צידה לדרך: "דבק, נייר ומספריים"

כתבתי בעבר מה זה "לוח חזון", למה כדאי לכל אחד להתנסות בכלי הנהדר הזה, למה הוא נועד ואיך הוא יכול לעזור לנו ביומיום להיזכר בדרך הגדולה שלנו.
אני מוכנה לחזור על הדברים שוב, למי שעדיין לא מכיר את הכלי הנפלא הזה.
כלי כ"כ פשוט, כל מה שצריך זה נייר גדול, רצוי בגודל של חצי גיליון לבן (רקע נייטרלי), ניירות שגוזרים או תולשים מתוך מגזינים ישנים, מספריים ודבק.
זה הכל. והשאר תלוי ביוצר הלוח שמתמסר לחוויית הגילוי.

על המשקל אותו שיר ילדים ישן "אבן, נייר או מספריים", אני שרה לעצמי לאחרונה – "דבק, נייר ומספריים" וזו הצידה לדרך שאני רוצה להמליץ עליה בפוסט זה.
חומרי גלם פשוטים, זמינים, לא יקרים שע"י שימוש נכון בהם אפשר לגלות אוצרות.

יש אנשים שאוהבים שאומרים עליהם דברים ולכן ילכו ליועצים ומאבחנים למינהם, לפני תאריך לידה מדוייק או לפי תשובות לשאלון מפורט או בחירה בבקבוקי צבע – יקבלו איבחון שאומר עליהם משהו, על איכויות ותכונות שקיימות בהם. לעיתים יופיעו גם המלצות לדרך פעולה כלשהי שמתאימה לאותו טיפוס.
זה טוב ויפה וגם אני עושה איבחון בצבע, לעצמי ולאחרים, ועדיין, אין הדבר דומה למה שאדם אומר על עצמו. לא סתם אומר מתוך מוח שמאל האנליטי והחושב, אלא אומר מהבטן, מתוך ידיעה פנימית ואינטואיטיבית שמרגישה אותו מבפנים.

ככה עובד הכלי הזה שנקרא "לוח חזון".

הפוסט הזה נכתב אחרי שקראתי הבוקר פוסט אישי ומרגש שכתבה מתאמנת שלי בדף הפייסבוק שלה. היא תארה את החווייה שלה בעקבות יצירת לוח חזון שני, בהפרש של שנה. מוזמנים לקרוא במילים שלה על החווייה שחוותה בתהליך הכנת הלוח.

https://www.facebook.com/lital.yaron/posts/10159766719569349

אני כמנחה נמצאת ליד, כדי להדריך, לכוון, לתת הנחייה, להסביר, לפעמים להעיר הערה טכנית על כמות הדבק המומלצת כדי שאותה פיסת נייר תידבק בדרך הטובה ביותר. אני נהנית לראות את מי שמכינה את הלוח כשהיא לגמרי ב-ZONE שלה. כל כולה בהתבוננות בדימויים, בבחירה שלהם, בהנחה שלהם על הדף הריק. מה בא ליד מה או מה מעל מה. אני לא מפריעה, רק מתבוננת, עוקבת בעיניין איך מתוך ערימת הדימויים על השולחן נוצר פסיפס שלם. ורק כשהיא אומרת, "זהו! יותר מזה זה יותר מדי" ומניחה את המספריים והדבק, אפשר להתבונן בלוח הגמור ולצאת למסע חקר.

לו הייתי מבקשת ממנה לכתוב במילים מהו החזון שלה, אחרי שהיינו מבררות מה זה בדיוק חזון – הטקסט הכתוב היה נראה ומרגיש אחרת לעומת הלוח הויזואלי שנוצר בסיום הסדנה.

כשאני מבקשת לדפדף במגזינים ובספרים ישנים ומתוכם לבחור דימויים שצדים את עין, שמושכים את תשומת הלב, אני למעשה מבקשת לעורר את התת מודע. להגיד לו – יאללה, בוא להוביל, יש לך הזדמנות נהדרת לבטא את עצמך.
אותו חלק פחות מודע אצלנו מדבר בשפה ויזואלית, שפה של צורות, צבעים, טקסטורות, דמויות. הוא רואה משהו ומייד יודע "זה זה!" או "זה לא זה" גם בלי להסביר.

רק אחרי שהלוח מוכן אפשר לקחת צעד אחורה, להתבונן על הדבר החדש שנוצר, לתמלל במילים את מה שרואים, לחבר בין הדימויים ולספר את הסיפור החדש שהלוח מספר לנו.

גם אני הרגשתי צורך להכין חודש שעבר לוח חדש. הלוח הקודם כבר לא היה מספיק מדוייק. עמוק בבטן הרגשתי שאת החלקים שעדיין לא הגשמתי כבר לא אגשים, כי השתניתי. רציתי לוח חדש שישקף את הדרך החדשה, שיאיר עליה, שיראה לי אותה בתמונות.
משתפת כאן בכמה תמונות מתהליך היצירה וכמה פרגמנטים מתוך הלוח. מזדהה עם מה שכתבה ליטל בפוסט על כך שתמונת הלוח המלא היא אישית ופרטית מדי.
(בכוונה לא שמה את תמונת הלוח השלם שלי, מי שיודע לקרוא קולאג'ים יכול להבין עד כמה זה אישי מדי, פרטי מדי).

"בשתי התמונות צילמתי רק שבריר מכול לוח חזון. למה שבריר ולא הלוח כולו? מפני שמבחינתי לוח חזון הוא כמו יומן. יעני יומני היקר, לא יומן משימות. וכמו שיומן הוא אישי, פרטי ונועד לעטה ולעיניה של הכותבת, כך גם לוח החזון. הלוח הוא צורה ויזואלית, כלי ויזואלי שמבחינתי נועד לשקף, לחדד, לבדוק ו'לשים מול העיניים' את היעדים וגם לפעמים הדרך שהצבתי לעצמי לזמן הקרוב. ויש שיגידו שתת-המודע הוא שהניח אותם על הבריסטול.
לא משנה איך קוראים לזה, העיקר שזה מונח במקום המתאים."
מתוך הפוסט של ליטל ירון, בעל הבלוג "מגלה את השרון"

מילים שכתבתי בדף הפייסבוק שלי אחרי שסיימתי להכין את הלוח החדש:

כשאני מנחה סדנת לוח חזון אני היא זו שאחראית על הזמן.
מחלקת את 3 שעות הסדנה ככה שיהיה זמן גם להקדמה, להסבר מעמיק מה זה חזון, מה בינו לבין חלום או יעוד, מה זה לוח חזון ומה בינו לבין לוח השראה. ורק אז אני נותנת אור ירוק לגשת לז'ורנלים ולספרים הישנים כדי לתלוש מהם מתמונות.
ההנחייה היא לא להתעכב לקרוא מאמרים או כתבות, אלא לדפדף במהירות ואם רואים משהו שמושך את תשומת הלב, שמוצא חן בעיני – לתלוש ולהניח בצד.
אני מקציבה לדפדוף הזה בין חצי שעה לארבעים דקות. מניסיון שצברתי בסדנאות, אין צורך ביותר, בזמן הזה כל אחת אוספת ערימה קטנה שתשמש אותה לשלב הבא בסדנה. אם אח"כ מרגישים שחסר משהו, אפשר או לצייר בעצמנו את הדימוי או לגשת שוב למגזינים ולדפדף.
גם השלב של הדבקת הדימויים על הלוח תחום בזמן. עד שעה, לא יותר. ומניסיון עבר, בשעה הזו כולן מספיקות ואפילו יש זרירות שמסיימות את הלוח שלהן תוך רבע שעה.
השלב האחרון חביב, של קריאת הלוח וההעמקה בו אינו תחום בזמן. אפשר להקדיש לו כמה שרוצים. כמובן בשסדנה עם כמה משתתפות אני תוחמת את השיתוף, אבל אח"כ, כשכל אחת לוקחת את הלוח לביתה, היא יכולה להתבונן בו וכל פעם למצוא בו דברים חדשים.
עד כאן ההנחיות שתקפות כאשר אני חובשת לראשי את כובע מנחת הסדנה.

כשאני בכובע האחר, של מי שעושה לוח חזון בעצמי, כאן אני מרשה לעצמי לחרוג מהזמנים. ואפילו לא להסתכל כלל על השעון.
השעון הוא אלמנט שנוכח בעבודות שלי, גם ביומנים וגם בקלפים. לפעמים זה שעון חול, לפעמים שעון צלילה גברי או שעון נשי, לפעמים אני מעלימה את המחוגים. בכל שימוש כזה ה"זמן" מקבל משמעות אחרת.
בסופ"ש הזה פרשתי על השולחן הגדול ערימת מגזינים וספרים ישנים, חצי גיליון לבן, דבק, מספריים ויצאתי למסע מרתק בעולם הויזואלי כדי ליצור לוח חזון חדש שישקף את ה-"דרך הגדולה" החדשה שלי.
הקדשתי לדיפדוף הרבה יותר ממה שהייתי מאפשרת בסדנה, כנ"ל לפעולת ההדבקה.
לו הייתי משתתפת בסדנה, לוח הזמנים הצפוף היה מחייב עבודה יותר אינטואיטיבית ופחות מוקפדת.
כשאני לבד בבית, אני יכולה להאט את הקצב ולבנות את הלוח בשכבות-שכבות. ליצור לוח שמספר סיפור, כשדימוי מונח ליד דימוי או מעל דימוי, מתכתב עם דימוי.
ומה בנוגע לזמן?
חדי העין יוכלו לראות בתמונות מתהליך היצירה שיש לי בלוח 3 שעונים: שעון חול, שעון דקורטיבי ושעון צלילה עם פרח במרכז.
ועכשיו, אחרי שרוב הדימויים שליקטתי מצאו את מקומם והודבקו, מגיע השלב הכי מרתק בעיני והוא לקרוא את הסיפור שהלוח מספר. על הדרך, על הכיוון, על האנרגיה שהעולם/החיים/הדרך יזמנו לי. ולמעשה כבר מזמנים לי.


חודש שעבר הנחיתי סדנת לוח חזון כמתנת יומהולדת, מצרפת את הפוסט שכתבתי בעקבות הסדנה:

https://www.facebook.com/ilana.barcochva/posts/4935066683175496

כמה פריימים מתהליך היצירה

אפשר להזמין אותי להנחות סדנאות לוח חזון לקבוצת חברות קרובות, חווייה יחודית ומהנה שמקרבת כל אחת אל עצמה וגם זו אל זו לעומק.

ואפשר להגיע אלי לסטודיו הביתי, מרחב שקט ואינטימי לסדנה אישית, אחת על אחת או לסדנה קבוצתית של עד 6 בנות – בסדנה אלמד כיצד לעשות שימוש בכלי הנהדר של לוח חזון.
הסדנה הבאה תתקיים ביום שישי 20.8.21 – לפרטים מוזמנים לפנות אלי או להשאיר הודעה (052-6687771)

לקריאה נוספת


Posted

in

by

Comments

2 תגובות על “צידה לדרך: "דבק, נייר ומספריים"”

  1. תמונת פרופיל של ליטל
    ליטל

    למי שעוד לא התנסתה וחוותה – אני ממליצה בחום. נראה לי שמי שהתנסתה, חוותה והכלי הזה 'דיבר' אליה – חוזרת להשתמש בו ולהיעזר בו.
    מאמצת לגמרי את ה"דבק, נייר ומספריים", מתאים לי מאוד מאז גילוי היומן הויזואלי.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      הכלי של הלוח חזון, דומה לכלים אחרים שרק אחרי שמנסים ורואים שהם "עובדים" ומבינים את האימפקט שלהם, באמת שמחים לעשות בהם שימוש חוזר.
      תודה ליטל על ההמלצה על הפירגון.