מה בין "חופש" ל-"חופשה"

על פניו שתי המילים הגזורות מאותו השורש: ח.פ.ש
חוֹפֵש מתחיל עם חולם ומסתיים בצליל שמזכיר את צהלת השמחה "יששששש" או אולי את איכות השקט הקיימת בו
חוּפְשָה מתחילה בצליל של שורוק שקצת סוגר ומסתיימת בהברה פתוחה "שָה".
מעבר לאותיות הדומות והבדלים מינורים בצלילים יש הבדל מהותי במשמעות בין "חופש" ל-"חופשה".

חופש רצון, חופש תנועה, חופש ביטוי, חופש דת, חופש פולחן
חופש רצון, חופש תנועה, חופש ביטוי, חופש דת, חופש פולחן

חוֹפֵש הוא הווייה. מרחב פנימי שאדם חש בלבו. חופש להיות מי שהוא, לומר את מה שהוא רוצה לומר, לעשות מה שברצונו.
החופש הוא קודם כל הרגשה שמתחילה בתוכנו, שאין מגבלה, אין גבול, אין משהו שסוגר ומגביל. הרגשה של פתיחות, שהכל אפשרי.
חוּפְשָה או vacation בלעז היא תקופה קצובה בזמן של שבירת שיגרה. פגרה. לרוב מלווה בנסיעה מחוץ לבית ליעד נחשק. פרק זמן ללא עבודה, הפסקה בעיסוקיו של האדם למטרת נופש או תיור

חופשה שנתית, חופשא ברומא, חופשת פסח, חופשת סקי, חופשת לידה, חופשת קיץ
חופשה שנתית, חופשא ברומא, חופשת פסח, חופשת סקי, חופשת לידה, חופשת קיץ

בואו נעמיד דברים על דיוקם, זה לא "החופש הגדול", זו חופשת הקייץ בה התלמידים והמורים מסיימים ללמוד וללמד ויוצאים לפגרה עד הראשון בספטמבר.
ביום הראשון הרשמי של חופשת הקייץ שמתי פעמי צפונה לסיור-סיקור שארגנה עינת הרשקו מהבלוג אלנר נע טיבה. בחורף האחרון השתתפתי בסיורים קודמים שהיו מפתיעים ומעניינים (אפשר לקרוא כאן על הסיור בגליל המערבי ועל הסיור בעמק יזרעאל ). הפעם אני שוב מצפינה עם הרכבת לתחנה הצפונית ביותר, נהריה.
סנובית, את טסה בקרוב למדינות רחוקות – ובנהריה ביקרת?

אממממ…. לא ממש… בחורף חלפתי דרכה במכונית בדרכנו לביקור בראש הנקרה. מיהרנו להגיע, לא עצרנו, רק ברמזור, קיוויתי שהאדום יימשך עוד קצת כדי שאוכל לצלם את גשר המיתרים החדש. והינה בתחילת יולי, הזדמנה לי האפשרות גם להיפגש עם חברותי לעולם הבלוגינג וגם עם עיר המבקשת לחדש פניה ולהזמין אליה מבקרים.
בתום יום ביקור עמוס וגדוש כל טוב תרשו לי להיות חוצפנית ולשאול: סנובים, בנהריה הייתם?
לפני שאתם מכרטסים טיסה ומזמינים מלון לחופשת הקייץ מחוץ לגבולות הארץ או בתוכה, למה שלא תסעו לחופשה בעיר הצפונית, נהריה.

נהריה, עיר שבעבר היתה ידועה כעיר קייט ונופש, גם לתיירות פנים ושימשה יעד מועדף לתיירים הסקנדינבים והאו"מניקים, ירדה בשנים האחרונות מגדולתה. בימים אלו עם החילופים בראשות העיר, נכנס דם חדש לעירייה והרבה מוטיבציה לשנות את מצב התיירות בעיר.
"גם אם המצב של העיר עד כה היה בכי רע, אפשר להתייחס למה שעכשיו." אומר אלי, תושב העיר שהתלווה אלינו לסיור ושותף לצוות החשיבה שמייעץ לראש העיר החדש בעיניני תיירות.

קיים רצון למתג את נהריה מחדש ולהעלות אותה מחדש למפת התיירות הישראלית. כיום היא ממותגת כעיר "לאוהבים את החיים".
כולי תקווה שהרוח האופטימית שהייתי עדה לה בביקור בעיר תיתן את הטון הבולט ותצעיד את נהריה למקום טוב, למקום שגם ישראלים וגם תיירים מחו"ל ירצו להגיע אליה לחופשה.

במילה "נהריה" מסתתרות כמה מילים.
ה"נהר" מייד קופץ לעין, מתבקש שיחצה את העיר נהר, אם לא נהר, לפחות נחל. ואכן יש לנהריה נחל שעובר דרכה, הגעתון, אם כי הוא רחוק מלהידמות לנהר שחוצה ערים אירופאיות רבות. זהו נחל אכזב שרוב הזמן יבש. אפשר לקחת דוגמא משיקום נחל אלכסנדר, ככה שעוד יש תקווה שבאחד הימים הגעתון יזרום בעיר.

זו עיר שמשרטטת את מפת הרחובות וממיינת את השכונות לפי צבעים. "מפת העיר לפי צבעים", כפי שכתוב בשלט צבעוני גדול בשדרות הגעתון. יש שכונה בירוק כהה וירוק בהיר, בצהוב, אדום וכחול.

מילה נוספת שמסתתרת בשם העיר והיא "נהרה". כלומר אור. רוצה לומר, נהריה עיר של ים, של שמש.
עיר עם גשר מיתרים חדש. מלון בוטיק מעוצב יפה שנפתח לאחרונה וגם תערוכות אמנות יוצאת דופן שמצוגת בשבועיים הקרובים בחלל של התחנה המרכזית.

בסיור סיקור הנוכחי בנהריה התאפשר לי לטעום לזמן קצר איך יכולה להיראות חופשה במלון יוקרתי.
את הפוסט מלווים צילומים שצולמו במלון הבוטיק קאזה 

וידוי קטן, אני לא טיפוס של "חופשה". זה כמובן מתחיל בילדות, שאת רוב חופשת הקייץ העברתי עם אחי ואחותיי בבית. לא היה כסף מיותר לקייטנות או לנסיעות. מדי פעם היו נסיעות קצרות לת"א או לדודים באשדוד, שנזכה לטעום קצת ים. רוב הקייץ עבר עלי בקריאת ספרים, תכניות בטלוויזיה החינוכית, שוטטות בשדות שליד הבית ושיעמום.

יתכן שאני נשמעת כמו הדודות הזקנות, רק אומרת שבילדותי חלק מהעסק של "החופש הגדול" כלל בתוכו גם שיעמום. היה משעמם. השתעממנו. ההורים הניחו לנו להשתעמם ולמצוא תעסוקה בעצמנו. אף אחד לא נכנס ללחץ כשקיטרנו "משעמם לי…" להבדיל מתופעה שקורית בשנים האחרונות, הורים שפוחדים משיעמום, לא מניחים לילדים להשתעמם לרגע, מריצים אותם מאטרקציה לאטרקציה, מקייטנה לפעילות, לא נותנים להם צ'אנס להיות כמה רגעים עם עצמם, ללא גירוי חיצוני. .

מזכיר את הלך הרוח המקובל בחופשות. מעט מאוד נופשים נוסעים רק כדי לנוח. להוריד הילוך. פשוט להיות. לשבת בלובי המלון או על שפת הבריכה, לשתות משקה קר. להתמסר לשלווה ולבטלה. משום מה הנופשים מריצים את עצמם וילדיהם מאטרקציה לאטרקציה ומתישים עוד יותר את הגוף שזועק לעצירה, למנוחה.

בימים אלו, שהשמש של יולי-אוגוסט מכה בעוז, מתישה, סוחטת כוחות, כל מה שנדרש זה פשוט להוריד הילוך. בשעות החמות של היום להיכנס לחדר, להגיף תריסים, לחלוץ נעליים.
אפשר לפרוש סדין על הרצפה ולשכב עליה כדי לספוג את הקרירות, כפי שפעם היו עושים, בימים שלא היו מזגנים ומאווררים בכל בית.
או… אפשר להתרווח במיטה הנוחה והמפתה שצילמתי במלון הבוטיק קאזה.

תארו לכם, מזגן דולק על 20 מעלות, מצנן את האוויר, הוילון עוצר את קרני השמש הישירות, שקט מאוד.
מה שהכי מתחשק זה לפשוט בגדים ולהיכנס למיטה. עם ספר. בלי ספר. לעצום עיניים. לנמנם.
אחרי שעה-שעתיים, כשהגוף סיים לרענן את המערכות לקום, לשטוף פנים, לגשת לפינת הקפה, להרתיח מים לקפה. ללגום לגימה ראשונה מהנוזל החום-החם-המר-המעורר הזה.
Re-start מושלם לגוף ולנפש.

בקרוב מאוד אתחיל פרוייקט "סדר" בבית. אשים את מעט מטלטליי בתיק שאקח איתי לנדודי ואת יתר חפצי האישיים אאחסן במדפים צדדיים בבית. צריכה לפנות מקום לדיירת שתיכנס לגור בזמן היעדרי. בין היתר אפנה את שולחן העבודה שלי, זה שאני קשורה אליו כבר שנים, שעבר איתי פעמיים דירה, שמקבל באהבה את כל החפצים שאני מניחה עליו, צג מחשב, מקלדת, עכבר, רמקול, שעון, תמונה, לוח שנה, צנצנות צבעים ועטים, ניירות, קרם ידיים, כמה אבני חן, אינספור כסות קפה בקבוק מים.
זו פינת העבודה שאני הכי-הכי אוהבת לשבת בה,לכתוב, לבהות, לחלום, לקרוא, להקליד, לשתות, לאכול.

גם כשאני מסתובבת מחוץ לבית אני מייד מזהה שולחנות פוטנציאלים לעבודה. כאלו שיכולתי להתיישב לידם, להוציא מהתיק מכשיר סלולרי או אייפד או מחברת או פנקס ולכתוב, ליצור, להקליד. וגם לשתות קפה ואם אפשר איזו עוגייה קטנה ליד, מה טוב.
כאלו הן פינות העבודה/מנוחה שראיתי בלובי של מלון קאזה.
בגלל קוצר הזמן לא התאפשר לי ממש לשבת ולעבוד, אבל יכולתי לדמיין בראש איך אני יושבת שם, מרגישה נוח וחופשייה להפליג על גלי הדימיון.

יש לזה הסבר עיצובי שמחבר בין תחושה נעימה בגוף לבין החלל עצמו. יש לא מעט שיטות וטכניקות לייצר חלל שיגרום לתחושה של נעימות והתרווחות, ע"י שימוש בצבע, אלמנטים עיצוביים, אור ועוד סודות מקצועיים שמוכרים לבעלי מקצוע בלבד.
כך או כך, החלל הציבורי בקומת הכניסה של המלון משרה אווירה שמעודדת את האורח להתרווח בכיסא ולהתמסר לנעימות הזו שמן הסתם תוליד רעיונות יצירתיים.

לסיום, אני שואלת וחברותי הבלוגריות עונות

אילו אסוציאציות עולות למשמע המילה "חופשה"?

עינת: היום אני כבר מבינה שחופשה אצלי היא טיול. בטן גב ורביצה רק מכניסים אותי לחוסר שקט…ולכן אני כבר לא יוצאת למה שבהגדרה אין בו גם טיולים, מראות וחוויות.
מלי: קוקטייל ומטרייה עם שזלונג (למרות שלא שותה ולא עושה בטן גב)
מיכל: ים או אגם, ריזורט מפנק או בית נופש מהמם, חול לבן, אלכוהול.
תמר: בשבילי זה במיוחד חופש ממטלות הבית והימיום, חוסר דאגות.
ניני: ללכת לאיבוד בעיר זרה. אין שום קשר אצלי בין חופשה למנוחה.
אני: ים כחול, צפה על המים, שמים כחולים, גלידה, אמצע היום ואני במיטה עם ספר טוב, שוקעת בקריאה עד שמסיימת, הגוף נינוח, שקט, נושם נשימות עמוקות. משב מרענן של חמצן בצבע סגול בהיר זורם לגוף ולנשמה. לא יודעת מה השעה, גם לא משנה לי מה מורה השעון. ישנה כשעייפה, אוכלת כשרעבה. מרגישה תחושה נעימה של סיפוק.

איזו חופשה זכורה לטובה? ספרי על חופשה יוצאת דופן בחוויית בכייף

עינת: כל החופשות שלי, או למעשה הטיולים, זכורים לי מאוד לטובה מלבד שניים
מלי: ה-חופשה: שיט תעלות בנוריץ׳ צפון אנגליה עם הילדים ועם אחי ומשפחתו (לפני 25 שנה ועדיין!)
מיכל: חופשה טובה: הבית על האגם בשוודיה. אגם פרטי עם סירה וגאקוזי.
תמר: בחופשה האחרונה ליפן סירבתי להתיחחס לרמזים  מקדימים (גנבו לנו תיק בשדה התעופה בארץ) והחלטתי שהפעם זה לא ינבא את הבאות….ובאמת זאת היתה אחת החופשות הכי טובות ever. גם אני לא טיפוס של בטן גב. ממש לא נהנית מהקונספט הזה.
ניני: נראה לי שהחופשה הראשונה שלי עם אוריאל. נסענו לאילת (לא אוהבים אותה בכלל) ושם, ידעתי שזה האיש שאני רוצה להתעורר לצדו כל יום מחיי.
אני: החופשה בהוואי שזכתה לכינוי, "הטיול המסכם", בתום תקופה בת שלוש שנים של רילוקיישן בארה"ב, לפני שחוזרים ארצה. טסתי עם הבעל לשעבר לאי קוואי שבהוואי. הוואי! כמו להגשים חלום. זוכרת כמה יפה היה שם, גם כמה חם. למשל זיכרון של רגע אחד שעמדתי בתצפית, ירד גשם, מבול של אמצע הקייץ, וכשהטיפות נגעו באדמה הרותחת עלו אדים. המבט הנדהם כשהוא רואה את האדים. מבט שפוגש עולם אחר, לא רק נופים אחרים, אלא גם מזג אוויר אחר.

איזו חופשה זכורה לרעה? אם היתה כזו חופשה גרועה ספרי על חופשה שהצטערת שנסעת

עינת: האחת, הכל כלול בטורקיה בלי לצאת מהמלון – תחושת פיספוס והחמצה של יעד שלא ראיתי בכלל ושלמעשה את המלון יכלו לשים בכל מקום אחר ולא היתי מרגישה.
וטיול מאורגן של משפחות ליער השחור, ריצה או למעשה נסיעה אינסופית באוטובוס מאטרקציה לאטרציה. לא ראיתי ולא חוויתי את המקום, לא זוכרת איפה היינו ולא נהניתי בכלל. אפילו הילדים שלי, על אף שפע הלונה-פארקים והאטרקציות אמרו שעדיף לא לנסוע שנה אחת וחסוך ולא לחזור שוב על טיול כזה.
מלי: חופשה גרועה; בודפשט. חום אימים ביוני. עיר אירופית גנרית ולא מרגשת. לא היה כל כך נורא אבל זה הכי גרוע שלי.
מיכל: חופשה רעה: לפני כמעט 25 שנה, מלון הילטון באיזו עיר ששכחתי את שמה בטורקיה. הכל כלול. עמוס בישראלים רעשניים. היה זוועה. פעם ראשונה שניסיתי את הקונספט ולעולם לא אחזור על הטעות.
תמר: אנרגיות לא טובות. זה בדיוק מה שהרגשתי בחופשה שהכי הכי לא נהניתי בה בצרפת. רק רציתי שהיא תגמר. וזה עוד אחרי שהכרטיסים והדרכונים (בימים ההם היו נרתיקי פלסטיק שקיבלנו מסוכנת הנסיעות) נזרקו לפח של שטיפת מכוניות ונמצאו רק בנס….מאז אני מייחסת חשיבות לרמזים מטרימים…
ניני: אני לא אספר עליה, כי היא עלולה לפגוע. אבל עד היום היא פצע
אני: בימים ההם כשהנופשונים לאנטליה שבטורקיה היו באופנה, נסעתי באחד הקייצים עם מי שהיה חבר שלי לחות קייץ ארוכה של חודש בטורקיה. לקח לי זמן לחסוך עבור הנסיעה, ציפיתי לה בכיליון עיניים, אבל בדיעבד הצטערתי שנסעתי, שביזבזתי זמן, כסף ואנרגיה. חופשה שהתחילה ברגל שמאל ועירערה את היחסים בינינו שמלכתחילה לא היו במיטבם. היה לי ברור שמייד עם החזרה ארצה עוזבת אותו. זיכרון מחורבן שהלוואי ולא היה קורה: משאית עוצרת לנו טרמפ, אותי יושבת באמצע, בין הנהג הטורקי ששלח ידיים מטונפות ללטף לי את הברכיים ובין מי שהיה חבר ואמור היה לשמור עלי ולא עשה דבר. כל מה שיכולתי לעשות זה להתכווץ במקום ולספור את הדקות עד שהנסיעה תיגמר.

רוב תודות
למלון קאזה, לעיריית נהריה, לצוות חשיבה ההתנדבותי של פיתוח התיירות , ולנציגי העירייה מתחום התרבות.
תודה מיוחדת לעינת הרשקו מהבלוג אלטר נע טיבה יוזמת המיזם "סיור סיקור" – סיורי בלוגריות ברחבי הארץ שהזמינה אותי להצטרף לסיור המהנה בנהריה.

לקריאה נוספת

Comments

14 תגובות על “מה בין "חופש" ל-"חופשה"”

  1. תמונת פרופיל של תמרית
    תמרית

    מקסים מקסים. הרעיון להבדיל בין חופש לחופשה. הבחירות הצילומיות שעשית שהן פחות שגרתיות. היו בפוסט הרבה רעיונות מקוריים וזה מה שאהבתי

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה תמר, על התגובה ועל ההשתתפות בשאלון. הלוואי ובכל החופשות שלך תהיי בסטייט אוף מיינד של חופש.

  2. תמונת פרופיל של ניני אטלס
    ניני אטלס

    פשוט נהדר. אהבתי את משחק המילים, את ה"חידון" בסוף את ההקשרים והצילומים נפלאים. מסודרים בסדר שובה לב. נפלא

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה ניני מקרב לב על הפירגון, שמחה שאהבה ושמחה על ההזדמנות להיפגש ולחוות יחד את יום החופשה הנהדר שהיה לנו בנהריה

  3. תמונת פרופיל של מלי אברמוביץ
    מלי אברמוביץ

    הייתה לנו יופי של חופשה הגם שנמשכה שעות אחדות – מה שמוכיח שדי בפסק זמן קטן אך איכותי משגרת היום יום. וכפי שאת כותבת: דמיינו מזגן על 20 מעלות… חופשה יכולה להיות אפילו קצרה יותר. שמחתי להתארח אצלך.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה מלי, איזה כייף שהתארחת אצלי בשאלון. וצודקת, חופשה יכולה להיות שבוע וגם כמה שעות. מה שחשוב אלו התכנים שיוצקים לחופשה שמנתקת אותנו מהיומיום, מהמטלות, מהרגיל והמוכר. לכן רצוי גם לשים את הטלפון על מצב טיסה, את זה שכחתי לכתוב בפוסט ומציינת כאן, כי שיחות טלפון והודעות שמגיעות מן החוץ יכולות לתלוש אותנו גם מתוך הסביבה הפסטורלית ביותר.

  4. תמונת פרופיל של טלילה
    טלילה

    איזה כיף להגיב לך לפוסט הזה מהמלון בחופשה המשפחתית שלנו עכשיו בוושינגטון סטייט! אנחנו בעיירת מערב פרוע חביבה שנקראת ווינת׳רופ ממזרח לפארק הלאומי נורת׳ קאסקייד. מלון במבנה עץ וותיק ומרפסת החדר משקיפה על נהר המית׳ו שזורם במרץ רב עם מי הפשרת השלגים. הטבע פה פראי ויפיפה וכיף לי לצאת משגרת הבית והעבודה להכיר חבל ארץ חדש.
    אני זוכרת חופשה משפחתית בילדותי בנהריה, אבל הייתי ממש קטנה אז אני לא זוכרת הרבה ממנה. לא זכורות לי הרבה ופשות משפחתיות בילדותי אבל את החופשים אני כן זוכרת היטב – את רובן ביליתי בבית סבתא וסבא במושב והיה לי כל החופש שבעולם. הלוואי ויכולתי להעניק חופש שכזה לילדות שלי אבל הן כבר נולדו לעולם אחר.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      איזה יופי, טלילה! נהדר שיצאתם לחופשה משפחתית במקום חדש עם טבע מיוחד, מרגיע ומנתק משגרת היומיום. זו מהותה של חופשה. הניתוק. ובתוכה כל אחד מוצא את תמהיל הפעילויות שמתאים לו. מהיכרותי הקצרה איתך משוכנעת שארזת גם מעלי הליכה ותרמיל טיולים ושאת יוצאת לתור את השבילים סביב העיירה. לי יצא להגיע רק לוושינגטון DC ולא לוושינגטון המדינה והיא תמיד מצטיירת לי כמקום קריר עם אוקיינוס שמלחך את החוף, חוף של חלוקי נחל אפורים.
      שמחתי לקרוא את זכרון הילדות שלך מהחופשים בקייצים, כמבוגרים אני חושבת שזו מיומנות מאוד חשובה לדעת גם להשגיח על הילדים מצד אחד ומצד שני גם לאפשר להם חופש גדול. היום המבוגרים משגיחים מדי וההשגחה הזו מצמצמת מאוד את החופש של הילד, בין היתר לגלות מה הוא אוהב לבד או סתם להשתעמם.

  5. תמונת פרופיל של עינת הרשקו
    עינת הרשקו

    אילנה התובנות שלך מרתקות. כיף לקרוא מה שאת כותבת. אני חושבת שלא סתם נהריה עוררה בך את העניין המחשבתי בחופשה, יש משהו אסוציאטיבי מאוד חזק בין נהריה וחופשה. אולי בגלל ההיסטוריה שלה, אולי בגלל המיקום, לא יודעת בדיוק. והתמונות שלך כרגיל יוצאות מגדר הרגיל. איך את עושה את זה????

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה עינת! כשאמרת שנבקר במלון וצירפת כמה תמונות ידעתי שזו תהיה חווייה מיוחדת ויוצאת דופן עבורי, כיוון שאני כאמור לא טיפוס של חופשות וגם אם נוסעת לטיולים קלים שמחייבים לינה בעיר אני לרוב מסתפקת במקום לינה פשוט מאוד.
      ככה שעבורי המעבר המהיר בין החדרים, השהות בלובי, הפינוק בספא, הבראנץ' במסעדת הגג – כל אלו היו טעימות מאיך חופשה נעימה ונינוחה יכולה להיראות.
      לגבי התמונות, מבטיחה לך בפעם הבאה שאראה לך איך לצלם אחרת עם הנייד.

  6. תמונת פרופיל של ציפי
    ציפי

    אילנה יקרה, ממש עשיתי לי חשק להגיע למלון, להדליק מזגן, לעמעם את האורות ולהיכנס למיטה. כמו יום שישי בצהריים, שבעבר הייתי הופכת אותו לזמן שינה, זמן חופשי מדאגות ומחשבות. תודהעל ההבהרות על החופש והחופשה, על התובנות המעניינות. לא הייתי בחופשה בנהריה (אולי סנובית, לא בטוחה), אבל זוכרת את העבר המפואר שלה כעיירת נופשת עם נהר זורם בתוכה, אירופה הקטנה. מקווה מאד שהזכרון הזה יהפוך שוב למציאות.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      ציפי יקרה, את ההיפך הגמור מסנובית…וכמי שמרבה לטייל ברחבי הארץ ממליצה לך לדגום באחד הביקורים צפונה גם את המיטב של נהריה. כפי שעינת כתבה, היא יכולה לשמש נקודת מוצא להרבה סיורים בסביבה.
      אנחנו ביקרנו בה בתחילת יולי וצעדנו לכיוון הים בשדרות הגעתון בחום ההביל, שקשה לי לדמיין איך היא מצטיירת כ"אירופה הקטנה"… עם הרוח הרעננה שמביא עמו הצוות שמייעץ לעירייה בעינייני תיירות כולי תקווה שהיא תשנה פניה ותקלוט בזרועות פתוחות תיירים.

  7. תמונת פרופיל של Lian
    Lian

    נהנתי לקרוא את הפוסט, את מחשבותייך ואת התשובות לשאלות המעניינות.
    אני דווקא הייתי בנהריה, עצירה קצרה במהלך חופשה במקום סמוך והרגשתי שם אווירה מיוחדת שעשתה לי חשק לחזור.ו נהרה, כפי שכתבת. הפוסט שלך דוחק בי לעשות זאת.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה ליען. שמחה לשמוע על החוייה שלך בנהריה וגם על הרצון שהתעורר בך לחזור אליה שוב. מעניין איך תחווי אותך בביקור השני, אם יהיו הבדלים, מה תמצאי בה הפעם.