירידה למכתש היתה במרס, ביום שהכריזו על הסגר הראשון. היה יום חורפי, אפור, גשום, קר מאוד. נשבו אז רוחות רעות מאוד בכל הארץ. מפחידות. אף אחד לא ידע מה קורה, השמועות…

  • טיול שבועות בשבעה פרקים

    (1) נסיעה דרומה כביש 4, כביש 40, כביש 6, כביש 10, כביש 171 – כבישים שהתגלגלתי בהם בשלושת ימי חג השבועות, נסיעות שהצטברו לסך של 509 ק"מ. כשחניתי בסוף הטיול ליד הבית, הבטתי במד הקילומטראג' כלא מאמינה. אחרי ימים רבים של 0 ק"מ כשהמכונית לא זזה מטר, הינה מגיע המספר העצום והגדול הזה… האמת היא…

  • ימי קורונה: פאנצ'ר בגן הפורח במדבר

    "תגידי, איך זה לטיילת כמוך להיות כל הזמן בבית?" שואלת אותי חברת פייסבוק ואני עונה בחצי התחמקות "איזו שאלה שאלת… אולי אכתוב על זה בהרחבה. זה משהו שאני לומדת לתרגל ולקבל". עם כל יום שעובר מבינה שאי אפשר להדחיק או להתעלם מהסיטואציה הלא הגיונית שנוצרה בימים אלו שזכו לכינוי "ימי קורונה". בשבוע האחרון מסתובבות הרבה…

  • לבד וביחד אל מזרח הרמון

    לפני היציאה לדרך, אל התֶּבֶל היפה כשהאיש שעצר לי טרמפ אל תחתית מכתש רמון אומר לי "יש לך ביצים גדולות", למה הוא מתכוון? שאין בי פחד? ממה? מהחושך? מהמדבר? מהלבד? מהתיק הכבד על הגב? עמד לי על קצה הלשון להחזיר לו באותה המחמאה, כי מי שנוסע לאילת מתודלק בטונות קפאין וג'ויינט וטס במהירות שיא בירידות…