פריחת קייצית וקוצנית

בתפר שבין האביב לתחילת הקיץ, כשרק מתחיל להתחמם והטמפרטורות מתחילות לעלות, מגיע תורם של הקוצים לפרוח.
הגדילן, הברקן, החוחן, חוחן בלאנש, הקיפודן, אלו רק מקצת הקוצים שאני מכירה, ומהמשפחה הקוצנית הזו אוהבת בעיקר את הכדור הסגול של הקיפודן ואת השערות בצבע בורדו של החוחן בלאנש.
באביב פרסמתי סדרת פוסטים תחת הכותרת "פריחה אביבית" ועכשיו, כשכבר קייץ לכבוד היום הארוך בשנה התיישבתי לכתוב פוסט פריחה קייצית וקוצנית. על פניו נושא בנאלי, אבל לא, הקוצים כמו הפרחים לגמרי לא בנאלים, יש בהם יופי אחר, תפרחת בצורות מורכבות וסקלת צבעים שלרוב חוּמָה וחָמָה. ודוקרת.

"בפרחים עצמם אין שום דבר בנאלי. הם כל כך שונים ומיוחדים, בצבעוניות שלהם, בגודל ובצורת עלי הכותרת, ועוד ועוד. הבעיה היא באמת שאנחנו כל כך רגילים אליהם שאנחנו כבר לא רואים אותם באמת."
מתוך פוסט בבלוג "יצירה ויצירתיות" של חגית אזולאי רוזנס – מחשבות על פרחים

לקוצים יש עמידות מדהימה בעיני, כשהם צעירים וירוקים, שולחים עמוד תפרחת עם פריחה גדולה ומרשימה, ואז, משסיימו לפרוח, הם לא מתים בשקט, לא, הם ממשיכים להתנוסס לגובה, יבשים ודוקרים. וזה למה? הרי האבקה הסתיימה, דאגתם כבר לדור ההמשך, פנו בבקשה את השטח. אבל הם בשלהם, ישארו לעמוד זקופים, יבשים, משתלטים על שטחים עצומים שמטייל שעובר בסמוך להם מסתכן באינספור שריטות.
ככל הנראה יש לקוצים הסבר, להרחיק בעלי חיים, שלא יאכלו את הצמח, שלא יתקרבו לצמח, שלא יזיקו לצמח.

כמו הצמחים, ככה יש אנשים שמגדלים קוצים שדוקרים כל מי שמנסה להתקרב. הקוצים כאמצעי הגנה שמרחיק והודף כל ניסיון התקרבות.
מותר האדם מן הקוץ שהוא יכול להחליט לפשוט את קוציו ולאפשר התקרבות. ובכל זאת כדאי לנסות להתקרב, בזהירות, לאתר מקום חבוי שאינו מצופה קוצים, בפרח ובאדם, להושיט יד, לגעת, להתבונן מקרוב ביופיו של הקוץ או של האדם.

"ניתן להסביר מים, אולם הפה לא יהפוך רטוב בשל כך.
ניתן ללמד על טיבה של האש, אולם הפה לא יתחמם בשל כך.
בלא לגעת במים אמיתיים ובלא לחוש באש אמיתית, לא ניתן להכיר את אלה.
אפשר להגדיר מזון באופן מדויק, אבל זה לבדו לא יפיג את הרעב. אפילו להסביר ספר לא יהפוך אותו לנהיר.
אם כך, איך זה מתקבל על הדעת שאדם ישיג הבנה מהסבריו של אדם אחר?"

מתוך "התודעה הבלתי כבולה" מאת טקואן סוהו

Comments

4 תגובות על “פריחת קייצית וקוצנית”

  1. תמונת פרופיל של מלי אברמוביץ
    מלי אברמוביץ

    גם אני אוהבת את הקיפודן. היו שנים שהיה חלק מעיצוב הפנים.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      הזכרת לי איך בתקופת הצבא במגורי בנות היינולוקחים תרמילים ומשתמשים בהם כואזות לקוצים… זו היתה הדקורציה של פעם…

  2. תמונת פרופיל של עינת הרשקו
    עינת הרשקו

    למה כל השמות של הרוצים מסתימים ב ן? פוסט מקסים עם תמונות משגעות. עשית הרבה כבוד לקוצים

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      קוצים…. כן, כבר לא נותנים להם את הכבוד הראוי ללהם ולא תראי "סיורי קוצים" על משקל "סיורי פריחה"… הם חלק בלתי נפרד בהתפתחות של הצמחים הללו. אני יכולה לאהוב אותם או לא, אבל כרגע הם כאן, עד שיירד היורה…