יומן מסע TMB – הפרק הראשון

ה- TMB או Tour de Mont Blanc הינו מסלול טבעתי ארוך שחוצה שלוש מדינות: צרפת, איטליה ושווייץ, סביב ההר הגבוה ביותר באלפים האירופיים, המונבלאן ("ההר הלבן" בתרגום לעברית), הר המתנוסס לגובה של 4810 מטר.

כשבוע לפני שאני יוצאת לטרק של קייץ 2018 אני נהנית להיזכר ברשמים מן המסע של קייץ 2017. שמחה להביא כאן קטעי טקסט שנכתבו לפני היציאה למסע ובמהלכו, משובצים בתמונות הנופים הנפלאים שצדתי עם המצלמה.
מוזמנים להצטרף אלי ל-"טרק וירטואלי" סביב המונבלאן, יומן מסע TMB בשלושה פרקים – זהו הפרק הראשון.

להמשך הקריאה: יומן מסע TMB – פרק שנייומן מסע TMB – פרק שלישי  | אלבום התמונות בגוגל 

הכנות
לקראת המסע של קיץ 2017 ההתרגשות הולכת וגואה
לאן? צרפת, איטליה, שווייץ
עם מי? עם גיא ורונן, שני חברים וותיקים לדרך
כמה זמן? סה"כ שבועיים טיול, מתוכם תוכננו 11 ימי הליכה רצופים, בפועל הלכנו עשרה ימים
איך קוראים למסלול? סובב מונבלאן או בקצרה TMB
כמה ק"מ? 170 ק"מ
לכבוד מה? טרק יומהולדת חמישים של שלושתינו

בינואר כירטסנו 3 כרטיסי טיסה לג'נבה, בסוף מרס הזמנו מקומות לינה בביקתות, חודש לפני שממריאים אני מסיימת לסדר את המסלול בקובץ אקסל, נקודת התחלה וסיום של כל אחד מימי הטיול, שם הבקתה, טלפון, עלות, כמה פיקדון שולם וכו'. יש ספר ומפה בהשאלה, יש לי נעליים חדשות עם מדרסים, לגיא יש מקלות הליכה חדשים ותיק חדש שיגיע בסוף החודש. טוענים את הקלטת המסלול באפליקציה ייעודית בטלפון, מתחילים להתרגל לשמות המקומות, ללמוד לבטא אותם נכון.

בחורף, כשהייתי עמוק במדבר המחשבה על האלפים האירופאים נראתה כ"כ רחוקה, אבל הזמן עובר, עונת המדבר הסתיימה, נפתחה עונת הרחצה בים ובקרוב מאוד תחל עונת הטרקים באירופה

"עוד שלושה שבועות ושלושה ימים מהיום"… אבל מי סופר…

עוד שבוע מהיום
הפייסבוק מקפיץ לי זיכרון בן שנתיים מהטרק לחבל טושתי בגיאורגיה בו כתבתי אז:

"ראשון שעבר, בדיוק בשעה זו של הבוקר, אחרי ארוחת הבוקר בכפר דרטלו (גיאורגיה), ישבנו תמר ואני אל מול המפל והבטנו מהופנטות במים הזורמים.
–  תחשבי על זה, כמה שאנחנו רחוקות עכשיו מהשגרה המוכרת, מאיזור הנוחות שלנו, אמרנו אחת לשנייה, שבוע מהיום, ראשון בבוקר, נתעורר לשבוע עבודה חדש, נצא אל הפקקים הידועים של כביש החוף
–  בואי לא נחשוב על זה עכשיו, עכשיו זה זמן להתבונן במים הזורמים"

הערב, אחרי שחזרתי הביתה דרך הפקקים הלא-נורמלים של כביש החוף, ארזתי את חפציי, כולל שקית הממתקים שקניתי בסופר ויוצאת לסיבוב ביישוב עם התיק על הגב, כתירגול לקראת.
שבוע הבא, בזמן הזה בערך נסיים את היום הראשון של הטרק.
שבוע הבא נרחיק מהשגרה המוכרת, נצא לגמרי מאיזור הנוחות וזה יהיה כל כך… באמת שכל כך… עד שבוע הבא אמצא את המילים המתאימות…

הדברים קורים לי
בקרוב מאוד, ממש עוד ימים ספורים אני יוצאת לטרק של הקייץ. הפעם בחרתי טרק שהוא לגמרי לא ייחודי, המונים נוהרים למסלול המעגלי שעובר בין צרפת, איטליה ושוויץ. מסלול בן 170 ק"מ שניתן להשלים בין שבוע (הגרסה הקשוחה) ל-11 יום (הגרסה השפוייה). בין אם רצים בקצב היסטרי או מטיילים בקצב רגוע יותר, הולכים בשבילים שעוברים בנוף משגע, פסגות אלפיניות מושלגות, צמחיית יער, אגמים טורקיזיים צלולים, ביקתות מנותקות מהציוויליזציה.
למי שעדיין לא שמע או לא ראה – המונבלאן (מצרפתית Mont Blanc שפירושו "הר לבן") הוא ההר הגבוה באירופה המערבית וברכס האלפים כולו ומתנשא לגובה של כ-4,808 מ' מעל פני הים. ההר נקרא גם מונטה ביאנקו (באיטלקית) או לה דאם בלאנש (בצרפתית "הגברת הלבנה").

הטרק הידוע בכינוי TMB או "סובב מונבלאן" מקיף את הרכס כולו ב-11 יום במסלול שעובר בשטחן של צרפת, איטליה ושווייץ. יש האומרים שזהו הטרק היפה באירופה ואחד היפים בעולם כולו. הטרק מיועד למיטיבי לכת, יש שיגידו קשה אבל אפשרי. לא טרק במקום הנידח ביותר או הקשוח ביותר או עם הנוף הדרמטי ביותר.
אני יושבת אל מול צג המחשב בבית, עוצמת עיניים לרגע, מנסה לדמיין איך זה יהיה לצעוד בנופים רבי הוד, במרחבים ירוקים מנוקדים אגמים ופסגות מושלגות.
בעבודת ההכנה שעשינו, בהזמנת מקומות הלינה בדקנו את המפה, ראינו תמונות, אבל זה אחרת לגמרי  ל ה י ו ת  שם ולראות בשתי עיניי את המקום שעד כה ראיתי רק בתמונות מצולמות.

את הפער הזה בין מה שרואים בתמונה לעומת מה שמרגישים כשנמצאים במקום עצמו מכיר כל מי שיוצא לטיול. זה הפער בין "וואוו! איזה יופי!" שאומרים כשמביטים בתמונה לבין "וואוו! איזה יופי!" שאומרים כשנמצאים בתוך התמונה. וזה מה שכ"כ מרגש בעיני ביציאה לדרך, שמצופה מהצד אני הופכת להיות הולכת רגל בתוך הנוף. לוקחת חלק, משתתפת.

הדברים קורים לי.
למען האמת, הדברים קורים לי כל הזמן, אלו החיים, הם קורים, בין אם אני בישראל או בשביל לקורמאייר שבאיטליה. ונכון לרגע כתיבת שורות אלו, קורים לי הדברים שבטרם היציאה לדרך. לארוז תיק, לבדוק כמה קר או חם יהיה שם, ובעיקר לחכות בסבלנות למועד הטיסה.

תזכורת
הרגע הזה, עם הקפה של הבוקר, כשאני רואה את ה- Reminder ששולח לי גוגל אל תיבת הדואר ואל הנייד.
כאילו שאפשר לשכוח כזה דבר….
קנינו את כרטיס הטיסה בתחילת ינואר, ה-11 ביולי 2017 נראה לנו אז רחוק מאוד
והינה הגיע היום ועוד כמה שעות נעלה על המטוס שייקח אותנו לג'נבה
ההתרגשות הולכת וצוברת תאוצה…

מ ת ח י ל י ם
הרגע הזה שיוצאים מהרכבל בגובה 1800 מטר, רוח קרירה נושבת וההרים… אוי, ההרים, הגבוהים, הפסגות המושלגות, המדרונות מצופי הירק…
לוקח כמה רגעים לקלוט ש… אני כאן. היגעתי לתחילת המסלול. מכאן מתחילים ללכת.
היום הראשון לא אמור להיות ארוך מדי או קשה מדי. פתיח נהדר למסלול הסיבובי הענק הזה. בשעות הראשונות אני בהיי מטורף, הנופים, ההרים, ההרגשה הנהדרת של להיות כאן, אחרי הציפייה הממושכת וההכנות.

לא חשבתי שיהיה כאן כ"כ חם, לא חשבתי שגם כאן אזיע, אבל מחשבות לחוד ומציאות לחוד. לקראת הצהריים מזג האוויר הולך ומחתמם, לח מאוד, תוואי הדרך רובו בירידה אבל יש כמה עליות. והינה באחת העליות הגרב בנעל הימנית מתחילה להציק. אלו לא תלונות, רק הקשבה לגוף שמתחמם, מתעייף, שמשדר אותות כאב.
יום שהתחיל בהתרגשות גדולה, בחיוכים מאוזן לאוזן מסתיים בעייפות גדולה וכאבים בכפות הרגליים.

בערב בבקתה, אחרי מקלחת חמה, נחה במיטת קומותיים. מעין נפילת אנרגייה לצורך עלייה שתבוא בהמשך, כי כל המתחיל… אומרים לו גמור, ואני נחושה להשלים את המעגל היפהפה הזה.
היום פסגות המושלגות של ההרים הסמוכים להר הלבן המרשים, נגלו לנו מבעד לעננים. בבת אחת הנוף מקבל פרופורציות אחרות. קנה מידה לגודל וגם ליופי שאני לא רגילה אליו.
כמה טוב להיות פה.

גרף גבהים
לפנ הנסיעה אני מכינה רשימת משימות:
*  לארוז הכל לפי הרשימה ולבדוק אם נכנס לתיק הירוק
*  לקרוא יומני מסע ולהכין מפרט של כל יום הליכה: מספר ק"מ, עליות במצטבר, ירידות במצטבר
בתיק הירוק שלי ארזתי ציוד לשבועיים, 36 ליטר, 7.5 קילו, או 9 קילו עם אוכל ומים. התיק הירוק הולך להיות בן הלווייה הצמוד אלי לאורך כל 170 הקילומטרים של המסלול.
כנ"ל גרף הגבהים שלא העזתי להעמיק בו מדי. בהמתנה לטיסה רונן קורא על היום השני לטרק ומראה לי את הגרף, חמש שעות עלייה רצופה. רק אז העפתי מבט חטוף בקו המודפס בספר בשיפוע עולה, לא קולטת שבעוד יומיים אטפס מטר אחר מטר בתוך הגרף, אזיע ממאמץ.

הבוקר הדבר התיאורטי הזה הולך לצאת מדפי הספר ובשעות הקרובות יהפוך לכל עולמי…
רגע של שקט. עם כוס התה והערפל שעדיין מכסה את ההרים.
משאירה מאחור את אימוני המדרגות במשרד (נהגתי לטפס 11 קומות, כפול ארבע, 960 מדרגות), ויוצאת לטפס היום 1400 מטר בתוך נוף שגזור מגלוייה.

אנשים שפוגשים בדרך
אני מטיילת עם צמד הבנים, חברים וותיקים לדרך, וכאן בדרכים אנחנו פוגשים מטיילים נוספים. כשחולפים על פניהם בשביל אומרים "בונג'ור" וממשיכים הלאה, אבל כשמגיעים לבקתה, לדורמיטורי מתפתחות שיחות. סקרנים לשמוע מאיפה היא או הוא, מתי התחילו את השביל, איך הולך. בערב הראשון פגשנו בחור בלגי, דובר שפות רבות, קלט לא רע את "מה שלומך" שלימדתי אותו. נתן לנו טיפים טובים להמשך הדרך.
בלילה השני התוודענו לבחורה גרמנייה שמטיילת לבד, בדצמבר ימלאו לה 50. התפתחה שיחה מעניינת על גיל 50 ועל העיסוק הייחודי שבחרה לה כעובדת בארגון שנותן סיוע הומניטרי באיזורים מוכי גורל. אחרי שתסיים את הטרק תטוס לירדן, עם גיחות לסוריה.
אתמול בערב דיברתי עם צעיר צרפתי שמתאמן לאולטרה מרתון. היה שקוע בחקר גרף הגבהים וסיפר שהוא מתכנן לסיים לרוץ את כל המסלול בארבעה ימים. לדבריו אלו שלוקחים את המקומות הראשונים מסיימים את ההקפה של 170 ק"מ בעשרים שעות! המירוץ אמור להימשך 48 שעות , כחמישים אחוז מהמשתתפים פורשים בשלב זה או אחר. מטורף. נראה בלתי אפשרי. לא הגיוני שגוף אנושי מסוגל לעמוד בעומס הזה. הבוקר כשהתארגנו לתזוזה אני רואה אותו יוצא לתקתק את מכסת 40 הק"מ שלו. קוראים לו קווין.

גם לי יש הספקים לא רעים: אתמול לקח לי שש שעות וחצי לגמוע כ-14 ק"מ בעלייה אחת ארוכה-ארוכה. במצטבר טיפסנו קצת יותר מ-1200 מטר, שזה מצוק ההעתקים כפול ארבע.
היום התחיל בעלייה של 200 מטר, ירידה תלולה וארוכה, שוב עלייה, פעמיים מצוק ההעתקים, ושוב ירידה. אומרים שאלו הימים הקשים ביותר בטרק. הקושי קצת מרתיע, מפחיד, אבל עם כוח רצון ונחישות היגעתי למרות הכאבים ברגליים לנקודת הסיום בבקתת אליזבטה.
המסלול מציג מגוון של דרגות קושי, כל אחד לפי יכולתו. אנחנו בחרנו בגירסה השפוייה ועדיין מסיימת את יום ההליכה עם שרירים כואבים. זה חלק מהדיל ומקווה שעם הזמן הגוף יתרגל לעומס וזה יהיה פחות מורגש .
אם תשאלו מה רואים בדרך יהיה קשה לענות. המילים מגמדות ומקטינות את היופי.

חדר עם נוף לקרחון
מתי בפעם האחרונה ישנת בחדר עם נוף לקרחון ומפל מים שזורם ממנו?
קצת אחרי תשע בלילה, עדיין לא החשיך אבל אני כבר במיטה, מנסה להירדם, להרוויח כמה שיותר שעות מנוחה לאיברים הכואבים. החלון טיפה פתוח ואפשר לשמוע את זרימת המים.
מ ד ה י ם.  המילה הקולעת ביותר שעולה לי.
כשתיכננו את המסלול השם של ביקתת אליזבטה היה הקליט ביותר לעומת יתר השמות. שלחנו מייל, לא ענו, שלחנו עוד מייל, התשובה התמההה, אבל בסוף קיבלנו אישור על ההזמנה. והינה היום אני כאן, ישנה בחדר עם 2 מיטות קומותיים וחלון שפונה לקרחון.
זהו הלילה הרביעי לטרק, קשה שלא לשים לב איך הזמן מקבל כאן איכות אלסטית ונמתח ונמתח. נדמה שהלילה הראשון בלה ז'וס אחרי הנחיתה קרה לפני עידנים. ועד ערב שבת הבא, כשנהיה לקראת היום האחרון לטרק, גם אז יחלוף עידן שלם.
כמות המראות, החוויות, התחושות שנדחסות לפרק זמן כ"כ קצר הן כ"כ גדולות. אולי זו הסיבה שנדמה שכל יום שעובר כולל יותר מסתם 24 שעות.

כביסה, קניות וארוחת ערב מפוארת עם הבנים
מודה ומתוודה, לא קל איתי, במיוחד כשאני עייפה ורעבה. במקרה כזה סביר להניח שאתחיל לרטון ולהתלונן…
סיימנו היום את ההליכה מוקדם יחסית, את הירידה התלולה האחרונה לקורמיור ירדנו ברכבל, ככה חסכנו בזמן ובעומס על הברכיים. היגענו לפנסיון באחת בצהריים, מקום שנתקע אי שם בשנות השמונים של המאה שעברה, אבל עם צמד גרציות סופר חביבות. מקלחת, כביסה ועכשיו הולכים לחפש משהו לאכול. בכל זאת, איטליה. כל אחד מפנטז על תפריט כלבבו, אני מוכנה להסתפק בפסטה וגלידה. אממה, עד שהיגענו לקורמייר, עד שהחלטנו לאיזו מסעדה ללכת, מתברר שלאיטלקים יש מנהג מאוד לא מובן לסגור את המסעדות בין אחת לשבע.
מה עושים? קודם כל תוקעים פרוסת פיצה ומקנחים בגלידה כדי לסתום את הרעב. אח"כ מחפשים בית קפה עם וויי פיי חינם. נכנסים, שותים קפוצ'ינו. אחרי עשר דקות מכסת האינטרנט שלי פוקעת. 3 כוסות קפה, 7 יורו, גיא מתעקש להשאיר יורו טיפ למרות שקטעו לי את הסנפת האינטרנט באמצע.

בארבע-חמש-שש פעמים שהלכנו הלוך ושוב במדרחוב של קורמייר רונן נכנס לחנות של ציוד טיולים והבין סוף סוף איך נועלים את מקלות ההליכה המתוחכמים שלו. קנה גם זוג שרוכים, ליתר ביטחון. גיא קנה משקפי שמש. אני קניתי חבילת פלסטרים גדולים לשתי היבלות שלי.
עיירות הסקי התיירותיות הללו בנויות בשטאנץ שחוזר על עצמו. הן נקיות, מטופחות, מצועצעות ויקרות להחריד
המסלול ממשיך צפונה, ממרכז העיירה ושוב יוצא אל הטבע הכל כך מרשים.
לבנתיים חזרנו לפנסיון שלנו, שבעים וטובי לבב אחרי ארוחת ערב מפוארת ומגלים שבמלון ליד נערכת מסיבה, מוזיקה בווליום גבוה, ריקודים ומחיאות כפיים. הערב לא נישן מוקדם אבל לפחות יש אינטרנט חינם.
הפעם הבאה שנפגוש את הציוויליצזיה תהיה בשאמוני, אחרי סיום ההקפה.

מידע שימושי ליוצאים לדרך
ה-TMB מטוייל במיוחד בחודשי הקייץ, בעיקר ע"י אירופאים שמגיעים או לטיולי יום או להקפה שלמה או חלקית. השביל ארוך, ארוך מאוד. מסתכם ב-170 ק"מ הנמתחים על פני עשרה או 11 ימי הליכה, תלוי בקצב ההליכה. ישנו התוואי הראשי של ה-TMB וישנם מסלולים רבים נוספים שמסתעפים ממנו. כל מסלול שייבחר יפה. לכל יום הליכה יש את הייחוד שלו, בין אם מדובר בעליות קשות למעברי הרים, חציית פלגי מים, הליכה בעמקים יפהפייה על מול הרים גבוהים או דרך מדרונות ירוקים.
מלבד הנופים היפים השביל מאפשר לסוג מסויים של אנשים להביא לידי ביטוי את יצר האקסטרים שבהם. התוואי היחסית נוח מאפשר ריצה או רכיבה באופני הרים. מי שמעוניין לקחת את הגוף שלו לקצה, ברוך הבא. נראה שההולכים עם תרמיל על הגב וצמד מקלות הליכה, נעים בקצב רגיל, עוצרים מדי פעם לנשום לרווחה את הנוף, בחרו באפשרות הטובה ביותר לספוג את יופיו של המקום.

המלצות קריאה

טרק סובב מון בלן – מאמר מקיף ומעמיק מאת ד"ר גילי חסקין
סובב מון בלן – מתוך הבלוג "חלומות שמורים" של אורה גזית שמתארת בפירוט כל אחד מן הימים בטרק בליווי תמונות
מסלולי הליכה באזור המון-בלאן – מתוך הבלוג "גלוייה" בו מסופר על מסלול מעגלי בשם Lac des Cheserys trail
סובב המון בלאן – מתוך אתר "סיפור דרך" מאת Eli TheHiker
פורום Hike – סובב מון בלאן – כל מה שרצית לדעת על ה-TMB ולא היה לך את מי לשאול – המקום להתחיל את הקריאה ואיסוף החומר, ניתן לשאול ולהתייעץ ולקבל מענה אמין

להמשך הקריאה: יומן מסע TMB – פרק שנייומן מסע TMB – פרק שלישי  | אלבום התמונות בגוגל