תגית: תל אביב

  • לאן נעלמה האהבה? או סדנת כתיבה אינטואיטיבית בת"א

    אחרי שבוע של שפעת קשה שריתקה אותי לבית הגיע יום שישי שאחרי הסערה. השמיים מעוננים, עדיין קר מאוד ואני שכבר מיציתי עד תום את השורה הלעוסה "אני אוהב להיות בבית", מוכרחה לצאת החוצה. לאן? לעיר. איזו עיר? בהתחלה חשבתי על יפו, לצלם את עץ חג המולד הגדול, להסתובב בשוק הפישפשים, לקנות סחלב חם ומתוק, להביט…

  • שוטטות תל אביבית, חלק II – "תנו לקסם לקרות"

    שבוע שעבר יצאתי לשוטטות תל אביבית, אני והמצלמה, ללכוד פריימים של ציורי רחוב על רקע של נוף אורבני. חלף מאז שבוע והגיע יום חמישי, יום שבחרתי להקדיש לשוטטות אורבנית. התלבטתי בין ירושלים לתל אביב ובסוף נבחרה שוב העיר הגדולה, הסואנת, התוססת, זו שתמיד מפתיעה לטובה. זו שאם מתמסרים בה לחוויית השוטטות הרגלית, הקסם קורה. בפוסט…

  • שוטטות תל אביבית, חלק I – "שביל הגרפיטי" בקריית המלאכה

    "את יודעת שאח שלי נפטר, הלך לישון ולא התעורר", האישה בספסל הרכבת אחרי מעדכנת בטלפון. המשפט הזה תופס אותי חזק. "הלך לישון ולא התעורר" או "מות נקי" כמו שאימא שלי אומרת. אדם שמחזיר את נשמתו לבורא עולם בשינה, מעבר רך בין העולם הזה לעולם הבא, לא כרוך בגסיסה איטית, מיוסרת ומכאיבה. מות שיתכן שמגיע בהפתעה,…

  • רשמים מביקור במוזיאון ת"א – אנשים, צבעים וצורות

    "זה עולם מסוכן", זו המחשבה שחלפה בראשי מייד אחרי ה-WOW שיצא בפי באופן אוטומטי מייד כשנכנסתי לחלל הגלריה במוזיאון ת"א, בו מוצגת התערוכה החדשה של צדוק בן-דוד. פוסט זה אביא את נקודת המבט שלי על שתי תערוכות גדולות שמציגות בימים אלו במוזיאון ת"א, של בן-דוד ושל קאלדר. מראש מסייגת את דברי ואומרת שאינני מבקרת אמנות,…

  • תל אביב, מחשבות על יחיד מול קבוצה ואיש שנופל מביניין

    "הורגת" מעט זמן ריק בשיטוט אקראי בכתבות שקופצות לפיד בטלפון הנייד. קוראת דיווח על תערוכה קבוצתית חדשה: "העבודות עוסקות בחזרה לשגרה אחרי טראומה, ומציבה שאלות על מעמד הקבוצה… הגדרת היחיד בתוכה, כוחה של קבוצה או של זה היחיד" חושבת עלי ועל אנשים כמוני, שמגיל צעיר מעולם לא הרגישו נוח במיוחד בקבוצות. שהמבנה הקבוצתי מעורר בהם…

  • ביניין 6 משעול 5 – ת"א חוזרת לשגרה

    בקצה הדרגנוע נמצא הפארק. כלומר רחבה בין ביניינים גבוהי קומה עם מעט דשא, מתקני משחקים וספסלי ישיבה שפזורים פה ושם. הרעש בלתי נסבל, שילוב רועש של מערבל בטון, קידוחים, גלגלי עגלה שנגררים בכבדות על המדרכה, ואם כל זה לא מספיק, אז לתוספת קבלו צהלות קולניות שבוקעות מגן ילדים. עיר. למה כבר ציפית. רחובות, כבישים, מכוניות,…

  • "תפוח או דבש", רשמים לא רשמיים מתערוכת הצילום בת"א

    בדרך לתל אביב, כשהרכבת עצרה לדקה בתחנת הרצליה, הרמתי את המבט ממסך הטלפון החוצה, שמתי לב לטיפות גשם על השמשה. גשם? כן. בקבוק מים יש אבל מי חשב על מטרייה. הבחורים במושב לפני ניהלו דיון ער על החיסון לקורונה, זרקו לאוויר מספרים, תאריכים. "לא היה לי חום, הרגשתי חרא", מספר אחד מהם שחטף את הוירוס.…

  • סיור בעיר ובמדבר בעקבות קלפי השראה

    יש סיורים בעקבות שירים או משוררים, סיור בעקבות סיפורים, מקצועות נעלמים, דמויות מעניינות מהעבר ו…. גם סיור ייחודי בעקבות קלף השראה. קלף? כן, קלף אחד מסדרה בשם "מהי הדרך" שיצרתי הקייץ, קלף שהגרלתי במקרה או שלא בפריסת קלפים שעשיתי לעצמי בשישי, קלף ששלח אותי לסיור ברדיוס של נמל יפו, שיצר בי מוטיבציה להגיע אל הרחובות…

  • בחום הזה של תל אביב: "איפה אתם חיים"

    "קודם כל קפה, אח"כ כל השאר" מזמינה בקיוסק של תחנת הרכבת קפה ומאפה ויושבת לשתות ולאכול בנחת. יובלות שלא יצאתי להפסקת "קפה ומאפה" בתל אביב. הזדמנות להפשיל את המסיכה לצוואר, לתקוע בה את משקפי השמש, לפתוח פתקה חדשה בסלולרי ולהקליד רשמים אונליין כל עוד הפתח של המזגן מכוון לעברי ומעיף עלי אוויר נעים. וכל הזמן…

  • תל אביב שרה, רוקדת וחוגגת

    רואים עליי מייד שאני לא עירונית לפי הלחץ שלי מחניות. לנהוג אני מאוד אוהבת וגם נחשבת בעיני עצמי לנהגת מצויינת, אבל כשזה מגיע לסיום הנסיעה בחנייה כאן טעון שיפור. אני יודעת לחנות ברוורס רק כשהמדרכה מצד ימין שלי. בכיוון ההפוך משהו בחיווט של הכיוונים במוח פשוט לא מסתדר, כך שגם אם תהיה חנייה פנוייה אני…